כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

האחים אלימלך-פרק 15

"אני מפחדת ממה שאתה הולך להגיד"

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי מה שהרגשתי בשבועות האחרונים.
הכל סגר עליי .
הרגשתי כאב שלא הרגשתי כל כך הרבה שנים.
שנאתי את עצמי, האשמתי את עצמי .
כאבתי כל כך.
בכיתי כל כך.
אבל ברגע האמת לא באמת הייתה לי ברירה .
הסתכלתי בעיניים של דניאל וקלטתי כמה הוא שבור וממש קיוויתי שימצא את עצמו בעתיד.
ראיתי בעיניים שלי כמה הרסתי אותו
ובמשך שבועות ההרגשה החדה הזאת לא הרפתה ממני.
ההרגשה שאני לא ראויה לו .

יום אחריי שדניאל גילה, דביר בא לדירה שלי בוכה ולא הסכים להכנס לבית
"אחריי מה שעשיתי לך את לא תרצי שאכנס" הוא אמר לי
"מה קרה?"
"אני אשם בזה"
"דביר.. שנינו אשמים בזה"
"אני אומר לך . אני אשם בזה "
"מה עשית?"
הייתה שתיקה, כזאת שאחרייה באות המילים שאת מקווה לא לשמוע לעולם.
"תענה לי!" צעקתי עליו
"הפרדתי ביניכם. בכוונה . הבאתי את ג'נט, קירבתי אותכם . נתתי לך להרגיש דחויה ממנו, חיממתי אותך עליו רק בשביל שתחזרי אליי"
לא עניתי לו, הדמעות זלגו על לחיי דיברו בשם עצמם
"זה לא אשמתך .את לא כמוני" הוא בכה
"ואני כל כך כל כך כל כך מצטער"
טרקתי לו את הדלת בפנים וישבתי על הדלת בוכה ולא מצליחה להפסיק את עצמי
"אלי?" הוא דפק על הדלת
"אני שונאת אותך!" צרחתי עליו.
כל כך שנאתי אותו, אחריי כל מה שהוא עשה לי, כל מה שהוא גרם לי, כל מה שהוא הרס לי.
אבל האשמתי את עצמי .
לא יכולתי להפסיק להאשים את עצמי.
הרגשתי שהחלק שלי בסיפור הזה זה שלא למדתי את הלקח מהעבר .
שכאילו שכחתי ממה שקרה פעם ונתתי לעצמי לסמוך על אדם שלא מגיע לו . הייתי פתי .
נתתי לו לשטות בי, עוד פעם .
הלכתי בעקבותיו מבלי לעצור ולא חשבתי .
וכעסתי על עצמי, כל כך כעסתי .
ולא הפסקתי לרגע להאשים את עצמי למרות הכל .

באחד הימים הלכתי אחריי העבודה לסופר פארם, עם הזמן הגעתי למסקנה עם עצמי שאני צריכה לשחרר ולהדחיק . לנסות גברים אחרים.
הרגשתי שעכשיו זאת הולכת להיות תקופת רווקות ארוכה.
חיפשתי את המדף של הקונדומים, ידעתי איזה סוג ספציפי אני הולכת לקנות.
חיפשתי אותו בעיניים שלי על המדף
"אלי!" שמעתי קול מוכר מפריע לי להתרכז
הסתובבתי וראיתי את ג'נט מול הפנים
רק אותה הייתי צריכה עכשיו, היא באה לשמוח לעיד
"מה את רוצה?"
"מה?" היא ענתה במבטא הצרפתי שלה
"מה את רוצה "אמרתי בתוקפנות
"כלום" היא ענתה מבולבלת,"מה שלומך? איך היה"
"איך היה מה?"
"את יודעת.." היא חייכה אליי בחיוך מאושר וערמומי
"אני לא יודעת על מה את מדברת . אבל אני בטוחה שאת ממש שמחה ממה שקרה"
"את לא מבינה כמה!" היא אמרה במבט מאושר "רגע אחד "
היא אמרה וירד לה החיוך מבפנים.
ג'נט לקחה את שתי כפות הידיים שלי
"איפה היא?" היא שאלה בדאגה
"איפה מי?"
"הטבעת!"
"על מה את מדברת " אמרתי מבולבלת
"הטבעת, זאת שדניאל הציע לך איתה נישואין? את לא זוכרת? זה קרה ממש לפני כמה שבועות ביום הולדת שלך כבר הספקת לשכוח?"
"אה.. כן.. זה לא ממש קרה " אמרתי לה בחוסר נעימות ובשקט
"מה זאת אומרת לא קרה?!" היא שאלה בתוקפנות "אל תגידי לי שהוא חטף רגליים קרות, אין אני אשבור אותו עם מה שהוא העביר אותי עם הטבעת הזאת"
"ג'נט" הרגעתי אותה "נפרדנו" ג'נט הסתכלה עליי, ומבלי לחשוב יותר מדי חיבקה אותי
"הכל בסדר " היא אמרה .
היא תמכה בי ולא האמנתי באותו רגע כמה הייתי צריכה את זה .

יצאנו מהחנות והמשכנו ללכת במורד הרחוב
דיברנו על הכל, הרגשתי נוח לדבר איתה ולהסביר לה איך אני מרגישה היום, הרגשתי שאני צריכה מישהו חיצוני לדבר איתו.
"תגידי ג'נט" שאלתי אותה תוך כדי שהלכנו והיא הסתכלה עליי "למה את ודניאל נפגשתם כל כך הרבה"
היא נשמה עמוק
"הוא תיכנן לך הצעה ליום הולדת, אחת כזו גדולה ומרשימה . לא רק טבעת והוא רצה שאתן לו יד בזה"
"אבל למה את? למה לא מישהו אחר, חבר קרוב או משהו"
"אני מניחה שזה כי אני מבינה נשים והוא הרגיש איתי בנוח"
"עשיתם משהו מעבר?" שאלתי בישירות.
"אני לא חושבת שהבת זוג שלי הייתה מרשה לי" ג'נט צחקה
"בת זוג?" צחקתי מהלם
"כן .בת זוג . נפרדתי מדניאל באותה תקופה כי רציתי לחזור לצרפת, הרגשתי שאני יכולה להתפתח שם יותר בעבודה שלי . הכרתי שם את לורן היא הייתה המתחרה שלי למשך המון המון זמן אבל איך אומרים אצלכם? מי שרב הוא מאוהב?"
"חח כן ככה אומרים"
"לא קרה בנינו כלום, הוא היה נאמן לאורך כל הדרך"
הרגשתי דקירה חדה בבטן שלי כשהיא אמרה את זה, כי אני לא הייתי כזאת
"חבל שגם אני לא הייתי "אמרתי
"חבל שאת מאשימה את עצמך"
"זאת הייתה אשמתי" אמרתי לה
"לא ממש . דביר עשה הכל"
"איך את יודעת?"
כי הוא גרם לי לבוא לארץ, הוא שלח לי כרטיסי טיסה והזמין לי חדר נופש סתם בתור מתנה לחברה ותיקה וכשהגעתי למלון ראיתי שם את דניאל, התעדכנו והוא ביקש את עזרתי "
"איזה מניאק"
"ממש מניאק, אם הייתי יודעת שזאת הייתה המטרה שלו הייתי חוזרת לארץ " היא אמרה "אבל דניאל היה צריך אותי. אז נשארתי ועשיתי מה שיכולתי במסגרת המקצוע שלי."

חשבתי כמה שניות על מה שהיא אמרה, זה הקל עליי טיפה בתחושה אבל הכעיס אותי בו זמנית.
"תמיד אהבתי את דביר" אמרתי לה "אבל הוא היה יותר מדי רעיל בשבילי ומשהו נותר מהמשיכה הזאת " נשמתי
"ניסיתי להלחם בזה, באמת ניסיתי אבל הוא הקשה עליי . הוא ניצל את החולשה שלי מולו ורמס אותי.
"גברים תמיד ישארו גברים " היא אמרה "אבל דניאל יצא הנפגע מכל הסיפור הזה, ויש סיכוי שאם תראי לו את הנכונות בסופו של דבר הוא יצליח לסלוח לך "
"כן אבל אנחנו לעולם לא נחזור" אמרתי לה "אז מה זה משנה?"
"למה שלא תחזרו?"
"כי אני אוהבת אותו מדי בשביל לקחת את הסיכון הזה שאפגע בו שוב "
" אבל מצד שני" היא אמרה "נראה שכבר למדת את הלקח"

ניסיתי להעסיק את המחשבות שלי בימים אחריי, מילאתי את הלוז שלי ולא נתתי לעצמי לעצור לשנייה .
ימים של דיכאון הוחלפו בימים מלאים בעבודה ולימודים.
ניסיתי לצאת כמה שאפשר מהבית.
הוא יותר מדי הזכיר לי את המגע שלו והריח שלו.
הוא היה מלא ביותר מדי תמונות שלא יכולתי לזרוק לפח.

במהלך הימים גם התחלתי להרגיש לא הכי בשיא שלי .
לא הפסקתי להקיא והרגשתי רע, הרגשתי כאילו הגוף שלי מייסר אותי למרות שלא מגיע לי .
למרות שכביכול אני לא אשמה .
אבל הרגשתי בלב שלי שנכשלתי במבחן הזוגיות, לא נשארתי נאמנה.

עבר עוד שבוע, הזמן לא באמת הצליח לרפא את הכל.
נשארו עוד רסיסים של תקווה ממולאים באשליות לעתיד שלא יבוא.
אני בחיים לא אחזור אליו, לא אתן לעצמי את הסיכוי לפגוע בו שוב.

זה היה יום שבת, ניסיתי להעביר את היום הזה בשקט שלי .
לטפל לעצמי בפצעים.
תוך כדי אימון יוגה שעשיתי לאחר הקפה של הבוקר, קיבלתי הודעת sms ממספר לא מזוהה.

תהיי מוכנה בשמונה בערב.

ובאותה שנייה נשמע צלצול מדלת הבית .
קמתי לפתוח אותה, לא היה שם אף אחד, אלא קופסה.
לקחתי את הקופסה והכנסתי אותה לבית, פתחתי אותה והוצאתי משם שמלת מקסי צמודה בצבע אדום .
הבנתי את הרמז של מי שכתב את ההודעה ובלב שלי קיוויתי שזה דניאל.

בשמונה בדיוק נשמע צלצול של נהג, צופר לי לצאת, שמתי עוד שתי שפריצים מהבושם, בחנתי את עצמי במראה עם השמלה ויצאתי .

הנהג יצא מהרכב ופתח לי את הדלת מאחורה, זה לא היה דניאל.
זה לא היה מישהו שאני מכירה .
"לאן אתה לוקח אותי?"
הוא לא ענה לי אבל הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו.
אחרי חצי שעה הוא עצר באיזושהי חניה ואמר לעלות לעבר המדרגות .
על המדרגות שעליתי היו עליי ורדים כאילו סימנו לי לאן להגיע, הובילו אותי בשיירה למקום שהייתי צריכה להגיע .
הסתכלתי סביב למקום אליו עליתי.
היה שם נמל עם סירות ויאכטות, הכל היה ריק אך מואר ועלי הורדים המשיכו גם על האדמה הזאת להוביל אותי לכיוון אחת היאכטות .
שם עוד אדם לא מוכר חיכה לי והעלה אותי עלייה.

עליי הורדים סימנו על היאכטה לאן עליי ללכת והובילו אותי אל שולחן עם שתי כיסאות ויין שהיה מלא סביבו בעליי ורדים הסתכלתי על המראה המרהיב הזה .
שולחן, שתי כיסאות ויין תחת כיפת השמיים.

"שלום לך" שמעתי קול גברי מאחורי שהזכיר במדויק את קולו של דניאל. הסתובבתי אל הקול וקיוותי שזה הוא ולא טעיתי.
לא טעיתי.
דניאל היה שם לבוש בחליפה עם זר פרחים אדומים בידו .
"מה זה דניאל?" הוא חייך והניח את הפרחים על השולחן.
הוא התקרב אליי
"תענה לי" התעקשתי
"אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך "
"אני בגדתי בך עדיף לך לחיות את החיים בלעדיי" פניתי ללכת משם, נזכרתי במה שהבטחתי לעצמי. לא לחזור אליו לא משנה מה, מגיע לו הרבה יותר.
היאכטה התחילה לנסוע, לא היה לי לאן ללכת
הסתובבתי אליו בחזרה
"חשבתי שכבר הבהרתי לך שזה לא הולך לקרות"
"כן אבל את יודעת שאני מאוד עקשן"
הוא חייך חצי חיוך, הסתכל לי בעיניים והתקרב אליי יותר ויותר.
לא יכולתי להשאר אדישה לחיוך שלו
"מה אתה רוצה " ניסיתי להסתיר את המבוכה שהרגשתי מההתנהגות שלו
"האמת היא שהכנתי נאום"
"נאום?!" צחקתי
"כן, וזה לא שיש לך לאן ללכת גם ככה אז את די חייבת להקשיב לי" הוא אמר באושר
"לך על זה" האווירה נעה בין קלילות לכבדות, היה קשה באמת להבין אותה.
"את לא מתארת לעצמך איך הרגשתי כשראיתי את מה שראיתי, את לא יכולה אפילו לדמיין."
כבר המשפט הראשון שלו התחלתי להרגיש לא בנוח, החיוך שלי ירד הרגשתי עוד פעם רע.
"הייתי שבור לגמרי, שנאתי אותך ברמות שאת לא מבינה . בכיתי כל כך הרבה שכבר לא נשארו לי דמעות .
שברתי את כל הספלים שלך, לא יכולתי להסתכל עלייהם אפילו.."
"אתה מה?!" עצרתי אותו, הדהים אותי איך הוא אמר את זה כאילו זה מובן מאליו
הוא צחק מהתגובה שלי
"לא משנה כמה ספלים שברתי הרגשתי שהרסיסים האלה לא משתווים לרסיסים של הלב שלי אחריי ששברת אותו."
ועוד פעם האווירה נעשתה פחות מצחיקה.
"אני מצטערת אני .."
"אלי" הוא עצר אותי "לא סיימתי אפשר?"
הנהנתי לו
"את לא אשמה בזה, לא משנה מה תחשבי ומה תגידי מבחינתי את לא אשמה בזה, אני מכיר אותך כל כך הרבה זמן שלא היה לי אפילו הגיוני שאת תעשי דבר כזה "
דמעות התחילו לרדת לי מהעיניים
"היי למה את בוכה עוד לא הגעתי לחלק המרגש" הוא אמר בחצי חיוך
"כי אני מפחדת ממה שאתה הולך להגיד " ניסיתי לנשום " זה לא משנה אם אני אשמה בזה או לא, אני יודעת מה קרה . אני יודעת מה דביר ניסה לעשות אני יודעת שהוא ניסה לשטות בי ולפתות אותי אני יודעת שהוא עשה הכל רק בשביל שזה יקרה " ניסיתי להסדיר את הנשימה שלי וניגבתי את הדמעות
"אבל אני אשמה בזה גם! לא עברתי את מבחן הנאמנות ולא עמדתי בפיתויים, נתתי לו לעשות הכל ולא ניסיתי אפילו בקצת להמנע מזה! " צעקתי עליו
"אתה לא יכול לשלוח לי הודעה סתם באמצע היום, להביא את השמלה הזאת ולגרום לבוא לכאן רק בשביל להגיד לי שאני לא אשמה בזה, זה לא משנה מה קרה יש לי חלק כל כך גדול בזה שמקשה עליי לישון. איזה מין אדם אני אם עשיתי דבר כזה?"
שתקתי לא היה לי עוד מה להגיד
"אלי.." הוא אמר ברוגע "לא באתי בשביל להגיד לך שאת לא אשמה "
הוא התקרב אליי יותר ויותר, שלח את ידו לעבר פניי וניגב את דמעותיי, ניסיתי להתחמק מזה אך לא יכולתי.
"אני אוהב אותך ברמות שאני לא יכול להסביר, אני אוהב אותך כל כך שאני לא מצליח להאמין אפילו בקצת שאת קשורה לסיפור הזה . אני אוהב אותך כל כך שלא אכפת לי מכלום ." הוא חייך אליי
"אני אוהב אותך כל כך שלמרות כל מה שקרה את האישה היחידה שאני רוצה לצידי בחיים האלה שיעבור איתי הכל, את כל הקשיים .
שיבנה איתי בית ויגדל איתי ילדים, שיזדקן איתי ." הוא לקח נשימה עמוקה.

"אלי, אני רוצה אותך לכל החיים"
דניאל הוציא מהכיס הפנימי בחולצת החליפה שלו קופסה שחורה.
הוא כרע ברך ופתח את הקופסה .
בתוך הקופסה הייתה טבעת, הטבעת הכי יפה שראיתי בחיי.
הוא הסתכל לי עמוק בעיניים וחייך, נשם נשימה אחרונה לפני שפתח את פיו בשביל לדבר, ואז אמר
"תתחתני איתי?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Magic World /ט.א עקוב אחר Magic World
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
סיפורה של עקרת בית מיואשת
סיפורה של עקרת בית מיואשת
מאת: רינה זיגדון
פרק 8
פרק 8
מאת: roye shargal
דבר אלי
דבר אלי
מאת: little mrs.sunshine :)
משב רוח באוגוסט 10
משב רוח באוגוסט 10
מאת: לין ק
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D