כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

אפשר גם אחרת פרק 55

" את יודעת, בעולם הזה יש יצורים שצריכים למות"

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!



האישה הסתכלה עליי במבט מפוחד, נעצה מבט במדי הכלא ואז ניסתה לשרברב שפתייה ולהראות שהיא אינה פוחדת.
" אני אלינוי, אני עובדת בבית החולים בו אביך מאושפז." לא ידעתי מה היא רוצה ממני, הוא לא באמת אבא שלי.
" אבא שלי מת" חייכתי חיוך ממזרי ועשיתי רעש עם האזיקים שלי.
" הוא חולה ואנחנו צריכים רשות לנתח אותו"
" מה הבעיה? תנתחו"
" הוא לא מוכן הוא ביקש לראות אותך לפני"
" תגידי אלינוי את מאמינה בגורל?" שנאתי את הגורל בכל כוחי. הגורל הפגיש בין אימא לבינו, הגורל השאיר אותי איתו, הגורל גרם לי לאבד את רינה אם זה גורל אז אני לא רוצה אותו.
" כן, בוודאי"
" מצחיק ששתינו חושבות באופן שונה. אז את יכולה לקחת את הגורל איתך וללכת" ביקשתי מהסוהר שייקח אותי.
" חכי!"
" מה? את רוצה חתימה?"
" בבקשה נשיג לך אישור לבקר אותו תוכלי לצאת מכאן לכמה שעות"
" וואו באמת?" אמרתי בבוז.
" את יודעת, בעולם הזה יש יצורים שצריכים למות" חייכתי לעברה והיא הייתה בהלם.
" אבא שלי הוא מת, קברתי אותו מזמן" התגריתי בה והסוהר היה המום.
" ועוד דבר אחד..." עצרתי דרוכה במקום.
" הכפתור שלך פתוח שם..." היא נבהלה הסתכלה על הכפתור ומיד סגרה אותו בזמן שאני צחקתי בקול בזמן שהסוהר החדש לקח אותי, זה היה משעשע מאוד.

....

כעבור שנה

הספרדית שלי השתפרה, במשך כל הזמן הזה דיברתי עם הנרי שניהל את המסעדה הוא היה שמח ועייף בו זמנית. אני לעומתו הייתי כבויה, הרגשתי שכל הפחדים שלי חוזרים התחרויות במהלך השנה הזאת התישו, על אף שזכיתי בכמה מהן לא התרגשתי. אוכל תמיד מזכיר לי אותו גם כשאני לא רוצה להיזכר בו.
" דווקא המשוגעת הזאת זכתה בכל הפרסים הכי שווים" שמעתי את דנקן וטיילור מדברים עליי. ידעתי שאני לא חברותית לא הגעתי לכאן בשביל ליצור חברויות אלא כדי ללמוד.
הסתכלתי עליהם בכוונה שיבינו שאני שומעת, הם קראו לי "הישראלית המשוגעת" ופתאום הבנתי כמה שם גרוע אני נותנת לישראל באמצעות חוס
ר הכישורים החברתיים שלי, אך שוב זה לא מזיז לי.
" לא אכפת לך?"
" ממה? שאני משוגעת? ..." לקחתי הפסקה קטנה בין מילותיי " לא" וצחקתי ובתוכי הייתי פקעת עצבנים על הנהג שתקע אותנו באמצע הכביש דווקא בסיום התחרות האחרונה.
" דנקן היא באמת לא נורמלית"
" גם אתם לא, כולם לא נורמליים." עליתי בגרם מדרגות האוטובוס הכנסתי את האוזניות אל תוך אוזניי וישבתי בתוך האוטובוס בניחותא.
הנהג החליף גלגל ויכולנו בשעה טובה לאחר שעה וחצי להמשיך למגורים שלי.
" אי!" הרגשתי לפתע יד מושכת באוזניות שלי.
" את חירשת?" ומה אם כן הייתי? נעצתי בו את עיניי בזעם בזמן שהוא הסתכל עליי בחזרה במבט לא מפוחד.
" את עושה את זה בכוונה?"
" עושה מה?" החזרתי לו בטון הרגוע שלי.
" לא עונה כשמדברים איתך"
" רק אם זה חשוב" גיחכתי.
" תמיד הגנתי עלייך מפני אחרים כשהם ריכלו עלייך, מסתבר שעשיתי טעות"
" אתה צריך משהו?" הנשימות שלו היו כבדות
" אתה מסתיר לי את הנוף" סימנתי לו עם היד הוא כעס בקול רוטן וגרר את עצמו לצד ימין אל החברים שלו.
" אני לא מבין איך אפשר להתבודד ככה" פלט לאוויר שאשמע אבל שוב לא היה לי אכפת.

התחלתי לארוז לאסוף את כל המדליות שלי ואת הגביע הכי שווה בכל השנה, עכשיו הבנתי מדוע הם דיברו עליי. הנרי ישתגע כשישמע, טרם סיפרתי על מנת להפתיע אותו.
" ארזת כבר?" הוא בצבץ מבעד למסך בשיחת וידאו.
" כן, עוד כמה שעות וניפגש"
" אני כל כך מתגעגע אלייך"
" שמענו עלייך תהיה סבלני"
" לגבר קשה לחכות שנה לחברה שלו" צחקתי בקול וכמעט הערתי את השותפה לחדר.
" מתי הטיסה שלך ממריאה?"
" בשתיים בלילה"
" את נראית עצובה" הוא קלט אותי. הסתרתי ממנו את הלילות הבודדים שבהם שגיא הופיע, הסתרתי ממנו את הלילות הלבנים שאפפו אותי שאותם הייתי מבלה בחנות קיוסק ספרדית שהייתה פתוחה 24/7 עם סיגריה ללא אנשים, אפשר לומר שהתגעגעתי לארץ ישראל, כאן באירופה הכל אחרת אנשים שונים, נוף שונה ואפילו מזג האוויר שונה וזה לא משנה אם אני בצרפת, ספרד, איטליה או אנגליה את ישראל אני הכי אוהבת.
" אני בסדר, חייבת לזוז נתראה עוד מעט" לפני שקלט את העצבות שלי ניתקתי במהירות ויצאתי מהחדר בזמן שדולורס עדיין ישנה בטענה שהטיסה שלה רק מחר בערב.

....

" ילדה את צריכה עזרה?" נכנסתי אל תוך חנות צעצועים, רינה הייתה בחוג היחיד שהוא היה מוכן להשקיע בה, פסנתר. ידעתי שהיא בטוחה לכן ברחתי מהבית בטענה שהלכתי למכולת. על יד המכולת הייתה חנות צעצועים שתמיד הייתי מביטה עם העין.
" ילדונת איפה אימא שלך?" הוא אמר אימא מיד הסתובבתי.
" אימא שלי מתה" הצהרתי בפניו, העדפתי להגיד שהיא מתה מאשר נטשה.
" כמה זה עולה?" הצבעתי על הכוס הצבעונית שהייתה מונחת על המדף.
" עשרים וחמישה שקלים" הצצתי לעבר החסכונות שלי והושטתי לו את הכסף.
" יש לך פטיש?" שאלתי הוא הניד בראשו.
" טוב" זרקתי את הכוס קרוב לדלפק המוכר הסתכל במבט כועס ואז אמר:
" מה את חושבת שאת עושה?" לא עניתי אספתי את שברי הזכוכית אל תוך שקית שהבאתי מהבית וזכוכית אחת השארתי לעצמי.
" אתה מכיר את האגדה על המכשפה שאכלה תפוח?" התחלתי לחרוט את הזכוכית על שורש כף ידי.
" מ... כשפה? ת.. פו... ח? תפסיקי עם זה" ירד לי דם ותוך כדי השמעתי צחוק מתגלגל.
" פעם הייתה מכשפה שהייתה דגה תפוחים מהעץ, היא אספה אותם... אתה יודע למה?"
הוא הניד בראשו ניסה להקשיב לי במקום להתרכז בכמות הדם שיש הניגר מידי.
" בשביל לבשל פאי תפוחים, אתה אוהב פאי תפוחים?"
" אתה לא עונה... טוב, אותה מכשפה אחרי שהייתה מכינה פאי היא פיתתה ילדות קטנות, אתה יודע למה? אני בכל זאת אספר לך. כי היא לא אהבה ילדות קטנות שמדברות הרבה והייתה אומרת משפט באוזן והבנות איבדו את הקול שלהן" היד שלו החזיקה ביד שלי, הדם שלי ניגר על ידו.
" מספיק עם זה ילדה, לכי מכאן!" הבהלתי אותו, חייכתי אליו משום שרציתי שיקשיב לי, דרך המעשים שלי ביקשתי תשומת לב.
" בסדר בסדר אני הולכת, תודה שהקשבת לי אדוני"

....

התעוררתי עם זיעה קרה בהתנשפויות. הדיילת ניגשה אליי ונתנה לי מים כמו שביקשתי, אני שונאת לחלום על העבר.
" את בסדר גברת?"
" כן כן"
הטיסה נמשכה יותר מדי הרגשתי כיצד הזיעה שלי ממשיכה לזלוג על הגופי.
קראתי ספר שהבאתי איתי ואז הקברניט הודיע שאנחנו נוחתים.
" הגיע הזמן" מלמלתי לעצמי בשקט.

" דניאלה!" הנרי נופף כמעט כמו משוגע לעברי בזמן שדאגתי לדחוף את המזוודה הכבדה שלי.
" נו איך היה? זכית בפרס? איך את מרגישה?"
" תאט את הקצב, אכפת לך אם אישן בנסיעה?" הניד לראשו, ישנתי הפעם ללא שום סיוטים.
" דניאלה הגענו"
" כבר?"
בוססתי ברגלי הביתה בזמן שהוא חנה את המכונית וסחב את המזוודה שלי.
" אני עולה לישון"
" את בטוחה שהכל בסדר?" הנהנתי ונפנפתי אותו וברגע שהנחתי ראשי על הכרית נרדמתי תוך שניות ספורות.

....


" שליין, אבא שלך הגיע לביקור" סירבתי ללכת, שרית הסוהרת ניסתה לשאול מדוע ואז לומר שזה יעשה לי טוב ביקור מבחוץ
" אז תשבי איתו את בעצמך" סיננתי לעברה בכעס.
" קרה משהו?" שאלה ושינתה את קולה.
" לא, אני פשוט לא רוצה לראות את האיש הזה יותר" זה היה שבוע קשה, אחד מכל השבועות בהם הוגו לקח חופשה ארוכה.
" אני יודעת שקשה לך בלי הסוהר המשגיח במחלקה הזאת אבל את חייבת לתפקד"
" קשה לך להגיד את שמו? הוגו שמו, הוגו!"
" בסדר בסדר, הוגו"
" הפעם אני אלך אבל תבטיחי לי שלא אצטרך יותר ללכת לראות אותו" היא הנהנה וליוותה אותי אל שגיא.
" למה לא באת?" התכוון לגבי בית החולים, עיקמתי את פרצופי וגלגלתי עיניים
" לא עברתי את הניתוח"
" שגיא, מה אתה צריך ממני?" שאלתי ישר ולעניין, הוא פלט נשיפה לאוויר.
" שתבואי לניתוח שלי" צחקתי בקול והערתי את כל המבקרים לשים לב אליי.
" לא ידעתי שיש לך כזה חוש הומור!" המשכתי לצחוק.
" אני לא צוחק"
" אה לא? חשבתי שכן, אתה יודע מה אני מאחלת לעצמי בכל יום?"
" מה?"
" שאישאר כאן כל עוד אתה בחיים אז מצדי שתמות עם הניתוח או בלעדיו" קמתי משם ליציאה.

....

" דניאלה" התעוררתי והרגשתי מטלית רטובה על מצחי.
" בשביל מה זה?"
" התחלת לצעוק ואת מזיעה בטירוף"
" היה לי סיוט"
" אני יכול לשאול משהו?" הנהנתי, עדיין שכבתי במיטה.
" הפסקת לקחת את הכדורים?" חרקתי שיניים בנוקשות ולאחר מכן הנהנתי.
" למה?"
" הם לא עושים לי טוב"
" את חייבת לקחת אותם ככה תישני טוב"
" הנרי אני לא חושבת שאני יכולה לשלוט בזה אם אישן טוב או אם אחלום חלום טוב. איך בכלל עושים את זה?" ידו נחה על מצחי.
" אני לא יודע, אבל זה יעשה לך טוב יותר"
" עזוב אני בסדר" רציתי להוריד את המטלית ממצחי אבל ידו תפסה בידי, הוא הסתכל במבט ממושך בצלקות שעל שורש כף ידי, חלקן די טריות חלקן כבר ישנות ומצולקות.
" זה שום דבר" הזזתי את היד שלו והחבאתי את שלי מתחת לשמיכה.
מבלי להגיד דבר הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר, כאשר חשבתי שעזב הוא חזר ואני? נשארתי באותה הפוזיציה.
" תני לי את הידיים שלך"
" לא רוצה"
" דניאלה. תני לי בבקשה את הידיים שלך אני לא אעשה לך שום דבר" גם שגיא היה אומר את זה והיה פוגע ולשבריר שנייה נזכרת בו שוב עד שרואה את הנרי מנער את גופי.
הושטתי לעברו את ידיי הפצועות, הוא ליפף סביב בד וקשר אותן בעדינות.
" אל תעשי את זה יותר, אני כאן עכשיו" חיבק אותי חזק ולא הרפה" מבטיח?" עלו לי הדמעות.
" מבטיח"

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
אני מדמיינת או שסוף הסיפור קרוב? :(
הגב
דווח
2 אהבתי
Maya B
Maya B
חחחח לא....עדיין לא כתבתי אפילו את הסוף
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
סיפורים אחרונים
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema