כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ציפורי בקורונה - פרק 9

לפעמים החיים לא הוגנים

מיכל. מצאתי את דף הפייסבוק שלה. התמונה הראשונה שקופצת זה שני ילדים ג'ינג'ים מחובקים, הלחיים שלהם נמעכות זו על זו, שרועים על דשא ירוק וחתול שמנמן לידם. ומכאן והלאה רק תמונות משפחתיות - טיולים, ארוחות משפחתיות, את כולן מצלם בסלפי איזה גבר שחרחר ומסוקס - גבע, החבר של יוסקה, בעלה של מיכל. ומיכל עצמה מחויכת בכל התמונות, אימהית, כל כך שונה מזו שפגשתי בזום.
הבידוד שלנו הסתיים וירדנו, יוסקה ואני, לבית הקפה שמתחת לדירה שלנו, שתינו הפוך ועישנו באוויר הפתוח. יוסקה לא מבחין ברגשות שלי. אני על סף בכי, שקטה, אבל נראה שהוא בעיקר מתלהב מהחזרה לחיים. היום הוא כבר צפוי לחזור לאמן בזום.
כשיצאנו מבית הקפה ועמדנו להיכנס לחדר המדרגות, ראיתי אותה. היא עמדה מעבר לכביש, עם משקפי שמש גדולים ושמלה לבנה, ולמרות משקפי השמש הכהים, היה לי ברור שהיא מביטה רק בי. יוסקה לא הבחין בה. "אני כבר עולה." אמרתי לו. "בא לי עוד סיגריה כאן."
"טוב אני עולה." הוא אמר. "אני רוצה להתחיל עם הזומים."
הוא נכנס לחדר המדרגות ואני סימנתי לה לגשת אלי.
"מזל טוב." אמרתי. "אני מבינה שהחלמת."
"כן." היא אמרה בחיוך קטן. "ואת יצאת מהבידוד. וגם התפייסת עם יוסקה."
"כן."
היא הסירה את משקפי השמש. ככה, באור השמש, פנים אל פנים על אמת ולא דרך הזום, ראיתי אותה כמו שהיא - אישה לא כל כך צעירה, מותשת, שקים כהים מתחת לעיניים, פנים עייפות.
"איך מצאת אותי?" שאלתי.
"אני... ידעתי כל הזמן איפה את גרה." היא אמרה וכחכחה בגרון. "בעלי מכיר את יוסקה."
"מהמם."
עמדנו ככה דקה בשתיקה, בוהות ברצפה, בעצים, רק לא אחת בשנייה. "אולי את רוצה עוד קפה?" היא שאלה. "בואי נשב בבית קפה."
התיישבנו בדיוק באותו שולחן שיוסקה ואני ישבנו בו קודם. היא הסירה מפניה את המסכה, והקמטים בזוויות פיה הוסיפו לכל החזות של האימא המותשת. "תראי." היא אמרה אחרי שהזמנו קפה. "היה לי ברור שתביני בסוף שאני... נשואה, אימא, כל הסיפור. אבל... בוטש,"
"אל תקראי לי ככה."
"סליחה. ציפ," ודמעה ירדה בזווית עינה, "את הצלת אותי. ממש חשוב לי להגיד את זה. הייתי בדיכאון בבית מלון. ו..."
"ונהנית לך על חשבוני."
"אני מצטערת." דמעה נוספת ירדה לה.
"זה לא הוגן." אמרתי. "אני זאת שצריכה לבכות פה. אני הקורבן. לא את." אבל משום מה הדמעות לא ירדו. בינתיים המלצרית הגישה לנו את הקפה.
לגמנו בשקט, והדלקתי סיגריה. ראיתי שהעשן מפריע לה אז נשפתי ישר לפניה.
"אבל להגנתי, אני אגיד את זה - את שיתפת אותי שהיה לך ריב עם חבר שלך, ושאת מרגישה בכלא."
"וזה נותן לך לגיטימציה לבלבל לי את החיים?" שאלתי בכעס. "את מבינה מה עשית? עזבי את הקטע של הבגידה, שיודעת מה? יאללה, גם אני אשמה בזה. אבל את שינית לי את החיים. פתחת לי פתח לעולם חדש שלא הכרתי. התחלתי לחשוב על לעזוב את יוסקה ולעבור אלייך! את מבינה?"
"אני מבינה."
"את ראית אצלי את ה... גרעין של הדבר הזה, ואת טיפחת אותו, והגדלת אותו, ו... כוס אמוק, את מבינה כמה זה לא אחראי?! אז מה אם את בודדה, אז מותר לך ככה לשחק ברגשות של אחרים? את חוזרת עכשיו למשפחה המושלמת שלך. אבל מה איתי? תראי באיזה מצב את משאירה אותי!"
"אוף, ציפ, אני כל כך מצטערת." היא בכתה. "את מלכה. את מבינה את זה? את מלכה. מגיע לך הכי טוב שיש לעולם הזה לתת, ו... העולם הזה לפעמים לא הוגן..."
"העולם?!" הרמתי את הקול ואנשים מסביב הביטו בנו. "זאת את! רק את! את הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים!"
שתקנו. כל אחת ניסתה להטביע את עצמה בספל הקפה שלה. "רק שתביני שאם הייתי יכולה, הייתי לוקחת אותך אלי ונותנת לך את כולי. אבל אני לא יכולה."
"אוקי. סבבה. אז תעופי לי מהעיניים."
"מה?"
"מה ששמעת. למה באת לפה? להרוס אותי עוד קצת? יאללה עופי." מעכתי בעצבים את הסיגריה לתוך המאפרה וקמתי, זורקת בכעס כסף על השולחן.
"עזבי אני אשלם" היא אמרה.
"לא. אני אשלם. תמיד יוצא שאני זאת שמשלמת."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Matilda Birdy עקוב אחר Matilda
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
אני כל פרק תוהה אם יוסקה יכול להכיל ולהבין את המורכבות אצל ציפ, או שדווקא הקלילות שלו מאזנת ביניהם.
בכל מקרה, הלוואי שהוא היה שם לב אליה קצת יותר, מרגיש לי שהיא ממש צריכה את זה.
והיא צודקת בכל מילה על מיכל. זה ניצול לשמו.
הגב
דווח
Matilda Birdy
Matilda Birdy
נכון.
אבל את יודעת - בגלל הקורונה והבידוד, כולם בעצם סובלים מבדידות, ואז כל אחת מנסה להתמודד עם זה בדרך שלה.
הגב
דווח
Matilda Birdy
Matilda Birdy
נכון.
אבל את יודעת - בגלל הקורונה והבידוד, כולם בעצם סובלים מבדידות, ואז כל אחת מנסה להתמודד עם זה בדרך שלה.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
פרק 8
פרק 8
מאת: roye shargal
דבר אלי
דבר אלי
מאת: little mrs.sunshine :)
משב רוח באוגוסט 10
משב רוח באוגוסט 10
מאת: לין ק
משב רוח באוגוסט 9
משב רוח באוגוסט 9
מאת: לין ק
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D