כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 47

הוא תמיד היה אומר בקול שאסור לדבר בזמן האוכל, שאם לא אוכל עד הסוף לא אקבל גלידה כמו רינה

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

הלכתי בעקבותיו אל תוך המכונית שלו וחזרנו הביתה, הדרך הייתה שקטה עדיין היה לי קשה להכיל את העובדה שאופק סיים את הקשר שלנו. הנרי לעיתים היה מעיף בי מבטים ואני הייתי מעמידה פנים שאינני רואה.

.....


" אבא איפה אימא?" הייתי אז בת שש כששאלתי אותו את זה, אז הכל היה עדיין בגדר הנורמלי.
" אימא הלכה"
" היא תחזור?" הוא לא הישיר אליי מבט רק חיבק ברוך כמו כל אבא טוב וליטף את שיערי.
" למה היא הלכה?" ישבנו בחוץ בגרם המדרגות והבטנו בנוף בשעת בוקר מוקדמת.
" אני לא יודע..." חזר על המשפט שוב ושוב עד שלא שאלתי יותר שאלות.

....

יום שישי הגיע, הנרי התעקש שלא אגיע לעבודה על אף חוסר העובדים ואמר שאם יראה אותי שם הוא יפטר אותי במידיית. ואז הסביר שאחת הדרכים להיות אחראית זה להקשיב לממונה עלייך, אז הקשבתי.
...

" שליין למה את כאן?" ביקשתי שיכניסו אותי לתא הצינוק, הייתי עושה הרבה בשביל השקט שלי.
" שרית סיפרה לי שביקשת שיכניסו אותך לכאן" הייתי עם הגב אליו גם לאחר שפתח את הדלת הכבדה הזאת.
" את לא מדברת איתי?" זה היה יום הולדתה של אימא, תמיד התעצבתי בתאריך הזה אבל מעולם לא שיתפתי.
" אני רק רוצה קצת שקט" לחשתי.
" יש הרבה מקומות למצוא בהם שקט"
" ממש, כאן בכלא" הייתי צינית.
" בואי אקח אותך למקום אחר"
" לא" מחיתי.
" שליין את לא עשית דבר שמגיע לך להיות בצינוק, וזמן לארוחת ערב"
" לא!" צעקתי עם דמעות בעיניים.
" מה זה משנה שם או כאן... הכל גם ככה מגעיל ואותו הדבר" הוא אזק אותי בידיים וגרר אל מחוץ לדלת, התאבקתי הייתי די חזקה.
" תשאיר אותי כאן" לא רציתי לצאת הרגשתי שאם אלך עוד כמה צעדים אפול על הרצפה.
" אני לא מבין את ההתעקשות הזאת"
" גם אני לא מבינה את שלך" אחזתי בדלת בחוזקה.
" אולי תדברי איתי, מה קרה?"
" לא!"
" אני לא מכיר אותך ככה" זאת אני דניאלה והתקפי הזעם שחוויתי בכלא נעים להכיר.
" תעזוב אותי!"
" את מתנהגת ככה בכוונה שיכניסו אותך לכאן בכוונה אבל אני לא אכנע לזה בואי אחריי" נפלתי על הרצפה הוא קרא לשני שוטרים שיסחבו אותי, האור סינוור אותי לא ידעתי כמה זמן באמת הייתי בתוך התא הקטן הזה, הזעתי פתאום.
ישבנו על פרגולת עץ בחוץ וסירבתי לדבר איתו, הוא שיחרר אותי מהאזיקים ושמר על מרחק ממני. הייתה בריזה משגעת, לראשונה מאז שהגעתי לכאן יצא לי להרגיש רוח טובה כזאת.
" תשתי מים" עברו לי הרבה מחשבות בראש, על אימא מה גרם לה לעזוב אותנו כל כך מוקדם? האם נמאסנו עליה כל כך מהר?
כשסיימתי לחשוב הצצתי על הוגו שעמד רחוק ממני והביט גם הוא בנוף, השיער שלו עף ברוח והוא היה נראה כמו דוגמן. מבטו תפס את מבטי חייכתי, אך הוא לא חייך כי מעצם תפקידו אסור לו לחשוף רגשות יתר על המידה.

....

לא מאמינה ששוב נרדמתי, השעה הייתה כבר שעת צהריים הנרי כבר חזר מהעבודה.
" למה לא הערת אותי?" נמרחתי על הספה והבטתי בו.
" חשבתי לתת לך עוד זמן לישון"
" איך היה בעבודה?" התעניינתי.
" בסדר, ביום ראשון יגיע טבח חדש אני אשמח אם תלמדי אותו את המתכונים" הנהנתי וקמתי מהספה.
" אני לא מאמינה שכבר הגיע יום שישי" ואז נזכרתי שהבטחתי להוגו שניפגש, כלומר נלך לבקר את אדון אליהו.
" אתה נשאר כאן בערב?"
הוא הנהן.
" אני מתארחת היום, אחזור מוקדם. אם תרצה נוכל לנשנש משהו כשאחזור" הוא היה נראה עייף, היו לו שקיות בעיניים.
" אין בעיה אני אחכה" חייכתי הוא חייך בחזרה.

הוגו אסף אותי בשעה שקבענו. עלה בי פחד זעיר כאשר עלינו בגרם המדרגות של הבניין הזה.
" תני לי יד" אני חושבת שמרוב שהוא מכיר אותי הוא יודע מתי אני מפחדת גם מבלי שאגיד זאת.
כף יד הגדולה שלו עטפה את כף היד הקטנה שלי, עלינו יחד בגרם המדרגות עד שהגענו לסף המבטחים, כלומר אל תוך הדירה של סבא אליהו.
" דניאלה! חומד! איזה כייף לראות אותך"
נתתי לו חיבוק.
" אני מצטערת שלא יצא לי לבוא לבקר"
" זה בסדר העיקר שאת כאן" העפתי מבט בבית ועדיין הייתה שם את חבילת בקבוקי הקולה שאיש אינו שותה.
קמתי אל הכיריים וחיממתי את סיר הממולאים שהכנתי היום לכבוד אדון אליהו והוגו. הדלקתי נרות שבת אף כל פי שאינני מרבה להדליק אותם, ראיתי את המבט של אדון אליהו בחלון של השכנים עם הנרות, לכן החלטתי לעשות מחווה זו.
אכלנו בשקט, אדון אליהו לעס בביסים קטנים הוגו לעומת זאת לקח חתיכות גדולות יותר כפי שאופייני לו לעשות לגבר גדול כמוהו.
" יש חדש?" אדון אליהו שאל שנינו הרמנו את הררש מהצלחת.
" אצלי שום דבר" סיננתי, הוגו הצטרף אל השום דבר שלי.
רעש הסכו"ם פסק אחרי עשרים דקות של שקט, התרגלתי לשקט בארוחות ולפעמים כאשר אנשים מספרים שבארוחות שלהם יש רעש הייתי מקנאה, רעש מסמל על שמחה בשולחן שלא רק טעים לסועדים אלא גם שהם נהנים מהשהייה סביב אותם אנשים, לכן הם מביעים את זה בשמחה. זה לא שאני לא נהנית בחברת הוגו ואדון אליהו, בכלל לא להיפך איתם מאוד נוח לי. לעיתים זו רק אני וההרגלים המשונים שהגעתי מהם, עוד כשהייתי גרה עם אבא של רינה. הוא תמיד היה אומר בקול שאסור לדבר בזמן האוכל, שאם לא אוכל עד הסוף לא אקבל גלידה כמו רינה. תמיד היו השוואות בנינו אז כל הזמן, השתדלתי לשתוק אפילו שלרינה הוא נתן יותר אוכל, שתקתי הכל בשביל לקבל גם קינוח בדיוק כמוה.

....

" מי רוצה גלידה?" היה שואל בקול נלהב בזמן שלמדתי עדיין כיצד לשנוא אותו, האיש היחיד שמטפל בי במרכאות.
" אני!" רינה צעקה, אני שתקתי. הוא הגיש לה שני כדורי גלידה גדולים ולי כדור אחד, את השאר הוא אכל עם בת זוגתו החדשה שהיו לו מיני רבים, עוד לפני מורן.
" תסיימו ותלכו להתארגן לשינה" הנהנתי מהפחד, סיימתי מהגלידה, פיניתי את השולחן ולקחתי את רינה איתי לחדר.

....

" ילדונת את יודעת לבשל!" המחמאה של אדון אליהו הסיטה את תשומת ליבי מהזיכרונות הרעים.
" תודה אני שמחה שטעים לך" הוא חייך
לקראת השעה עשר הוגו החזיר אותי הביתה, למען האמת הייתי עייפה אבל הבטחתי להנרי שכשאהיה בבית ננשנש מעט.
" הנרי?" הנעלים הרעישו בכל הבית עד שחלצתי אותן.
הוא ישן על הספה, כיסיתי אותו בשמיכה וחייכתי לא האמנתי כיצד הוא מסוגל לישון ללא שמיכה.
מבעד לחלון הכוכבים האירו והבליחו אור על השכונה. הטלויזיה דלקה והאירה אור כחול בתוך כל החושך הזה, תהיתי מדוע הוא צופה בחושך בבית הגדול הזה, אולי חושך לא מפחיד אותו או שלא מפחיד אותו להיות בבית גדול שכזה לבדו. הדלקתי את המנורה על מנת להאיר מעט ולהפחית את הפחד שלי מהחושך.
" הגעת?" שמעתי אותו ממלמל.
" תחזור לישון" לחשתי.
" אני מצטער כמה זמן את כבר עומדת פה?"
" חמש דקות" הוא שפשף את עיניו והוריד את השמיכה ממנו.
" הבאתי לנו גלידה" הנחתי את הגלידה על השולחן.
" תדליקי אור וכפיות" עשיתי כדבריו והתיישבתי על ידו כאשר שתי כפיות מונחות על השולחן. עם ידיו הגדולות והיפות פתח את קופסת הגלידה וכאשר המכסה השתחרר הוא הרעיש במין קליק שכזה.
" אז מה נראה בטלוויזיה?" התרווח על הספה.
" חברים?" הוא הציע
" בארצות הברית הייתי צופה בזה כל הזמן"
ישבנו וצחקנו בקטעים המצחיקים, הגלידה נגמרה תוך דקות אחדות בהן הוא זה שאכל את רובה.
הפרק נגמר והכתוביות של סוף הפרק עלו.
" עוד פרק?" הוא שואל אני מסרבת בקול רגוע.
" מה הדבר שהיית הכי רוצה עכשיו?" שאלתי אותו והסתכלתי בחלון, אני נוהגת להציץ החלון כאשר אני שואלת שאלות מן הרגל שחייב להיפסק, על אף שהוא איננו מפריע לאיש גם לא לי.
" לראות פנים של אנשים. כשהייתי קטן חשבתי שכולם רואים כמוני פנים עד שיום אחד אבא שלי לקח אותי לרופא. זה שינה לי הרבה את התפיסה, גם עם בנות."
" איך אתה מתאר את האנשים שסביבך?"
" את אבא שלי? עיניים כחולות עם פנים זועפות כל הזמן ואימא עם חיוך, הם שני הפכים גמורים. המשפחה שלי אף פעם לא נתנה לי להרגיש מוזר, רק בבית הספר לפעמים היו צוחקים עד שהסברתי מה יש לי. התביישתי בזה תקופה מסוימת בעיקר כשיצאתי לדייט בפעם הראשונה בחיים שלי, לא ידעתי איך אני נראה אז הייתי משקיע בלבוש ובתסרוקת שלי בתור פיצוי" זה היה מעניין לשמוע את הכל וצובט בו זמנית.
" מה איתך? מה את הכי היית רוצה?"
" להחזיר את הבת שלי אליי." השפלתי מבט. הוא לא דיבר, הבחין בגופי שאני צריכה כמה שניות לעצמי.
" אתה בטח שואל מתי הספקתי או למה עשיתי את זה בגיל מאוד צעיר, נכון?"
" היו לך את הסיבות שלך" הוא לא שפט, אהבתי את זה.
" נכנסתי להיריון מאבי החורג... בגיל שש עשרה ביצעתי את המעשה אבל הכניסו אותי לכלא רק לאחר שאלד אז נתנו לי מחסה. איש לא ידע שאני בהיריון, תמיד הרגיש לי שבשבילם אני סוג של מחלה. הייתי כלואה בתוך דירה קטנה במושב רחוק מהמוכר והידוע יחד עם שוטרת שגרה איתי ופיקחה שלא אהרוג את עצמי. היא חשבה שאנסה לברוח עם בטן... אחרי שילדתי אבי החורג לקח לי אותה. עד היום אין לי מושג מה קורה איתה, האם היא חיה? האם היא בטוחה? בריאה? האם היא שואלת עליי? או שונאת אותי? אני הייתי שונאת את עצמי במקומה, אני עד היום שונאת את עצמי על כך שלקחו לי אותה" היו לי דמעות בעיניים, הסתרתי אותן מפניו.
" כשהייתה תינוקת ההורים המאמצים שלה נתנו לי לראות אותה עד שהם סירבו לבוא מאז אני מתמודדת עם הכאב."
הרגשתי כף יד מלטפת את כף ידי ברוך. המגע הזה היה נעים וחם. הרגשתי שהוא יודע להכיל את הכאב שלי ולכאוב יחד איתי, מעולם לא תיארתי שאספר לו דברים כה אישיים עליי.
" אני כל כך מצטער..." חזר על המשפט.
" גם אני" הצטערתי בשבילי גם כן.
ישבנו על ספה ללא רחש, שני אנשים פגומים עם חלומות גדולים שלא ניתן לממש.

המשך יבוא...
שבוע חדש, פרק חדש
תהנו❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan