כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

בורדרלינה - פרק 7

כל קשר בין מציאות לדמיון מקרי בהחלט. זהירות! הפרק הזה סוטה וכולל תיאורים מיניים מפורטים.

זה לקח כמה ימים, אבל הוא חזר אלי.
"ערה?" הווטס אפ צפצף לי בזמן שהתאמנתי בבית על אימוני כוח, התפקיד של לילית מלכת השדים מסומן אצלי על הכוונת ואני מתאמנת לקראתו באינטנסיביות. סיימתי את הסט, ניגבתי זיעה והבטתי בנייד. לענות? להתעלם? עדיין לא מחקתי אותו, דבריו של הפסיכולוג רגב עוד חקוקים אצלי בזיכרון – תתייחסי אליו כאל בובת אימונים, את צריכה להתאמן על מערכות יחסים. איזה בולשיט. חשבתי. אבל עדיין לא ידעתי מה לעשות עם ה'ערה?' הזה. כמו שקורה לי בדרך כלל, כשאני יותר מדי מתלבטת לגבי משהו אז אני מתעצבנת. החלטתי להתקשר אליו ולא להיכנס עכשיו לאיזה פינג פונג של ווטס אפים לתוך הלילה.
"תגיד לי, אתה מזוכיסט או מה?" נהמתי לתוך המכשיר.
"מה?" הוא שאל בקולו העמוק.
"אתה רוצה לחזור לחטוף עוד ממני? לא הספיק לך הדייט מהגיהנום?"
"אההמ... לא יודע איך לענות לזה."
"יופי."
"טוב."
"אז מה הקטע עכשיו? מה אתה רוצה?"
הייתה הפוגה קטנה. "אני... קראתי על מה שאמרת לי. הפרעת אישיות גבולית. חיפשתי באינטרנט." הוא אמר.
"יופי. אז מה אתה רוצה? מדליה? שאני אצרף אותך לאיגוד הפסיכיאטרים? מה?"
"אני רוצה לפגוש אותך."
התיישבתי. זיעה נטפה לי לתוך העיניים והייתי מבולבלת. "תגיד מה הקטע ש'ך? מה אתה רוצה ממני?"
"אמרתי לך, כי אני רוצה להיפגש."
"יופי. להיפגש. בשביל מה? אתה רוצה להתנצל עוד פעם? אתה רוצה לזיין אותי? אתה רוצה לדון איתי על ההתחממות הגלובלית? מה?"
"ציפורי. אמרתי לך פעם קודמת שאת מוצאת חן בעיניי. אני עדיין חושב ככה. אם את לא רוצה אז תגידי לי דוגרי, ואני אקבל את זה. אבל אם כן..."
"טוב טוב חת'כת נודניק אז מה אתה מציע?"
"אני בא לאסוף אותך."
"עכשיו?"
"עכשיו."
טוב. נכנסתי למקלחת, חפפתי, התלבשתי. תכננתי בעקרון אימונים אל תוך הלילה אבל בגלל רגב, ורק בגלל רגב, הסכמתי להיפגש שוב עם הבודיבילדר. מסכן, הוא לא יודע שהוא הרגע הפך להיות בובת האימונים שלי.
הוא אסף אותי עם הרכב שלו ונהג בשקט, מעשן. הוא הציע לי סיגריה ועישנו תוך כדי נסיעה, שנינו שותקים. "לאן אתה חוטף אותי?" שאלתי אחרי כמה דקות.
"לים."
"לא חשבת להגיד לי את זה קודם? אין עלי בגד ים יא גנוב."
"אה, אוי... שיט... טוב אני אחזיר אותך שתתארגני?"
"לא לא תיסע כבר לים יא דפוק."
