כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 10

שעת התה

מריצה-
״לא חזרת לטלפונים שלי, לא שמעתי ממך כבר זמן רב, הייתי באורגון לסידור קטן, חשבתי לקפוץ לניו יורק לראות אותך.״ אמר אביו של הירו. ואו המבטא הבריטי שלו ממש כבד, והנראות שלו, הוא נראה מלכותי באיך שהוא מתוח ומסתכל להירו היישר בעיניו, איך החליפה הכחולה שלו עם העניבה האדומה והנעליים החומות נראות באמת אציליות, מלכותיות, אפילו המפית בכיס הגקט של החליפה מהודרת כל כך. אביו נראה מתוקתק לגמרי, מכף רגל ועד ראש, כיאלו לעולם לא מאחר, לעולם לא מתנהג בגסות רוח, איש ישר ונוקשה עם נימוסים מאוד גבוהים, כך יכולתי להשיג רק משפת הגוף שלו והעמידה שלו. ״לא חשבתי שתרצה שאחזיר לך טלפונים אחרי השיחה האחרונה שלנו.״ הירו ענה לו.
״בחייך בן, חשבתי שזה מאחורינו.״ אביו אמר. מה מאחוריהם? מה קרה שם שהירו עד עכשיו לא מוכן לספר לי?
״אבא זה ממש לא זמן טוב.״ הירו אמר, כנראה כי אני כאן, ועדיף
באמת שהלורד ויליאם לא יראה אותי כמו שאני נראת, בלי איפור וכולי מבולגנת ממעשינו קודם. התחלתי לחזור במדרגות בשקט לכיוון החדר של הירו כשפתאום שמעתי את אביו של הירו ״יש לך אורחת אני רואה״ נשמתי נעתקה באחת. בבקשה בבקשה שהוא לא מתכוון אלי בבקשה שיש עוד אנשים בבית, בבקשה שאני אסתובב והוא לא יסתכל לכיוון המדרגות. יש לי שני אפשרויות, או לברוח לחדר ולהסתגר שם כל חיי, או להסתובב ולחייך את החיוך הכי מתוק שלי בתקווה שאולי, אולי הוא יקבל את איך שאני נראת.
הסתובבתי. ופני נפלו עוד יותר כשראיתי את לורד ויליאם מרים מבטו לעבר המדרגות ומסתכל אלי ואת הירו תופס את מצחו.
״או היי.״ אמרתי מחייכת ״לא רציתי להפריע, עדיף שאלך.״ אמרתי.
״לא למה שתלכי?״ אמר אביו. ״בואי תרדי למטה, נכיר אותך.״ הסתכלתי כל הירו והירו מסתכל עלי ואני יודעת שהוא רוצה לרצוח אותי עכשיו. ירדתי במדרגות ונעמדתי ליד הירו. הושטתי את ידי אל עבר ויליאם ״נעים מאוד, אני מריצה.״ אמרתי מחוייכת. ויליאם לא החזיר לי הושטת יד, הוא הסתכל על ידי כיאלו זה איזה מעשה לא מכבד, מעשה לא מנומס. מביך ביותר. החזרתי את ידי חזרה ושילבתי את כפות ידי אחת על השניה. ״שלום מריצה, אני ויליאם נייט, לורד ויליאם נייט, אביו של הירו.״ הנהנתי אליו במבוכה רבה, אני מתארת לעצמי שכרגע הוא רואה את פניי האדימו מהמבוכה שהרגשתי כרגע, כמה שהוא נראה מלכותי, גם הוא גס רוח, בצורה נעימה יותר, אבל גס רוח, אפשר להבין מאיפה הירו לקח את זה.

הירו-
זה לא קורה לי, זה פשוט לא קורה לי, אין רגע של שקט, איך אבא שלי לעזאזל ידע מתי לבוא? חודשים שלא שמעתי ממנו, שנים שהקשר שלנו כבר לא כמו פעם, אף פעם לא הצלחתי לסלוח לו על מה שעשה לי ואני גם לא חושב שאי פעם אוכל לסלוח לו. עצם העובדה שהוא לא הושיט למריצה בחזרה את ידו מעידה על כך שהוא לא אוהב אותה, לא שאני שם זין על זה, אבל זה לא טוב. איזה בושות, היא כולה אדומה בטח רוצה לקבור את עצמה. ״טוב שניכם מסתכלים עלי ועומדים ככה בלי מעש, אפשר שנאכל בראנץ?״ אמר אבי. אני משתגע ממנו, למרות הכל אני עדיין משתדל לכבד אותי, הדבר היחידי שאני רוצה זה להעיף אותו לאלף עזאזל . ״את רעבה?״ שאלתי את מריצה. היא לא ידעה מה להגיד עינייה הראו כמה היא מרגישה היא נוחות. הסתכלתי עליה מחכה לתשובה עד שסוף סוף היא הנהנה.

שרה הכינה לנו בראנץ בסגנון אנגלי, כריכים ממולאים בסלמון מעושן עם שמנת, בלי הקרום, לחם בריוש עם חמאה וריבה וכמובן תה. שרה עשתה לאבי מיני ארוחת תה של השעה חמש.
״ או תה סנדוויצים, נראה מעולה, שרה הכינה את כל זה?״ אבי שאל כשהוא מתבונן בצלחת שעל השולחן עם תה הסנדוויצים, . ״כן״ עניתי בחרף. ״ממש כמו בארוחת התה באנגליה בן.״ הוא ציין, בין הדברים השנואים עלי, כשהייתי גר באחוזת המשפחה שלנו כל יום בשעה חמש היו ארוחות תה עם סנדוויצ’ים כאלה, כל מיני מאפים וכמובן התה שהייתי חייב לשתות כשאני לובש חליפה. אני שונא חליפות מזדיינות.
״שרה יודעת להכין אוכל נורא טעים, אולי אקח אותה לאחוזה .״ אמר אבי לאחר שנגס באחד מהכריכים וניקה את זיו פיו במפית.
״אתה יכול לשכוח משרה.״ אמרתי בטון עצבני.
הוא גיחך. אני כל כך שונא אותו לפעמים, הוא קוץ בתחת, והוא חושב שהוא יכול לנהל את העולם, במיוחד את העולם שלי, ועם כל מה שעשיתי ובניתי אני עדיין לא מצליח להוכיח לו שלא.
״מריצה אמרת נכון?״ הוא שאל את מריצה. ״כן״ היא ענתה לו בחיוך מבויש. ״יש לך מבטא אחר לא כמו כל האמריקאים, מאיפה את בעולם אם יורשה לי לשאול?״ אבי שאל עם הטון השופט שלו, הוא יכול להיות יותר גרוע ממני בקטעים האלה.
״ישראל״ עניתי במקומה.
״בני, תן לה לדבר, אני די בטוח שלגברת כאן יש פה משלה לא?״ הוא הסתכל לכיוון מריצה.
״כן״ היא אמרה מחייכת.
״אז מישראל, נפגשתי עם כמה שרים ישראלים, אנשים טובים. איך המצב בפוליטיקה שם עכשיו? ״הוא שאל. כמובן, אבא מכיר את כל העולם וצריך לדעת מה קורה.
״אני פחות מתמצאת בפוליטיקה ההישראלית״ מריצה ענתה.
אבי לגם מכוס התה שלו. ״או זה חבל, כולם צריכים לדעת קצת על המדינה שלהם לא?״ אמר אבי והסתכל על כוס התה שלו כשהניח אותה חזרה על השולחן. מריצה שתקה ותפסה בספל התה שלה כדי ושתתה ממנו. ״יקירה, את ספל התה מחזיקים כשהזרת באוויר, ולוגמים מהתה, לא שותים אותו.״ אבי ציין בפניה את הכללים לשתיית התה, רק שהוא שכח שאנחנו לא בלונדון עכשיו בשעת התה, מריצה הובכה לגמרי והיא בקושי הצליחה לבלוע את התה שהיה בפיה. ״סליחה״ היא אמרה כשהחזירה את התה שלה אל השולחן. ״אבא, אנחנו לא בלונדון תן לה לשתות תה מזדיין כמו שהיא רוצה.״ התפרצתי. ״תשמור על השפה שלך בן, אתה מדבר עם אבא שלך.״ מכל מה שאמרתי הדבר היחידי שהוא שמע זה את השפה שלי, יופי. אין לי כוחות נפשיים אליו. כמה הוא קשה.
״אז מה את עושה בחייך?״ הוא שאל מסתקרן לדעת עלי מריצה עוד, אני כל כך רוצה להעיף אותה מהשיחה הזו ומהמצב שהיא נקלעה אליו אבל אני יושב בשקט בקושי מדבר נותן להם לנהל את השיחה.
״אני עובדת בריצרדס, מתמחה שם, בגדול אני רוצה להיות מעצבת אופנה.״ היא ענתה מספרת את החלומות שלה לאדם הלא נכון, האדם שמנפץ חלומות.
״מעצבת אופנה? טוב זה תחום שקשה בו, לא קל בכלל, המון מתחרים.״ הוא ישר הכניס אותה לחיי הפחד.
״אני יודעת״ היא אמרה בביטחון. ״אבל אני מאמינה בעצמי.״ היא הוסיפה.
״כל הכבוד לך.״ ענה אבי ללא כל ויכוח. התפלאתי. אבא שלי? כנראה שהוא דואג לנפץ חלומות רק לקרובים אליו.
״ברשותך, הייתי שמח לדעת מה את בשביל הירו? האם את החברה שלו?״ מה? מאיפה הוא הביא את השאלה הזו? למה הוא עושה את זה? לעזאזל עם זה. הוא בא רק כדי להרוס לי.
״אה...״ היא באה לענות. ״היא ידידה שלי.״ התפרצתי. אני יודע, אני יודע שאם הוא ידע שהיא ואני קורה בנינו משהו הוא לא יאהב את זה, הוא מאמין שאני צריך להיות עם מישהי שתביא כבוד למשפחת המלוכה ולפי איך שהוא ייבש אותה מקודם עם לחיצת היד כבר יכולתי לראות שהוא לא חושב שהיא ראויה. הוא ידע שאני והיא בכיוון אחר, אבל לא כרגע. מריצה הסתכלה עלי מופתעת כשאמרתי את זה, היא בטח עצבנית, אבל אני אסביר לה הכל אחר כך.
״הבנתי. אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל אשמח אם תשאירי אותי עם בני קצת לבד, להתעדכן, הרבה זמן שלא דיברנו.״
מה לעזאזל הוא עושה? הוא יודע, הוא הורס לי בכוונה, למרות כל מה שאני רוצה להגיד וכל מה שאני חושב אני לא אומר כלום. ״כן ברור. אני מתנצלת, אני אלך.״ היא קמה מהשולחן כשאני מסתכל עליה, והיא עלי, אני מרגיש כיאלו אני צריך להגיד משהו ובכל זאת אני לא אומר כלום. היא הולכת מן השולחן ואחרי כמה שניות של שקט אני שומע את הדלת נטרקת.

״ למה עשית את זה?״ שאלתי את אבי כשאני מתבונן בתוך עיניו.
״ רציתי שנדבר, לא החזרת אלי או לאיזבלה טלפונים אם אתה מגיע למסיבת יום ההולדת של סבתא.״ הוא הסתכל אלי במבט מלא הביטחון שלו. ״סבתא רוצה שאגיע למסיבת יום ההולדת שלה?״ גיחכתי. סבתא שלי? בעיקר בגללה עזבתי את לונדון, בגללה ובגלל אבא שלי, שניהם האנשים הכי קרים ורעים שהכרתי בחיי, שניהם ניסו להרוס את חיי כמה וכמה פעמים, מאז שאמא שלי נפטרה אבי לקח פיקוד על חיי ומאז רק מנסה להרוס לי אותם כדי שאהפוך להיות הבן המושלם שהוא רוצה שיהיה לו אבל לעולם לא יהיה, לעולם.
״טוב בחיים יש הפתעות״ אבי חייך. ״סבתך כבר לא צעירה, והיא עדיין מאמינה שאתה תיהיה היורש שלי, ואכן היא רוצה שתגיע למסיבת יום ההולדת שלה.״ אני? היורש? צחקתי. ״היורש..״ צחקתי כשאני אומר את זה.
״אני גם אמרתי לה את זה אבל היא עוד מאמינה, אבל אתה עוד תראה שכל עניין הרוקסטאר יעבור לך בקרוב ותחזור למשפחה שלך.״ אבי אמר כשהוא קם מהשולחן מסדר את החליפה שלו.
קמתי אחריו. איך הוא מעז, איך הוא מעז אחרי כל מה שהוא עשה לי להופיע כאן כיאלו כלום, איך לעזאזל הוא מעז להגיד לי מה שהוא אומר לי אחרי מה שהוא עשה לי כל הזמן הזה? הגוף שלי מתחיל להתחמם ואני מתחיל לרתוח מעצבים. פאק.
״אני לא מאמין שאחרי כל מה שעשית אתה עוד מעז להגיד דבר כזה, לא הוכחתי לך מספיק? שאני לא צריך אותך או את התואר האצולה המזדיין הזה.״ נהמתי עליו.
אבי הסתכל עלי. ״אתה יודע משהו אבא, כל חיי לא הפסקת לרדת עלי על ההתנהגות המסריחה שלי, כל החיים רק ידעת למצוא איך הייתי מבייש אותך מול כל האנשים הדפוקים שהייתה מביא הביתה, אתה חושב אתה שונה ממני? איך שהתנהגת היום, הרגע כלפי מריצה?״ הוספתי כשאני כבר לא יכול לעצור את עצמי.
אבי גיחך. אני נשבע שאני עוד שניה מתחרפן עליו.
״ידידה אמרת אה? ידעתי שזה מעבר לזה.״ הוא התקרב אלי יותר והסתכל לתוך עיניי.
״אני הייתי ממליץ לך להתרחק ממנה, אתה תהרוס אותה כמו שאתה הורס כל דבר שאתה נוגע בו, כמו שהרסת את המשפחה שלנו, כמו שהרסת את המוניטין שלנו ואת המוניטין שלך, ככה אתה גם תהרוס אותה.״ הוא אמר. פוגע ישר בתוך המוח שלי. אני השתתקתי לא ידעתי מה להגיד. ״לך תזדיין, לך מכאן.״ אמרתי כשאני משתדל לא לדמיין איך אני מפרק את הראש שלי בתוך השולחן הזה, כמה שהוא אבא שלי, הוא הבן אדם הכי מרושע שהכרתי.
״תתקשר לאיזבלה לאשר הגעה כן?״׳הוא אמר כשהוא מסתובב ומתחיל ללכת לכיוון הדלת. הוא גיחך וסגר את הדלת אחריו. פקעת העצבים שהרגשתי לא יכולתי לתאר אותה, חתיכת בן זונה, הוא אבא שלי אבל אני לא מסוגל הוא ערמה של חרא הוא פשוט זבל, המיץ של הזבל.
רק רציתי לפרוק עצבים. לקחתי את הצלחת מהשולחן וזרקתי אותה לעבר הקיר, עוד צלחת אחריה, ועוד צלחת אחריה״פאקקקקקקקקקקקק״ צרחתי תוך כדי, עד שלא נשאר אף כלי על השולחן שלא שבור, העפתי את הדברים שהיו על האי שמפריד בין המטבח לסלון, הלכתי לכיוון המטבח כשאני מחפש את הויסקי המועדף עלי. שתיתי שוט של ג’ק דניאלס וגם את הכוס שמילאתי שברתי תוך כדי שאני צורח ״זיןןןןןןן״
לקחתי עוד שתי שוטים מהבקבוק כשלפתע ראיתי את פרצופו של ג’ון.
״אחי מה קרה כאן?״ הוא שאל כשהוא מסתכל על כל הכלים השבורים ועל כל הבלאגן.
״כלום.״ אמרתי כשאני לוקח עוד שוט מהבקבוק.
