כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

Summertime sadness - פרק 9

אחר הצהריים ארוך במיוחד אצל רותם וסופ"ש עם ההורים של אסף

היי,
אחרי קריאה מחדש, הבנתי שהפרק לא הכי מובן, אז מעלה אותו מחדש. פרק 10 יעלה בימים הקרובים, אני מתנצלת על העיכוב, תקופה עמוסה ממש.
רק מבהירה - כשיש קו נטוי מודגש, אלה זיכרונות של ניצן מדברים שקרו בעבר. הפעם, זה תוך כדי שהיא מדברת עם רותם ומספרת לה את כל ההיסטוריה.
פרק 9
רותם ואני כבר יושבות כמעט שלוש שעות בספרייה על העבודה להגשה בסטטיסטיקה והתחושה היא שהיא לא הולכת להיגמר בקרוב.
"כמה תרגילים נשארו לנו?" רותם רוטנת בשקט.
"עוד שאלה שלמה עם חמישה סעיפים." אני נאנחת בעצבים.
"טוב בואי נסיים כאן עכשיו כי המוח שלי מתפוצץ. נשב שוב ביום ראשון ונסיים את זה?" רותם שואלת.
"אני עובדת בראשון אחרי הלימודים." אני רוטנת.
"מתי צריך להגיש?" אני שואלת.
"חמישי הבא." רותם עונה.
"אז אני לא אגיש לאנה את יום שני ונשב על זה, סבבה?" אני מציעה.
רותם מסכימה ואנחנו יוצאות מהספרייה.
רותם ואני עושות הכל ביחד בלימודים. שתינו מאוד משקיעות וחשוב לנו הממוצע הגבוה בשביל תואר שני ככה שהקשר החברי בינינו הפך גם לקשר לימודי.
אנחנו מסתובבות עם עוד בנות במהלך הלימודים, אבל אני מרגישה הכי קרובה לרותם.
ביציאה מהספרייה אנחנו פוגשות את עדי, שגם היא ישבה עד עכשיו על העבודה בסטטיסטיקה עם אליה.
"מה קורה? איך הלך לכן?" אליה מתעניינת.
"וואי נוראי, נמס כבר המוח. מה איתכן?" רותם עונה בשם שתינו.
"עד איפה הגעתן?" עדי חוקרת.
אני מתעצבנת בלב. נמאס לי מהתחרותיות הדוחה הזאת שיש בתואר הזה. כאילו שזה משנה באמת מי עשתה יותר בשעות האלה. בסופו של דבר כולנו נגיש את העבודה באותו הזמן. זה באמת משנה כמה רותם ואני הספקנו לעומת אליה ועדי? חוץ מזה, רותם הפנתה את השאלה אליהן, מה היא חייבת לבדוק איפה אנחנו עומדות?
"שאלה אחרונה, אבל כל הסעיפים שלה." רותם ממשיכה לדבר בשם שתינו.
אני רואה עליה שאין לה הרבה סבלנות אבל היא ממשיכה להיות מנומסת.
אני רואה שעדי נלחצת מהתשובה של רותם ומחייכת לעצמי בלב. כן, גם אצלי קיימת התחרותיות הזו כשמעירים אותה.
"וואי טוב אליה, אנחנו חייבות להתקדם עוד." עדי ממלמלת לאליה והן נפרדות מאיתנו.
אנחנו יוצאות מהספרייה ורותם שואלת אותי מה התכניות לסופ"ש. "האמת שאני נוסעת עם אסף מחר להורים שלו, אנחנו מתארחים אצלם בקיבוץ."
"אוקיי, נו ומה הפרצוף תחת?" רותם שואלת.
"סתם, מלחיץ אותי להכיר הורים."
"ועכשיו באמת?" היא נותנת לי מבט של לא מאמינה לי בשיט.
"זה כבר סיפור לכוס קפה ארוכה במיוחד." אני ממלמלת.
"אז יאללה תעלי אליי." היא מתעקשת.
אנחנו עולות לדירה של רותם ודור במעונות. רותם אומרת שדור בעבודה ויחזור מאוחר. היא דואגת להראות שיש לנו את כל הזמן שבעולם ואני יכולה לספר לה הכל.
אנחנו מתיישבות על הספה בסלון שלהם ואני מתחילה לספר לרותם הכל, בלי לעצור לרגע.
אני מספרת לה על עומר ועל איך נהפכנו לזוג.
אני מספרת לה על הרגע שבו הוא התגייס ונזכרת יחד איתה ביום שהכרתי את דין ודניאל והפכתי להיות חלק מהם, חלק ממשפחת גדס"ר נח"ל.
עומר ואני נכנסנו למסיבת סוף מסלול ביחד ועומר ישר הלך להגיד שלום לכולם. נשארתי לבד ולא הבנתי מה קורה סביבי. הייתי קצת בהלם. זו הפעם הראשונה שאני מכירה חלק מהעולם של עומר שלא היה לי קשר אליו. לפני זה תמיד היו לנו חברים משותפים ואיכשהו הדרכים שלנו השתלבו האחת בשנייה.
חיפשתי את השירותים, וכשיצאתי התחלתי לחפש את עומר. לא מצאתי אותו. תוך כדי החיפושים, פתאום הרגשתי שנתקעתי במישהו והדבר הבא שהרגשתי זה בירה על החולצה שלי.
"הלו! תשימי לב לאן את הולכת." הוא היה נראה עצבני.
"סליחה." התנצלתי. באמת היה לי לא נעים, הוא לא אשם שאני כזאת קלאמזי ושאין לי מושג לאן נעלם החבר שלי.
הוא הרים את עיני אליי ואמר: "טוב אז בירה עלייך." הסתכלתי עליו ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. מה קשור בירה עליי? הוא הוסיף בחיוך: "נשפכה לי בגללך."
צחקתי וקניתי לו בירה. "מי את בכלל?" הוא שאל אותי.
"אני ניצן ואיבדתי את חבר שלי." עניתי לו בחיוך וככה גם הבהרתי לו שבסך הכל החזרתי לו את הבירה שנשפכה לו בגללי ושאין בזה שום דבר.
"את החברה של עומר?" הוא הסתכל עליי ובחן אותי היטב.
"כן. ומי אתה?" עכשיו היה תורי לבחון אותו.
"אני דניאל. בואי אני אעזור לך למצוא את עומר."
"אתה החבר הכי טוב שלו!" קראתי בהתלהבות.
"אם זה מה שהוא סיפר לך אני לא אסתור אותו." הוא צחק.
אחרי כמה דקות דניאל עזר לי למצוא את עומר שהיה יחד עם דין. ככה הכרתי אותם. הם היו שלישייה בלתי נפרדת.

"נשמע שהיה לו כבר אז משהו אלייך." רותם אומרת כשאני מסיימת את סיפור ההיכרות שלי איתם.
"לא שמנו לב לזה, אף אחד מאיתנו לא הבין ולא שם לב. לא באותו הרגע לפחות." אני ממלמלת.
"יש המשך?" רותם שואלת.
"אנחנו עוד לא באמצע." אני עונה.
אני ממשיכה לספר לרותם על הידידות שנוצרה בין כולנו.
הפכנו לסוג של חמישייה מוזרה כזו: אני התחברתי למיכל, החברה של דין ודניאל תמיד היה רווק. אולי מדי פעם יצא עם מישהי, אבל זה אף פעם לא נמשך יותר משניים-שלושה דייטים. תמיד עקצנו אותו שהוא לא מוצא אף אחת.
הייתה פעם אחת, שעשינו על האש בבית של מיכל כולנו וכשסיימתי לעזור למיכל עם הסלט, היא ביקשה ממני להוציא אותו החוצה. עומר היה עסוק עם הבשר, ודניאל ודין היו עם האש.
יצאתי החוצה ושמעתי דברים שכנראה לא הייתי אמורה לשמוע.
"אתה מבין שזה חולני המצב הזה, נכון?" שמעתי את הקול של דין.
"אחי, מה אני יכול לעשות?" דניאל ענה לו.
"להתרחק ממנה, להכריח את עצמך לא לאהוב אותה, ללכת לטיפול, לא להיות ידיד שלה?" שמעתי את דין מציע לו כל מיני אפשרויות מגוונות.
על מי לעזאזל הם מדברים? שאלתי את עצמי.
"אני חושב שזה בלתי אפשרי. אני לא מסוגל להתרחק ממנה. היא ידידה טובה שלי ואתה יודע יפה מאוד כמה זה חשוב לי."
"אתה מבין שברגע שהוא יידע זה לא ייגמר טוב?"
"אז אתה תבטיח לי שהוא לא יידע."
"אתה כל פעם מחדש גורם לי לבחור בינכם כשאתה אומר לי את זה. כמה עוד אפשר אחי? חלאס, תתרחק ממנה, תשכח ממנה. גם אם זה אומר שנעשה בינתיים מפגשי זוגות, נמציא שזה כי אתה רווק ולא קשור."
"אני אוהב אותה. היא צריכה להיות איתי ולא איתו. אתה יודע את זה."
"אני לא יודע כלום ואתה צריך להפסיק. לא היית מכיר אותה אם היא לא הייתה איתו."
קפאתי במקום. הבנתי שלדניאל יש רגשות אליי. ואני הסתומה והתמימה? יצאתי כמה דקות אחרי זה למרפסת והנחתי את הסלט על השולחן בתמימות ובחיוך מזויף.
אחרי זה ישבנו לאכול והמחשבות לא הפסיקו. לא האמנתי שהוא אוהב אותי. כמה דפוק זה יכול להיות?
אבל אני בחרתי להיות תמימה, ולהתנהג כאילו אני לא יודעת מכלום.
הייתי אנוכית ומטומטמת. הייתי צריכה ידיד טוב בתוך הצבא שיכול כל הזמן להגיד לי מה עם עומר, מה איתם.
דין לא סיפק את זה מספיק טוב, אז דניאל היה שם בשביל זה.
באמת היינו ידידים טובים. היה לנו כל כך הרבה במשותף. כמעט הבנתי למה הוא אמר שהיינו צריכים להיות ביחד, אבל כמובן שלרגע לא חשבתי ככה.
אבל אין ספק שנחמד לדעת שיש מישהו שאוהב אותך ככה ובו בזמן גם להדחיק את זה שהוא אוהב אותי ואז זה נותן לי לגיטימציה להיות ידידה שלו.
באמת היינו ידידים טובים, היה לנו המון במשותף. אבל מעולם לא החזרתי לו אהבה באותו האופן שהוא אהב אותי, לזה אי אפשר להתכחש.

"וואו! ידעת את זה כל הזמן?" רותם בהלם מוחלט.
"מהרגע שהיה אותו על האש כן. לא יכולתי להתרחק ממנו ובתכלס לא הייתה לי גם סיבה. אף אחד בעולם לא יודע ששמעתי את השיחה הזו ביניהם אז."
אני ממשיכה ומספרת לרותם על הרגע שגיליתי שאני בהיריון.
הייתי כל כך בודדה ומסכנה. הייתי אחרי הפרידה המטופשת הזו מעומר. לא הבנתי איך לעזאזל הגענו למצב שאנחנו מפרידים כוחות.
נכון, היינו בתקופה קשה. אבל לכולם יש תקופות קשות. עומר החליט לוותר עליי שבועיים לפני כן. ואז עברו שבועיים וגיליתי שמאחר לי המחזור.
בדיקה קטנה הוכיחה לי שאני צודקת: אני בהיריון.
ידעתי שהם יצאו הביתה ולא הצלחתי לתפוס את עומר. עוד פעם הוא סינן אותי.
התקשרתי לדניאל וסיפרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות עם עומר. אמרתי לו שאני חייבת שעומר ידבר איתי ויחזור אליי.
"אתה חייב להגיד לו שהוא עושה את טעות חייו, דניאל. בבקשה." התחננתי.
"אני לא מבין מה הלחץ. את יודעת בעצמך שהוא עוד מעט יבין את זה לבד נכון?"
"אתה לא מבין."
"מה קרה?"
"קרה משהו." התייפחתי. "זה לא לטלפון." הצלחתי איכשהו להוציא את זה מהפה לפני שהרגשתי שאני נחנקת מהדמעות.
שלוש שעות אחר כך הוא כבר היה אצלי. וטוב... ההמשך ידוע.

אני מספרת הכל לרותם ואני רואה עליה שהיא בהלם. עשיתי טעות? איבדתי עכשיו את החברה היחידה שהייתה לי בלימודים?
"את כזאת חזקה שעברת את כל זה." רותם אומרת לבסוף.
"את באמת חושבת?" אני מופתעת. אני מרגישה כל כך חרא.
"ברור. את אשכרה הבאת לעולם תינוקת ממנו, היא נשארה בחיים שלך והוא לא." היא עונה לי. "מדהים שהצלחת להמשיך הלאה עם אסף."
"קשה לי." אני מתוודה. "כל פעם שאנחנו עושים התקדמות אני מצד אחד שמחה כי הגיע הזמן שאמשיך הלאה ומצד שני הלב לא מפסיק לכאוב לי בגלל עומר. אני לא מסוגלת לקבל את זה שהוא לא יודע לפחות על יהלי."
"אז בגלל זה קשה לך לפגוש את ההורים שלו?"
אני מהנהנת.
"יהיה בסדר." רותם מבטיחה לי. "אני מרגישה שכרגע זה הדבר הכי נכון שאת יכולה לעשות בשביל עצמך. הענשת את עצמך מספיק." היא אומרת לי.
"יכול להיות." אני ממלמלת.
"אסף יודע משהו מזה?"
"רק שיש לי עבר מורכב."
"מורכב זו מילה די מדויקת של מה שסיפרת לי עד עכשיו."
***
אנחנו מגיעים לקיבוץ של אסף אחרי נסיעה ארוכה עם מוזיקה נעימה.
אנחנו נכנסים לבית של אנשים מקסימים שמחייכים אליי וחביבים אליי מהרגע שהדלת נפתחת.
"אמא, תכירי זו ניצן. ניצן, זאת אימא שלי, דליה."
"נעים מאוד." אני מחייכת אל דליה. "לי נעים יותר." היא נראית מאושרת. מה? יכול להיות שאסף אף פעם לא הביא בחורה הביתה?
האמת היא, שבגלל שאסף אף פעם לא שאל על העבר שלי יותר מדי, גם אני לא שאלתי. אולי הגיע הזמן לברר?
לא. זה עוד מוקדם מדי כדי שהוא יידע על העבר שלי. זה טוב מדי כדי להסתיים עכשיו ברגע שהוא יגלה.
"זאת אחותי, טלי." אסף קוטע את המחשבות שלי וממשיך להציג אותי בפני המשפחה. אני מחייכת לטלי ומיד מכירה גם את אבא שלו, דוד.
הארוחה עוברת בנעימים. הם מתעניינים בי, אבל לא בצורה מציקה. נראה לי שאסף ממש דומה לאבא שלו.
"מה התכניות שלכם לסוף השבוע?" דליה מתעניינת.
"חשבנו אולי ללכת מחר לפארק אשכול לפיקניק." אסף עונה.
"נחמד מאוד!" דליה מתלהבת.
למחרת בבוקר, אני מתעוררת ואסף לא נמצא לידי במיטה.
אני לא מבינה איפה הוא וקצת מתביישת לקום מהחדר לסלון. הוא מופיע תוך כמה דקות עם חיוך גדול.
"התעוררת סוף סוף? הכנתי לנו הכל לפיקניק. בואי נצא עכשיו, ממש נעים בחוץ."
הוא מדביק אותי בהתלהבות שלו. אני מתארגנת מהר ואנחנו יוצאים.
הפארק מהמם. אנחנו מטיילים בו קצת ומתיישבים ליד הנחל. האווירה ממש טובה ונעימה. אנחנו אוכלים את הכריכים שאסף הכין ונהנים מהרגע. אני באמת מרגישה שטוב לי. אני אוהבת אותו? זה לא מוקדם? זה לא מוזר? מה עם עומר?
אני מנסה להניח לראש שלי וליהנות מהרגע יחד עם אסף.
אני חושבת שמשהו אצלי משתחרר קצת בסוף השבוע הזה. אולי זו ההבנה שכמו שרותם אמרה, כרגע זה הדבר הכי טוב בשבילי. אבל אולי גם זו הדרך של העולם להגיד לי לעבור הלאה מעומר ולהמשיך לדרך חדשה.
במוצאי שבת, אחרי שאסף מוריד אותי בבית בחזרה, אני מקבלת הודעה ממספר לא מוכר ופותחת אותה:
"היי!
אנחנו מתרגשים להזמין אותך לחתונה שלנו בתאריך ה-01.01.2018.
נא לשריין את התאריך. הזמנה מסודרת תישלח בהמשך!
מיכל ודין."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blackbird Night עקוב אחר Blackbird
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ממש אהבתי
מחכה להמשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
Blackbird Night
Blackbird Night
תודה רבה! אעלה בימים הקרובים :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 11
Summertime sadness - פרק 11
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 10
Summertime sadness - פרק 10
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 8
Summertime sadness - פרק 8
מאת: Blackbird Night
לגיבורים של יולי
לגיבורים של יולי
מאת: Blackbird Night
סיפורים אחרונים
דבר אלי
דבר אלי
מאת: little mrs.sunshine :)
משב רוח באוגוסט 10
משב רוח באוגוסט 10
מאת: לין ק
משב רוח באוגוסט 9
משב רוח באוגוסט 9
מאת: לין ק
גלולת אומץ
גלולת אומץ
מאת: Ela Lilach
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan