כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

להילחם בשבילו- פרק 118

"זה יהיה השם שלו"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114115. להילחם בשבילו- פרק 115116. להילחם בשבילו- פרק 116117. להילחם בשבילו- פרק 117118. להילחם בשבילו- פרק 118119. להילחם בשבילו- פרק 119

פרק 118: לא שלם

האצבעות של ליאם משחקות לי בריסים עד שאני פותחת עיניים לגמרי. "די, תפסיק," אני ממלמלת.
"התאוששת?" הוא מתמתח ועובר לתנוחת חצי שכיבה חצי ישיבה. "קטנצ'יק התעורר בלילה, נכון?"
"פעם אחת רק באזור שלוש. מה השעה?" אני מסובבת את כף היד שלו ורואה שהשעה כמעט תשע. "אמא שלך לקחה אותו למטה?"
"אם את לא שומעת אותו בחדר כנראה שכן." הוא מניח את האצבעות שלו על הפנים שלי, לוחץ עליהן ומסובב אותי בכוח כך שהמבט שלנו מצטלב. "שאלתי אם התאוששת. לא ממש דיברת איתי אתמול אחרי שכולם הלכו."
"מה ציפית שאני אגיד? התפרקתי, בכיתי, יעל התנצלה גם אם רואים שלא מהלב וזהו." עם היד השנייה שלי אני משתחררת מהמגע הלא נעים שלו. "די, ליאם. תפסיק."
"אם את עוד כועסת זה אומר שלא עבר לך."
האדישות שלו הורגת אותי. הוא זה שהייתי צמודה אליו, שרעדתי בין זרועותיו כשהכל עוד היה טרי. כשיעל ויאיר חזרו פנימה, יעל ביקשה סליחה מכולם, מלמלה שהיא מתנצלת בפניי ואמרה לשליו שהולכים הביתה. מירי פינתה את השולחן עם פרצוף חמוץ וסיננה בכעס שהכל הלך נהדר עד ההתפרצות שלה. זה לא נכון, אני חשתי רע בגללה עוד קודם וליאם היה עד לכך כי שיתפתי אותו. ליאם לא ציין זאת בפני מירי כשסיפרתי זאת לאחר מכן כשישבנו בסלון והעליתי בעצמי את התחושות שלי. הוא ביקש ממני שאפסיק ולא אוסיף עוד אש למדורה. יוסף, שירי, ענבר ובן בכלל לא התייחסו לשיחה שלנו ושיחקו טאקי עד שבן הציע ששלושתם ילכו לשבת באחד הברים. ליאם הציע שנצטרף כשאני כבר טיפסתי את המדרגות הראשונות. התשובה שלי הייתה: "אני פחות בקטע של ללבוש בגד ליציאה עכשיו. יותר פיג'מה."
"אמא שלך כועסת עלי בטח בלי שעשיתי כלום." הפיפי שלי לוחץ, ולכן אני קמה מהמיטה ופותחת את דלת החדר.
"אני אומר לך שלא." ליאם נשאר במיטה. "את סתם מדמיינת דברים, עופרי."
"כמו שדמיינתי אתמול. כן, בטח." אני נמנעת מלפגוש את המבט שלו ומתחילה ללכת אל חדר הרחצה המוכר שבסוף המסדרון. כמה דקות אחר כך, ליאם לא מתחשב בפרטיות שלי, נכנס פנימה ומתחיל לצחצח שיניים צמוד אלי.
אני כבר סיימתי לצחצח את שלי ואני בדיוק מסדרת את השיער. "התזמון של יעל להתפוצץ עלי הרס את זה שרצינו לבשר לכולם שמצאנו שם לקטנצ'יק."
"אמרתי לך כבר, היא לא התפוצצה עלייך." הוא מגלגל את העיניים שלו, שמקבלות שוב את הגוון הכחול שקוף כשאור השמש נוגע בהן.
"אני אחליף בגדים וארד למטה. אתה רוצה שאחכה לך?" אני מעדיפה להתעלם מההתעלמות שלו לאיך שאני מרגישה. יש תחושות שאי אפשר לקחת מבן אדם, לא משנה כמה אנשים אומרים לו שדברים מסוימים לא היו מכוונים אליו.
הוא יורק לכיור את משחת השיניים ומרים את שתי כתפיו. "תעשי מה שאת רוצה."
"יופי, ליאם."
"מה, עופרי, מה? את בוחרת בכוח להיכנס למשהו שלא שייך לך. את פשוט היית מה שנקרא בזמן הלא נכון במקום הלא נכון. רב האש הייתה מופנת כלפי אמא שלי." הוא קולט שהוא מרים את הקול וממהר להתנצל. "סליחה. אני לא התכוונתי לצעוק."
"אמרת רב. אז כן היה שם משהו, גם אם קטן-"
"אל תאחזי בזה. די. היא תלד עוד מעט שוב ותקבל מה שהיא תרצה, אל תדאגי. אני יכול לעשות משהו כדי שתכניסי את זה לראש ונפסיק לדבר על זה אבל לא כי אני לא רוצה או משהו, אלא כי באמת זה לא קשור אלייך? אפילו התוכים הירוקים שעפים להורים שלי מעל הבית לא חוזרים על עצמם ככה." את סוף המשפט שלו הוא אומר תוך כדי שהוא צוחק, בולע שאריות משחת שיניים ונחנק.
כשאנחנו יורדים למטה, אני רואה את מירי, יוסף ושירי בדיוק שמים על השולחן גבינות וסלטים. "חשבנו תיכף לעלות לבדוק אם קמתם. הקדמתם אותנו," יוסף אומר. "התינוק שלכם מתוק חבל על הזמן. ישן יפה."
"הוא אכל לפני שעה וקצת." מירי מסמנת לי לשבת לידה וכשאני עושה זאת היא מלטפת את השיער שלי. "את בסדר, נכון? קמת על הצד הטוב?"
"קמנו עם בשורה שרצינו לספר כבר אתמול. התכנון היה להכריז לפני הברית בפני המשפחה המצומצמת את השם שבחרנו לקטנצ'יק." אני מוזגת לעצמי כוס מיץ תפוזים, ומירי מקרבת אלי את הלחמניות והגבינות.
"כן, טוב התוכניות השתנו להתחשב בנסיבות שאני מקווה שנשים מאחורינו," ליאם ממלמל בעודו מתיישב מולי. "קטנצ'יק ער ושקט, אמא. שמת לב? אולי באמת אתחיל לקרוא לו בשמו האמיתי במקום קטנצ'יק."
"נו!" שירי מרימה את הקול.
ענבר מצטרפת. "אני במתח."
אני עונה בפשטות, "נתנו לו שם לא כזה מיוחד. אני לא מרגישה שלמה איתו, אבל אי אפשר להשאיר אותו ככה- כקטנצ'יק, לנצח."
ליאם לא מורח את ההכרזה יותר מדי ומשיב, "קוראים לו לירון."
החיזוקים מגיעים שהשם בסדר גמור וכשליאם אומר שהוא שמח על התמיכה, אני מרגישה שמחה שלפחות החלק הזה מאחורינו.

"לקחתם את כל מה שצריך אתכם? תעודות זהות? תעודת לידה? מסמכים?" אמא לא משחררת למרות שליאם ואני כבר עוד רגע בתוך המעלית.
"אמא, די." אני מגלגלת את העיניים. "שעה גג שעה וחצי ואנחנו בבית. משרד הפנים זז מהר יותר מאז שמזמינים תור באינטרנט."
"עדיין. זה היום הלפני אחרון שלי בחופש בבקרים." אמא עומדת לסגור את הדלת רק שלפתע היא פותחת אותה מחדש ואומרת לליאם, "אולי תצאו אחר כך לאכול ארוחת בוקר ביחד? אני חושבת שעופרי צריכה להתאוורר קצת."
"רעיון מצוין. אז נחזור יותר זמן מעוד שעה-שעה וחצי." ליאם מחייך אלי ומזמין את המעלית.
אמא הגיעה אתמול בערב מאוד אנרגטית, ואני מניחה שלהיות בבית עם אבא ונועה הטעין אותה מחדש. מחר כאמור יהיה הבוקר האחרון שלנו ביחד בבוקר ולאחר מכן אצטרך להסתדר עם קטנצ'יק לגמרי לבד. זאת אומרת, לא בדיוק. מירי הציעה שאגיע אליהם בבקרים כך שאם חלילה יקרה משהו ולא אדע מה לעשות, היא תצא מהר מחדר הטיפולים שלה. סירבתי בנימוס. היא גם ככה מגיעה אלינו בערבים ואם אני לא טועה תגיע גם היום מאוחר יותר, אז להיות איתה כמעט כל היממה? זה יותר מדי.
העניינים במשרד הפנים לא מתעכבים בהרבה מהצפוי, וליאם ואני ממשיכים לאחד מבתי הקפה שבטיילת.
"תמיד אותו מקום, אה?" אני משלבת את כף היד שלו בשלי בעודנו יוצאים מהרכב ומתקבלים על ידי אוויר מלוח וקריר אם כי הבוקר שמשי.
"יש הרבה סגירות מעגל איתו מאז הפעם הראשונה." עם ידו הפנויה הוא דוחף לארנק את תעודת הזהות החדשה שלו. "לירון כתוב פה עכשיו. איזה קטע שזה השם שלו. בחיים לא הייתי מדמיין שזה יהיה השם שלו."
"גם אני לא, אבל זה מה שהתפשרנו." אני מצביעה על בית הקפה הראשון שאנחנו חולפים על פניו. "לא פה? אז איפה?"
"נעשה טיול קצת ונעצור כשנתעייף. את ממהרת? שמעת מה אמא שלך אמרה, שננצל את זה שהיא עוד אצלנו בבקרים." הוא נשמע כרגיל לגמרי, כאילו שום דבר מאוד משמעותי קורה כרגע בחיינו. "ואל תגידי התפשרנו כי שנינו הסכמנו עליו, זה עדיף מכלום."
"כן," אני ממלמלת ומבקשת שנעצור כדי להרכיב את משקפי השמש שלי. "תגיד, איך זה שאתה נשמע ממש בסדר עם כל המעבר ובעצם ההגעה של קטנצ'יק, כלומר של לירון, הביתה? חשבתי שתרגיש כמוני, אתה יודע. קצת מתח, לחץ... זה לא משהו שגרתי."
"זה עדיף על הישארות נצחית בבית חולים. המצב ככה הרבה יותר אופטימי מהימים שם, גם אם במלונית. את לא חושבת?" כשהוא מבהיר את נקודת המבט שלו, אני מבינה שהוא צודק. חולפים לי בראש עוד מיליון ואחד דברים, אבל הוא כבר מציע שנשב בבית קפה שהוא אוהב וקוטע אותן אל תוך שיחה כמו של פעם כשמושיבים אותנו. שיחה כמו של פעם כוללת בתוכה בירור המצב זה של זו.
אחרי "אתה קולט" "לא ממש, את?" אנחנו עוברים לדבר על מה שדחינו כל פעם- החיים החדשים כהורים.
"את ממש מתעקשת שאמשיך עם הכדורים אני לא אוכל לעזור לך בלילות," הוא מציין משהו שנכון והעליתי אותו במחשבה בעבר.
"אני חושבת שעדיף שתהיה איתו בבקרים ככה שאשן עוד קצת, או אנסה לפחות." אני הופכת את התפריט ומחפשת מה לאכול. השיחה הזאת יכולה לנעול את התיאבון שלי בקלות, רק שהיא באמת הכרחית ואני חייבת לקבל אותה ולעכל אותה. ואת האוכל.
"חד משמעית." ליאם לא טורח לעיין בתפריט שלו, ואני מניחה שהוא יודע מה הוא רוצה.
"מה חד משמעית? אל תהיה צנון." אני מסמנת למלצר להתקרב אלינו כדי לבקש לשתות. אני צמאה. "סך הכל העליתי משהו שצריך להחליט לגביו. אי אפשר שקטנצ'יק, סליחה לירון, לא יקבל יחס."
"בגלל זה אמרתי חד משמעית." ליאם לא מתרגש מהטון המעט כועס שלי. "אני לא יודע כמה לתכנן דברים מראש נחוץ. כמו שהגענו הביתה מבית החולים וראית שבסוף דברים הסתדרו וזה פחות מאיים ממה שהיה לנו בתיאוריה. כשאת בשטח דברים עובדים יותר טוב ואת יודעת איך לפעול."
יש משהו הגיוני בכל מה שהוא אמר, ואני מנסה לאמץ את הגישה הרגועה שלו וליהנות מהרגע. רק שבערב, בבית שלנו, האווירה הרגועה נעלמת לגמרי.
בהתחלה, מירי מבשרת שהברית ביום שישי בצהריים (שוב אירוע של שישי בצהריים) והיא מציעה שנלך יחד היא ואני לקנות את הקישוטים, להתחשב בכך שאני זו שעיצבה את השולחנות אי שם בברית של שליו. אחר כך, אמא מנצלת את העובדה שמירי שומרת על לירון בסלון וגוררת אותי אל המטבח כדי ללמוד לבשל משהו רציני יותר מפסטה. בתוך כל זה, מכונת הכביסה מצפצפת, ומירי מניחה את שליו בלול ורצה אל חדר השירות. היא צורחת ממש חזק את שמו של ליאם למרות שהוא בחדר הסמוך.
"מה אמרתי לך?!" היא מוציאה את הבגדים של לירון ואוחזת בהם ממש חזק. "בגדים של תינוק מאוד עדינים. אתה תהרוס אותם מהר מאוד עם התוכנית הספציפית הזאת בכביסה."
הנחיריים של ליאם רוטטים. הוא כועס, רוצה לענות משהו. בסוף יוצא לו משפט שדי מאכזב אותי. "אמא, הסתדרתי עד לא מזמן מצוין, להזכירך."
אני רוצה לשאול אותו מה זה עד לא מזמן ואם עכשיו הוא לא מסתדר. אני רוצה לשאול למה הוא לא מבקש ממנה לא להתערב, כמו בכל פעם בערך, או שאולי עכשיו הוא באמת צריך ללמוד מהניסיון שלה. אני עומדת לומר משהו כשמירי ממשיכה עם הקול המורם.
"אתה לא מקשיב לי! זה לא הקטע של קניות, אפשר לקנות חדש. זה עיקרון העקשנות שלך. מה, כל כך קשה ליישם? אני לא אוכל לכבס לך לנצח-"
"מישהו ביקש שתכבסי לנצח?" ליאם קוטע אותה ולא אכפת לו שאמא שלי מאזינה ואף צופה בדרמה. "אמא, די. שחררי." הוא מסמן לי לבוא איתו אל תוך חדר השינה וטורק את הדלת ממש חזק.
"אתה בסדר?" אני מבוהלת הן מהצעקות והן מהטריקה עצמה.
"נותן לה רמיזה מספיק עבה לא להיכנס לפה. שונא את כל זה." הוא עומד ליד החלון וסוגר את התריסים. אני רוצה לשאול אותו מה הוא עושה ומגלה זאת מהר מדי.
"ליאם, קר."
הוא מתעלם משתי המילים שלי ופותח את החלון לגמרי כך שהשמיים השחורים של הלילה נחשפים. הם נקיים בצד הזה, רואים אפילו כמה כוכבים. הוא מוציא את הראש החוצה ונושם עמוק כל פיסת אוויר אפשרית.
"אני מתפוצץ." הוא עוצם את עיניו. "ומחזיק את עצמי הרבה מדי זמן. את חושבת שזה יימשך לנצח? אנחנו בטוח לא נסתדר לבד? אמא שלי עלי כמו בימי הכדורים וההתקפים וזה מכניס אותי להתקף." הוא ממשיך לנשום עמוק, ואני חוששת שהוא יקרע לעצמו את הריאות בקצב הזה.
"אני לא יודעת מה להגיד כי אני לא ממש יודעת לעשות כביסה," אני ממלמלת.
הוא פותח עיניים, מניח את ידו על אדן החלון ומשעין את הראש עליה תוך כדי שהוא ממשיך בקצב הנשימות. "זה לא רק הכביסה. הכביסה היא הדוגמה הראשונה למה שיבוא בהמשך. החבל יתמתח ככל שהיא תבוא יותר ותיכנס יותר מדי. אני לא רוצה שהוא יקרע, אני רוצה לשמור עליו זמין. אני אפילו לא יכול לרוץ, את מבינה מה זה בשבילי? אני כלוא פה."
"גם אני." אני מתיישבת על קצה המיטה.
"וגם כן הברית הזאת. אני מרגיש בדיוק כמוך." הוא מרים את עיניו אל השמיים ואין לי מושג מה הוא מחפש שם.
"כאילו סוגרים עליך? כי ככה אני מרגישה. הנה, ראית. אמא שלי באה וישר 'בואי תלמדי לבשל'. אני הכי לא חושבת על אוכל במצב..." ואני עוצרת. אני רואה שהעיניים של ליאם מתחילות להיות מבריקות. אני רוצה לקום לחבק אותו כשהוא בדיוק מציץ בשעון שלו.
"איך אני שונא להיות ככה, איך! שונא התקפים. יאללה, שיבוא כבר השחר. הוא היחיד שגורם לי להרגיש טוב יותר." ליאם עוד שנייה קופץ מהחלון החוצה. הוא מוציא את הראש שלו יותר וממשיך עם הנשימות העמוקות.
פתאום האסימון נופל לי. תחושת אי השלמות נעלמת תוך שניות. "שחר."
"מה?" הוא עובר להסתכל עלי.
"שחר, ליאם." אני מוצאת את עצמי מחייכת.
"מה שחר?" הוא מבולבל.
"שחר!"
הוא מאבד את הסבלנות שלו. "עופרי, מה יש לך? מה את רוצה?"
"שחר, ליאם. אתה לא מבין?" אני מחייכת חיוך רחב.
"מה?"
אני לעומתו לא מאבדת את הסבלנות בכלל. "נו, ליאם. תנסה רגע לחבר."
"אני לא מצליח. לא מבין מה את רוצה." הוא כמעט חוזר להסתכל על השמיים עד שאני אומרת בצורה הברורה יותר למה התכוונתי וגורמת לו לחייך אלי חיוך גדול בחזרה. הוא מהנהן.
אני כולי בהתלהבות. "שחר. זה יהיה השם שלו."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...״
אין שם שמתאים לו יותר משחר. מקווה שהם לא קנו כבר בלונים עם השם לירון, אבל כמו שמירי אמרה, לקנות זו לא בעיה.
ממש חיכיתי לפרק הזה. אני חושבת שאפשר לראות בבירור את הדאגה המאוד גדולה לעופרי ולשחר. אולי אפילו מירי ודניאלה סוג של מגנות עליהם מפני ליאם? אחרי כל מה שהיה?
הכתיבה שלך מהממת בעיני ובא לי עוד ❤️
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
איך את אוהבת את הציטוט הזה
אחרי שהסברת לי על הדאגה- אכן מובן ההגנה שלהם, אבל מרגיש את זה ואז יש לזה אפקט הפוך. הוא יכול להיכנס להתקף שיפגע בעופרי. אמנם לא כמו שקרה בעבר ולא פיזית, אבל נפשית כן. אסור שיהיה ריחוק בניהם ובטח שלא קיר אגו, כמו שסהר אמרה.
תודה!
תודה!!
תודה רבה!
קווינס
כן חכם
תשלחי לי פה
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
יאאאאאא איך חיכיתי לפרק הזה!!!!!!!!
קודם כל המחווה נורא ריגשה אותי אבל אין שחר זה השם שלו מהשניה הראשונה שדיברנו על עניין השם! אמאלה את חייבת להמשיך אני פשוט שרופה על הכתיבה שלך
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
משב רוח באוגוסט 19
משב רוח באוגוסט 19
מאת: לין ק
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
ציפור לילה - פרק 2
ציפור לילה - פרק 2
מאת: Matilda Birdy