כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

אפשר גם אחרת פרק 42

מוזיקה היא רצף של בעיות וזיכרונות של אנשים שהעלו אותן על הכתב.

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 56

הגענו למסעדה יפה בצפון, הנרי הציע שאשב על ידו בפגישה בזמן שהוא קובע כמה דברים באנגלית, הצלחתי להבין מעט אבל שוב לא את הכל. הקירות הפרחוניים של המסעדה היו קטנים וצהובים, היה אפילו עציץ גדול שעמד בכניסה לנוי עבור הסועדים. מבלי להבחין האוכל הגיע היה שלל אוכל, אך כמובן לא טרפתי או לקחתי הכל בצלחת רק בשל הנימוס וגם שלא יגידו שאני אכלנית גדולה, אוכל להסתפק במעט הורגלתי לזה עוד בכלא.
" קחי" הנרי הניח עוד בשר על הצלחת שלי, הסתכלתי עליו כלא מבינה הוא התעקש שאוכל עוד. אז אכלתי, לא אסרב לאוכל כל כך טעים.
לאחר שלושים דקות של דיבורים הוא הושיט יד לאנשים ואז הם הלכו, נותרנו רק שנינו כאשר הוא ישב על ידי ואכל בצורה כה מתורבתת מן המזלג שלו.
" מצטער אם זה לקח זמן"
" מי הם היו?"
" אנשים מארצות הברית חשבתי להגדיל את העסק לפתוח מסעדה נוספת בניו ג'רזי" ניו ג'רזי שמעתי עליה הרבה מניצן שסיפרה שהייתה שם בגיל שש עשרה, מאז תמיד חלמתי על חו"ל, תיארתי לעצמי כיצד זה הולך להיות.
" זה נשמע נהדר בהצלחה" באמת התגוונתי לזה.

....

טיפסנו על הר ירוק אי שם בצפון הארץ.
" יש תצפית נהדרת חכי תראי" על אף שהייתי מאוד עייפה לא קיטרתי, אדרבא חיכיתי ופסעתי בעצלתיים בעודו מחכה לי בכל פעם.
" אני בטח מעמסה בשבילך"
" בכלל לא, קחי את הזמן" הוא אפילו לא התנשף או הזיעה, רק אני הזעתי כמו יחמור בג'ונגל מעניין אם יחמורים באמת מזיעים או שזה רק מתאים להגיד כצורת ביטוי.
" תני לי יד, דקה ואנחנו מגיעים" היד שלו הייתה חמה, המגע נעים והבריזה הייתה משגעת. לפתע התגלה נוף ירוק ומרהיב במיוחד, לא חשבתי שיש לנו ארץ יפה שכזו אולי מעתה ואילך אתחיל להעריך את מה שנתן לנו הטבע.
" זה מדהים!" התקרבתי קרוב אל הקצה.
" אני שמח שאת אוהבת"
" הלוואי והיה לי נוף כזה בבית"
" גם אני תמיד חושב ככה, תל אביב לא הררית לצערי" הסכמתי, ישבתי ישיבה מזרחית על הספסל, הוא הצטרף אליי והביט בנוף בשקיקה ובשתיקה עשיתי זאת גם כן.
" סליחה שאני שואלת אבל התגרשת בסוף מליה?"
" זה בתהליכים, אף פעם לא חשבתי שלהתגרש זה סיפור כזה גדול"
" מצטערת... כשתתגרש תגיד לי יש מקום אחד שאני מכירה אפשר ללכת ולחגוג"
" מסיבה?" הנדתי לראשי.
" אל תדאג, גם מקום בטבע מעטים מכירים"
" אז קבענו, אני אזכור לך את זה" הוא חייך חייכתי בחזרה.
" מקומות כאלו גורמים לי לחשוב על אימא שלי, אני אפילו לא יודעת למה..." פלטתי אנחה מיואשת.
" אם יום אחד תיפגשי אותה יש משהו שתרצי להגיד לה?"
" פשוט לשאול למה" הוא לא כל כך הבין.
" למה היא עזבה את הבנות שלה, זה כל מה שאני רוצה לדעת מעולם לא תיארתי כיצד המפגש הזה יהיה, אני לא מצפה ממנה להיות אימא שלי, אחרי הכל היא בן אדם זר עבורי... אבל תשובה לשאלה שלי כן ארצה לקבל"
" אני מאוד מקווה שתקבלי תשובה לשאלה שלך"
" תודה"

בדרך לתל אביב הדרך הייתה שקטה, העיניים כמעט נעצמו לי ובסופו של דבר נרדמתי, הנסיעה עברה מהר מפני שישנתי כל הדרך והוא כלל לא העיר אותי.
" אני הולכת להמשיך לישון תודה על היום" נדמה שהוא גם בעוד כמה רגעים פורש למיטה לישון.
" על לא דבר, אני גם הולך לישון לילה טוב" חייך לעברי הפנה לי את הגב עם הכתפיים הרחבות שלו ועלה למעלה.
בבוקר קמתי לצעקות מהסלון, זה היה קול של אישה, אפשר לומר אישה עצבנית מאוד, לא ירדתי למטה לא רציתי לעשות עניין גדול אז פשוט ישבתי על גרם המדרגות והקשבתי לשיחה יותר נכון צותתי לשיחה. זה היה ריב קולני הבנתי שזו ליה אשר מחתה בכל קולה את עניין הגירושים.
" יש לך מישהי אחרת, נכון?"
" לא, אין לי"
" אז למה?"
" אבא שלי רצה שאתחתן איתך בגלל העסקים, את מבינה אף פעם לא אהבתי אותך" היא בכתה, דמעתי קולות של בכי מייבב.
" אתה איש רע!" הצעדים שלה היו מהירים, קולות של עקבים רוקעים ברצפה ואז דלת נטרקת.
ישבתי שם עוד קצת לא יצאתי פחדתי שהיא תחזור ותראה אותנו, לא שיש לי מה להסתיר הרי אנחנו לא מנהלים רומן אני רק גרה איתו, אפשר להגיד אחת כזאת שמשלמת שכר דירה אבל לא באמת משלמת אבל נניח שכן הרי יכולתי לשלם שכר דירה אילו היה מבקש.
כאשר קמתי מגרם המדרגות לכיוון המטבח הנרי לא היה, על המקרר הניח פתק " יצאתי ללימודי שחייה ניפגש בעבודה" לא ידעתי שהוא לומד לשחות, לפחות בפעם הבאה שהוא ייפול הוא לא יטבע.
יצאתי לריצת בוקר, ריצה שמעולם לא הייתי עושה אחת כזאת שתרוקן לי את המחשבות ורק קצב של מוזיקה זרה תתנגן, מילים של מישהו אחר שמוציא אותן, צרות של מישהו אחר, צרות שמישהו הועיל לכתוב על דף והעיז להלחין אותן ולשתף לעולם. מוזיקה היא רצף של בעיות וזיכרונות של אנשים שהעלו אותן על הכתב. הקיץ עומד להיגמר, אני אוהבת את הסתיו ישנה הרגשה אחרת בה. אמנם העלים נושרים אבל ראש השנה בפתח, זהו ראש השנה הראשון בחיי בתור בגירה.

" אז מה שלום סבא שלך? הוא בטח כועס על כך שאני לא מבקרת אותו" דיברתי אל הוגו תוך כדי ריצה.
" הוא לא כועס, מה דעתך שנלך לבקר אותו יחד?" הוא ידע שמסוכן עבורי להיות שם לבדי, הרי בכל רגע אני עלולה להיתקל במישל או בנעמה או בשניהם.
" מצוין, יום שישי?"
" כן"
" אני רוצה לבקר בקבר של אחותי תרצה לבוא איתי?" הרגשתי צורך לדבר איתה גם אם זה כרוך בכך שאספוג עוד עגבניות.
" אני רוצה לפצות על כך שלא הלכתי איתך בפעם הקודמת, מתי חשבת ללכת?"
" מתי אתה פנוי?"
" עכשיו"
" עוד שעה מתאים לך?"
הוא הסכים, סוף סוף אוכל להראות לו את המקום הנוראי שבו גדלתי, המושב שלי שכל כך שנאתי.

" את זוכרת את היום בו מורן הגיעה לכלא?" לא ידעתי מדוע העלה את השם שלה בזמן הנסיעה, אבל זכרתי את היום הזה. נשארה לי שנה בכלא כשהיא נכנסה, היו לה מבטי שנאה אבל היא לא הצליחה להתנכל אליי למעט פעם אחת.

.....

" עשית טעות ילדונת"
" את עשית טעות שנכנסת למשפחה שלי" הייתה לה אשמה גדולה ברצח של רינה.
" אבא שלך אהב אותי תמיד היה לך קשה לקבל את זה שמישהו אוהב אותי יותר ממך" היא צעקה עליי באמצע חדר האוכל.
" אהב אותך? אם הוא היה אוהב אותך הוא לא היה גומר כל לילה במיטה שלי" לא היה לי אכפת שידעו על זה.
" מה?" היא פלטה בתדהמה ולקחה אותי הצידה, הסוהרים הרחיקו אותה ממני.
" כן, ואת יודעת מה? שנאתי אותו! האשמתי אותך על כך שאת לא שוכבת איתו מספיק או מספקת אותו למה הוא היה צריך לבוא אליי? לילדה קטנה!" צעקתי כולם נדהמו.
" אין לך שום הוכחה לזה"
" דווקא יש לי, את רואה את זה?" גרמתי לה להסתכל בתמונה של הילדה שלי.
" מה אני אמורה לראות?"
" זו הילדה שלנו"
" את רוצה להגיד לי שלא היה שום לירי?"
" אף פעם, כל הזמן רק הוא. הוא אמר לי לדקלם סיפור שהוא המציא בשביל שלא תגלי שהוא בוגד בך"
" אז איפה הילדה שלך?" היא נרגעה פתאום.
" אני לא יודעת, הוא לקח לי אותה" היו לי דמעות על הפנים.
" כל השנים האלו לא הבנתי למה שנאת אותי, מה עשיתי לך" עדיין בכיתי.
" לפעמים חשבתי האם זה הסמים אשמים? או שמרוב אהבה לא היה לך אכפת להתעלל בי?"
היא עמדה דום הסתכלה בי עד שחזרתי אל חברותיי בשולחן שניסו לדלות ממני עוד פרטים.
" די עזבו אותי" הזזתי אותן ממני והלכתי משם ללא רשות.
" שליין! חיזרי למקום"
" לא רוצה" התחצפתי, שרית הסוהרת יחד עם סוהר חדש גררו אותי חזרה לכיסא שלי ואזקו אותי ביד אחת בטענה שאני צריכה לסיים את הצלחת המלאה.
" רעים אתם!" אכלתי, זה לא היה טעים, אך זכרתי את טעם האפונה המגעיל מאותו יום אני לא אוכלת אפונה.

....

" איך אפשר לשכוח? אתה יודע אחרי אותו יום בחדר האוכל היא לא דיברה איתי"
" אני חושב שהיא הבינה כמה אשמה היא"
" אתה באמת חושב ככה?"
" אנשים כשהם בכלא הם מתחילים להבין את הטעויות שלהם, חלקם בוחרים מסלול חדש ונקי וחלקם בוחרים לעשות את אותן הטעויות" למורן יש עוד כמה שנים בכלא, אמנם לא הרבה משציפיתי אבל די והותר על מנת ללמוד דבר מה על החיים.
" הגענו!" הוא חנה בחניית בית העלמין ויצאנו משם, פחדתי לפגוש שם את אימא של דר, הבטתי סביב.
" את נראית מפוחדת"
" אני מחפשת מישהי..." לא סיפרתי לו.
היא לא הייתה שם, דיברתי כמה דקות עם רינה שמעולם לא נתנה לי תשובות. הוא חיכה בדממה כמה מטרים ממני עד שסיימתי.
" בוא, אראה לך את הבית שגרתי בו"
הלכנו צמוד אחד לשני, הוא תחב ידיו בכיסיי מכנסיו והסתכל קדימה.
" נראה מושב יפה" אני תמיד קראתי לו מושב אטום משום שכל מה שקורה כאן כולם יודעים אך לא מגלים או עושים דבר.
הגענו לבית, זה היה בית קרקע גדול בעל 2 קומות ועליית גג.
" הבית הזה עושה לי צמרמורת"
" את דניאלה?" שמעתי קול אחר לפתע, אישה שנראית לי מוכרת בעלת מטפחת על הראש בוהה בי.
" מי את גברת?" תהיתי היכן נפגשנו.
" הבאתי לך פעם שקיות בגדים" נכון, זו היא. יש לה שקיות בעיניים, שיערה האפיר והיא עדיין רזה כמו בפעם האחרונה שראיתי אותה.
" כן, אני דניאלה" פלטתי לבסוף.
" אולי תיכנסי יש לי משהו לתת לך" אולי זו מלכודת? לא לא זה לא, את לא בתוך סרט דניאלה אולי היא באמת רוצה לתת לי משהו? היססתי, הוגו הישיר אליי מבט עד שהנהנתי. הוא נתן לי את ידו הימינית ולא הרפה עד שנכנסו אל תוך הבית שלה.

המשך יבוא...
תודה על הפירגונים הדירוגים.
תמיד מעניין מה חושבים מבלי שאבקש בעצמי. מודה לכם קוראים יקרים
לילה טוב ❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Hopeless romantic
Hopeless romantic
פשוט סוחפת. יושבת וקוראת את הפרקים ברצף ומתבאסת כל פעם כשמגיעה לאחרון .
הגב
דווח
2 אהבתי
Maya B
Maya B
וואו איזה כייף שמחה לראות אנשים חדשים!
בקרוב אפרסם עוד פרק❤
הגב
דווח
H . G
H . G
מדהימה שאת, אני תמיד נדהמת לאילו מקומות מטורפים יכול הדמיון לקחת אותנו. תודה על פרק מקסים ומרגש.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
אפשר גם אחרת פרק 56
אפשר גם אחרת פרק 56
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D