כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

אפשר גם אחרת פרק 37

אני תמיד מצפה לדברים שלא בהכרח יכולים לצאת לפועל

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

התחלתי לחפש דירת שותפים חדשה, שוב אותו סיפור מבלי לספר את האמת רק כי אף אחד לא ירצה לגור איתי.
" היי, מה נשמע?" הנרי חזר מהעיסוקים שלו בשעת הערב.
" בסדר אני בדיוק הולכת"
" קחי מפתחות אני לא חוזר לכאן" היא חיפש כמה דברים, פשפש בשולחן אחוז תזזית.
" אתה בטוח תסתדר?" הוא הנהן.
קבעתי עם הוגו לשבת על ארוחת ערב במסעדה אסייתית, הוא טען שמזמן לא אכל במסעדה אסייתית.
" מצטער על האיחור חיפשתי חנייה" החזקתי את התפריט הדיגיטלי בידי.
" תסתכל מה אתה רוצה לאכול יש כאן מבחר" הושטתי לו אייפד נוסף.
" מחר יום השנה של אחותי"
" את בטח חושבת עליה הרבה" הנהנתי.
" תהיתי אולי תוכל לבוא איתי למושב? אני רוצה לבקר בקבר שלה אבל פוחדת להיתקל באנשים שאני לא רוצה"
" מחר לצערי אני מתחיל את העבודה החדשה, מתי את נוסעת?"
" בבוקר" לא הייתי רגועה רציתי שיבוא איתי הוא היחיד שמכיר את הסיפור שלי.
" את נראית מאוכזבת"
" כן, אבל זו אשמתי אני תמיד מצפה לדברים שלא בהכרח יכולים לצאת לפועל למשל ציפיתי שתבוא איתי שתסכים לא לקחתי בחשבון שיש לך חיים משלך" הוא חייך בחמידות כזאת.
" תאמיני לי אני לא אוהב לאכזב אותך, אם תרצי אוכל לקפוץ כשאסיים"
" אני יוצאת בתשע"
" אני מסיים באחת עשרה. יעזור לך?" הנדתי בראשי.
" לא נורא פעם אחרת" חייכתי חזרה.
" יש משהו שאת לא מתחרטת עליו שקרה?" יש אחד, רק אחד שאותו שמרתי בסוד, אני לא מתחרטת שהכרתי אותך הוגו.
" אין לי בדרך כלל חרטות גדולות ואין משהו שאני לא מתחרטת כי אין לי מצפון כמו לרוב האנשים" קבעתי עובדות.
המנות הגיעו לאחר שהזמנו אותן מהר מאוד.
" המנות כל כך יפות!" התלהבתי
" נכון, בתיאבון" תהיתי כיצד הוא מסתכל עליי, האם בתור אסירה לשעבר שאותה הוא מטפח? האם יש לו מעט חיבה אליי?
" הכל בסדר?" תפס אותי נועצת בו מבט.
" כן כן סתם מחשבות"
נהניתי כל כך מהארוחה הזאת ומהשיחה איתו לא רציתי שיגיע הערב, חששתי מהמחר ומהנסיעה למושב. המושב הזכיר לי את העבר, עבר שאני בכל כוחי מנסה לשכוח.

....

" אני רוצה לנסות לגשת לבגרות במתמטיקה" דיברתי אל שאנון שהופתעה מהמשפט שלי. אף פעם לא חשבתי להשלים בגרויות, לא חשבתי שאהיה מסוגלת. למרות היותי אסירה פלילית ולא אסירה ביטחונית אישרו לי ללמוד.
" דניאלה תצטרף אליכן מהיום" שרית הכריזה בקול עייף התיישבתי בכיתה בקצה מקדימה והקשבתי לכל מה שאומרים, לא הייתי ברמה הזאת. לא ידעתי שום דבר על מתמטיקה, אולי רק את החומר של אמצע כיתה י'.
" תפסיקי לחשוב שאת חכמה את גם ככה לא יודעת לחשב אז בגרות?" מורן הדהדה לי בראש.
" מה מספרים יתנו לך בחיים?"
" בגרות אחת לא תצליחי לעבור" אני זוכרת כיצד הקשבתי למשפטים שלה בדמעות, ניסיתי לאטום בכל כוחי את האוזניים אבל בכל זאת שמעתי אותה מדברת אליי ככה.
" דניאלה?" המורה וכל הכיתה הסתכלו עליי, אני לא ראיתי אותם רק שמעתי, מורן נגלתה אליי.
" אני אצליח אני לא טיפשה!" צעקתי, המורה הזעיקה את שרית שלקחה אותי מהכיתה בכוח ובמקום לדבר איתי ולשאול מה קרה שלחה אותי לצינוק.
" שליין? שמעתי שהיה לך לא קל בכיתה. את בסדר?" זו הייתה שאנון שהצלחתי לראות בתוך כל החושך הזה.
" אני כל כך רוצה להצליח בלימודים שאנון אבל היא מופיעה שם כל הזמן עם המילים שלה" הרגשתי כמו משוגעת שרואה אנשים.
" את חושבת שאני משוגעת, נכון? רואה אנשים שלא נמצאים כאן."
" אבקש שיוציאו אותך אני רוצה שנדבר" שאנון הייתה אישה מכילה, היא הקשיבה לכל מה כשאמרתי והציעה שתהיה איתי בשיעורים לפחות בהתחלה, זה עבד. היא אפילו עזרה לי בתרגילים על אף שאין לה שום שיטת הוראה או יותר מדרך אחת להסביר לי. הוגו לקח חופש במשך חודשיים הוא כל כך היה חסר לי, אז החלטתי לעשות לו הפתעה ולהראות לו שאני מסוגלת ללמוד.
" חזרת!" החזקתי את הסורגים חזק וחייכתי לעברו.
" אף פעם לא חיכו לי ככה"
" יש לי הפתעה בשבילך!" הושטתי לו את הדף עם הציון של בחינת הבגרות.
" וואו! אני גאה בך דניאלה!"
" אני רוצה להשלים עוד בגרויות, אתה חושב שאצליח?" הוא הנהן.
" את יכולה הכל דניאלה שליין" כשהוא אמר את זה הרגשתי שהוא באמת מתכוון לזה.

....

השעון המעורר העיר אותי, בדרך כלל השעון אף פעם לא מעיר אותי, וודאי לא רציתי לקום בעיקר לא לבוקר כזה.
" רינה אני באה לביקור"
הדרך נעשית מוכרת ככל שנוסעים למושב, האדמה הופכת לירוקה, הפרחים פורחים הכל נראה יותר מלבלב מלבד הלב שלי שנוסק לרצפה בכל קילומטר.
חניתי את המכונית בחנייה על יד בית הקברות וחבשתי את מסיכת הפנים על מנת שלא יזהו אותי, על אף שזה גורם ליותר תשומת לב להביט בי.
לרינה ולי יש שמות משפחה שונים אבל ראו שאנחנו אחיות שתינו וודאי דומות לאימא, אבא שלה היה פשוט מדי ואבא שלי היה איש נאה אבל אני לא דומה לו למעט העיניים הירוקות שירש לי. יש לנו תמונה יחד שהצלחתי לשמור.
" רינה וינטרוב 12.2.2001-17.4.2013" היא הייתה צריכה להיות בת תשע עשרה השנה, היא הייתה יכולה להיות שחקנית כמו שרצתה ואולי אפילו גם זמרת כי היה לה קול יפה... היא יכלה להיות היום מה שהיא רוצה.
הבטתי בקבר שלה וחיבקתי אותו, היו עוד אנשים שם אבל לא התייחסתי.
" שבע שנים עברו כל כך מהר דניאלה שליין" שמעתי קול מדבר אליי. הסתובבתי, זו הייתה אימא של הילדה, אימא של דר.
לא עניתי אבל הסתכלתי לה באישונים.
" שבע שנים בהן קיללתי אותך ורציתי שתירקבי בכלא" עדיין שתקתי.
" כל יום חיכיתי שתבואי לבקר והינה את כאן מראה את עצמך ללא בושה" בצעדים קלים התקרבה אליי.
" חיכיתי ליום הזה" היא זרקה עליי עגבנייה גדולה שנחתה ישירות בפנים שלי.
" הילדה שלי לא תחזור, ילדה שחפה מפשע בגלל יצורה כמוך" נשכתי את שפתיי מבלי שהיא יכולה לראות. היא המשיכה לזרוק עליי עגבניות מקרטון העגבניות שהביאה איתה, כאילו תיכננה שרק אגיע. לא משתי ממקומי אולי זה הגיע לי לקבל את העגבניות האלו בפנים, התחיל להיות לי קר מהעגבניות שנמרחו לי בכל הגוף.
הסתובבתי אל הקבר והנחתי את ראשי עליו אולי ככה רינה תגרש אותה, אולי ככה אספוג פחות עגבניות.
" חבל שאני לא יכולה להרוג אותך כמו שאת עשית רק אנשים משוגעים הורגים אנשים אחרים" המכות היו חזקות יותר ויותר התגוננתי, השיער שלי נרטב והבגדים היו ספוגים במיץ עגבניות.
לאחר חמש דקות המכות פסקו, כנראה נגמרו לה העגבניות קיוויתי כך לפחות.
" הבאנו את דר לעולם לאחר עשור שלא יכולתי להביא ילדים, את צריכה להיות מרוצה מעצמך עכשיו וגם בבית המשפט עשית מאיתנו צחוק" נכון עשיתי צחוק משום שפחדתי לבכות אז צחקתי.
" אל תבואי לכאן יותר! פעם הבאה אני לא אהיה סלחנית!" היא לקחה את הקרטון הריק ונעלמה.
" אני כל כך מצטערת שהיית צריכה לראות את זה רינה שלי, אני כל כך מצטערת" ניקיתי את כל העגבניות ואז פסעתי לכיוון הבית הישן, הייתה שם משפחה אחרת זרה ולרגעים מסוימים ראיתי שם את עצמי הקטנה, תלמידת בית ספר עם הרבה עצבות.
" הלוואי והחיים שלי היו אחרת ממה שהם" פלטתי אנחה וחזרתי למכונית רעדתי כל הדרך לא הצלחתי להתרכז כל כך.