אני אוהבת את הים בלילה. החוף היה חשוך מאוד ולשמחתי גם ריק. ירח חצי מלא האיר בחיוורון את החול והגלים שהיו טיפה סוערים, והתנפצו בבומים קטנים על החול. הוא הוציא מהאוטו תיק גדול ומחצלת, לפחות מהבחינה הזו הוא היה מאורגן. הוא הדליק את הפנס בנייד והוביל אותנו למקום בחוף שהיה חולי אבל קרוב למים. אני לבשתי שמלה וכפכפים שהתמלאו מהר בחול והסרתי אותם. הוא לבש כרגיל ג'ינס וחולצת פוזה צמודה להבלטת השרירים. הוא פרש את המחצלת והתיישבנו יחד, בזמן שהוא פותח את התיק. הוא הוציא בקבוק יין ושתי כוסות זכוכית ופתח את הפקק, שסירב להיפתח. הוא התעקש עליו עם הפותחן עד שהפקק השתחרר ב'פאפ' חזק ועף לו לתוך הפנים. "איי! ססאמוק!"
"זה שמפניה יא דפוק!" צעקתי בזמן שהשפריץ של השמפניה ממלא לנו את כל המחצלת.
"אוי איזה אידיוט אני! יו!" הוא צעק לירח ולכוכבים.
קמתי מהמחצלת, מגלה שחצי מהשמלה נרטבה מהשמפניה.
"יש שיא גינס בדייטים גרועים?" שאלתי אותו. "אם כן אז אנחנו מובילים בגדול."
"אוףףף... דווקא תכננתי את זה..."
"בסדר תירגע."
"מה תירגע? תראי את השמלה שלך."
פשטתי את השמלה ממני. "הנה. אין שמלה. עכשיו תירגע."
הוא נעמד, מביט בי עומדת לפניו עם תחתונים וחזייה. הוא קרב אלי. "לנשום, לנשום." הזכרתי לו.
"וואו ציפורי, את כוסית."
"תודה. ובפעם הבאה שאתה מחמיא לי אז מילה אחרת בבקשה."
"אוקי."
"יופי."
הוא בחן את גופי. "מה זה?" שאל, מצביע על הקעקוע ביד ימין.
"קעקוע."
"של מי?"
"אמא שלי." אמרתי, והושטתי לו את היד. "היא מתה לפני שמונה שנים."
"וואי. וזה?" נגע בקעקוע בבטני, מתחת לחזה. "זה פיסטוק."
"מי?"
"החתול שלי ז"ל. נדרס. השם ייקום דמו."
"את מקעקעת חתולים?"
הסתובבתי, והראיתי לו עוד שני קעקועי חתולים על שתי השוקיים. "ואלה הרמיוני ודמבלדור." חייכתי כשהסתובבתי אליו שוב. "אני אוהבת את הארי פוטר."
"וואו את ממש קאט וומן. מה קרה להם?"
"אחד ברח ואחד נפל מהמרפסת."
"איזה בעסה."
"כן. טוב אני היחידה שעומדת פה מעורטלת? ומה איתך?"
הוא פשט את חולצתו, חושף גוף שרירי מאוד וחלק לחלוטין. "אתה מגלח? כמו שחיינים?" שאלתי בעוד אני מעבירה יד על חזהו הרחב.
"הסרת שיער בלייזר."
"אה." היה לו גוף מהמם, יש לציין. אני יודעת שיש בנות שלא מתות על שרירים, אבל לי יש ממש פטיש על זה. "מה עם קעקועים?" שאלתי, "לא חשבת להוסיף צבע לשרירים האלה?"
"אני לא בקטע." הוא ניגש אלי והניח ידיים סביב מותניי. "תרשי לי לפצות אותך על כל עוגמת הנפש?"
"הו אתה עוד תפצה," אמרתי, "אין לך מושג עד כמה."
"מה זאת אומרת?"
"התחלתי טיפול." אמרתי לו. "והמטפל אמר לי להתייחס אליך כמו אל בובת אימונים."
"מה?!"
"כך אמר הדוקטור."
"טוב..." הוא חייך. "דווקא מתאים לי. אז מה את רוצה מהבובה שלך עכשיו?"
"בא לי להיכנס למים."
"ככה?"
"לא." עניתי, והסרתי את התחתון והחזייה. "ככה." הוא בהה בי. "ועכשיו תורך."
"את משוגעת."
"ואתה ממש כבד. הייתי בטוחה שתהיה יותר זורם. יאללה להתפשט."
נכנסנו למים, שהיו קרים באופן מפתיע. הגלים היו די חזקים ומצאנו עצמנו נופלים למים כמה פעמים. לבסוף הגענו למים עמוקים מעט ואני עטפתי את צווארו בידיי ומשכתי אותו לנשיקה. הראשונה הייתה קצרה וקצת עוקצנית, אבל מיד אחריה הוא לפת אותי במותניי, הרים אותי מתוך המים והצמיד אותי לגופו, ונישק אותי בלהט, לשונו ולשוני מתערבבות ונקשרות. העברתי ידיי על פני גופו, מהכתפיים הרחבות לחזה והלאה למטה משם, אוחזת באחוריו המוצקים וחשה את איברו מתקשח ונצמד אלי, רוצה אותי. קרבתי אליו שוב והתנשקנו, והוא המשיך לנשק אותי בצווארי, יורד לחזה, "אאאיייי!" הוא צרח.
"מה קרה?"
"התחת!"
הבטתי מאחוריו. מדוזה ענקית, נראית כמו אי צף במים, נצמדה לו לתחת. בחיים לא ראיתי דבר כזה. זה נראה כמו סרט בנשיונל ג'יאוגרפיק. הוא ניסה לנער אותה ממנו אבל היא הייתה ממש עקשנית. בעטתי במים עד שהיא הלכה. הוא ממש התייסר עכשיו. תמכתי בו ויצאנו יחד מהמים. הסתכלתי על ישבנו, הייתה לו שם ממש כווייה בחלק הימני. "אאייי!" הוא זעק.
"טוב תירגע!"
"מה תירגע? את יודעת כמה זה כואב?"
"בוא תסתובב, אני אשתין עליך."
"מה? את משוגעת?"
"זה מה שעוזר יא דפוק. ויש לי פיפי. בוא תסתובב."
"די! לא רוצה. אאאייי!"
"בוא'נה אתה ממש דרמה קווין." עזרתי לו לשכב על המחצלת, שהייתה עדיין ספוגה בשמפניה. "אאאחח זה צורב!"
"טוב תירגע."
"איך?"
לפתתי את איברו בידי. "אני יודעת איך להרגיע אותך."
הוא הביט בי. "את הולכת ישר הא? בלי משחקים."
"סתום ת'פה."
לקחתי את איברו בידי והבטתי בו. חשבתי שוב על דבריו של רגב – לתרגל יחסים. תכלס אני לא חייבת ליוסקה כלום, יכולה לשחק בו כמה שבא לי, והוא באמת ילד גדול שיכול להחליט להסתלק ברגע שירצה.
שקלתי את איברו בידי, ויוסקה הביט בי בציפייה. פתאום צריבת המדוזה כבר לא הציקה לו. צחקתי ונישקתי את איברו, שהגיב לי מיד, מתנפח ומתקשה וגדל לי בתוך היד. העברתי אצבע עדינה מבסיסו לכל אורכו, שומעת בהנאה את יוסקה גונח ונאנח, פניו מיוסרות אך הפעם באופן שונה מצריבת המדוזה. הכנסתי את איברו לפי, היה לו טעם של ים. גלגלתי אותו על לשוני, סגרתי עליו עם שפתותיי. שיחקתי בו ולבסוף סיימתי עם יניקה וטוויסט של הלשון. יוסקה גנח ונאנח. הנחתי לאיבר הזקור ונשכבתי לצדו על המחצלת, צוחקת ומביטה בפניו המיוסרות.
"ציפורי... תמשיכי..."
"אוי כמה שאני אוהבת את המבטים המיוסרים האלה."
"ציפורי, נו..."
"מה? אתה רוצה אותי? בוא קח אותי!"
"התחת הורג אותי."
"במה אתה עובד?" שאלתי, מוזגת לעצמי לכוס שמפניה ממה שנשאר בבקבוק.
"את רצינית? עכשיו את רוצה שאסביר לך במה אני עובד?"
"מה?" לגמתי מהכוס, "אתה כבר יודע מה אני עושה בחיים. אני לא יודעת עליך כלום! אני רוצה לדעת, תראה, אני כבר מושקעת בך, אני רוצה לדעת מה שווה ההשקעה שלי."
"ציפורי..."
"מה? זה בדיוק הזמן לדבר על זה! כל הגבריות שלך כאן, זקורה, חשופה מולי. עבודה זה לא תחום גברי? זה לא מה שעושה לכם את זה? 'אני מנהל של כמה משרדים, אחראי על ייבוא וייצור ובלה בלה בלה'" אמרתי בטון גברי. "נו במה אתה עובד?"
"אחר כך. בבקשה תמשיכי."
"מה תיתן לי אם אני אמשיך?"
"הכול."
"הכול?" צחקתי. "מה זה הכול? את כל העולם? את הים? מה?"
"מה שתרצי."
"פשש... מה שתרצי. סבבה. נרשם לפרוטוקול."
ירדתי לו שוב, הפעם שפכתי שמפניה על איברו וליקקתי אותה ממנו לכל אורכו. הוא גדל וגדל. לבסוף נשכבתי לצדו, איברו הגדול בין אצבעותיי, וגלגלתי אותו בין האצבעות, ואז שפשפתי. הוא גנח יותר ויותר. הוא גמר כמו בקבוק שמפניה, שריריו הגדולים רועדים ורוטטים.
הנחתי ראשי על חזהו. החזה הגדול והמפותח היה נעים לראשי כמו כרית. ממש מאובזר, צחקתי. העברתי אצבעותיי לאורך החזה הגדול, חוקרת את העמק שבין שני השרירים הנפוחים, ומשם הלאה לבטנו השטוחה ועמוסת הקוביות, עד למפשעה ושוב לאיבר שלמד להכיר אותי טוב וכמו חייל צייתן נעמד שוב למגעי. חשבתי להכין אותו לסיבוב נוסף אבל החלטתי שלא, ונשכבתי על יוסקה, ראשי בגומחה שבצווארו. הוא חיבק אותי בזרועותיו הגדולות, נשימתו עולה ויורדת. "תודה." אמר בשקט.
"מה תודה? אתה חייב לי. הבטחת לי הכול, זוכר?"
"כן."
שיפרתי תנוחה וראשי נח על חזהו, ומזה זמן רב הרגשתי רוגע מוזר.

Matilda Birdy עקוב אחר Matilda
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ט"צ .
ט"צ .
כתוב ממש מדהים! איך אני אוהבת שמכניסים כל מיני הורסי סיטואציות כמו המדוזה. השיח מרגיש אמיתי כל כך. דברים כאלה יחסית נדירים פה, בעוד רוב הכותבים מנסים למשוך קהל או לפרוק פנטזיות מוזרות. אהבתי ממש :)
הגב
דווח
Matilda Birdy
Matilda Birdy
תודה רבה!
איזה כיף לקבל תגובה כזו :-)
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
אני ממש אוהבת את הסיפור! ציפורי נשמעת מעניינת ולא פראיירית בכלל
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
רוח
רוח
מאת: ג'רונימו .
אלכס
אלכס
מאת: היילי ג'ונס
נפרדת ממך בתהליכים ~ 33
נפרדת ממך בתהליכים ~ 33
מאת: lucine S
כשהפסיכולוגית נשברה
כשהפסיכולוגית נשברה
מאת: שלכת כותבת מהלב
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan