כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 52

" את מאוד דומה לה לכן את תהיי המחליפה של אימא"

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

נסענו לים לבהות בשקיעה. הנרי היה מאחורי בעודי דורכת על החול בתלהבות ומשאירה את עקבותיי.
" איזה כייף!" קיפצתי כמו ילדה קטנה. הפעם האחרונה שבה הייתי בחוף הים הייתה עם שגיא, המשפחה שלו חגגה כאן יום הולדת אז עוד הוא היה שפוי בנפשו, על אף שלא אהב אותי הוא לא הציק לי. טוב נו עדיין הייתי בת חמש ורינה הייתה בכלל תינוקת.
כשעליתי לכיתה א' הכל התחיל, הוא השתגע! אני חושבת שהבדידות שיגעה אותו הוא מעולם לא הלך לרופא אבל תמיד מיהר לשלוח אותי לאחד כזה, הוא לא הבין שהחרדות שיש לי הן בגללו.


יום אחד כאשר חזרתי מבית הספר הוא החל לצעוק ולזרוק דברים, הבטתי בו בשקט מבלי להבין. רינה הייתה במעון ולמזלי מספיק קטנה בשביל לא לזכור שום דבר.
" אבא מה אתה עושה?" הייתי קוראת לו אבא אז.
" דניאלה לא עכשיו אבא עסוק" הוא המשיך לבלגן את הכל בזמן שניסיתי להחזיר הכל בחזרה, אבל הייתי נמוכה, חלשה וקטנה בשביל הדברים הגבוהים שהוא הפיל.
" אבא מה קרה?" רק בגיל שתים עשרה גיליתי שהוא לא אבי הביולוגי.
" תסדרי את הכל אני הולך"
" הולך?" שאלתי כלא מבינה עדיין עומדת עם הילקוט על הכתפיים.
" להירגע קצת, אבא יחזור" חששתי שלא יחזור רק כי אימא פעם הייתה אומרת את זה.
ניסיתי לעשות את הכי טוב שאפשר אבל הוא לא היה מרוצה מהסדר שלי, אפילו שנכנסה לי זכוכית, לא בכיתי למרות שרציתי.
" ככה מסדרים?" הסתכל במבטי שנאה.
" זה כל מה שיכולתי"
" את יכולה להשתדל קצת יותר!" צעק.
" אל תצעק בבקשה הינה אני אסדר עוד פעם"
" כשתסיימי תביא לי את הבקבוק הירוק מהמקרר" הנהנתי, הבאתי בקבוק ירוק שאת הריח שלו לא אהבתי.
הוא ישב על הספה ושתה מהבקבוק הירוק שלו, הדליק ערוץ הספורט שהיה דלוק על משחק עם הרבה כדורים צבעוניים ו2 אנשים זורקים לתוך 6 חורים. לפעמים צעק עליהם ואפילו קילל אותם, התעלמתי סגרתי את האוזניים.

....

" אני אוהב את הרוח בשעה הזאת" ישבנו זה ליד זה מול הגאות.
" גם אני" בידו החזיק מקל ושיחק בחול.
" יש לי רעיון"
קם ממקומי והתקרב יותר אל החול הרטוב.
" מה אתה עושה?" קמתי גם אני, ניקיתי את הישבן שלי מאחור תוך כדי.
" בואי נשאיר חותם"
" חותם?" שאלתי הוא הנהן.
" משהו שאת היית משאירה לעולם"
ציירתי לב, אהבה לא ידעתי כיצד לבטא אחרת את במילה.
" לב?" שאל, " אהבה"
" אה... את מקורית"

.....

אבא הגיע מהעבודה, הפעם מאוחר יותר. שילם להגר הבייביסיטר והתיישב על הספה.
" מה את מסתכלת?" הזזתי את ראשי והמשכתי לשחק בלגו.
" את כבר ילדה גדולה לדברים האלה תקומי ושבי על ידי" בתור בת שאוהבת את אבא שלה הלכתי מהר, התרגשתי שהוא רוצה את קרבתי הרי הוא תמיד מתייחס רק לרינה.
" יש לך שיעורים?" הנדי בראשי.
" אבא מה זה המשחק הזה?" הצבעתי על הטלוויזיה.
" זה נקרא סנוקר"
" למה הכל צבעוני?"
" כי ככה קבעו. לכי תנקי את עליית הגג אני אבוא לראות"

....


" שליין את הספר תשאירי כאן" אחזתי בספר בחוזקה והסתכלתי על הוגו שהוציא את שאר הבנות לארוחת הצהריים.
" אי אפשר לקחת אותו איתי?"
" לא" אמר בפקודה על מנת לא לעורר חשד שהוא רך איתי ואל השאר קשוח. זו לא הייתה אפלייה פשוט אפשר לומר שהוא לא עמד בקסם שיש לי באותה המידה שבה אני לא עמדתי בקסם שלו. על אף שהוא היה גדול ממני בכמעט עשור, לא היה לי אכפת תמיד חשבתי שגברים מבוגרים יותר חכמים יותר.
הנחתי את הספר על המיטה וגררתי את עצמי אל חדר האוכל.

....

" זה המקום היחיד בעולם שעוד לא איכזב אותי" התוודעתי בפניו.
" מים, אוויר, שקיעה מה יותר טוב מזה?"
" אני יכול לשאול משהו?" הנהנתי
" מיהו הגבר האידיאלי בשבילך?"
" אחד כזה עם לב טוב וחיוך יפה" שמתי לב שהוא עונה לגבר האידיאלי שאני מחפשת.
" למה אתה מחייך?"
" סתם" ידעתי שהוא חושד בי.
" זוכר שסיפרתי לך על הבת שלי?" בהיתי הו מהנהן.
" נזכרתי איך קשרו אותי באזיקים מבלי לתת לי להיפרד ממנה" היו לי דמעות בעיניים ונדמה שהיה לו קשה לעכל את הפצצה שהנחתי בזה הרגע.
הוא עטף אותי בחיבוק ונתן לי לבכות על החולצה שלו. עלו בי מחשבות על הילדה הזאת, הילדה הזרה שלי. ידו ליטפה את שיערי ברוך שוב ושוב לא רציתי שזה ייפסק, כאשר נרגעתי לא הרפיתי מגופו הרמתי את ראשי אליו מבלי להגיד דבר.
" את בסדר עכשיו?" הנהנתי.
" תודה שאתה יודע להכיל אותי" הוא חייך.
" אני רוצה שיהיה לך טוב בחיים"
" כשהייתי קטנה חלמתי שיש לי משפחה גדולה ושמחה ושכל החגים סביב ארוחה ושירים טובים"
" את יכולה להקים משפחה ולהיות משפחה כזאת"
" מי ירצה להקים איתי משפחה? אני משומשת" המילים של דוב נטמעו בי חזק.
" אני לא מרשה לך להגיד את זה, אני הייתי רוצה להקים איתך משפחה"
" אתה לא מתכוון לזה באמת, אתה תתחרט על זה כמו כולם " התחלתי לצייר בחול עם היד כשאנחנו חובקים זה את זה.
" אני מעולם לא מתחרט על דברים שאני עושה. אני אוהב אותך טיפשונת"
" מי יש לאהוב בי?" הסתכלתי לו בעיניים.
" לא צריכה להיות סיבה מיוחדת אני אוהב בך הכל"
צחקתי בקול כשהדמעות עדיין דבוקות לי בפנים.
" רוצה להיכנס למים?" הצעתי
" עכשיו?"
" אף פעם לא שחיתי בים אפילו שאני פוחדת אני רוצה לנסות"

....

אנשים חושבים שאם עברת משהו מופרך אז אתה ממציא את זה, הלוואי והיה לי דמיון מפותח לא ניחנתי בו על אחת כמה וכמה גם לא באף כישור אחד, יש שיגידו שאני טועה. החיים שלי הם דוגמא לכך שהדברים הגרועים ביותר יכולים לקרות לכולנו, ולא רק לי.

אותו יום עליתי לעליית הגג המוארת, הרמתי את התריסים והתחלתי לנקות כמו שילדה בכיתה א' יודעת. זו הייתה התרגשות כי למעשה זו הייתה הפעם הראשונה שבוא נותן לי להיות עצמאית ולנקות בעצמי. לא רציתי לאכזב אף אחד, בעיקר לא את עצמי.
ואז שמעתי את צעדיו במדרגות העץ העיקשות בדיוק כשסיימתי לנשום את הנשימות האחרונות שלי מכל הניקיון שעמלתי עליו.
" דניאלה זה נקרא סדר?" נעלבתי, אפילו החמצתי פנים בשביל שיבין.
" ניקיתי איך שיכולתי, אבא"
" זה לא טוב בכלל דניאלה, שינית לגמרי את המקום רציתי שתשאירי את כמו בדיוק כמו שזה היה, איך שאימא שלך סידרה" הוא אמר אימא וזה צבט לי בלב.
" אני לא אימא"
" את מאוד דומה לה לכן את תהיי המחליפה של אימא"
" אני לא רוצה, אני רק ילדה"
" את כבר בת שבע, דניאלה בגילך יש הרבה בנות שיודעות לבשל אפילו" שוב נעלבתי, הייתי ילדה רגישה שעם השנים איבדה את הרגש.
" תן לי לסדר את זה בחזרה"
" תסגרי את התריסים" הגפתי אותם.
" אבל לא רואים כמעט שום דבר"
" דניאלה בכל פעם שתעשי משהו לא בסדר אני אצטרך להעניש אותך, ככה תלמדי"
" אתה עכשיו רוצה להעניש אותי?" ראיתי אותו מהנהן.
" אבא בבקשה אני לא אעשה את זה יותר" התחלתי לבכות ולהתחנן בפניו עם ידיי.
הוא נעשה שקט אבל יכולתי להרגיש בנוכחותו תהיתי מדוע הוא שקט.
התריסים הוגפו באופן מוחלט היה חשוך כמעט כמו חושך מצרים.
" אבא?" לחשתי בקול רועד.
" דניאלה את רוצה עוד הזדמנות?"
" כן" הפסקתי לבכות והמתנתי למה שיגיד.
" אז אני צריך שתתני לי את כל הבגדים שאת לובשת"
" אתה שוב עושה כביסה?"
" לא, פשוט תורידי אותם" התחלתי להתפשט מבלי לדעת האם הוא רואה אותי, לא שהיה מה לראות הייתי רק בת שבע.
אני חושבת שהפריע לו שהתחלתי לפתח עצמאות כבר בגיל חמש כאשר ביקשתי להתקלח לבד.
" תני לי אותם" הושטתי לאוויר ואז שמעתי אותו יוצא.
" אבא?" הגשם דפק על הגג, הרעשים הפחידו אותי.
" אם תשרדי את הלילה אתן לך הזדמנות לסדר מחר את החדר לאיך שהוא היה" הוא נעל אותי בחדר המאובק, ללא מים או שמיכה חיבקתי את עצמי בדמעות שקטות והחלטתי שאם אני רוצה שתחושת הקור תעבור להירדם זה הפתרון. אך לא נרדמתי כל כך מהר.

....

" אתה בא?" הורדתי נעליים וחיכיתי להנרי.
" כן"
" תן לי יד" הלכנו קדימה יחדיו, הגלים שטפו את רגליי לאט לאט ויכולתי להרגיש את טמפרטורת המים.
" את בטוחה שאת רוצה להמשיך?" הנהנתי.
" כן, מתישהו אהיה חייבת להיפטר מהפחד הזה" הוא לא עזב אותי עד הגענו למצב שבהמים מגיעים לי עד לחזה.
" אל תשחרר את היד" לא הייתי יציבה, הבטתי בו כיצד המים אפילו לא הגיעו לו לחזה, צחקתי.
" מה קרה?"
" אתה ממש גבוה"
" שמעתי את זה הרבה" הוא צחק חזרה.
" מה עוד אמרו לך?" קירבתי את גופי אליו.
" מממ..." החל לחשוב
" חכם? נחמד? נאה?"
" את הראשונה שאומרת את זה האמת"
" נו בחיי, בטוח יצאת עם נשים"
" את רוצה שנפתח את זה?" הנהנתי.
" אספר לך גם אבל לא עכשיו כשאנחנו בתוך המים" הסכים איתי.
" אתה בחור מיוחד זה כל מה שאני יכולה להגיד" כמעט הסמקתי לכן הסטתי את מבטי.
" אני לא רגיל לשמוע ממך מחמאות גברת שליין"
הבטנו זה בזה כאשר הוא מחזיק בשתיי ידי.
" אני יודעת שאני קרה ברוב הפעמים"
" את פשוט עם הרבה חומות, עברת הרבה בחיים ואת לא רוצה להכניס אנשים לא טובים אליהם" הוא כל כך צדק שזה הפליא אותי.
" הנרי... אתה יודע שאתה מבלבל אותי?" לרגע אחד הוגו בראשי ולרגע אחד הנרי מה אני אמורה לעשות.
" אני יכול לנשק אותך? כמובן אם תסכימי" רציתי את זה יותר ממנו, נשכתי את שפתיי והתקרבתי אליו, לריח גופו מקרוב הכל הרבה יותר מציאותי.
כל נשיקה איתו זו טלנובלה אחת שלמה, לא הפסקנו אני חושבת שהתנשקנו במשך יותר משתי דקות חסרי אוויר. הוא לא ניסה שוב דבר אחד, לא חרג או סטה לעבר החזייה.
" מהרגע הראשון ידעתי שאת משהו מיוחד, דניאלה שליין" אמר בהתנשפויות ורציתי לחזור אל שפתיו שוב אבל לא עשיתי דבר.
" שנינו מיוחדים" אמרתי חזרה.
" את רוצה לחזור?"
" לא, תן לי עוד כמה רגעים בתוך המים" הפחדים נעלמו, הרגשות הרעים חלפו כשאני לצידו הכל נרגע, מה הוא עושה לי מדוע לא הרגשתי זאת לפני? מדוע רק עכשיו? ולמה פתאום השם הוגו לא מצית את אותו הדבר כשאני נזכרת בהנרי?
" את נראית מהורהרת"
" אני חושבת על משהו"
" הייתי נותן הרבה בשביל לדעת"
" אתה זוכר את הפעם ההיא שהצלתי אותך?" הוא עדיין אחז במותניי וראיתי את עיניו היפות מסתכלות עליי, הפחד מהחושך לא עניין אותי.
" לא יכול לשכוח" הרגשתי את הבל פיו ואת הנשימות שלו על פניי, כיצד אנחנו לוחשים זה לזה בשיחה ההזויה הזאת, שום דבר לא קרה.
משכתי אותו חזרה לכיוון החוף מבלי לדבר.
" זה היה נחמד" התיישבנו בחזרה על החוף.
" כן"
" על מה אתה חושב?"
" עלייך" פלט ישירות
" עליי?"
" כן, עלייך. הייתי רוצה לנשק אותך שוב"
" מה? ככה?" נתתי לו נשיקה חפוזה על השפתיים.
" זה לא מה שחשבתי"
" אז אולי ככה?" הייתי מעט נועזת יותר.
" מתקרב..." אהבתי את משחק השעשוע הזה.
" מה עם זה?" הטעם המתוק של שפתיו לא עזב אותי רציתי עוד ממנו. הוא רכן לעברי ונישק אותי ברוך גם בצוואר, אהבתי את המגע סוף סוף מגע שאני רוצה בו.
" הנרי..." אמרתי בקול כשהוא לא מפסיק להרעיף עליי אהבה.
" מה?" הפסיק והסתכל עליי שוב עם המבט היפה שלו.
" אתה רוצה לצאת איתי?" הוא צחק והנהן מלא פעמים.
" כן! כן! כן!" קם ממני והחל לרקוד כמו משוגע מסביבי.
" אלוהים אתה שומע? היא הסכימה לצאת איתי! אתה קולט!" צעק לשמיים אל אלוהים או מי שזה לא יהיה ואני גיחכתי מהריקוד הטיפשי שלו.

המשך יבוא...
מה דעתכם?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
.. ..
.. ..
מדהיםםם מה זה מה אנחנו חושבים!!
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
הגב
דווח
Danit A
Danit A
מושלם!♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
פרידה
פרידה
מאת: ההיא שכותבת
אדים
אדים
מאת: A &A
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D