כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

בסוף מתרגלים- פרק 28

אוכל

גבע ואני יושבים על הספה אחד ליד השנייה, עם כרית ששחר שמה בינינו בתור חוצץ.
"אוקיי, אז בעיקרון, זה המרחק שאני מצפה מכם לשמור ב-85% מהזמן ששלושתנו ביחד." היא מצביעה על הכרית.
"את לא רצינית, נו." גבע מתחיל לצחוק, אבל הצחוק מת ברגע שהוא רואה את המבט המאיים של שחר.
"אני הכי רצינית. שמעו, אני לא מצפה מכם לשמור נגיעה לידי. אבל אני לא אסבול הפגנות חיבה מוגזמות לאורך זמן. אז תנצלו את קצבת הגיפופים שלכם בחכמה."
"איך את מחשבת את ה-85% האלה?" אני שואלת, מסקרנות אמיתית.
"אוף, שכחתי ששניכם חנונים. אין חישוב, 85% זה גמיש. אני אתן לכם התראה כשאתם עוברים את המכסה."
"נשמע קצת לא הוגן, אין לי דרך להעריך כמה שווה כל גיפוף לפני שאני מחליט אם להשתמש בו."
"עוד תלונה אחת בנושא והמספר יורד ל-40%, לא גמיש."
"אוקיי, אוקיי. גבע, נראה לי שכדאי לנו פשוט לזרום איתה." אני מחייכת.
"אני לא יודע מה איתך, מירסקי. אני לא מנהל משא ומתן עם טרוריסטים."
"או, טרוריסטים. הגענו לנקודה השנייה שלי. אתה יודע איך המושב של האסלה עובד נכון?" שחר שואלת אותו בלי לחכות לתשובה, "כי קריטי שתדע לנצל את הידע הזה בכל פעם שאתה מבקר שם."
"אף פעם לא שמעתי תלונות בנושא, אז נראה לי שנסתדר." גבע מנסה להקסים אותה עם החיוך שלו, אבל זה לא עובד.
"תן לי להיות השופטת בנושא. יש לך שלוש פסילות. בפעם הרביעית, אני מצפה ממך להשתין במקום אחר."
"מקום אחר?"
"כן, נוכל לסדר לך קרטון או משהו. כמו חתול מחמד."
"היא מתנהגת כמו זקנה משוגעת עם חתולי מחמד." גבע לוחש לי.
"זקנה שלא איבדה את חוש השמיעה, תודה רבה."
"אוקיי, סיימנו פה?" גבע קם לעמוד ושחר מנידה בראשה לשלילה.
"ממש לא, חביבי. אנחנו רק מתחילים."
"אולי תשימי את זה במייל ותכתבי אותנו?" אני אומרת בתור בדיחה אבל נראה שהיא משקיעה בזה מחשבה.
"לא, אתם לא תקראו אותו ברצינות." היא חותמת.
"לכי תדעי, אולי זה יהיה אחלה חומר קריאה לשירותים. בהנחה שתרשי לי להשתמש בהם."
"אתה רוצה לרדת לשתי פסילות, גבע? כי אתה מתקרב לשם."
"אני קובע פה שיא, לא?"
"אוקיי, איפה היינו? כן, אז עברנו על השירותים, ועל הפגנות חיבה מוגזמות, עכשיו המטבח."
"מטבח?" אני מסתכלת עליה ואז על גבע.
"כן, אסור בתכלית האיסור לעשות סקס על השולחן שם."
"אה, לעולם לא." אני עונה וגבע בועט בי.
"יופי. ואם לחדד את הנקודה יותר, הדבר היחיד שאוכלים שם זה אוכל."
"למה שנאכל משהו אחר..." אני מתחילה לשאול אבל המבט של שניהם גורם לי להבין את הכוונה, "אוקיי, כן, רק אוכל."
"אוכל זה קבוצה די רחבה של דברים." גבע מחייך ואני מסמיקה.
"גבע, איך אנחנו כבר מתדרדרים לפסילה אחת?" שחר מצקצקת.
"שנייה רגע, אבל רק כדי שזה יהיה ברור. הכללים האלה תקפים גם לגבייך, נכון?" אני שואלת אותה.
"מה זאת אומרת?"
"עם כל הבנים שאת מביאה לכאן."
"כמה בנים היא מביאה לכאן?" גבע לוחש לי ואני מתעלמת.
"זה רק הוגן. אני רוצה להיות בטוחה שהשולחן שלנו שומר על הכבוד שלו." אני מסבירה.
"אויש, נוני, אני לא הולכת לתת לכם הוראות שאני לא הייתי מסוגלת למלא בעצמי. אני רק רוצה שיהיה לכולנו כיף לגור כאן בסוף."
"כיף כמו באיראן..." גבע מגחך ואז הפלאפון שלו מתחיל לצלצל."טוב, אני צריך לזוז..."
"עדיין לא סיימנו!" שחר מתעצבנת.
"מירסקי, תסכמי לי את הכל?" הוא מתעלם ממנה.
"ברור." אני מחייכת והוא מנשק אותי. שוב, באופן דרמטי, שוב, כדי לעצבן את שחר.
"אין בעיה, גבע, אני אמצא את קופסת הנעליים הכי קטנה שלי ואשים לך אותה מחוץ לחדר!" היא צועקת עליו.
"לכי על זה, תמיד ידעתי לכוון למטרה, זה יהיה כיף." הוא אומר.
"איכס!" הטון הנגעל שלה גורם לי לצחוק.

"למה הוא צריך לצאת מהדירה בשביל שיחת טלפון?" שחר שואלת ברגע שגבע סוגר מאחוריו את הדלת.
"לא יודעת, כנראה זה עניין אישי."
"הוא היה יכול להיכנס לחדר שלכם..."
"ולהסתכן בזה שתשימי שם פחית שימורים ותצותתי כדי להשתמש במידע נגדו אחר-כך?"
"איך את מעזה?!" היא מעמידה פני נעלבת, "זה בכלל עובד? הקטע הזה עם הפחית שימורים?"
"הנה, את רק מוכיחה את הטענה שלי." אני צוחקת.
"שניכם מגעילים אותי." היא מתיישבת במקום של גבע. "אבל אתם גם ממש חמודים ביחד ואני רוצה שתתחתנו ותביאו עשרה ילדים חנונים שאוהבים אחוזים."
"בואי נראה אם נעבור את השבוע לפני שנקפוץ לעשרה ילדים." אני צוחקת.
"מה? למה שלא תעברו?"
"עם כל ההנחיות שלך, מי יודע מה יקרה..."
"נו, הכל בהומור. חוץ מהחלק של השולחן. אני לא אסבול נוזלי גוף על הפירות שלי."
"איכס, שחר."
"מה? זאת היגיינה בסיסית."
"לא אמרתי שלא." אני מהנהנת.
"ובעניין קצת אחר, אבל לא פחות חשוב. איך הוא?"
"אה?"
"הבחור שיודע לכוון." היא קורצת לי.
"את קולטת שהוא יכול לחזור לכאן בכל רגע, נכון?"
"כן, אז כדאי שתמהרי ותתני לי את כל הפרטים."
"שחר, אני לא מנשקת ורצה לספר."
"מה? נועה, זה רק הוגן. סיפרתי לך על כל הבחורים שהיו פה בשבועות האחרונים."
"מידע שלא ביקשתי מעולם." וצילק אותי לנצח.
"אבל זה חשוב!"
"למה זה חשוב?"
"כי אני רוצה לדעת שאת מאושרת."
"אני מאושרת." אני מאלצת חיוך אליה.
"כן, זה רק החיוך הכי מזויף בהיסטוריה של החיוכים."
"אוקיי, אוקיי... אני אספר לך משהו, כל עוד תבטיחי לי שלא נדבר על זה שוב."
"יש! כן, נשבעת." היא מדמה תנועה של צלב.
"סתומה. בקיצור, אני חושבת שיש בעיה."
"בעיה? מה? מה זאת אומרת?" היא מתקרבת אליי ואומרת בשקט "לא עומד לו?"
"מה? לא. הוא בסדר. הבעיה היא איתי."
"לא עומד לך?" היא מרימה גבה.
"עזבי, שכחי מזה."
"נו, נו, סליחה. תמשיכי."
"אני לא מצליחה..."
"מצליחה? ..."
"כשאנחנו שוכבים... אני לא מצליחה..."
"להנות?"
"לא, אני נהנית. נראה לי."
"נראה לך? אני חושבת שהאורגזמה בסוף צריכה לתת לך את האינדקציה הזאת."
"אז זהו ש..." אני מרגישה איך אני נצבעת באדום.
"כן?"
"אני לא מצליחה לגמור."
"וואלה? כמה פעמים ניסיתם?"
"לא, אני חושבת שניסינו מספיק..."
"לפעמים זה לוקח זמן."
"אף פעם לא הצלחתי לגמור. עם אף אחד."
"בכלל?!"
"כן..."
"וואלה." היא מהרהרת בזה כמה רגעים. "וואו, זה בטח מבאס אותו."
"לא נראה לי כי..."
"כן?"
"יש סיכוי סביר שאני מזייפת את זה."
"סיכוי סביר?"
"אני לא רוצה לפגוע בו..."
"אבל איך הוא יידע אם תזייפי את זה?"
"אני לא בטוחה שהוא יכול לעשות משהו בנדון, אז אני לא רואה סיבה לספר לו את האמת."
"אוי, נוני, לא. את חייבת לדבר איתו על זה. אם תמשיכי לזייף, זה לא ייפתר בחיים."
"אולי זה פשוט משהו שפגום בי."
"אני לא מאמינה לזה. את לא גומרת גם כשהוא יורד לך?"
"הוא לא ירד לי עדיין."
"טוב, אז זה חייב לקרות וכמה שיותר מהר." היא קמה מהספה בנחישות.
"למה?"
"כי זה רק הדבר הכי נפלא שקיים. מה יש לו לחכות?"
"לא יודעת, אני חושבת שהוא פחות... בקטע של זה."
"איזה שטויות. את ירדת לו?"
"כן, אבל..."
"אבל?! למה שאת תכניסי את הדבר הזה לפה שלך בלי לקבל כלום בחזרה?"
"את גורמת לזה להישמע נורא." אני צוחקת.
"אני רצינית, זה עניין בסיסי."
"כן, טוב, אולי אני אעלה את זה."
"אולי?" היא פוערת עיניים.
"בסדר, בסדר, אני אדבר איתו על זה."
"אני בהלם שזה בכלל צריך להיות נושא לדיון."
"לא יודעת, אין הרבה בנים ש..." אני מתחילה לדבר והיא שמה יד ועוצרת אותי.
"נועה, אני אגיד לך משהו ואני מקווה שתזכרי את זה. התחושה של זין בפה היא לא תחושה נחמדה, זה לא כיף, ובחלק מהמקרים, מדובר בסכנת חנק ממשית. אבל זה משהו שאנחנו עושות כדי שיהיה להם טוב. אין סיבה שלא נקבל את אותו היחס."
"כן. לא, את צודקת."
"יופי. אז תספרי לי איך היה?"
"השיחה או האקט עצמו?" אני מצחקקת.
"שניהם. לגמרי שניהם." הצחוק שלה מתמזג עם שלי ואז הדלת נפתחת.
"טוב, אם אתן צוחקות זה אומר שסיימנו כאן?" גבע שואל אותי.
"אתה יכול להירגע, סיימנו. להפעם." שחר מזהירה אותו.
"איזה כיף, אז אני חושב שנלך להפגין חיבה באופן קצת פחות פומבי בחדר. מה את חושבת על זה, מירסקי?"
"נשמע טוב." אני מהנהנת וקמה אליו.
"רגע, גבע." שחר עוצרת אותנו, "הכל עדיין תקף לגבי השולחן במטבח, אבל אין לי בעיה שתאכל בחדר. זה אפילו מומלץ."
"מה?" הוא מסתכל עליה בבלבול ואני רוצה לקבור את עצמי.
"עזוב, גבע. שחר בדיוק בשלב הזה ביום שבו היא מפסיקה לדבר בהיגיון."
"מרגיש לי שהשלב הזה ביום מתחיל ממש מוקדם בבוקר." הוא צוחק.
"כן, טוב, גם שעון מקולקל וזה..." היא עונה ומדליקה את הטלויזיה כדי לסמן שאנחנו משוחררים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אלה בר עקוב אחר אלה
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Roni .G
Roni .G
אהבתייי
הגב
דווח
guest
מתי ההמשך? :)
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
אמןן שיהיה המשך בקרוב
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אלה בר
בסוף מתרגלים- פרק 12
בסוף מתרגלים- פרק 12
מאת: אלה בר
בסוף מתרגלים- פרק 26
בסוף מתרגלים- פרק 26
מאת: אלה בר
בסוף מתרגלים- פרק 22
בסוף מתרגלים- פרק 22
מאת: אלה בר
בסוף מתרגלים- פרק 16
בסוף מתרגלים- פרק 16
מאת: אלה בר
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה