כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 1

להילחם בשבילו- פרק 117

"למה אני לא מקבלת תשומת לב כזו?"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114115. להילחם בשבילו- פרק 115116. להילחם בשבילו- פרק 116117. להילחם בשבילו- פרק 117118. להילחם בשבילו- פרק 118119. להילחם בשבילו- פרק 119

פרק 117: "זה קורה במשפחות הכי טובות"

מירי מניחה על המגבת שבמטבח את הסיר האחרון שסיימה לשטוף ומסתובבת חזרה אל הסלון, שם אמא מקפלת כביסה. "דניאלה, אמרתי לך כבר את דעתי. תשני מחר בבית וליאם ועופרי יישארו כבר לישון אצלנו. הם ככה באים לארוחת שישי. מותר שלנועה תהיה את אמא שלה ליותר מכמה שעות."
תשומת הלב שלי אמנם בקטנצ'יק, אותו אני בדיוק מניקה, אבל אני יכולה לשלוח מבט חטוף לעבר אחותי שמכינה שיעורי בית על שולחן הבר שבמטבח. היא גם עצרה לרגע את פתירת התרגילים בחשבון לאחר ששמעה את דבריה של מירי.
"זאת שבת שלמה עם תינוק שלא בבית שלו." אמא נשמעת כאילו היא מתעקשת לחזור לכאן אחרי הסרט בשישי בלילה. "אני לא חושבת שזה משהו פשוט עם תינוק שעוד לא בן חודש."
"אל תשכחי שיוסף ואני מצפים לנכד שלישי. יש לנו בבית כל מה שצריך, תאמיני לי. אם כבר את ומיכאל צריכים להתארגן עם ציוד לנכד הראשון שלכם." מירי שולפת את המפתחות הרכב מהתיק שלה. "יש לי מחר רק שתי מטופלות בבוקר ואחר כך אני חופשיה. סיכמנו אז שאתם נשארים, עופרי? אני אכין לכם את החדר ואתחיל מעכשיו להכין את האוכל."
"אל תטרחי במיוחד בשבילי," אני ממלמלת ומרגישה לא נעים. "את יודעת שאני גם ככה לא אוכלת הרבה."
"גם יאיר ויעל יבואו וגם ענבר ואולי בן. נהיה הרכב מלא, לדעתי." מירי מתקרבת אל הדלת וקוראת, "ליאם, אני הולכת. תבואו לקראת השעה חמש. נתראה."
ליאם בכלל לא מתייחס לדברים שלה. הוא עסוק בלימודים שלו. אמא דווקא כן. "את רוצה ללכת לישון שם?" היא שואלת אותי כשהדלת נסגרת, ונועה קמה לנעול אותה.
"אם זה יגרום לכך שלנועה תהיה אותך לעוד כמה שעות, למה לא? אני לא סובלת שם." אני רואה שקטנצ'יק סיים לאכול ולוקחת את חיתול הבד לקראת סיבוב נוסף איתו בבית. "זה עוד לא מוקדם להוציא אותו מהבית אבל?"
"זה בית לבית, אל תעשו מזה דרמה." אמא קמה להחזיר את סל הכביסה אל חדר השירות וכשהיא חולפת על פני נועה היא אומרת לה, "תחשבי מה את רוצה שנעשה בשבת."

הנסיעה לבית של מירי ויוסף לא לוקחת יותר מדי זמן. בקושי עשר דקות. גם היציאה עצמה מהבית לא לקחה יותר מדי זמן. אמא עזרה לי לארוז את מה שצריך בתיקים שעלי, ליאם עם הסלקל וזהו.
"לשחרר את פאביו?" אני שואלת כשאני סוגרת אחריי את השער. היה משהו משעשע בכך שהוא ישב מקדימה ליד ליאם ואני מאחור, צמודה לקטנצ'יק.
"כן, לא יורד גשם. תני לו לרוץ." ליאם כבר פותח את דלת הבית ומברך "שבת שלום" את מי שנמצא בסלון ועוד לא פגשתי. אני מלטפת את פאביו, מסירה את הרצועה ממנו ונכנסת בעקבות ליאם פנימה. הוא בדיוק במטבח, מדבר עם מירי.
"תשים את התינוק בלול. הוצאנו אותו מחדש." מירי מחבקת אותי מיד כשרואה אותי ואומרת, "תעלי לחדר הישן של ליאם את התיקים. הכל מסודר שם. הוא יצטרך לישון בניכם במיטה, אלא אם כן ליאם יעלה את הלול עם יאיר למעלה בהמשך."
"נראה כבר." ליאם מוציא את קטנצ'יק מהסלקל ונותן לו נשיקה על האף הפצפון שלו. "מה, אתה עייף? מה אתה עושה חוץ מלאכול ולישון כל היום?"
אני צוחקת ועולה אל החדר הישן של ליאם כשאני רואה שהסלון ריק. אולי ענבר ושירי בחצר או בחדרים שלהן. מירי שמה על השולחן הישן שלו חיתולים, מגבונים, משחה לישבן ומוצצים. לרגע אני ממלמלת לעצמי, "וואו, יש לי באמת תינוק", ואז ממלמלת שוב שכמובן שיש לי תינוק ואני מטומטמת. אני יורדת חזרה אל הסלון ורואה את ענבר ושירי בדיוק נכנסות מהחצר. שתיהן רצות אלי.
"סוף סוף את בבית!" ענבר עוטפת אותי בחיבוק. כשהיא מרפה, שירי עושה זאת מיד אחריה.
"כמה חיכיתי כבר שתבואו ביחד עם התינוק! נו, יש לו שם?" היא כמובן מתאכזבת לגלות שלא ומסננת, "למה אתם מחכים כבר?"
ענבר אוספת מהשולחן שקית קטנה כשבדיוק הדלת נפתחת ויאיר, יעל ושליו נכנסים פנימה. "שבת שלום," אומר יאיר ומוריד את שליו לרצפה. הוא קולט אותי ואת ליאם ומרים את שתי גבותיו. "תראו מי פה."
"מה, לא ידעת מזה?" ליאם מתקדם אלי וטופח לו על הכתף. "עכשיו תורי להיות עם תינוק עלי."
"עוד מעט אני אהיה בסבב ב'." יאיר צוחק ומחייך אלי. "שלום, עופרי. מה שלומך?"
אני מחייכת בחזרה. "בסדר. מה שלומך?"
"בסדר? מה, התינוק שלכם ישן בלילות? איפה השקיות השחורות מתחת לעיניים?" הטון שלו לא נשמע רע למרות הדברים שלו.
"הוא תינוק נוח," ליאם עונה בשמי.
יעל מתיישבת על הספה ותוך שניות אני קולטת שהבטן שלה ממש גדלה מהפעם האחרונה שראיתי אותה. אני לא זוכרת אפילו מתי הייתה הפעם האחרונה.
"מירי, השנה בפסח אנחנו אצל ההורים שלי. אולי שזוג ההורים הטרי יתארח אצלכם ויחליף אותנו," היא אומרת ומסתכלת לעבר המטבח. יש משהו מאוד עוקצני בטון שלה. היא אפילו לא אמרה לי שלום.
"אנחנו עוד נדבר על זה בהמשך," ליאם משיב הפעם בשם שנינו ומקל עלי. אני רוצה לפנות ליעל בעצמי, אבל היא קוראת לליאם שישב לידה.
"בוא, בוא, אבאל'ה. אני רוצה לראות את התינוק מקרוב," היא אומרת וקוראת לשליו. "רוצה לראות את בן דוד שלך?"
"דוד ליאם אבא!" שליו קופץ על הברכיים של ליאם ברגע שיעל לוקחת את קטנצ'יק אליה. אני קופאת במקום כשבפנים אני רוצה לזנק ולקחת לה אותו. הם כאן אפילו לא חמש דקות וכבר אני מרגישה שהאווירה עכורה.
ליאם מחבק אותו. "נכון, שליו. אני אבא ולך יש בן דוד."
"ואני דוד!" הטון של יאיר שונה בהרבה משל יעל. הוא ידידותי יותר ושמח. לא מרמז על משהו. גם לה לא היה ניסיון עם תינוק לפני שלוש שנים בזמן כזה, אז למה היא חייבת לציין בציניות שכזו שאנחנו הורים טריים, כאילו אנחנו לא יודעים את זה?
"הוא דומה לעופרי בעיניים," היא מציינת משהו שנכון, אבל הטון שלה מתנגן אחרת. אני מפרשת את זה כאילו היא אומרת "איזה הפסד" או משהו בסגנון ומנסה להכריח את עצמי להפסיק. אני מדמיינת ומחפשת אותה בגלל דברים שקרו. אין מצב שהיא מתנהגת אלי ככה כי היא מקנאה או משהו כזה.
"עופרי." ענבר מסבה את תשומת ליבי מחדש ומושיטה לי את השקית שהייתה תלויה בכל הדקות האלה על פרק ידה. "הבאתי לך גיפט קארד שתוכלי לקנות בו לקטנצ'יק בגדים ותבחרי מה שאת רוצה. אמא אמרה נכון שאולי קיבלת לגיל הספציפי הזה יותר מדי, ככה שתוכלי לקנות גם כאלה שישמשו אותו כשיגדל קצת."
"לא היית צריכה, הבאת לי כבר מתנה בבית חולים." אני נבוכה.
"אוי, נו. ערכת טיפוח מעפנה זאת לא מתנה, זה היה סתם כדי לגרום לך להרגיש שם יותר טוב," היא מגיבה. "עכשיו זאת המתנה האמיתית של דודה ענבר לאחיין החדש שלה."
"אני אלך להביא את מה שאני קניתי וגם מה שקיבלת מהמשרד." שירי לפתע נעלמת כמו סופת הוריקן במדרגות לא לפני שהיא אומרת, "אני בטוחה שתאהבי את זה."
"מהמשרד?" אני מופתעת.
"כן, המנהל שם ממש מתוק. הוא הביא את המתנה לשירי לפני שבוע כבר. חיכינו לרגע הנכון לתת לך אותה," מירי עונה ומתקדמת אל השולחן שבין הסלון למטבח עם מפה חד פעמית לבנה מעוטרת בזהב. "ענבר, בואי תעזרי לי רגע."
אני מתקדמת אל השולחן גם. "אני אעשה את זה עם ענבר. תמשיכי עם מה שאת עושה במטבח." כשמירי מודה לי וחוזרת להוציא מהתנור את המנות, אני שואלת את ענבר איפה בן.
"הוא בחוץ עם אבא שלי. הוא מסביר לו משהו על חילופי חלקים ברכב ואם בכלל כדאי לו לקנות חדש. שיחה לא מעניינת של גברים."
"אני אלך לומר להם שלום. רוצה לבוא איתי, שליו?" ליאם מדבר בקול ילדותי, נותן לשליו יד והם יוצאים החוצה לכיוון החצר.
שירי יורדת במדרגות עם קופסה משרדית מאוד גדולה שגורמת לי להרחיב את האישונים שלי. "וואו, מה זה?"
"צעצועים בעיקר. מתנה סופר שימושית." היא מניחה את הארגז על הרצפה כשמגיעה חזרה אל הרצפה. "בואי, תציצי."
ענבר מסמנת לי ללכת, ואני קודם כל מתקדמת אל קטנצ'יק שעדיין בידיים של יעל. "הוא בסדר, מה את דואגת כל כך?" משהו בקול שלה מצליח להרגיז אותי מחדש והיא אפילו לא מבינה עד כמה.
אני יושבת על המדרגות ומוציאה בהדרגה מהארגז את קופסאות הצעצועים שקיבלתי מהמשרד. "אני אתקשר לאלי ביום ראשון להודות לו." אני מתרשמת כשאני רואה שהושקעה כאן מחשבה של ממש.
"זה ממני." שירי מניחה על הברכיים שלי קופסה בינונית בצבע תכלת ברגע שאני מחזירה לארגז את המתנה מהמשרד. "יש לנו לקוחה שרוקמת בובות קטנות כאלה סביב המוצץ ומכינה צמידים שאומרים שמקלים על צמיחת שיניים בהמשך. ממש נדלקתי על הלוויתן הכחול הזה." היא מצביעה על בובת לוויתן זעירה שקשורה סביב מוצץ מעץ.
"איזה מתוק!" אני קופצת ישר.
"זה יכול להיות גם סתם קישוט, את יודעת. ממש אהבתי את המשחק עם גווני הכחול וקצת סטייל לא יזיק לאמא עופרי." היא מחייכת בסוף המשפט שלה.
אני קמה ונותנת לה חיבוק ענקי. "תודה, שירי. תודה לשתיכן." אני מסתכלת על ענבר שבדיוק מקפלת מפיות אל תוך הכוסות. אני גם מסתכלת לעבר יעל וקולטת אותה עושה פרצוף, מה שגורם לגוף שלי פתאום להתכווץ בבהלה.
שירי מסמנת עם ידיה ליעל שתיתן לה את קטנצ'יק ונותנת לו נשיקה בכף היד. "שלום, מתוקי. אתה מכיר אותי? אני דודה שלך." קטנצ'יק מחזיר לה מבט מבוהל והיא עושה לו פרצוף דג. "אנחנו נהיה חברים טובים, אני מבטיחה לך."
"גם אני רוצה אותו קצת!" ענבר קופצת. "נו, שירי, שימי אותו בלול. כמה דקות אני מסיימת פה ונהיה שתינו איתו."
יוסף נכנס פנימה אל הסלון ומתחיל ללכת לכיוון המטבח כשהמבט שלו פוגש את שלי. הוא עוצר. "שלום לך, אמא עופרי. שמעתי שאת ערה כל לילה." את הדברים שלו הוא אומר בחיוך רחב, וכשיעל מגיבה אפשר בקלות מאוד לשמוע שיש הבדלים גדולים בין שניהם.
"וזאת רק ההתחלה." הגיחוך שלה נשמע גס ומזלזל. הבנתי כבר שיש לה ניסיון, אוקי. די, שתפסיק. אבל היא לא. "הלוואי עלי את אמא שלי איתי בבית בימים הראשונים עם שליו. איזה."
אני יודעת שהיא יודעת שלערוך השוואה זה לא דבר נכון במיוחד, להתחשב בזה שהיא גם מכירה את ליאם והסיפור שמסביב. אני בטוחה שיאיר היה לצידה ולא משותק על ידי כדורים הכרחיים כדי לשלוט בכך שהדוב לא יכנס לדירה שלנו. עכשיו יש לו מנה כפולה, וזה לא הזמן.
"הכנתי לך צלי בקר." יוסף עכשיו בתוך המטבח ומחכך את כפות ידיו זו בזו. "יצא מעדן. רך חבל על הזמן."
"מתי אוכלים באמת?" יאיר שואל ואפילו לא הספקתי לשים לב שהוא נכנס גם.
"כמה דקות," מירי עונה ואומרת לי, "יש בצלי הרבה ברזל וזה חשוב בשביל מערכת החיסון שלך, שתתחזק שוב."
אני מנסה לחייך אליה ולא מצליחה. אני מסובבת את הצוואר לכיוון הספות והלול ורואה את יעל מגלגלת עיניים וממלמלת משהו ליאיר. איפה ליאם? אני מרגישה לא בטוחה כאן. אני רוצה לשתף אותו. אני חושבת על לחפש אותו כשקטנצ'יק בוכה. למרות ששירי מצד אחד שלו וענבר מהצד השני, ושתיהן מתמוגגות ומנתחות למי הוא דומה, אני נאלצת להפריד בניהם כדי להאכיל אותו. גם הטון של שתיהן שונה מאוד מזה של יעל. אני מתחילה להבין שלא דמיינתי שאצלה הדברים הולכים לכיוון הערה ואף גרוע יותר.
אני מוציאה את קטנצ'יק וגורמת למירי לעצור אותי בדרך לחצר. "למה שם, מתוקה? קר. תיכנסי לאחד החדרים."
"אני צריכה קצת אוויר," אני עונה בלי להסתכל עליה ויוצאת החוצה. אני מוצאת את ליאם ובן לקראת סוף החצר. הם צופים בשליו קופץ בטרמפולינה שלו ומדברים בניהם. אני מתיישבת על אחד הכיסאות ומתחילה להניק כשפאביו מופיע מולי ומתחיל לרחרח את קטנצ'יק. "אח שלך רעב," אני אומרת לו ומתחילה לצחוק. פתאום אני מבינה שזה באמת מבדר ובו זמנית אמיתי שכלב הוא בן משפחה לכל דבר. אין שום מצב בעולם שאני מזניחה את פאביו.
"עופרי," ליאם קורא בשמי ומתקדם בצעדים מהירים לכיווני. "הכל בסדר? למה את מניקה דווקא פה? היית עולה לחדר שלי או משהו."
"אני צריכה אוויר," אני חוזרת על עצמי ואכן האוויר הקריר גורם לי להרגיש פחות לחוצה.
ליאם סוגר עלי כך שאני צריכה להרים את הראש כשהוא מדבר. "קרה משהו בפנים?"
אני לא מספיקה לענות ויעל בדיוק מופיעה ומתקדמת אל הטרמפולינה. "שליו, בוא. צריך ללכת לאכול. אנחנו נחזור לשחק אחרי האוכל."
אני שותקת לרגע ותוהה אם לשתוק למשך כל הזמן הזה, אבל מרגישה שאני לא יכולה. אני מצביעה עם העיניים על יעל. ליאם נראה לי לא נרגש בכלל. "אל תתייחסי," הוא אומר בלי להניד עפעף.
"היא לוטשת בי מבטים ומדברת אלי מגעיל. אני לא מבינה מה עשיתי לה." וכשיעל מתחילה להתקדם לכיווננו אני משנה נושא מהר ומנסה להישמע הכי טבעית שאפשר. "אבא שלך הכין לי צלי בקר. נחמד מצידו, מקווה שאני אפתח לעוד מאכלים."
בן עובר בדיוק לידנו, מחייך אלי ונכנס פנימה. ליאם מבין שאנחנו לבד כאן ומתיישב לידי. "למה את נותנת לה דין וחשבון? עוד מעט היא תלד והיא תהיה במרכז העניינים. היא תמיד כזאת, אוהבת להיות בפרונט."
"בחיים לא נתקלתי בהתנהגות כזו מצידה. כאילו, כן הבנתי שהיא לא מחבבת אותי-"
הוא קוטע אותי. "די, עזבי אותך משטויות. יאללה תסיימי להניק וניכנס לאכול. אני חושב שכולם מחכים לנו."
כמה דקות אחר כך, ליאם הולך בסלון עם קטנצ'יק עליו תוך כדי שכולנו סביב השולחן ויוסף מקדש. שמרתי לליאם את הכיסא לידי כשמהצד השני יושבת שירי. ענבר יושבת בדיוק מולי ובן צמוד אליה, כך שאצטרך להתאמץ במיוחד כדי שהמבטים של יעל ושלי יצטלבו. היא יושבת בין יוסף, שבראש השולחן, ליאיר שליד בן. הייתי שמחה לעבור עוד מקום ולתת לליאם לשבת ליד שירי, אבל מירי יושבת בראש השולחן שבצד השני והקרוב למטבח, ואני לא רוצה לקבל ממנה יותר מדי תשומת לב. לצערי, אני מקבלת מכולם במהלך הארוחה יותר מדי תשומת לב.
יאיר ממשיך עם הטון המשועשע בזמן שיעל לועסת בעצבים, רואים שהיא כועסת, ושואל את ליאם אם הוא למד כבר את הטמפרטורה של הכביסה כשבגדי התינוקות בתוכה. כשהוא מפנה את השאלה אלי, אני מנסה להתחמק באלגנטיות. מירי אומרת לו לעזוב אותי, אבל לא עוזבת אותי בעצמה. רק כשהיא מבקשת משירי להוציא את כדורי השוקולד, אני מרגישה מעט הקלה לדעת שהארוחה הסתיימה ואוטוטו נתפזר.
כולם מחמיאים לשירי על הקינוח ואז עוברים לדבר על הברית שתהיה בשבוע הבא. ליאם נכנס לנעליים של יאיר כזה שחייב להתבדח ואומר לאחותו הקטנה, "אם אני בברית של שליו מצאתי את אהבת חיי, את בטח תמצאי את שלך בברית של קטנצ'יק."
"מצחיק מאוד." שירי עושה פרצוף, רק ששלה ידידותי בהרבה משל יעל. היא מתגוננת ומוסיפה, "תתחילו בזה שתמציאו לו כבר שם."
"הזמן מתקתק לאחור באמת," מירי מתערבת וקמה בפתאומיות. "תכננתי לתת לך את המתנה כשנכנסתם וקצת התעכבתי במטבח והבנות בדיוק נתנו לך את שלהן." היא נכנסת אל אחד החדרים ויוצאת כעבור כמה שניות עם שקית אדומה מבריקה.
"לא היית צריכה." אני מתחילה להסמיק כשמירי נותנת לי את השקית וכולם מסתכלים עלי ומחכים שאראה מה יש בתוכה. אני מציצה פנימה, רואה קופסה של בושם ומוציאה אותו במהירות. "בושם של איב סאן לורן. וואו." אני כמובן מחייכת.
"גם אם את לא אוהבת, יש פתק החלפה." מירי עוטפת את הכתפיים שלי בחיבוק ונותנת לי נשיקה בלחי. "אני כל כך שמחה שהצטרפת למשפחה והקמת עם ליאם משפחה משלכם. זה עושה אותי מאושרת."
"תודה על המתנה," אני אומרת וכדי לרצות אותה מוסיפה, "אני אשים אותו בברית."
"מתי הספקת ללכת לקניון?" יעל שואלת כשמירי מתיישבת חזרה ולוקחת עוד כדור שוקולד. "הרי כל השבוע עבדת או היית אצל ליאם, לא?"
"מצאתי חלון שלשום וקפצתי לשעה-שעתיים כזה. קניתי לעצמי גם שמלה חמודה לברית." משהו משתנה בהבעת הפנים של מירי.
"חשבתי שאת ממש עסוקה כי לא יכולת לעזור עם שליו גם כשהודעתי לך שבוע מראש," יעל מסננת. "לקנות מתנות ובגדים זה לא ממש עסוקה בזמן שאני טובעת בין העבודה לבין עוד בדיקה מעצבנת."
מירי עומדת לומר משהו כשיאיר מרים את ידו לכיוונה של אמו. "יעלי, לא עכשיו," הוא כמעט לוחש.
"מה לא עכשיו?" יעל כמעט צועקת, ההיפך הגמור מבעלה. "מה, אני לא בהיריון עכשיו? לא ילדתי בעבר? לא קיבלתי תשומת לב כזאת שגורמת לכך שאמא שלך לא תוכל לשמור על הנכד שלה כי צריך לקנות לעופרי בושם."
"זה לא ככה." יאיר נמנע מלפגוש את המבט שלי בכוונה.
"זה בהחלט ככה, יאיר. אתה רואה אותי מתאבדת בעבודה, מנסה לתקתק בחודשיים שנשארו כמה שאפשר כדי שהמחליפה שלי תיכנס בצורה הכי חלקה. מה יקרה אם היא הייתה לוקחת אותו איתה אם לקנות לעופרי מתנה כל כך חשוב לה?"
אני מתחילה לרעוד. ליאם מרגיש זאת מיד, ומתחת לשולחן הוא לוחץ על כף היד שלי תחילה ולאחר מכן מעביר את האגודל שלו על הגב שלה.
"בואי נצא להירגע בחצר." יאיר קם בגרירת כיסא צורמת.
יעל קמה מיד אחריו. "אתה אומר לי להירגע? במקום שתגיד לאמא שלך שקרה מצב שההורים שלי עסוקים עד מעל הראש והיא פנויה ושתעזור, אתה בצד שלה. זה לא ייאמן." היא הולכת בעקבותיו אל היציאה לחצר וחבל שהצעדים שלה לא מהירים כמו שלו. "היא עוד מסתירה ממני שהיא הלכה לקניון כאילו מי ישמע! מה, היא לא הבינה שהסוד יתגלה?"
אני מסתכלת על המפית המקומטת שלי שליד הצלחת, רק לא להסתכל עליה. אני כן מצליחה לראות את שירי וענבר מסתכלות זו על זה.
"זה קורה במשפחות הכי טובות," יוסף ממלמל איזושהי קלישאה, ומירי מעירה לו שישתוק ופונה אלי.
"עופרי, מתוקה. אל תיפגעי ואל תעשי עניין, בסדר? תני ליעל, ליאיר ולי לפתור את זה. כל זה בנינו. אני יודעת שלא נעים להיות בפה שלה בסיטואציה כזו, אבל זה באמת לא קשור אלייך."
ליאם פותח את הזרועות שלו ואני נקברת בתוכן ומתחילה לבכות. הוא מנשק את השיער והמצח שלי ומתחיל למחות את הדמעות שזולגות. "שמעת? זה לא קשור אלייך."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואי יעל הזאת הזויה. בדוק הורמונלית
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
חחחח
אני חושבת שבין השורות אפשר גם להבין מזה שנמאס לה שתשומת הלב הולכת רק לליאם ועופרי מההתחלה בעצם
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
אמאלה קודם כל אני כל כך גאה בך שאת אפילו לא יודעת כמה!!!! מאפס רצון להמשיך לכלוב ולסיים את הסיפור הגעת למצב שתוך חודש סיימת להיזכר בו, ועוד כתבת 3 פרקים!!!! אין לי מילים אפילו, את כותבת מושלם וכל כך אמיתי שאני יכולה להרגיש את כל הדמויות בכל סיטואציה❤️❤️
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
משב רוח באוגוסט 19
משב רוח באוגוסט 19
מאת: לין ק
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
ציפור לילה - פרק 2
ציפור לילה - פרק 2
מאת: Matilda Birdy
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan