כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

צייר לך עולם: פרק 7

פוסט טראומה

סער
אני פוסע במסדרונות במרכז שוב רק שהפעם אני בדרך לפגישה עם הפסיכולוגית של התכנית.
הייתי פה רק אתמול אבל זה מרגיש כאילו עבר נצח. הכל מרגיש כמו נצח כשהלילות נטולי שינה. הלילה לא ניסיתי בכלל לישון. נסעתי למשמרת בבר ישבנו כל החברה לפני, צייסרים עם בנות, אספתי עוד בחורה עם פוני שקצת הזכירה לי את עדן. הייתי חייב להתפרק קצת, להרגיש תשוקה ויותר מכל להרגיש נורמלי. ידעתי שאם אני אנסה לישון הלילה אני אחזור שוב לעזה, זה היה לי ברור. מאז שנרשמתי לתכנית הזאת אני חושבת על זה יותר, אני חושב על ירון יותר. אני רוצה ככ להילחם בזה בשבילו, להיות שמח ומאושר. אני מנגב דמעה שירדה פתאום על הלחי. לא ציפיתי להיזכר עכשיו בשיחה האחרונה שלנו לפני שנכנסנו. כשחשבנו שהכל יהיה בסדר נכנסים, יוצאים, מחליפים עוד זוג תחתונים עד הפסקת אש בה נחזור הביתה. עשינו את השיחה הזאת כי זה מה שכולם עושים לפני שנכנסים לעזה. צחקנו על זה כי הרגשנו שאיש לא יכול עלינו ואז ירון שם לי יד על הכתף. המבט שלו השתנה ברגע והוא נהיה רציני ואמר לי רק משפט אחד ״אם אני לא אצא מזה תבטיח לי שתחיה חיים טובים ומאושרים״. ״אתה תצא מזה״ עניתי לו. באותו רגע לא האמנתי, גם לא כשעמדתי מעל הקבר שלו, גם לא בשבעה ולפעמים אני עדיין לא מאמין. רק שעכשיו יש לי הבטחה לקיים ואני אקיים אותה גם אם זה אומר להילחם בבושה. אני הולך לנצח את הפוסט טראומה ולחיות חיים מאושרים כי הבטחתי לירון את זה. אני דופק על הדלת ושומע קול נשי ויציב ״כנס״. אני נכנס ומתיישב. אני מתבונן בה ומחליט מייד שהיא אכן נראת כמו פסיכולוגית. המשקפיים עם השרשרת, הלבוש המשעמם והעובדה שברגע שהיא מניחה את העט היא מסתכלת ישירות לתוך העיינים שלי. היא מושיטה אלי יד עדינה ואיתנה ״שלום סער, אני אילנה הפסיכולוגית של התכנית״. אני מושיט אליה יד מהססת ומשתדל לחייך ״סער״. ״אז סער ספר לי קצת על עצמך״. אני מספר לה בקצרה על עצמי, איך הפסיכולוג שלי המליץ לי לבוא לכאן ושאני סובל מפוסט טראומה. “אני שמחה שאתה פה סער. אני שמחה שאתה בוחר להתמודד עם התחושות שלך ולא לשמור בבטן זה מאוד חשוב. ראיתי את הדיוקן שלך וחשבתי שהוא מאוד מעניין, ספר לי למה הוא מאפיין אותך״. היא מסובבת את הדיוקן לכיווני מה שגורם לי לאנחה קטנה. היא לא לוחצת עלי לדבר ואני מעריך את זה. ״הדיוקן הזה שציירתי זה לא מי שאני היום, אני לא שקט ולא שלו בכלל. פעם הייתי ככה ואני מאוד רוצה לחזור להיות כזה״. היא מהנהנת ורושמת משהו. ״זה מעולה שזה מה שציירת. תראה סער פוסט טראומה זה לא משהו שאפשר להחלים מימנו לחלוטין. יהיו עליות וירידות בדיוק כמו הים. אבל עצם זה שאתה יודע מה אתה רוצה לעצמך יהיה לך הרבה יותר קל להשיג אותו ולי הרבה יותר קל לעזור לך״. אני מהנהן ובפנים מתמלא תקווה. אנחנו ממשיכים לדבר עוד קצת על התכנית ואז מגיע תורו של הבא. אני לוחץ לה את היד ויוצא מהמסדרון, שולח מבט לכיתת ציור ובלב רוצה שעדן תהיה שם. כל כך הייתי רוצה לראות אותה עכשיו, להיות בנכחותה, להרגיש תשוקה כמו שהיא גורמת לי להרגיש משום מה. אני שם לב שאני מפהק ומרגיש מספיק טוב כדי לנסות לישון נורמלי לכמה שעות. עד למשמרת הבאה ולבחורה הבאה שאני אמצא שאולי לא תגרום לי להרגיש מאושר אבל מספיק חי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay