כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בדרך - שתי ציפורים במכה

זאת הפעם הראשונה שיצרתי קשר עם מישהו מהמשפחה. "אמיר?" היא מייד ענתה לטלפון "לפני שאתה מתחיל רק תגיד שאתה בסדר".

אני לא אגדיר עצמי כוותיק אבל שלושה ימי עבודה במוסך בהחלט עשו אותי קצת יותר משופשף בתחום. העבודה בצמוד לירדן היא פשוט ברכה. עבדנו על טרקטורים וריינג'רים בעיקר כשיום אחד דודי גם לקח אותי לעבודה בקיבוץ חולית.

יום חמישי נגמר וביום שישי עובדים רק שני אנשים אז דודי אמר לי בצורה ברורה בסוף היום "נתראה בראשון". מה שאומר שיש לי קצת חופש. ואם להגיד את האמת, מאז אותו טרמפ לצומת גבולות של הבוטניקאי רק רציתי לראות את אותו עץ שיטה במכתש רמון.

הגעתי חזרה לדירה שלי, שעדיין די ריקה ומבאס אותי לשבת בתוכה אז יצאתי החוצה והתיישבתי על הכורסא הקצת שבורה שלי. נותן לגוף לנוח קצת אחרי יום עבודה. עצמתי את העיניים אולי לחמש דקות ופתאום הגיע לאוזניי קול חבטת נעליים כבדות על שולחן הקפה הקטן. פתחתי את העיניים וליה ישבה שם עם כורסא שלא הייתה שם כשסגרת את העיניים. "יש לך אש?" שאלה אותי בנונשלנטיות. "למה את מעשנת?" שאלתי אותה. "לא, הפסקתי" השיבה תוך כדי שהיא מוציא קופסת סיגריות מהתיק שלה ושולפת אחת מהן. "כמה זמן את כבר בהפסקה?". שאלתי בעוקצנות למראה ליה מדליקה את הסיגריה. "איזה יום היום?" ליה שאלה. עניתי לה שחמישי "אז הפסקתי לפני ארבע שעות, אחרי ארוחת הצהריים עישנתי את הסיגריה האחרונה". אמרה תוך כדי שאיפה כבדה.

אני לא בטוח איך להגדיר את ליה. היא לא נחמדה, או לפחות לא מנסה להיות. מצד שני היא גם לא יוצרת ריבים, היא לא נכנסת למצבים שישימו אותה בעמדת של סכסוך. יש בא משהו שמשדר "זה מה שיש, בוא נחיה עם זה".

תוך כדי שליה מספרת לי על ההפסקה שלה מסיגריות מגיע קארו בצעקות שמחה "הופה אמיגוס, פתחתם פה סלון! אני מקווה שאני לא מפריע לדייט הרומנטי של החוצניקים!" חוצניק זה כינוי במושב למי שלא נולד במושב, לפעמים המושבניקים משתמשים בזה בתור ברכה ולפעמים קללה לדוגמא, ירדן הגיע אתמול למוסך ואמר לי "מה קורה חוצניק? מה קורה מחוץ לשער הצהוב?" לעומתו יש את ירמי שהיום בבוקר הכנתי לעצמי ולו קפה, הוא לקח לגימה ואמר בצעקת זלזול "אתה מכין קפה של חוצניק!". לא ניואנסים מסובכים מדי.

קארו לקח כיסא פלסטיק שהיה לו בחצר והצטרף לישיבה מסביב לשולחן הקפה הקטן. "תגידו, איפה אתם שבת? יש מסיבה גדר בשלומית, אתם בעניין?" מסיבת גדר זאת מסיבה טבע די רגילה עם טוויסט קטן ששמור למקומות צמודי גבול - היא ממש קרובה לגדר. לרוב אחרי שעה או שעתיים מגיעים כוחות צה"ל או משטרה ומפנים את המסיבה. קארו סיפר לי שלפעמים הם עושים מסיבות בתיאום עם חבר'ה בדואים מצפון סיני כדי שתהיה מסיבה משני הצדדים של הגדר, תהיתי אם דבר כזה יכול לקרות בגדר ההפרדה בירושלים אבל לא ממש ראיתי את זה עובד. "לא" אמרה ליה בהחלטיות כשהיא מחליפה בין הרגליים שלה המתוחות על השולחן ולוקח שאיפות אחרונות מהסיגריה. "אל תדאגי, אני עוד אביא אותך למסיבה כזאת ובסוף את תתחנני שאקח אותך לעוד אחת" אמר קארו בחיוך. "ומה איתך?" שאל אותי קארו. לא רציתי ללכת, אבל לא באמת היה לי תירוץ "אני נוסע למצפה רמון לשבת, לאחותי רותי". נראה שזה שכנע את קארו אבל זה אומר שאני באמת צריך ללכת למצפה רמון.

אחרי כמה תכנונים קלים שעשיתי בראש הבנתי שאני יכול להוריד כאן שתי ציפורים במכה אחת – אני אגיע למצפה רמון לרותי וככה אתחמק ממסיבת הגדר הזאת ובנוסף אוכל ללכת לראות את עץ השיטה הזה במכתש רמון. שלושתנו התפזרנו כל אחד לעיסוקיו ואני התקשרתי לרותי. זאת הפעם הראשונה שיצרתי קשר עם מישהו מהמשפחה. "אמיר?" היא מייד ענתה לטלפון "לפני שאתה מתחיל רק תגיד שאתה בסדר". אפשר לחשוב שהיא תגיד את המשפט הזה בכל מודאג אבל היא הייתה רגועה, כאילו היא מדברת איתי תוך כדי שטיפת כלים. "אני בסדר רותי, אני פשוט אשמח להגיע אלייך השבת". רותי מיד נענתה בחיוב אבל הזהירה אותי שיש להם כמה דברים של החברים שלה בשבת בבוקר והיא לא תהיה בדירה שלה. "אין בעיה, גם ככה רציתי לרדת למכתש לטייל שם קצת" רותי הופתעה מהתגובה שלי אבל ממש לא התכוונה לערער עליה.

התעוררתי מוקדם ביום שישי למחרת ומיהרתי ליציאה מהמושב כדי לתפוס טרמפים. למזלי דודי בדיוק עבר שם כדי לנסוע לטללים ששוב הרסו לעצמם את הטרקטור של הרפת. הנסיעה עם דודי הרבה פחות מלחיצה מטרמפ רגיל, ככה זה עם בנאדם מוכר יש כבר אלמנט של אמון בין הצדדים. אני ודודי דיברנו על כל מני דברים שקרו השבוע במוסך ועל מה שמצפה לנו בשבוע הבא.
"אתה יודע ילד, אין לי בעיה שתישאר אצלנו במושב ותעבוד אצלי במוסך גם ל-10 השנים הקרובות, להיפך, אני אשמח. אתה יודע שאני כאן בשביל מה שאתה צריך נכון?". לא הבנתי מה דודי רוצה מנסה להגיד. "תשמע, אני לא אשקר לך, אני עדיין די סקרן מה הביא ילד ירושלמי שנראה שהגיע ממשפחה טובה, לעבור לשדי אברהם ולעבוד במוסך. אבל זה עניין שלך, לא שלי. אם תרצה אי פעם להגיד לי אני כולי אוזן, עד אז אני רק צריך ממך דבר אחד – אני צריך מהעובדים שלי אמון הדדי, אני רוצה לדעת שאפשר לסמוך עלייך, אתה יכול להביא לי את זה?". הנהנתי לחיוב "בטח דודי אתה יכול לסמוך עליי, מילה של חוצניק". הוא צחק, פנה שמאלה בצומת טללים וחנה ליד מפרץ האוטובוס. ירדתי מהטנדר של דודי שהמשיך לתוך טללים.

מהר מאוד תפסתי טרמפ למצפה רמון והמשכתי לדירה של רותי. בדרך קניתי שתי חלות ויין כמו שרותי ביקשה ממני. נכנסתי מבעד לדלת הדירה שלה ושם כל הבלגן התחיל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בן זקונים עקוב אחר בן
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
טיולים
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אחכה לך פרק 3
אחכה לך פרק 3
מאת: מיכל .
מאחורי הפרגוד
מאחורי הפרגוד
מאת: כותב למגירה
הלוע נפתח ונכנסתי רואה והוא פלט אותי החוצה עיוור
הלוע נפתח ונכנסתי רואה והוא פלט אותי החוצה עיוור
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
להמיס את החומות
להמיס את החומות
מאת: שרון עפרון
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה