כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

פני 19

החלום התגשם. אז למה הרגשתי שאני מפסיד?

קמתי מהמיטה על מנת לעבור למיטה שלי, והרגשתי יד אוחזת בי. "כל כך מהר? עדיין לא התחילה הזריחה."
בלעתי רוק. הייתי עייף מת. "אתה מכיר אותי..." אמרתי בהתנצלות. "אני בחרדות שיתפסו אותנו."
היד עזבה אותי. "בסדר. לילה טוב."
נכנסתי למיטה והתכרבלתי עם השמיכה שלי באושר. הזכרתי לעצמי שאני לא אמור להיות יותר מאושר לבד במיטה שלי מאשר איתו במיטה, אבל פשוט הרגשתי מין זרם של התרגשות עובר מהמיטה שלי אל גופי. הרוגע אפף אותי ונרדמתי מייד.
רון ממש דחק בי לרוץ לצחצח שיניים בבוקר. הוא כבר היה לבוש ומוכן ללכת לארוחת הבוקר, ואני הייתי זומבי שאפילו אין לו כוח לאכול מוחות. צחצחתי שיניים בזריזות וחזרתי לחדר למזמוז הבוקר שלנו.
"מותר לי?" הוא שאל בשקט ונגע לי במפשעה.
נגעתי בו פעם אחת לפני שבוע, ומאז הוא מרשה לעצמו, אבל שואל בכל פעם מחדש. "אתה לא ממהר לאכול?" שאלתי אותו.
הוא נישק אותי בלחי. "נכון."
התיישבתי בכבדות אחרי שהדלת נסגרה. הוא התלונן שמיילס חרמן? לא היה רגע אחד שבו לא רצה לעשות לי משהו עם הלשון שלו, בין אם זה בתוך הפה ובין אם לא. תהיתי אם זה נורמלי שהוא חושב רק על מין כל הזמן, ואולי אני זה שלא נורמלי כי אני לא רוצה להתקדם מהר, ואני רוצה לפעמים לדבר על הלימודים והמועצה והחברים ולא רק להזיע אחד על השני?
ישנתי בשיעור היסטוריה. זה הרגיש בסדר, כי הולי לא הייתה שם ומישהו היה צריך לישון במקומה, אבל צ'ארטר ניער אותי ואמר שהמורה כועס, אז נאלצתי להכריח את עצמי להישאר ער. הנחתי יד עייפה על ירכו של צ'ארטר.
"אתה מתחיל איתי?" הוא שאל בציניות והזיז את ידי.
גיחכתי. "ברור. אני חם עליך מהיום הראשון."
"תמיד ידעתי," הוא אמר בחיוך והרים את גבותיו במבט שאמור להיראות חושני, אבל על צ'ארטר נראה סתם מטריד. "תגיד," הוא הוסיף בלחישה. "דיברת עם הולי?"
"פעם אחת שאלתי אותה מה המצב בפרטי," אמרתי. "היא אמרה שהיא חושבת שהיא לא תחזור בקרוב."
"זה גם מה שהיא אמרה לי. כולם שואלים אותי עליה." צ'ארטר בהה בלוח הכיתה בעגמומיות. "אני לא יודע, אני חושב שהחבורה מתפרקת."
"היא התחילה להתפרק כבר כשהולי התחילה עם הבודהה המוזר הזה, לא?"
הוא חייך. "לא, אנחנו חזקים מספיק לשרוד את זה. הבעיה היא שהולי עכשיו פיזית לא פה, ואתה עם רון כל הזמן, ופני זועפת."
"היא באמת לא רצתה להאמין שבסוף אני אהיה עם רון," אמרתי, מרוצה מעצמי.
"תראה, אף אחד לא האמין. חוץ מזה, היא כל הזמן מסתכלת עליכם ומצביעה על זה שרון מנשק אותך באינטנסיביות בכל פעם שמיילס בסביבה."
הרגשתי תחושת מחנק מוזרה. "מה?"
"פני והשטויות שלה," אמר צ'ארטר בביטול.
"תביא דוגמה," דרשתי.
"אוקיי," הוא אמר בצחוק. "נגיד ישבנו ליד האמפיתיאטרון, ואז נכון הוא פתאום התחיל לנשק אותך ונשכב מעליך וזה היה בייסיקלי פורנו גייז?"
"זה לא היה פורנו, אבל בסדר." גלגלתי עיניים.
"זה היה בדיוק כשמיילס עבר לידנו והסתכל, ואחרי שהוא הלך רון נרגע," אמר צ'ארטר. "והוא התנצל ואמר שאתה סקסי מדי."
"אני באמת סקסי," אמרתי ברצינות.
צ'ארטר גיחך. "היית רוצה להאמין שאתה סקסי. אתה יודע מי סקסי?"
ידעתי מה הוא הולך להגיד. "אל תגיד בק-"
"בקי." החיוך שלו היה ממש מטריד.
"שקט שם!" גער המורה, ואנחנו שתקנו.
"היא פתטית" כתבתי על השולחן.
"זה לא סותר," כתב צ'ארטר וצייר את מה שהוא כנראה המחשוף שלה.
"הם באמת מובלטים באופן לא רגיל," כתבתי וגיחכתי.
"מעניין ששמת לב לזה," כתב צ'ארטר וגיחך גם הוא.
מחקתי את כל ההתכתבות שלנו. "אסור לכתוב על שולחנות," לחשתי לו ובהיתי בלוח הכיתה בנחישות. "בלי קשר, אנחנו צריכים ללמוד."
בדרך לארוחת הצהריים, החלטתי לגשת ישר ולעניין. תפסתי בזרועה של פני.
"אאוץ'," היא התלוננה. "מה קורה?"
"תפסיקי. את מקנאה ברון ולכן את ממציאה שאני סתם נועד לגרום למיילס לקנא," אמרתי בכעס.
היא גלגלה את עיניה. "הוא כן ממזמז אותך בכל פעם שמיילס בסביבה, ואני לא מקנאה. אני פשוט דואגת לך ויודעת שהוא לא טוב בשבילך."
"מי את שתחליטי מה טוב בשבילי?" התרגזתי.
"אני לא מחליטה, אני חושבת," היא אמרה בנחישות. "אני רואה. אתה סתם עובד על עצמך בגלל איזה קראש ישן שלא התגברת עליו. אתה לא באמת רוצה אותו."
"אה, כי אני רוצה אותך?" תקפתי.
היא שתקה ופשוט בהתה בי.
"את יודעת מה? את היצור הכי פתטי עלי אדמות, בסדר? עם ההחלטה שלך שאני לא הומו, ושאני הולך 'לגאול אותך מבתולייך'," עשיתי מירכאות באוויר. "שבכלל נגאלת מהם על ידי מישהו אחר."
"אז אתה מקנא?" היא גיחכה גיחוך מתנשא.
"תתרחקי ממני, את והחיים העצובים והפתטיים שלך שאת צריכה להפיל על אחרים. באמת, אני מרחם עלייך. ונמאס לי שאת פרוייקט הצדקה שלי, שאני מתנהג אלייך יפה למרות שאת שטן קטן." הרגשתי זעם בכל הגוף שלי. "אני לא סובל אותך, וכל שנייה שאת מנסה לכפות את עצמך עליי רק מגבירה את כמה שאת פתטית בעיניי."
"סיימת?" היא זקפה גבה.
רציתי להתנצל. הרגשתי מועקה מתגברת באיזור הבטן שלי, אבל היה כבר מאוחר מדי. "תתרחקי ממני," אמרתי. "אנחנו כבר לא חברים. אני לא רוצה קשר אלייך."
"סבבה," היא אמרה והלכה משם בצעדים מהירים, לא לכיוון חדר האוכל. לרגע קיוויתי שהיא לא תפספס את הארוחה רק בגללי, ואז נזכרתי שלא אכפת לי ממנה.
"מה קרה שם?" שמעתי את קולו של רון. הוא עמד לידי, אבל נשמע שהקול ממש מרוחק. הרגשתי מטושטש ואבוד.
"רבנו," אמרתי והתרחקתי משם. רצתי במסדרונות עד שמצאתי את עצמי בכיתת הביולוגיה הריקה. לא היה לי מושג למה.
הרגשתי כאילו אני עומד להקיא, או לבכות. מה לעזאזל קרה עכשיו? צעקתי על פני? אמרתי לה את הדברים האלה? קטעתי את החברות שלנו?
התיישבתי על הרצפה כשגבי נשען על משקוף הדלת, והשתדלתי לנשום נשימות סדירות ועמוקות. הרגשתי עקצוץ בקצות אצבעותיי. הבטתי בהן אבל הן נראו לי בסדר גמור.
ניסיתי לספר לעצמי את הסיפור שקרה פה.
התחלנו שנה חדשה, פני הודיעה שאפטור אותה מבתוליה. השיער שלה נשרף, התנשקנו. רון ראה. למדתי לחבב את פני ובשלב כלשהו היא נעשתה יותר חברה משאר חבריי. גיליתי שהיה לה חבר מזעזע, והיא לא בתולה. נישקתי אותה שוב. התרחקנו קצת והתקרבנו עוד יותר. מיילס נפרד מרון, שבו אני מאוהב מאז הנצח. רון רצה אותי.
גם הרגשתי לחץ להיות תלמיד מושלם בגלל מועצת התלמידים, שהייתה מקור לחץ בפני עצמה. גם הלימודים לא היו קלים. גם גיליתי בערב הקודם שיש לי פיטמות בשני צבעים שונים, והתחלתי לחשוש שיש לי סרטן השד. רון חשב שזה טיפשי וזה דווקא נורמלי לחלוטין.
אמרתי לפני שהיא פתטית, שאני לא סובל אותה, שאני לא רוצה שנהיה חברים.
לא רציתי לבכות, אבל לא נראה שאני עומד להקיא. מעולם לא חשבתי שבחילה וטרום-בכי יכולים להרגיש כל כך דומים.
הייתי צריך להזכיר לעצמי מה קרה פה. פני היא האויב. זה בסדר לנתק איתה קשר. זה בסדר. פני היא האויב.
התמלאתי זעם פתאום. היא התייחסה אליי מזעזע מהיום הראשון, כשחיפצנה אותי והחליטה שאני לא הומו. אני הכי גיי שיש. שום חלקיק בי לא נמשך לפני, או למחשוף של בקי. זה נורמלי לשים לב לדברים כאלה, הם ממש בולטים. גם הציצים של פני, שנראו מעוצבים בשלמות ורכים ונעימים ו-
פני היא האויב. לא נמשך אליה.
קמתי מהרצפה בנחישות והלכתי לחדר האוכל. רון בדיוק היה בדרכו החוצה. "היי," הוא אמר במבט מודאג. "אתה בסדר? אתה אדום לחלוטין."
"כי הבנתי משהו," אמרתי בנחישות. "אני מוכן לאקשן מתחת לחגורה."
הוא זקף גבות בהפתעה. "בטוח?"
"מאה אחוז," אמרתי, עדיין נחוש. "אני רוצה להרגיש אותך שם. אני רוצה ל... לגמור ממך."
רון חייך. "קצת יותר בשקט, חמוד," הוא אמר במבוכה והביט סביבו. אף אחד לא הסתכל לעברנו, עשה רושם שאף אחד לא שמע. "אז... הלילה?"
"עכשיו," אמרתי ואחזתי במותניו. "אני רוצה אותך עכשיו."
"יש... ספרות... עוד מעט." סוף כל סוף הוא היה זה שנשלט על ידי, ולא להפך.
נתתי לו נשיקה על השפתיים. "בוא לחדר, רון."
רון שילב את זרועו בזרועי. "אתה הולך לחוות דברים מדהימים," הוא אמר בהתרגשות, והוציא את זרועו מזרועי. "בוא נרוץ."
רצנו לחדר.
כעבור כשעה, עמדנו מחוץ לכיתת הספרות וחיכינו שהשיעור ייגמר. ידיים שלובות.
"איך אתה מרגיש?" שאל רון. "אדם חדש?"
"שלם," שיקרתי. הרגשתי חלול וריקני מתמיד. כמה השתדלתי למצוא נחמה דרך רון. החלום התגשם.
אז למה הרגשתי שאני מפסיד?

קמתי מהמיטה על מנת לעבור למיטה שלי, והרגשתי יד אוחזת בי. "כל כך מהר? עדיין לא התחילה הזריחה."
בלעתי רוק. הייתי עייף מת. "אתה מכיר אותי..." אמרתי בהתנצלות. "אני בחרדות שיתפסו אותנו."
היד עזבה אותי. "בסדר. לילה טוב."
נכנסתי למיטה והתכרבלתי עם השמיכה שלי באושר. הזכרתי לעצמי שאני לא אמור להיות יותר מאושר לבד במיטה שלי מאשר איתו במיטה, אבל פשוט הרגשתי מין זרם של התרגשות עובר מהמיטה שלי אל גופי. הרוגע אפף אותי ונרדמתי מייד.
רון ממש דחק בי לרוץ לצחצח שיניים בבוקר. הוא כבר היה לבוש ומוכן ללכת לארוחת הבוקר, ואני הייתי זומבי שאפילו אין לו כוח לאכול מוחות. צחצחתי שיניים בזריזות וחזרתי לחדר למזמוז הבוקר שלנו.
"מותר לי?" הוא שאל בשקט ונגע לי במפשעה.
נגעתי בו פעם אחת לפני שבוע, ומאז הוא מרשה לעצמו, אבל שואל בכל פעם מחדש. "אתה לא ממהר לאכול?" שאלתי אותו.
הוא נישק אותי בלחי. "נכון."
התיישבתי בכבדות אחרי שהדלת נסגרה. הוא התלונן שמיילס חרמן? לא היה רגע אחד שבו לא רצה לעשות לי משהו עם הלשון שלו, בין אם זה בתוך הפה ובין אם לא. תהיתי אם זה נורמלי שהוא חושב רק על מין כל הזמן, ואולי אני זה שלא נורמלי כי אני לא רוצה להתקדם מהר, ואני רוצה לפעמים לדבר על הלימודים והמועצה והחברים ולא רק להזיע אחד על השני?
ישנתי בשיעור היסטוריה. זה הרגיש בסדר, כי הולי לא הייתה שם ומישהו היה צריך לישון במקומה, אבל צ'ארטר ניער אותי ואמר שהמורה כועס, אז נאלצתי להכריח את עצמי להישאר ער. הנחתי יד עייפה על ירכו של צ'ארטר.
"אתה מתחיל איתי?" הוא שאל בציניות והזיז את ידי.
גיחכתי. "ברור. אני חם עליך מהיום הראשון."
"תמיד ידעתי," הוא אמר בחיוך והרים את גבותיו במבט שאמור להיראות חושני, אבל על צ'ארטר נראה סתם מטריד. "תגיד," הוא הוסיף בלחישה. "דיברת עם הולי?"
"פעם אחת שאלתי אותה מה המצב בפרטי," אמרתי. "היא אמרה שהיא חושבת שהיא לא תחזור בקרוב."
"זה גם מה שהיא אמרה לי. כולם שואלים אותי עליה." צ'ארטר בהה בלוח הכיתה בעגמומיות. "אני לא יודע, אני חושב שהחבורה מתפרקת."
"היא התחילה להתפרק כבר כשהולי התחילה עם הבודהה המוזר הזה, לא?"
הוא חייך. "לא, אנחנו חזקים מספיק לשרוד את זה. הבעיה היא שהולי עכשיו פיזית לא פה, ואתה עם רון כל הזמן, ופני זועפת."
"היא באמת לא רצתה להאמין שבסוף אני אהיה עם רון," אמרתי, מרוצה מעצמי.
"תראה, אף אחד לא האמין. חוץ מזה, היא כל הזמן מסתכלת עליכם ומצביעה על זה שרון מנשק אותך באינטנסיביות בכל פעם שמיילס בסביבה."
הרגשתי תחושת מחנק מוזרה. "מה?"
"פני והשטויות שלה," אמר צ'ארטר בביטול.
"תביא דוגמה," דרשתי.
"אוקיי," הוא אמר בצחוק. "נגיד ישבנו ליד האמפיתיאטרון, ואז נכון הוא פתאום התחיל לנשק אותך ונשכב מעליך וזה היה בייסיקלי פורנו גייז?"
"זה לא היה פורנו, אבל בסדר." גלגלתי עיניים.
"זה היה בדיוק כשמיילס עבר לידנו והסתכל, ואחרי שהוא הלך רון נרגע," אמר צ'ארטר. "והוא התנצל ואמר שאתה סקסי מדי."
"אני באמת סקסי," אמרתי ברצינות.
צ'ארטר גיחך. "היית רוצה להאמין שאתה סקסי. אתה יודע מי סקסי?"
ידעתי מה הוא הולך להגיד. "אל תגיד בק-"
"בקי." החיוך שלו היה ממש מטריד.
"שקט שם!" גער המורה, ואנחנו שתקנו.
"היא פתטית" כתבתי על השולחן.
"זה לא סותר," כתב צ'ארטר וצייר את מה שהוא כנראה המחשוף שלה.
"הם באמת מובלטים באופן לא רגיל," כתבתי וגיחכתי.
"מעניין ששמת לב לזה," כתב צ'ארטר וגיחך גם הוא.
מחקתי את כל ההתכתבות שלנו. "אסור לכתוב על שולחנות," לחשתי לו ובהיתי בלוח הכיתה בנחישות. "בלי קשר, אנחנו צריכים ללמוד."
בדרך לארוחת הצהריים, החלטתי לגשת ישר ולעניין. תפסתי בזרועה של פני.
"אאוץ'," היא התלוננה. "מה קורה?"
"תפסיקי. את מקנאה ברון ולכן את ממציאה שאני סתם נועד לגרום למיילס לקנא," אמרתי בכעס.
היא גלגלה את עיניה. "הוא כן ממזמז אותך בכל פעם שמיילס בסביבה, ואני לא מקנאה. אני פשוט דואגת לך ויודעת שהוא לא טוב בשבילך."
"מי את שתחליטי מה טוב בשבילי?" התרגזתי.
"אני לא מחליטה, אני חושבת," היא אמרה בנחישות. "אני רואה. אתה סתם עובד על עצמך בגלל איזה קראש ישן שלא התגברת עליו. אתה לא באמת רוצה אותו."
"אה, כי אני רוצה אותך?" תקפתי.
היא שתקה ופשוט בהתה בי.
"את יודעת מה? את היצור הכי פתטי עלי אדמות, בסדר? עם ההחלטה שלך שאני לא הומו, ושאני הולך 'לגאול אותך מבתולייך'," עשיתי מירכאות באוויר. "שבכלל נגאלת מהם על ידי מישהו אחר."
"אז אתה מקנא?" היא גיחכה גיחוך מתנשא.
"תתרחקי ממני, את והחיים העצובים והפתטיים שלך שאת צריכה להפיל על אחרים. באמת, אני מרחם עלייך. ונמאס לי שאת פרוייקט הצדקה שלי, שאני מתנהג אלייך יפה למרות שאת שטן קטן." הרגשתי זעם בכל הגוף שלי. "אני לא סובל אותך, וכל שנייה שאת מנסה לכפות את עצמך עליי רק מגבירה את כמה שאת פתטית בעיניי."
"סיימת?" היא זקפה גבה.
רציתי להתנצל. הרגשתי מועקה מתגברת באיזור הבטן שלי, אבל היה כבר מאוחר מדי. "תתרחקי ממני," אמרתי. "אנחנו כבר לא חברים. אני לא רוצה קשר אלייך."
"סבבה," היא אמרה והלכה משם בצעדים מהירים, לא לכיוון חדר האוכל. לרגע קיוויתי שהיא לא תפספס את הארוחה רק בגללי, ואז נזכרתי שלא אכפת לי ממנה.
"מה קרה שם?" שמעתי את קולו של רון. הוא עמד לידי, אבל נשמע שהקול ממש מרוחק. הרגשתי מטושטש ואבוד.
"רבנו," אמרתי והתרחקתי משם. רצתי במסדרונות עד שמצאתי את עצמי בכיתת הביולוגיה הריקה. לא היה לי מושג למה.
הרגשתי כאילו אני עומד להקיא, או לבכות. מה לעזאזל קרה עכשיו? צעקתי על פני? אמרתי לה את הדברים האלה? קטעתי את החברות שלנו?
התיישבתי על הרצפה כשגבי נשען על משקוף הדלת, והשתדלתי לנשום נשימות סדירות ועמוקות. הרגשתי עקצוץ בקצות אצבעותיי. הבטתי בהן אבל הן נראו לי בסדר גמור.
ניסיתי לספר לעצמי את הסיפור שקרה פה.
התחלנו שנה חדשה, פני הודיעה שאפטור אותה מבתוליה. השיער שלה נשרף, התנשקנו. רון ראה. למדתי לחבב את פני ובשלב כלשהו היא נעשתה יותר חברה משאר חבריי. גיליתי שהיה לה חבר מזעזע, והיא לא בתולה. נישקתי אותה שוב. התרחקנו קצת והתקרבנו עוד יותר. מיילס נפרד מרון, שבו אני מאוהב מאז הנצח. רון רצה אותי.
גם הרגשתי לחץ להיות תלמיד מושלם בגלל מועצת התלמידים, שהייתה מקור לחץ בפני עצמה. גם הלימודים לא היו קלים. גם גיליתי בערב הקודם שיש לי פיטמות בשני צבעים שונים, והתחלתי לחשוש שיש לי סרטן השד. רון חשב שזה טיפשי וזה דווקא נורמלי לחלוטין.
אמרתי לפני שהיא פתטית, שאני לא סובל אותה, שאני לא רוצה שנהיה חברים.
לא רציתי לבכות, אבל לא נראה שאני עומד להקיא. מעולם לא חשבתי שבחילה וטרום-בכי יכולים להרגיש כל כך דומים.
הייתי צריך להזכיר לעצמי מה קרה פה. פני היא האויב. זה בסדר לנתק איתה קשר. זה בסדר. פני היא האויב.
התמלאתי זעם פתאום. היא התייחסה אליי מזעזע מהיום הראשון, כשחיפצנה אותי והחליטה שאני לא הומו. אני הכי גיי שיש. שום חלקיק בי לא נמשך לפני, או למחשוף של בקי. זה נורמלי לשים לב לדברים כאלה, הם ממש בולטים. גם הציצים של פני, שנראו מעוצבים בשלמות ורכים ונעימים ו-
פני היא האויב. לא נמשך אליה.
קמתי מהרצפה בנחישות והלכתי לחדר האוכל. רון בדיוק היה בדרכו החוצה. "היי," הוא אמר במבט מודאג. "אתה בסדר? אתה אדום לחלוטין."
"כי הבנתי משהו," אמרתי בנחישות. "אני מוכן לאקשן מתחת לחגורה."
הוא זקף גבות בהפתעה. "בטוח?"
"מאה אחוז," אמרתי, עדיין נחוש. "אני רוצה להרגיש אותך שם. אני רוצה ל... לגמור ממך."
רון חייך. "קצת יותר בשקט, חמוד," הוא אמר במבוכה והביט סביבו. אף אחד לא הסתכל לעברנו, עשה רושם שאף אחד לא שמע. "אז... הלילה?"
"עכשיו," אמרתי ואחזתי במותניו. "אני רוצה אותך עכשיו."
"יש... ספרות... עוד מעט." סוף כל סוף הוא היה זה שנשלט על ידי, ולא להפך.
נתתי לו נשיקה על השפתיים. "בוא לחדר, רון."
רון שילב את זרועו בזרועי. "אתה הולך לחוות דברים מדהימים," הוא אמר בהתרגשות, והוציא את זרועו מזרועי. "בוא נרוץ."
רצנו לחדר.
כעבור כשעה, עמדנו מחוץ לכיתת הספרות וחיכינו שהשיעור ייגמר. ידיים שלובות.
"איך אתה מרגיש?" שאל רון. "אדם חדש?"
"שלם," שיקרתי. הרגשתי חלול וריקני מתמיד. כמה השתדלתי למצוא נחמה דרך רון. החלום התגשם.
אז למה הרגשתי שאני מפסיד?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ט"צ . עקוב אחר ט"צ
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
H . G
H . G
אין לי מילים. איזה פרק מטורף.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
הכרויות ושיחות וידאו באינטרנט בעידן הקורונה
הכרויות ושיחות וידאו באינטרנט בעידן הקורונה
מאת: שיחות חמות
השורד האולטימטיבי נאנח לו.
השורד האולטימטיבי נאנח לו.
מאת: L'Etranger surréaliste
אתה באמת חושב שרציתי?
אתה באמת חושב שרציתי?
מאת: TAI
"איתך אני עושה אהבה".
"איתך אני עושה אהבה".
מאת: ריף ארמי
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D