כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

צייר לך עולם: פרק 6

אפילו שכרגע ההרגשה הזאת מכאיבה לי, אני בוחרת כאב על כלום.

סער
לקחתי מכחול וטבלתי אותו בצבע כחול.
אני מכריח את עצמי להתעלם מהאגו שלי שצועק עלי שאני נראה מטומטם ושאני כמו ילד כאפות בחוג ציור.
הייתי שמח להיות ילד כאפות כי לפחות הוא יכול לישון טוב בלילה ואני סתם לוזר שבוהה בקנבס ריק בלי רעיונות.
לפחות על הצבע החלטתי- כחול.
הצבע שאני הכי אוהב. זה שמזכיר ים, אותי ואת החבורה יורדים לגלוש בזריחה לפני הצבא. אז כשלא היו לי דאגות, שקט רוגע וכיף.
פעם הייתי כזה, אחד שכלום לא מזיז אותו מהשלווה שלו. מבחנים לא הלחיצו אותי, בנות לא חרפנו אותי הכל היה שקט ושלם.
היום אני ההפך הגמור מכחול, היום אין בי טיפת שקט הכל מלחיץ אותי ובנות מחרפנות אותי.
יותר נכון בת מחרפנת אותי.
אני מציץ עליה מעבר לקנבס, היא מסתובבת בים האנשים ומסתכלת על הציורים שלהם במעין מבט עמוק כזה. מבט שאם הייתה מסתכלת עלי הייתי מרגיש עירום מולה, כזה שחודר לנשמה.
יכול להיות שאני לא צריך לגעת בקנבס הריק הזה כי עכשיו הוא הכי דומה שיש לתאר אותי עכשיו, רייקני.
״כחול זה צבע טוב לסמל בני אדם, יש בו איזון ורוגע״ אני שומע את הקול שלה מעבר לכתף שלי ונשימתה החמה נוגעת בו ומעבירה בי צמרמורת.
אני מרגיש משותק וכל מה שאני מצליח לעשות זה להנהן.
הלב שלי דופק ואני לא מצליח להבין מאיפה זה בא לי.
איך מישהי שהחלפתי איתה בקושי מילה יש לה כ"כ הרבה כוח עלי.
אני לוקח נשימה עמוקה ומחליט לצייר משהו, פשוט לתת למכחול לעשות את שלו.
השינה פחות מטרידה אותי, האגו פחות מזיז לי ותוך כדי משיכות המכחול כל מה שאני רוצה זה לא לאכזב אותה.

עדן
אני עוברת על הציורים בסוף המפגש ושומרת את שלו לסוף, את של סער אחח רק לחשוב על השם שלו מעביר בי פרץ התרגשות קטן.
אני יודעת שאסור לי אבל כשזה אסור זה כ"כ הרבה יותר מושך.
רובם ציירו מעין סקיצות של עצמם חלק ראליסטי יותר חלק פחות כך שהציור של סער נתפס לי בעין.
הוא צייר ים, הרבה גוונים של כחול. ים רגוע, שקט כזה שהייתי רוצה לצאת לחופשה שם ולשכוח מעצמי ולהתמסר לתשוקות שלי.
אני מכריחה את עצמי להניח את הציור ולהתעלם מהחשק העז שלי להתקרב אליו.
הוא מסקרן אותי, מפתיע.
בדר"כ יופי כזה מלווה באופי צפוי של גבר קצת שחצן ומניאק.
אני מנסה לדמיין מה הסיפור שהוביל אותו לכאן.
האם טראומה משפחתית? תאונת דרכים? מה יכול לגרום למישהו שהחיים חיצונית חיכו אליו להיות כ"כ עצוב.
כשחתמתי על החוזה לתכנית הם הבהירו לי את הכללים- את פה כדי לעודד אותם לצייר וליצור ואסור לך בשום פנים ואופן לדבר איתם על מה שמביא אותם לכאן.
אני מסדרת את הציורים לקראת בואה של הפסיכולוגית ומכריחה את עצמי להימנע מלחשוב על סער.
אני כועסת על עצמי שהוא הנושא לציור שלי עכשיו ומבינה שזה יהיה בלתי נמנע לא לחשוב עליו מחר בשיעור כשאמשיך לעבוד על הציור. אבל מצד שני יש בי קול קטן ומרוצה שאחרי הרבה זמן של אי השראה מתחילה להתגבש לי תמונה ברורה בראש.
ואפילו שכרגע ההרגשה הזאת מכאיבה לי, אני בוחרת כאב על כלום.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
ילדה
ילדה
מאת: little mrs.sunshine :)
עיניים הם הראי לנשמה
עיניים הם הראי לנשמה
מאת: Liron Kleinman
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
מאת: Liron Kleinman