כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

להילחם בשבילו- פרק 116

"האובדן הזה, הוא משהו שהוא שלי. לא ליאם ולא אמא שלי יבינו"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114115. להילחם בשבילו- פרק 115116. להילחם בשבילו- פרק 116117. להילחם בשבילו- פרק 117118. להילחם בשבילו- פרק 118119. להילחם בשבילו- פרק 119

פרק 116: האובדן שליקטנצ'יק בוהה בי בעודי משחקת איתו בבובת הארנב שנועה רקמה לבדה. "זו מתנה מדודה שלך," אני אומרת בקול ילדותי ומעדיפה לא להוציא אותו מהלול כי הוא רגוע, לא משנה כמה אני רוצה להחזיק אותו.
ליאם עוזב לרגע את אחד מהספרים שלו. "אמרתי לך שתוך יום-יומיים את תיכנסי לעניינים. את כל כולך בתפקיד האמא ואת אפילו לא שמה לב."
"זאת מחמאה?" אני מניחה את הארנב ליד קטנצ'יק ומפעילה את המובייל שיש לו מעל הלול. הוא לא עושה הרבה, רק עוקב אחרי הבובות עם העיניים.
"את יכולה לקחת את זה כמחמאה, אם את רוצה." הוא לועס את קצה העט שלו. "סך הכל, שנינו מסתגלים למציאות לא רע. אמא שלך גם שמה לב לזה, עובדה שהיא תחזור רק בערב."
"כן," אני ממלמלת ומעדיפה לא לתת למילים שלו לחלחל לתוכי. אני לא רוצה להתעסק בהן, אבל יודעת שהן יטרידו אותי. תחושות הכובד והמועקה לא חולפים ועכשיו קורה רק הפוך. הם מתגברים. אני מרגישה בחילה. ליאם חזר לספר שלו ומזל שהוא לא מבחין במה שעובר עלי. אם אלך לשירותים מהר הוא ישים לב. הוא ישמע אם אקיא. אכלתי הבוקר בסך הכל קצת גבינה עם טונה ועדיין אני מרגישה כבדה.
אני הולכת אל השירותים שבחדר שלנו, פותחת את זרם המים בכיור, משתופפת אל האסלה ומקיאה מהר משחשבתי. תחושת ההקלה הרגעית מציפה אותי. אני שוטפת פנים מהר, מגרגרת מי פה וכמעט יוצאת חזרה אל הסלון. אני מתיישבת לרגע על קצה המיטה ומבינה שלא אוכל להמשיך ככה, עם הלחץ הזה, לנצח. אני אקרוס ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. לא שוב.
אני לוקחת את הנייד שלי ומחייגת לאיבון. אני מזכירה לעצמי לנשום ומחכה כבר שתענה. אני אנתק עוד שני צלצולים אם לא תענה. לא, בעצם אחכה עוד אחד. היא תחשוב שקרה משהו, יותר ממה שקרה אז. אני אנתק. טוב, בעצם, עוד אחד ותא קולי. אני מנתקת וכבר על הרגליים כשהנייד מצלצל והשם שלה מופיע.
"עופרי? היי, לא הספקתי לענות. חזרת הביתה?"
רק מלשמוע את הקול שלה אני מרגישה הקלה. "כן, שלשום."
"איך היו היומיים הראשונים בבית?" היא מגלה עניין, אבל אני רוצה שניפגש ולא נדבר ככה.
"די דומים. אתמול אפילו היה רגוע יותר מהיום שהגענו. סתם ישבתי על הספה עם אמא שלי רוב היום. עוד מוקדם מדי לקחת את התינוק לסיבוב בחוץ. אני יצאתי עם הכלב לטיול בצהריים ובערב הלכתי עם אמא שלי לקנות סוג אחר של מוצצים. מסתבר שיש סוגים והתינוק שלי פחות אוהב את מה שההורים של ליאם קנו לו." אני חוזרת לרגע בלב על מה שאמרתי ומרגישה כיווץ בלב מהמילים "התינוק שלי".
"תשמעי, אמא הייתה פה ואת יודעת את זה. אני עודכנתי בכל מה שקרה. קודם כל, את נשמעת ממש טוב ורגועה. את מרגישה ככה או שבפנים קורה משהו אחר?" היא שואלת, ואני שמחה על כך.
"אני רוצה שניפגש, אם זה אפשרי." אני לא יודעת למה, אבל הקול שלי מונמך עד כדי לחישה.
"בטח שזה אפשרי. תני לי רגע לבדוק ביומן כי אם תוכלי אפילו לבוא היום בערב זה יהיה טוב." יש קול של צעדים ואחר כך רעש של דפדוף. "שמונה בערב אצלי בקליניקה?"
"כן. תודה לך." אני נשארת עם אותו הטון השקט.
"אין על מה, נתראה." והיא מנתקת.
אני חוזרת לסלון ומגלה את ליאם מתכתב עם מישהו. אני לא רוצה להסתיר ממנו לאן אני הולכת, ולכן אני משתפת, "אני הולכת לאיבון היום בערב."
ליאם מרים את שתי גבותיו. "מתי זה הספיק לקרות?"
"דיברנו עכשיו בטלפון." אני עומדת שוב ליד הלול ומפעילה את המובייל מחדש.
"אה, אוקי. את רוצה שאני אקח אותך?" הוא נשמע קצת מופתע.
"אני כן קצת חוששת לנסוע לבד כי שכחתי מה זו עצמאות בכל מה שקשור בעלייה על אוטו ו-"
הוא קוטע אותי. "אני אקח אותך."
רק שכשאמא חוזרת אחרי הצהריים, ואני מספרת לה שאני הולכת בערב, המחשבה שלה שונה משל ליאם. "תנהגי על 20 קמ"ש אפילו, אבל תסעי לבד עם האוטו. את חייבת לחזור לנהוג."
"אני אחכה לה בחוץ," ליאם מתערב. "היא תנהג ואני אהיה לידה."
"הנסיעה לא כזאת ארוכה בשעה שבע בערב לשם. תן לה לבד," אמא אומרת ומעבירה נושא. "ליאם, עוד יומיים בשישי אתם הולכים לארוחת ערב אצלך?"
"אמא שלי הזמינה אותנו, זה תלוי בעופרי. היא עוד לא החליטה." הוא נשען על דלת חדר העבודה שלו לפני שחוזר אל הספרים והסיכומים.
"תלכו, זה רעיון טוב. אני רוצה שנלך עם נועה לסרט." אמא נותנת לי את קטנצ'יק אחרי שהוא סיים לאכול, ואני מטיילת איתו בין הסלון והמטבח על הכתף. "הנקת אותו בבוקר, נכון?"
"כן, למה?" אני מסתובבת חזרה לכיוון הסלון ותוהה אם לעמוד עם קטנצ'יק ליד הכניסה למרפסת והאור.
"הבאתי לך כדורים אם תחליטי לייבש את החלב," אמא משיבה וגורמת לליאם להיכנס חזרה אל החדר תוך כדי שהוא ממלמל שמפה הוא כבר לא מתערב.

הידיים שלי רועדות והרגליים מצטרפות אל הקצב מיד אחריהן כשאני מסיימת את הורדת בלם היד ואז עוזבת את הבלם עצמו. אני יוצאת מיד מהמכונית ונשענת עליה כשאני משקשקת מפחד. זאת הייתה נסיעה קשוחה, למרות שלא היו פקקים בכלל.
אני מציצה בשעון שלי. יש לי כמה דקות לנשום אוויר קריר, מה שאני בדיוק צריכה, לפני שאכנס אל הקליניקה המוכרת. אני מוגבלת ב-50 דקות ואני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. אני מקווה שאיבון תצליח להנחות אותי בשאלות שלה וככה נתקדם לכיוון שאני רוצה. אני מהדקת את המעיל שלי, לא של ליאם, אל הגוף שלי כשמשב רוח קריר מגיע משום מקום. הוא נסגר עלי בקלות. מחשבות על המשקל והגוף "החדש" שלי מתחילות לעלות כשלפתע הנייד שלי מצלצל וקוטע אותן.
"הגעתי," אני אומרת ישר.
"יופי." ליאם לא מרחיב במילים כשמוסיף, "נדבר אחר כך." הוא מנתק וכשהצג חוזר למצבו הטבעי אני רואה שאני יכולה להתחיל ללכת ונועלת את האוטו. הדמות שלי משתקפת דרך השמשה למרות החשכה. לפנסי הרחוב יש כאן אור חזק עד כדי כך שרואים את הסומק שצובע את הלחיים שלי. לא הגזמתי באיפור, אבל רציתי תחושה אחרת. להרגיש אחרת עם עצמי. השתמשתי במה שקניתי מהגיפט קארד של מאיה ופתאום אני תוהה אם לספר את מה ששמעתי לאיבון עכשיו או לחכות לפעם אחרת. זה יכול לחכות, עובדה שהדחקתי את זה טוב מאוד וגם ההסבר של ליאם עזר מאוד.
אני מוציאה את יד ימין מכיס המעיל ונוקשת על הדלת המוכרת. אני לא יודעת למה אני זזה צעד לאחור ולמה בכלל אני מרגישה סוג של חוסר ביטחון כאילו אני כאן בפעם הראשונה.
החיוך של איבון מקבל את פניי וגם הטון השמח שלה. "כמה טוב שאת פה." היא מסמנת עם ידה שאכנס פנימה ומובילה אותי אל החדר המוכר תוך כדי שהיא אומרת, "את יודעת שאמא הייתה פה, נכון? אני לא צריכה שתספרי לי הכל מההתחלה. יש לי את הרקע."
"טוב לדעת." אני מתיישבת מולה ואז שותקת לרגע. שתינו מסתכלות זו על זו. איבון לא אומרת כלום. אני לא רוצה לבזבז יותר מדי רגעים יקרים ומריצה בראש על מה אני רוצה שנדבר עכשיו. נושא אחד רץ לי בראש ולאחר מכן קופץ אחד אחר. כמו בלאגן במוח שאני לא מצליחה לסדר דווקא כשאני צריכה. אני מצפה שאיבון תחלץ אותי, אבל היא ממתינה שאני אומר משהו ראשונה. אני לוקחת נשימה עמוקה ורואה מולי את הסיבה האמיתית שרציתי להגיע היום. אני עומדת לפתוח את הפה כשהנייד של איבון מצלצל.
"סליחה. אני חייבת לענות. זה הבן שלי. אני מסיימת בשבע וחצי ככה את היום שלי פה ונשארתי חד פעמי יותר בשביל הפגישה שלנו," היא מדברת מהר, קמה ויוצאת מהחדר. אני עוד מספיקה לשמוע אותה אומרת לו שהיא עסוקה, תחזור עוד שעה ואם הוא רעב יש פסטה במקרר. היא חוזרת אל החדר, סוגרת אחריה את הדלת ומתנצלת שוב.
"זה בסדר. אני מאוד מעריכה את זה שנשארת בשבילי. מובן לי מאוד שיש עוד דברים בעולם חוץ ממני," אני ממלמלת וממקדת את המבט ברצפה כשאני אומרת, "אמא עדכנה אותך על הרחם שלי?"
"כן." המילה הבודדת הזו שלה גורמת לי להרים בהדרגה את המבט אליה. "את רוצה לדבר על זה או שיש נושא אחר שנמצא קודם בסדר העדיפויות שלך?"
"זה לא ממש סדר עדיפויות. יותר מרגיש שלא היה לי את הזמן להבין מה קרה ועד שהבנתי, לא היה לי את הזמן להתאבל. כאילו מצפים ממני להדחיק ולעלות את זה בשלב אחר בחיים כי עכשיו יש בחיים מישהו שצריך אותי יותר." אני מרגישה איך הגב מתחיל לכאוב לי ונשענת לאט לאחור על הספה. אני תמיד בתחילת הטיפולים מרגישה חוסר נוחות כזה עד שאני נכנעת ומתחילה להשתחרר, תרתי משמע.
"זה לא נכון, ממש לא נכון." היא נחרצת. "חשוב מאוד שהגעת לדבר על זה ומצאת את הזמן להתחיל. מדובר בחוויה לא פשוטה, באובדן לא פשוט."
"תראי, אני עדיין לא עיכלתי את זה לגמרי כי אני עסוקה ואולי נכון לומר מוטרדת במיליון דברים אחרים. אני מאמינה שמתישהו זה ייפול ויתפוס אותי באיזשהו שלב. עכשיו אני גם מבינה, סוג של מבינה, כן? אני פשוט מרגישה... מה שאמרתי. מצפים ממני להתנהג אחרת בשלב הזה."
"מה זה אחרת בעינייך?" הצוואר שלה כאילו מרקד כשהיא שואלת את השאלה הזו.
למרבה ההפתעה, אני לא צריכה לחשוב הרבה על תשובה. "אני בסדר, אם ננתח את התחושה הכללית שלי. יש לי תינוק בריא בסוף וזה מה שחשוב. אני לא אוהבת לדבר באחוזים, אבל נניח שאני עכשיו באזור ה-70% שעולה לכיוון ה-80% אפילו. את מבינה אותי?" מספיק הנהון שלה כדי שאמשיך. "והתחושה הכללית ביחד עם השחרור והשגרה החדשה הם... הם... אני לא מסתבכת במילים שלי, אני פשוט לא יודעת איך לתאר את הציפייה הזו שאמשיך הלאה כאילו כלום."
"זאת נקודה מאוד חשובה, עופרי. מאוד." איבון רצינית כולה. החיוך שנשאר איתה מקבלת הפנים ועד לפני כמה דקות נמחק לגמרי. "אני חושבת שטוב מאוד שאת גם מצליחה לפשט אותה למילים מובנות מספיק. את יודעת ממי הציפיות בדיוק או שהן מרחפות מעלייך?"
"אני מתארת לעצמי שהציפייה העיקרית היא מליאם. ככה הוא גם ירגיש פחות אשם אם כלפי חוץ אראה עסוקה בתינוק. האובדן הזה, הוא משהו שהוא שלי. לא ליאם ולא אמא שלי יבינו. אמא שלי עכשיו גרה איתנו ואני גם מקבלת ממנה סוג של לחץ, אבל אחר. היא משדרת לי שהיא כאן ובו זמנית שאני צריכה להתאפס על עצמי כי היא לא תוכל להיות לצידי כמעט 24/7 לעוד הרבה זמן. זאת אומרת שעזבי אותך עכשיו מלהתאבל על מה שהלך עופרי, תתרכזי בהווה. אני שונאת לדבר על עצמי בגוף שלישי." אני מרגישה שמתחיל להיות לי חם, ולכן אני מורידה את המעיל שלי ומניחה אותו לצד התיק על הרצפה. בזמן הזה אני מחכה שאיבון תגיד משהו. אני שולחת מבט חטוף אליה ורואה אותה עוקבת אחרי התנועות שלי עד שהיא אכן מדברת.
"את אומרת שהאובדן הזה הוא שלך ורק שלך כי?"
"כי הוא לא מוכר כלפי חוץ. הוא לא כמו לאבד חבר טוב במלחמה, כמו שקרה לליאם. הוא לא לאבד הורה, כמו שקרה לאמא שלי או לחבר שלי לשעבר, שאיבד את שני ההורים שלו בהפרש די קטן." אני לא מאמינה שאני מעלה את יובל בטיפול. "זה אובדן שיראה לאנשים מוזר להתחשב בכך שכן יש לי ילד אחד."
"וזה אומר שהוא לא בסדר? שהוא פחות אובדן בעינייך בגלל מה שיגידו?"
"אני לא רוצה לדפדף אותו, אבל מקבלת מסרים שכרגע אני צריכה. אף אחד לא ישיר וברור, כן? יחד עם זאת, אני לא מדמיינת שמצפים ממני לעלות את כל זה אחר כך כי אף אחד לא מדבר איתי על איך אני מרגישה! ברגע שיצאנו מהרופא ביום ראשון? ליאם ואני עברנו לדבר כבר על השחרור שלי. אמא שלי הסתפקה במשפט וקצת בחוץ וחיבקה אותי. החיבוק עזר, ללא ספק, אבל הוא לא מספיק." הטונים שלי עולים בהתאם לזיכרונות הטריים. "איך בכלל מעכלים דבר כזה משמעותי עד כדי כך שהוא לא יטריד אותי יותר אף פעם? זה לא אפשרי."
"זה בהחלט לא אפשרי. בין הדברים שלך אני מצליחה להבין, וסליחה שאני מעבירה נושא, שהציפייה שלך מאמא להיות לצידך גדולה יותר מאשר עם ליאם. העלית את זה שהיא גרה אתכם עכשיו ומגיע ממנה סוג של לחץ, נכון?"
אני מהנהנת. "כן."
איבון זוקפת בכל כף ידה את האצבע ומצמידה אותן לאט לאט זו לזו. "1 ועוד 1. תיכף את תראי כמה מהר את תחברי בעצמך את מה שאני הצלחתי מהדברים שלך. תספרי לי על המגורים עם אמא שלך אצלכם ביומיים האלה."
"אין הרבה מה להגיד." אני מגחכת לפתע. "ליאם הגזים וקנה חלוק כדי שאמא שלי לא תראה אותו בטעות עירום. בסוף הוא למד לסגור את דלת החדר והיא לא נכנסת. אנחנו מנסים לא להשתגע ומסתגרים בחדר כשצריך, למשל לפני שאנחנו הולכים לישון. אתמול אמא של ליאם באה לקראת הערב לשעתיים-שלוש וישר נכנסה לעניינים מבחינת לבשל לנו או כביסות, למרות שאנחנו יכולים בעצמנו. יש לליאם מבחנים והם מעדיפים שהוא לא ייגרר למועדי ב', במשפחה שלו."
"תהיי ספציפית לגבי אמא שלך," איבון מבקשת.
"זאת רק ההתחלה, אני לא יודעת. אני חושבת שאת חותרת לזה שהלחץ הוא כפול ומכופל כי אמא שלי רוצה שאיישם את ההוראות שהיא נותנת לי ואצליח לבד. כמו רובוט, שלא יהיו מחשבות."
איבון מהנהנת. "בדיוק כך. היא רואה את השינוי שחל בחיים החיצוניים שלך ובתוספת רצינית מאוד למשפחה עכשיו. מכאן נובעת הציפייה שלה והסיבה שהיא לא מדברת איתך על התחושות שלך." היא מציצה בשעון שלה. "אנחנו צריכות לסיים עכשיו. אני ממליצה שתמשיכי בטיפול. את רוצה שנקבע בשבוע הבא שוב באותה השעה עד שאני אצליח למצוא לך שעה קבועה מחדש? זה חשוב בשבילך, שמישהו ילווה אותך ויתמוך בך."
למרות שהדמעות מתחילות לזלוג לי מהעיניים, אני מוצאת את עצמי מחייכת חיוך קטן. "אני יודעת." אני אוספת את המעיל שלי ועומדת לצאת כשאיבון עומדת ממש לידי.
"בואי." היא פותחת את הזרועות שלה. "חיבוק תמיד עוזר, גם אם הוא לא התשובה המידית. אני יודעת שאת צריכה את זה יותר מתמיד עכשיו."
"אף פעם לא התמודדתי עם אובדן," אני אומרת בקול בלום.
"אני בטוחה שהפגישות שלנו יהיו הכנה מעולה לדברים קשים יותר שיגיעו בהמשך החיים שלך." היא מרפה את החיבוק ופותחת עבורי את הדלת. "אני רוצה לאחל לך לילה טוב, אבל גם לי יש ילד ואני יודעת איך זה בהתחלה כשהכל מתהפך. אני כאן ואעשה כל שביכולתי, אני באמת אדאג לכך, כדי שלא תרגישי שהעולם מתהפך עלייך."

הקטע מוקדש לזו שמטפלת בנפש השבורה שלי, שלא מצליחה לזרוח מחדש מאז שהשמש שלה עזבה את ישראל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
פשוט כי החיים
פשוט כי החיים
מאת: L'Etranger surréaliste
אלימות נגד נשים
אלימות נגד נשים
מאת: יהל רחמים
שקרן
שקרן
מאת: Guy .
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה