כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 12

מרחק

הירו-
יצאתי מהמלון של מריצה כשאני מנסה להתחמק מכך שאנשים יזהו אותי, פאק אין לי מושג בכלל איך הגעתי למלון שלה אתמול ואיפה האוטו שלי, אני מקווה שלא נהגתי לכאן כי אני לא חושב שהמכונית שלי הייתה שורדת את רמת השכרות שלי, אני לא יודעת איך לעזאזל אני שרדתי את זה. שתיתי יותר מבקבוק ויסקי לבד. אני יודע שהיא תשנא אותי שעזבתי, אני יודע שהיא לא תרצה לדבר איתי יותר בחיים שלי, אבל אני עושה את זה לטובתה, אני אהרוס אותה. לעזאזל. לאן הכנסתי אותה. ניסיתי לשכוח אותה בכל הזמן, ניסיתי, ניסיתי להתרחק ממנה, אבל אני לא מצליח, תמיד אני מוצא את עצמי חוזר למקום שהיא נמצאת בו, בדרך כלל זה לא במודע. כמו אתמול. כשהתפכחתי וראיתי אותה ליידי במיטה, זאת הייתה ההרגשה הכי טובה שיכולתי לקבל, והדבר היחידי שרציתי זה לנשק אותה ולגעת בה, האנוכיות שלי השתלטה עלי כנראה, שוב, וחשבתי רק על עצמי כנראה שבאתי למלון שלה. רציתי להישאר לידה, אבל לא יכולתי, אני לא יכול לתת לאבא שלי להיות צודק, הפעם לא, אני לא אתן לו את התענוג שהוא יגיד לי ׳אמרתי לך׳ כשיראה שכן הרסתי אותה.
אני צריך להתרחק ממנה, אני חייב.
אני הולך ברחוב כשפתאום אחת הבנות ברחוב זיהתה אותי ותוך שניות כל הרחוב שהלכתי בו התמלא בחורות שהצטלמו איתי, הצטלמתי עם מי שרצתה למרות שההנגובר שאני חווה עכשיו הוא הדבר הכי גרוע שהיה לי, והצרחות שלהן לא בדיוק עוזרות.
אחת מהבנות בכתה, ״אתה האיידול שלי״ היא אמרה. תמיד שאלתי את עצמי למה הן רואות אותי ככה? איך הן רואות אותי כשזה מה שהן חושבות עלי? אילו היו יודעות איזה דפוק אני וכמה אני אידיוט. חייכתי לאותה בחורה וחיבקתי אותה.
ההמולה לא הפסיקה ואני סימסתי לג’ון שיבוא לעזור לי.
בקושי הצלחתי לברוח מהן, הן היו הרבה, יותר מידי, ניסיתי להתקרב לבית הקפה הסמוך ממול המלון, בתקווה שההמולה סביבי תיפסק. אחרי כמה נסיונות הצלחתי סוף סוף להיכנס לבית הקפה, המעריצות כמובן באו אחרי וניסו להיכנס לבית הקפה אבל אחראי בית הקפה לא הותיר כניסה מאז שנכנסתי והוא ראה את הבלאגן שהתחולל בחוץ, היו עוד כמה לקוחות בבית הקפה שראו אותי וכמובן ניגשו אלי כדי להצטלם אבל זה היה הרבה יותר מתון לעומת ההמולה בחוץ.
ישבתי וחיכיתי בתוך בית הקפה עד שגון יגיע לקחת אותי. בנתיים אחראי בית הקפה הגיש לי קפה, הנהנתי אליו כאות תודה. הסתכלתי על כוס הקפה לא מדבר עם אף אחד ולא מסתכל לשום מקום. חושב על כך שבמרחק כמה צעדים מכאן חיי השתנו מאז שמריצה התנגשה בי ושפכה עלי את כוס הקפה שלי.
סוף סוף ג’ון הגיע. הוא הביא מאבטחים איתו שהצליחו לחלץ אותי מההמולה שבחוץ ישר לתוך המכונית שלי. נכנסתי למכונית שלו והוא הסיע אותי הביתה. ״אני יכול להבין מה עובר עליך?״ שאל אותי ג’ון בזמן שנהג.
״כלום אחי, מה יכול לעבור עלי?״
״אתה נעלם, שותה, שובר דברים, הירו של פעם צץ שוב?״ ג’ון הסתכל עלי ואז החזיר את מבטו מהר לכביש. הירו של פעם? אני ממש לא חזרתי למקום בו הייתי, היה קשה לצאת משם אני מודה, אבל עדיין עוד לא הגעתי לרמה של לקחת סמים שוב. ״למה אתה מתכוון?״ שאלתי את ג’ון.
״אתה התחלת לקחת שוב?״ הוא שאל בקול עצבני.
״לא! פאק לא! למה אתה חושב ככה?״
״כי אתה לא מפסיק להתנהג מוזר, נעלמת לשבועיים שלמים, אתמול כל היום הייתה בתוך האנגלס לא מוכן לצאת לשם השתכרות לגמרי, כמה שניסיתי לקחת איתך איתי הביתה לא היית מוכן לצאת משם, שרה אמרה לי שלא חזרת לישון בלילה בבית. מה עובר עליך אחי? אתה יודע שאתה יכול להגיד לי הכל. ״
אני ממש לא הולך לחשוף בפני ג’ון את הרגשות שלי ולנהל שיחת בנות מה אני בן 16?
״מה נהיית אבא שלי? אני בן 26 אני לא צריך בייביסיטר. אני עושה מה שבא לי. ״ אמרתי לג’ון עצבני.
״תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תחזור למקום שבו היית. זה מאוד קל הירו. זוכר?״
״תאמין לי שאני זוכר והדבר האחרון שאני רוצה זה לחזור לשם. אז תפסיק לזיין לי כבר את המוח והכל טוב, אני מסתדר.״
ג’ון שתק והמשיל להסתכל לכביש. המשכנו לשמוע את הרדיו שהתנגן.
״אבא שלך התקשר אלי.״ אמר ג’ון. שוב אבא שלי. כמה עוד הוא רוצה לדפוק לי את החיים?
״מה הוא רוצה?״
״הוא שאל לגבי היום הולדת, עדיין לא החזרת תשובה אם אתה מגיע ליום הולדת של סבתך, הוא מתקיים באפריל, הם עושים אירוע גדול, בכל זאת סבתך בת 80.״
״על הזין שלי. הוא יחכה. אני אחליט שאחליט ואודיע לו.״
״אוקי, רק תודיע גם לי. צריך לסדר את זה עם הלוז שלך. תתכונן אחרי תצוגת האופנה אתה חוזר להופיע.״ הזכיר לי ג’ון שהימים החופשיים עומדים להיגמר בקרוב והזמן יחזור להיות עמוס.
״אני יודע״ אמרתי.

מריצה
ניסיתי כל היום רק להעסיק את עצמי בדברים, ניסיתי לתפור ולא הלך לי, ניסיתי לעצב, לקנות בגדים, לראות סדרות ושום דבר לא הצליח להסיח את דעתי ממעשיו של הירו. איך נתתי לעצמי ליפול בפח שלו שוב, למה? למה נתתי לעצמי שוב להיפגע ממנו? למה אני נותנת לעצמי לחזור לזה, יצאתי לחג ההודיה של אלי חזקה ויודעת שאני אעבור את זה ואתגבר על הירו והינה אני שוב, הולכת ברחבי ניו יורק חושבת עם עצמי, מנסה שההליכה הזו תעביר לי את המחשבות על הירו. הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, שאני חייבת לדבר עם מישהו, ידעתי שיש רק בן אדם אחד שאני יכולה לדבר איתו, שרוצה לשמוע אותי.
תפסתי מונית לביתה של אלי. בזמן הנסיעה לביתה של אלי שחזרתי את כל הרגעים שהיו לי עם הירו, המשפט שאמר לי ׳את שלי׳ נשמע כמו זכרון כל כך רחוק, איך נתתי לעצמי להתאהב בו?
שילמתי לנהג המונית ויצאתי מהרכב. נכנסתי בשביל הגישה לביתה של אלי, אני מקווה שהיא בבית כי אפילו לא התרעתי לה שאני מגיעה. צלצלתי בדלת ביתה. היא פתחה את הדלת לאחר כמה שניות כשהפתעה בעיניה. ״מריצה? מה את עושה כאן?״
ניסיתי להחזיק את הדמעות שלי, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. התחלתי לבכות, היא ישר חיבקה אותי. ״או מריצה? מה קרה?״
חיבקתי אותה כשאני בוכה כמו ילדה קטנה. היא לקחה צעד אחריה החזיקה אותי והסתכלה בעיניי ״הכל בסדר מתוקה, את רוצה לספר לי מה קרה?״
״צדקת.״ אמרתי מנסה להפסיק את הבכי.
״צדקתי? לגבי מה?״ היא שאלה לא מבינה. ״הירו״ עניתי והשפלתי את מבטי לריצפה.
**********
התיישבנו בסלונה של אלי אחרי שסיפרתי לה הכל, פתחתי בפניה את הלב שלי, את הרגשות שלי, הכל. היא הגישה לי תה עם עוגיות והתיישבה ליידי בספה. ״אני לא מאמינה שזה הירו, אני כן, אבל הוא גם שונה.״
״מה זאת אומרת שונה?״ שאלתי.
״מכל הסיפורים ששמעתי על הירו, מכל השנים שהכרתי את הירו, אני מעולם לא זוכרת או הכרתי בחורה שהוא נהג איתה ככה, למה הוא מתכוון שהוא אומר שהוא יהרוס אותך?״
״אני לא יודעת אלי, הוא לא היה במצב של לשאול יותר מידי שאלות אתמול בלילה, והיום הוא פשוט ברח עוד לפני שהספקתי להתעורר.״ אמרתי לה. ״אני מרגישה כל כך טיפשה, מושפלת.״ הודיתי.
״את ממש לא צריכה להרגיש ככה, אני חושבת שכל בחורה הייתה מבולבלת כמוך כרגע אם כל גבר אחר היה מתנהג אליה כמו שהירו התנהג אליך.״
״מה אני צריכה לעשות? אני לא יודעת אם לדבר איתו או להניח לזה.״
לגמתי מכוס התה שלי, מנסה להסתכל בעיניה של אלי שתיתן לי את התשובה שאני רוצה לשמוע, אני רוצה להתפרץ על הירו, להוציא את כל מה שיושב לי על הלב, אני מאופקת איתו יותר מידי.
״טוב ללא ספק אני הייתי הולכת לדבר איתו. אני חושבת שאת צריכה ללכת לדבר איתו.״ היא ענתה לי, בדיוק מה שרציתי לשמוע.
״אני לא אהיה איזה משוגעת שחיה בסרט שקורה בנינו משהו?״ שאלתי מנסה להבין איך הסיפור הזה נראה מהצד.
״ממש לא, מריצה, קורה בניכם משהו אי אפשר להתעלם מזה, אני לא חושבת שאם לא היית משמעותית בשבילו הוא היה מגיע אליך דווקא כדי לישון איתך במלון. תאמיני לי יש לו הרבה בנות.״ היא אמרה ולקחה עוגיה.
״אני יודעת.״ אמרתי.
היא לקחה את הטלפון שלה שהיה על צד הספה. ״למי את מתקשרת?״ שאלתי.
״אני מזמינה לך מונית. את הולכת לדבר איתו.״ היא אמרה, אני הנהנתי, אלי נתנה לי את האומץ ללכת לדבר איתו, להשיג את התשובות שאני רוצה לשמוע, שאני צריכה לשמוע.

הירו-
נכנסתי הביתה אחרי כל היום המעייף הזה, מעריצות באמת יכולות לשאוב את כל הכוחות שלי לפעמים. מזל שגון עצר במסעדה כדי שנאכל משהו כי גוועתי ברעב.
באתי להוריד את המגפיים שלי כשסטייסי ירדה במדרגות. ״חיכיתי לך״ היא אמרה. ״סטייסי? מה את עושה כאן?״ שאלתי אותה. ״אין שלום? לא התגעגעת אלי?״ היא שאלה כשהיא צועדת אלי.
״סטייסי אין לי מצב רוח, מה את עושה כאן?״ אמרתי כשהתחלתי ללכת לכיוון המטבח לקחת כוס מים.
״טוב, חיכיתי לך, היה לי משעמם, איפה היית כל היום?״ היא שאלה.
״בפעם האחרונה שבדקתי אנחנו לא ביחד כדי שתבואי לכאן שמשעמם לך או שתשאלי אותי איפה אני.״ אמרתי כשאני מוזג לעצמי כוס מים.
היא התקרבה אלי ולקחה את כוס המים שמיזגתי לעצמי מהיד. ״אוקי. מה נסגר הירו? אני רגילה למנייאקיות שלך, אבל אתה עובר גבול, יש מישהי? בגלל זה?״ מאיפה היא הביאה את זה לעזאזל, אני שונא שאנשים מכניסים את האף שלהם לעניינים שלי.
״אין אף אחת״ אמרתי כשלקחתי כוס חדשה. ״אז מה העניין? אתה כבר לא רוצה לבוא איתי לאירועי יחצנות, אני מגיעה לכאן ואתה אפילו לא רוצה להנות כמו פעם, וכמה חברים טובים סיפרו לי על ההשתכרות שלך אתמול באנגלס. אז אם אין מישהי מה הקטע?״ היא שואלת מנסה להוציא ממני מידע, אני לא יודע למה אבל מאז מריצה אני לא מצליח לרצות לגעת באף אחת. אולי זה מה שיעזור לי להשכיח אותה. ״אין אף אחת סטייס. את יכולה להיות רגועה״ אמרתי כשלגמתי מכוס המים החדשה שלי. היא ליטפה אותי בכתפי והתקרבה אלי לצוואר ״אוקי... אז אפשר שנהנה, כמו פעם?״ היא שאלה מנסה לפתות אותי. הסתובבתי אליה, רציתי לנשק אותה, רציתי לזיין אותה, אבל לא יכולתי, לא יודע למה, פשוט לא יכולתי.
״אולי בפעם אחרת״ אמרתי לה. המבט שלה ניהיה כועס. ״טוב אני רעבה״ היא אמרה. ״אני אבקש משרה שתכין משהו לאכול.״ אמרתי לה כשהיא מתרחקת ממני ומתיישבת בפינת האוכל בטלפון שלה ואני רואה שהיא מנסה להשכיח את ההשפלה שהיא עברה כרגע שדחיתי אותה.
*********
שרה הכינה לנו עוף בתנור עם אורז וסלט, בזמן שחיכינו שהאוכל יהיה מוכן סטייסי ניסתה לדבר איתי על רכילות מהעולם שלנו, ואותי זה לא עניין, אז בסופו של דבר עברנו לצפות בחברים, משום מה זה הסדרה היחידה שאני יכול לראות שעות ולא משנה מה עברתי ביום היא תצחיק אותי.
התחלנו לאכול והייתי שקט, סטייסי ניסתה לדבר איתי שיחות חולין ואני לא בדיוק זרמתי. ״בחייל הירו מה עובר עליך?״ היא שאלה כשהניחה את המזלג שלה והרעש שלו נופל על הצלחת היה חזק. ״כלום סטייסי מה יכול לעבור עלי?״ אמרתי.
״תגיד לי אתה, אתה לא אותו הירו, אתה יותר.... יותר עצוב וכועס מבדרך כלל.״ היא אמרה, ישרה, אאוץ. ״תמשיכי לאכול ואת יכולה להפסיק כבר לנסות להבין מה עובר עלי לא עובר עלי כלום לעזאזל מה לא ברור לך?״ אמרתי בטון קצת עצבני. ״טוב.״ היא אמרה. המשכנו לאכול בשתיקה והיא שוב שברה את השתיקה ״אתה יודע, זה מזכיר לי את הארוחה שאכלנו בטקס הצדקה של סגן הנשיא, כולם ציפו ממך לנימוסים בגלל היותך בריטי, וסיימת כשאתה נוסע במכונית המיני גולף שלו עם הבן שלו.״ היא צחקה, טוב האמת זה היה די מצחיק, שתיתי קצת יותר מידי, זה היה בתקופה שהייתי גם משתמש, והיה לי כל כך משעמם בנאומים של כל האנשים בחליפות ומצאתי את עצמי עם בן סגן הנשיא נוסעים כמו מפגרים במכונית המיני גולף באחוזה הגדולה שלו, כשתפסו אותנו זה היה נורא מביך, סטייסי רצתה להרוג אותי אחרי זה. ״אני זוכר את זה״ אמרתי וצחקנו.
שמעתי דפיקה בדלת. שרה הלכה לפתוח את הדלת.
שמעתי קול מוכר מדבר איתה, שואל אח אני כאן. ״מי זה?״ שאלה סטייסי. ״אני כבר חוזר.״ אמרתי כשניגשתי לכיוון דלת הכניסה.
לא טעיתי, זאת הייתה מריצה, מה היא עושה כאן?
״מריצה? מה את עושה כאן?״ שאלתי אותה כשהיא מסתכלת עלי במבט זועם, כשהיא מחזיקה בידה את המעיל שלה.
״אתה באמת שואל את זה? אני כאן כדי שתסביר לי את כל מה שקורה בזמן האחרון כי אני משתגעת כבר.״ היא אמרה, זין. אני לא מתכוון להתחיל להסביר, בטח לא כשסטייסי כאן, יופי עכשיו היא תגלה על מריצה, פאק. יש יותר גרוע מזה?
״אין לי מה להסביר לך, השארתי לך פתק בו רשמתי כל מה שאני חושב.״
״באמת? כל מה שאתה חושב? אני לא חושבת שזה יכול לתת לי אפילו מעט ממה שאני צריכה כדי שתסביר לי מה שאתה חושב.״
שתקתי ונאנחתי.
״מה אתה חושב הירו? מה?״ היא אמרה בטון זועם.
״אני חושב שזה עדיף שנשמור מרחק.״ אמרתי. למה אני אומר את זה? הדבר האחרון שאני רוצה זה לשמור ממנה מרחק אני הייתי רוצה להעלים את כל מה שקרה בשבועות האחרונים ולעלות איתה לחדר שלי ופשוט לנשק אותה ולהוריד ממנה את הבגדים שלה, למה היא ככה סקסית? אפילו בשמלה הכי לא חושפנית, היא נראת כל כך טוב, נראה שהיא בכתה הרבה, כי העניים שלה היו נפוחות, והאף שלה היה מעט אדמדם, היא עוד הייתה עם השיער המסולסל מאתמול שפשוט מחמיא לה. פאק למה אני עושה את זה לעצמי? כדי שאבא שלי לא ינצח, אני לא אתן לו את התענוג הזה.
״מרחק?״ היא שאלה אותי בקול חלש, מופתעת מהתגובה שלי, כנראה שהיא ציפתה לתגובה אחרת, כמה שהייתי רוצה לתת לה תגובה אחרת.
הנהנתי בראשי, כשאני מכניס את ידיי לכיסים משפיל מבטי לריצפה לא מסוגל לראות את עיניה מתמלאות בדמעות.
היא המשיכה להסתכל עלי מופתעת.
״אני חושבת שקיבלת את התשובה שלך מותק.״ סטייסי הגיעה משום מקום מניחה את כף ידה על כתפי. פאק סטייסי למה את עשית את זה עכשיו? אין מצב שמריצה תרצה לדבר איתי יותר בחיים אחרי זה. אולי עדיף ככה.
מריצה הסתכלה על סטייסי בהפתעה ודמעה נפלה מעיניה והיא מהר ניגבה אותה מפניה. ״כן את צודקת, קיבלתי את תשובתי. עדיף שאני אלך.״ היא אמרה. רציתי לאחוז את ידה כשהיא הסתובבה לא לתת לה ללכת, רציתי לחבק אותה חזק ולהגיד לה שאני לא רוצה שהיא תעזוב אותי, רציתי להגיד לה שאני צריך אותה, שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון, רציתי להגיד לה שמעולם לא הרגשתי ככה כלפי אף אחת, אבל לא יכולתי, לא יכולתי. נתתי לה כמי אידיוט ללכת, אני מסתכל עליה טורקת את דלת ביתי, נשאר חלש.
״אז זאת הבחורה?״ סטייסי שאלה.
״סטייסי עדיף שתלכי.״ אמרתי. ״כן עדיף שאלך באמת, אני לא מאמינה שזאת הבחורה שאתה מעדיף על פניי, אתה פתטי הירו.״ היא אמרה כשלקחה את הדברים שלה ויצאה מדירתי.
אני כל כך אידיוט, וסטייסי צודקת אני פתטי, אני כל כל פתטי. אני דפוק, אני כל כך דפוק שאני מוותר על מריצה, אבל אני רוצה להוכיח לה שאני לא אנוכי, אני לא אנוכי בשבילה, אני עושה את זה בשבילה, לטובתה. עדיף ככה, שנשמור מרחק.

שבוע עבר מאז שיחתי האחרונה עם מריצה, מאז גם סטייסי לא דיברה איתי, הייתי פעמיים בבית האופנה וניסיתי להתחמק ממריצה, האמת שחיפשתי אותה, אבל בכל פעם שמצאתי אותה היא לא שמה לב אלי, ואני ראיתי אותה עם בריידן, כנראה שזה מי שהיא צריכה להיות איתו, הוא יותר מתאים לה ממני, מר חליפה מזוינת. אני שונא אותו. הוא מצחיק אותה ואני רק גורם לה לכאב. אם רק החיים שלי היו פחות מסובכים יכולתי להיות איתה עכשיו. והינה אני שוב, מוצא את עצמי מסתכל עליה דרך המכונית שלי כשהיא חוזרת מארוחת הצהריים שלה עם בריידן, היא כל כך יפה, היא עם השיער החלק שלה, לבושה במכנס מחויט לבן וסריג בצבע חום, עם נעלי עקב חומות וזה מדהים איך אני שם לב לכל פרט קטן בלבוש שלה, לכל פרט קטן בה, אני יכול לשים לב אם היא החליפה את העגילים שלה אפילו. דפיקות על חלון מכוניתי הבהילו אותי. זאת הייתה אלי. הורדתי את החלון. ״הבאתי לך קפה ודונאטס שלא תיהיה רעב בהמשך הסטוקינג שלך.״ היא הראתה לי את כוס הקפה עם שקית הדואנטס ונכנסה למכונית שלי ליד מושב הנהג. ״זה לא מה שאת חושבת״ גיחכתי. ״בחייך הירו, מריצה סיפרה לי מה שקרה, ואני מכירה אותך כבר מספיק זמן כדי להבין שמעולם לא התנהגת ככה עם אף בחורה, מריצה כן חשובה לך, תראה אותך יושב מסתכל עליה דרך המכונית שלך, אז למה אתה רוצה לשמור ממנה מרחק?״ לקחתי את הקפה והדונאטס מידה של אלי. ״זה יותר מידי מסובך, אמרתי לה, אני אהרוס אותה, עדיף שאשמור ממנה מרחק.״ אמרתי כשלקחתי ביס מהדונאטס.
״זה לא נראה שאתה עומד בהצבת המטרה שלך אם אתה כאן.״ היא אמרה צוחקת עלי.
״אני משתדל. אוקי? מה בכלל אכפת לך?״ שאלתי אותה.
״אכפת לי כי מריצה חברה שלי, אני אוהבת אותה הירו, אתה פוגע בה.״ היא הסתכלה עלי במבט כועס.
״תראה, אני לעולם לא אגיד לך מה לעשות אני יודעת שיש לך את הבעיות שלך ככוכב רוק שאתה, אבל אתה צריך לתת לה את ההסברים שהיא צריכה, היא חושבת שכל מה שהיה בניכם היה רק בראש שלה, שהיא לא חשובה לך. ואני יודעת שכן״ היא אמרה בהנהון ראש כשהיא מסמנת על כך שאני בעצם עוקב אחריה, אלי צודקת, אני באמת חייב למריצה הסברים, אבל אני לא יודע איך אני אעשה את זה בלי להמשיך לפגוע בה, או בי. עדיף להשאיר את המצב כמו שהוא.
״היא כבר קיבלה את ההסברים שהיא הייתה צריכה לשמוע, אני יכול להמשיך ביום שלי?״
אלי הרימה ידייה בכניעה. ״איך שתרצה, אני עדיין אוהבת אותך.״ היא אמרה. חייכתי. ״תודה על הקפה והדונאטס.״ אמרתי לה . ״בכל פעם שתעשה סטוקינג.״ היא צחקה ויצאה מהמכונית שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שיחות של אהבה עד הלילה
שיחות של אהבה עד הלילה
מאת: מעיין לוי
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D