״מה אתה עושה?״ ג’ון שאל אותי כשהוא מתקרב אלי. ״תן לי את זה״ הוא אמר כשהוא מנסה לקחת את הבקבוק שלי. ״ג’ון לך מכאן״ אמרתי כשאני לא נותן לו לקחת את הבקבוק ויסקי שלי.
״הירו אתה משתגע שוב, תו לי את הבקבוק, מה קרה?״ הוא שאל מודאג.
״אבא היקר בא לביקור״ אמרתי כשאני שותה עוד שוט.
ג’ון הסתכל עלי כמבין מה קורה. ״מה הוא אמר?״ הוא שאל.
צחקתי ״זה מצחיק שהוא מזמין אותי למסיבת יום ההולדת של סבתא שלי ששונאת אותי על כך שאני נושא את שם המשפחה נייט ומביא בושה למשפחה, שאבא שלי חושב שכל עניין השירה זה רק עוד משחק, ואתה יודע כל הזין הזה שתמיד קורה, והוא גם אוהב להגיד שאני הורס כל דבר מזדיין שאני נוגע בו, אבל מה שבאמת מצחיק זה שהוא צודק״ אמרתי שלקחתי עוד שלוק מהבקבוק. ״הירו תניח את הבקבוק לעזאזל״ אמר ג’ון. הנחתי את הבקבוק על השיש. ג’ון מסתכל עלי לא מבין מה קורה, הגרון שלי שורף מהויסקי ואני לא יכול לשאת עוד רגע אחד סביב אנשים. לקחתי את המפתחות של הרכב שלי. ״מה אתה עושה?״ ג’ון שאל.
״הולך.״ אמרתי שהתחלתי ללכת לכיוון הדלת.
״לאן אתה הולך הירו, אל תתנהג בטיפשות.״ הוא אמר.
״להרוס עוד דברים. ״ אמרתי ללא כל רגש, הגרון שלי שרף מהויסקי יותר ויותר וזה אפילו לא עניין אותי, יצאתי מהבית שלי כשהמילים של אבי מתרוצצות לי בראש, ׳אתה תהרוס אותה כמו שאתה הורס כל דבר שאתה נוגע בו׳. מה שעצוב זה שהוא צודק, אני כזה, אני אהרוס אותה.

מריצה-
השעה כבר עשר בלילה ועדיין לא שמעתי מהירו דבר. הרגשתי כל כך טיפשית היום ליד אביו של הירו, הרגשתי לא מנומסת בכלל כיאלו אני איזו חיית פרא, הוא לא אוהב אותי אני בטוחה בזה, הוא רק העיר לי על דברים, כיאלו מי מעיר על הדרך שבה שתיתי את התה, אני הייתי בטוחה שהוא צוחק בהתחלה עד שלא שמעתי ממנו את הגיחוך לאחר כמה שניות, זה באמת היה מצב בין המביכים ביותר שנתקלתי אליו, כמה שהוא משפחת אצולה, הוא גס רוח, אומנם בדרך מעודנת מזו של הירו אבל עדיין, כל כך התביישתי, גם כל עניין הפוליטיקה הזו, שונאת פוליטיקה מעולם לא התחברתי לזה. אני מודאגת להירו הוא לא ענה להודעות ששלחתי לו וגם לא לשיחות שהתקשרתי אליו, אני מודאגת, למרות שהוא אמר שאני רק ידידה מול אבא שלו, אני יודעת שלהירו יש הסבר, אני מקווה שיש לו, אני רוצה להאמין בכך.
הייתי במלון במיטתי מחכה לשמוע ממנו כל צלצול כל הודעה שהטלפון שלי השמיע ישר ניגשתי אליו לראות אם זה מהירו אבל שום זכר לשמו. מה הסיפור עם אביו? הוא לא הירו שאני מכירה לידו, הוא שקט יותר, חושב יותר מה להגיד ומה לומר. מה הסיפור בניהם? לכל כוכב רוק צריך להיות סיפור עם המשפחה שלו? הכל כל כך מסובך, ואני מוצאת את עצמי במקום להתעסק בחלומות שלי ולהגשים אותם אני מוצאת את עצמי מתעסקת בהירי ודואגת לו.

***********
כבר יום רביעי, מאז שבת שלא שמעתי מהירו, הוא לא החזיר לי טלפונים והודעות, גם היום בבוקר שלחתי לו הודעה כבר לא נעים לי להתקשר והוא פשוט לא עונה. אני יודעת שהיום הוא צריך להגיע לעבודה הוא וג’ון הסוכן שלו צריכים לחתום על המסמכים האחרונים ועל הצהרת הבריאות לתצוגת האופנה.
למרות כל העניין של הסינונים מהירו אני עדיין מוכנה לשמוע הסבר, אני רוצה לשמוע אותו, בדיוק שהתחלנו להתקרב יותר ויותר בדיוק עכשיו הוא מחליט פשוט לקחת מרחק? כשאני מחליטה שאני כן רוצה להתקדם? כשאני מחליטה שאני לא נותנת לעצמי להירתע מכל העבר שלו? לאן נכנסתי?
לפחות בזמן הזה תפרתי לעצמי חלק מהקולקציה שאני רוצה להציג בתצוגת האופנה שחשבתי לעשות, תצוגת אופנה פתוחה ברחובות ניו יורק ובסופה השמלות שהוצגו ימכרו. כשהקולקציה תיהיה מוכנה אתחיל לחפש מקומות דוגמניות ואדאג לכל האישורים הנחוצים.
ישבתי במשרדי בחוסר מעש חושבת יותר מידי כששמעתי את קולה של אלי אומרת ״או ג’ון מה שלומך?״
הירו הגיע, הוא כאן, יצאתי מהר ממשרדי לראות אותו, לצערי ראיתי רק את ג’ון לבדו בלי הירו.
״חכה רק שניה אבדוק עם בריידן אם המסמכים מוכנים.״ היא אמרה. רציתי לחזור למשרדי ולהמשיל להתבאס אבל לא יכולתי, הייתי חייבת לשאול את ג’ון איפה הירו.
ניגשתי לג’ון. ״היי ג’ון.״
הוא הסתכל אליי לא זוכר מי אני ״היי...״ ״מריצה״ השלמתי את שמי.
״כן מריצה ברור, סליחה אני לא חזק בשמות״ ג’ון אמר. האמת זאת הפעם הראשונה שאני מדברת עם ג’ון ופתאום כששמעתי את קולו יכולתי לשמוע את מבטא הבריטי שלו, ג’ון נראה טוב הוא בחור נאה גם בסביבות גיל ה26 לבוש תמיד בחליפות מהודרות, הוא גם בחור גבוה אבל נמוך מהירו. יש לו עיניים חומות ושיער קצוץ.
״אתה לא אמור להגיע עם הירו? יש כמה מידות ששכחתי לקחת ממנו ואני צריכה את זה בשביל החליפה לתצוגת אופנה.״ המצאתי תירוץ שאני מקווה שהוא נשמע אמין.
״הירו לא יהיה כאן בזמן הקרוב. זה בעייתי ממש אולי אוכל לתת מידות מהטלפון?״
מה? איפה הירו? למה שהוא לא יהיה כאן בזמן הקרוב? מה קורה פה? מה כבר היה להירו עם אביו?
״לא זה בסדר אני חושבת שאהיה אפשר להסתדר עם מה שיש אני מקווה, אפשר לשאול איפה הירו?״ רציתי להוציא מידע מגון.
״הירו יצא לחופשה קצרה אבל אל דאגה הוא יחזור בזמן לתצוגת אופנה אני בטוח.״ ג’ון אמר .
אני לא מצליחה להבין מה קורה כאן, לאן הירו נעלם ולמה הוא מתנהג ככה? איך הוא מחק אותי ככה בשניה בלי כל הסבר בלי שום דבר כיאלו אני לא קיימת הוא פשוט קם הלך ונעלם, אני לא מצליחה להבין את הירו, לעולם לא הצלחתי להבין את הירו נייט. איפה אתה?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D