יש לי שעה שלמה להתארגן ולצאת לעבודה, היום ביקשתי להגיע בשתיים עשרה.
" דניאלה תיכנסי אליי למשרד" הנרי נשמע לא במצב רוח טוב.
" את רוצה להיות השפית הראשית?" לא הבנתי במה מדובר, יש לנו שף.
" מה עם נתן?"
" הוא התפטר הגעתי לכאן הוא חיכה לי אמר שהוא לא מסוגל עם הלחץ ועזב"
" אני לא מספיק טובה עם לחץ"
" למה שלא תלכי לקורס? הם מלמדים שם הכל" קורס?
" כן, אני אשלם אני רוצה שתתנסי בכל"
" איפה הקורס הזה נמצא?"
" הוא מתחיל במדריד, את בעניין?" מדריד? מעולם לא חלמתי על מקום שהוא לא ארץ ישראל.
אני זוכרת שהכלא הציע לי ללמוד תחום מקצועי יומיים לאחר השחרור שלי, סירבתי לא רציתי על אף שהם התעקשו נורא. בנוסף הם דאגו לי לדירה ולכסף במשך חודשיים כחלק מקצבת אסירים משוחררים עד שמצאתי עבודה חדשה ודירה חדשה.
" כמה זמן זה דורש?"
" שנה" שנה זה כל כל הרבה זמן.
" אני רוצה לחשוב על זה" אולי זה מה שאני צריכה, חופש מהכל אבל אני לא יודעת אנגלית. איך אסביר להנרי שאני לא אדע לתקשר שם? זו בושה.
" השיעורים שם באנגלית?" הוא מיד הנהן.
שיט אכלתי אותה לגמרי.
" יש בעיה?"
" לא לא שום בעיה" שיקרתי והלכתי לעבוד כטבחית יחד עם אחמד ומיקה שסייעו לי עד שנמצא עובד מטבח חדש.
" הנרי אני מוותרת על ההצעה" הודעתי לו בסוף היום כשכולם הלכו.
" את בטוחה?"
" האמת היא שאני מאוד רוצה אבל אני... אני לא יודעת אנגלית" הוא הופתע לגלות, בכלא למדתי מעט אנגלית בשיעורים בכלא של השלמת 12 שנות לימוד, מאז לא התעסקתי בזה.
" אתה יכול לצחוק עליי עכשיו"
" אני אעזור לך עם האנגלית אם את רוצה יש לך זמן, הקורס מתחיל רק בספטמבר" זאת אומרת שיש לי שלושה חודשים פחות או יותר.
" אתה בטוח? אתה תוכל לסבול אותי?" הוא צחק והנהן
" אני רוצה שהעסק שלי יצליח ואיתך הוא יצליח, את תצליחי!" עודד אותי כמו שהוגו היה עושה.
" תגידי לי מתי את רוצה שנתחיל. חייכתי אמרתי " מחר" הוא חייך חזרה ואסף את הדברים שלו בזמח שיצאתי מהמסעדה.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
בבקשה המשך
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
לא מפסיקה לרגש ולהפתיע!
למה לכל הרוחות דניאלה לא מספרת מה דר עשתה לרינה?
ברור שאי אפשר לקחת מדניאלה את מה שהיא עשתה והכל...אבל וואו...היא באמת לא עשתה את זה סתם. היא הרגישה שככה היא משיגה צדק לטובת רינה וזה כל כך לא הוגן שדר שהייתה רוצחת בעצמה מתה כקדושה מעונה. דניאלה שילמה על מה שעשתה. דר לא חפה מפשע, פשוט לא.
אוף. בחיי שכואב לי על אמא של דר והכל...אבל על דניאלה כואב לי יותר.
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
הוצאת לי את המילים מהפה! ריגשת אותי תודה על השיתוף מהממת❤
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה