כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 36

אף פעם לא אכלתי תמרים הם הזכירו לי תיקנים או כמו שאומרים בשפה העממית ג'וקים.

בקצה אחד הרחובות מקרוב ראיתי את בת אל מטיילת עם הוגו הכלב, נעצתי את מבטי בהם מבלי שיבחינו בי. בזכותו גיליתי את האהבה שלי לכלבים בדיוק כמו את האהבה שלי לבישול ולאוכל.
" יום רע?" זה היה הוגו שהגיח במדים המוכרים שלו.
" אני מופתעת לראות אותך כאן"
" היום היה היום האחרון שלי בכלא, מחר אני עובר למקום חדש"
" המקום הזה רחוק מכאן?" הניד בראשו.
" אם כך אני שמחה לשמוע"
" אני חוגג עצמאות עם המשפחה חשבתי אולי תרצי להצטרף"
" אני לא רוצה להיות לטרחה, זה בסדר" הייתי מאושרת כל כך שלקח אותי בחשבון בתוך המחשבות שלו. הוא רק חייך, מבלי לדבר או להניד עפעף.

.....

למסדר בוקר האחרון לא הלכתי, הייתי רדומה מדי ופחות עם רצון לגרור את עצמי אל החצר ולראות את הפרצופים העקומים של כל האסירות. ידעתי מה יקרה עכשיו, שרית או כל סוהר או סוהרת יגיעו הינה לגרור אותי בכח. זה בדיוק מה שקרה לאחר לילה של חוסר שינה, שרית מלמלה לי הערות בקושי הצלחתי להקשיב.
זו תהיה קלישאה להגיד שכאן בכלא טוב לי יותר מבחיים האמיתיים, אך זה גם יהיה שקר להגיד שיהיה לי טוב יותר בחיים האמיתיים. אני חושבת שאחת הסיבות שנגררתי לכאן היא כי בחיים האמיתיים לא היה לי רגע אחד של שקט, היה רק רע וכל הזיכרונות שלי מוצפים מרגעים מכוערים עם אנשים מכוערים. זה נכון שלא מהנה לשהות בחדר עם עוד חמש אסירות שיש להן עבר פלילי אבל זה היה עדיף על אבא שלי ועל מורן כל דבר יותר טוב מהם.
" למה לא קמת בזמן שליין? את יודעת את הזמנים וכמה חשוב להקפיד עליהם" הינה הוגו ושרית דיברו איתי כמו שעושים בבית המשפט.
" אני לא מתכוונת להגיד את זה כשהיא כאן" דיברתי על שרית הוא מיד לחש לה משהו באוזן ואז היא הלכה.
" כל הלילה הקאתי לא ישנתי. אתם מצפים ממני לקום מהמיטה אחרי כל זה?"
" למה לא סיפרת?"
" למי אני אספר את זה בשתיים בלילה?" השותפות לתא אחת מהן טענה שהפרעתי לה לישון אז היא לחשה לי בקול להיות בשקט מבלי להסתכל שאני בסדר.
" איך את מרגישה עכשיו?"
" אני לא יודעת יש לי בחילה אולי זה משהו שאכלתי"
יומיים לאחר הרבה הקאות ושלשולים ושכיבה במרפאה הוגו גילה שמישהי שיחקה איתי וגרמה לי לכל זה, היא נענשה אף פעם לא הבנתי מדוע אני מהווה איום על אנשים, מה כבר עשיתי שגורם להם לשחק בבריאות של מישהו אחר?
" שמעתי מה קרה, את בסדר עכשיו?" ניצן והתזמון הלא טוב שלה.
" כן אני בסדר"
" אם הייתי יודעת הייתי עוצרת את זה" גיחכתי היא הסתכלה עליי כלא מבינה מה כל כך הצחיק אותי.
" ניצן את מצחיקה הכלא הוא לא מקום שבו אנחנו עוצרים דברים בנחמדות. זה כלא פה, איך בדיוק היית עוצרת אותן?"
" מדברת אולי זה יעזור"
" את תמימה מדי אין סיכוי שהן היו מפסיקות. עזבי עכשיו אותי שמעתי את משתחררת עוד שבועיים"
" כן! אני לא מאמינה"
" את תסתדרי שם בחוץ אני בטוחה" הזמן שלי עוד רחוק, היא ניסתה לרצוח אני רצחתי העונשים כאן שונים לחלוטין.
" אני אשמח לראות אותך בחייך האמיתיים"
" גם אני" חייכתי באמת התכוונתי לזה.

...

כלא זה לא משחק, בכלא הכל יכול לקרות. הדברים היחידים שאליהם לא נגררתי זה סמים לא יכולתי זה הזכיר לי את אבא, האסירות שהיו קונות סמים נקלעו להתמכרות הן השתוקקו לזה כל הזמן. דבר אחד טוב הוא עשה גרם לי להתרחק מסמים. אני זוכרת איך יום אחד הוא הראה לי את השקית שלו במבט מחייך ומפחיד מיד רצתי לחדר ונעלתי אותו.
" אז איך החיים האמיתיים עד כה? אני זוכר שפחדת להשתחרר מהכלא" נכון פחדתי, פחדתי שארצה לחזור למקום שבו כולם כבר מכירים אותי, מקום שבו אני לא צריכה לדאוג לעצמי מבחינת ארוחות, שגרה וזמן פנוי. אמנם לא ידעתי כיצד לקבל את החיים האמיתיים בתור בגירה אבל זה גם מה שגרם לי לחשוש מה אם לא אצליח למצוא עבודה? לאחר שהשתחררתי עזרו לי בכלא למצוא עבודה שלא שרדתי בה בה שבוע. להיות בין עבודות יכול באמת להכעיס אותי והאנשים היחידים שעליהם אני יכולה לכעוס זו רק אני, זאת אומרת רק על עצמי.
" זה עדיין מפחיד אותי מה אם התוכנית שרציתי תשתבש פתאום?"
" החיים לא תמיד צפויים אבל את תצליחי לצאת מכל מצב אני די בטוח בזה"
" תמיד היית אופטימי"
" נכון" אמר בספקנות.

הוא ליווה אותי עד לשכונה שבה נמצאת הוילה חייך לעברי וחיכה שאיכנס לאחד הבתים. ראשו בצבץ גם מרחוק עד שנכנסתי.

.....

" נתן מה קורה לך היום?" מיקה התלוננה על נתן שהתבלבל כבר בשתי הזמנות.
" מה קורה כאן?" שאלתי הם התמתחו באי נוחות והסתכלו ישר.
" זה נתן הוא לא זוכר את המנה ההיא שהכנת לו, אני לא יודעת מה קרה לו"
" מיקה תני לנו כמה רגעים לבד" היא הלכה, השאירה אותנו בתוך חלל המטבח.
" את הולכת לכעוס עליי, נכון?"
" אני בסך הכל הגעתי בשביל להבין מה קרה"
" רציתי להכין מנה שהכנתי בבית וכולם עפו עליה כמו שאומרים אבל מיקה לא נותנת לי"
" תראה נתן אני בטוחה שהמנה שאתה רוצה להכין טעימה יש לך כישרון בבישול תן לי לשאול אותך משהו, בסדר?" הוא הנהן כאילו פחד לענות לי או שפחד מהשאלה.
" המנה שלך היא מספיק טובה בשביל למכור אותה במסעדה?"
" אני לא יודע"
" מנות ביתיות נועדו בשביל הבית, מנות של מסעדה נועדו בשביל הלקוחות. אם תכין אוכל ביתי שאכלת אותו רוב הסיכוים שלא יבואו לקוחות, אם תבשל מנות של מסעדה שנוגעות ללקוח המקום יהיה מלא עד נפש. אתה מבין? " הוא שוב הנהן.
" מאיפה יש לך ידע כזה בבישול?" רציתי לצחוק אבל לא צחקתי גם לא עניתי, פשוט הלכתי משם והשארתי אותו עם הרבה מחשבות.
" הסתדר?" שאלה אותי מיקה בהפסקה שלה אוכלת תמרים.
" כן, זה טעים?" שאלתי אף פעם לא אכלתי תמרים הם הזכירו לי תיקנים או כמו שאומרים בשפה העממית ג'וקים. כשאוכל לא נראה מספיק מגרה אני לא אוכל אותו, אולי תמרים בנראות אחרת אוכל לקחת אותם בחשבון ולנסות.
" כן, רוצה?"
" מוותרת" ישבתי על ידה שותקת, מתיישבת על הפרגולה כשרגליי באוויר ומנדנדת אותן אחורה וקדימה.
" איך את מרגישה?" שאלה אותי לפתע, איש מעולם לא שאל אותי את זה מלבד הוגו.
" בסדר, מה שלום הילדים?"
" הם מאוד אוהבים את החבר החדש שנתת להם"
לא סיפרתי לה שאת הצעצוע הזה תיכננתי לתת לבת שלי כשתגדל, להעביר אותו מדור לדור גם אם הוא לא מספיק חדש או אופנתי.

....

" עבודה טובה כולם, אתם משוחררים" איתן אמר את המילים האחרונות והתארגן לצאת הביתה. מבעד לחלון ראיתי את הנרי עורם כמה מסמכים ומגיח לפנינו.
" את לא הולכת?" שאל אותי איתן בהתעניינות שהפתיעה אפילו אותי.
" כמה רגעים אלך לקחת את התיק שלי" שכחתי אותו בחדר המלתחות.
" דניאלה חכי דקה" זה היה הנרי שעצר אותי בדרך.
" הכל טוב?"
" כן, את זוכרת בעוד שלושה ימים יום העצמאות" שיט לגמרי שכחתי.
" כן"
" אנחנו נצא בצהריים אל תקבעי שוב דבר"
" מה תגיד להורים שלך כשהם יראו אותי?"
" כבר אמרתי להם שאת מגיעה, אל תדאגי הם לא ישאלו שום דבר"

....

יום העצמאות הגיע, זה תמיד היה מוזר כיצד ימי עצמאות מגיעים מיד לאחר ימי זיכרון שאותם מדגישים לחיילי צה"ל שלא שרדו.
" היי, את מוכנה?" חיכיתי דרוכה בכניסת הוילה עם תיק קטן וכובע.
" לאן אמרת שנוסעים?"
" לפארק כל המשפחה עושה על האש"
" כשסיפרת להורים שלך עליי, מה אמרת?"
" שהזמנתי עובדת שלי לחוות את החג, הייתי צריך להגיד משהו אחר?" הנדתי בראשי בזמן שחגרתי את עצמי. מי שחווה ימי עצמאות וודאי רגיל לכל ההוויה הזאת, מנגלים, ריח של אוכל באוויר, רעש של אנשים. בתור אסירה החג שאליו הרשו לאסירות לצאת הביתה הוא חג הפסח, בשביל לילה אחד של ליל הסדר ואז מיד לחזור וגם זה תלוי לאיזו אסירה ניתנת החופשה זה כרוך בכל כך הרבה אישורים, בהתנהגות האסירהו בותק שלה אך לא בכל הפעמים.

.....

הסתכלתי על שתי האסירות היוצאות מהחדר ממול כאשר שתיהן מלוות בסוהרים.
"שמעתי שהן הולכות הביתה למשפחה רק לסדר" מישהי מלמלה מתוך התא שלי ולעסה מסטיק בצורה מגעילה. היא דיברה אליי משום שאני היחידה שהסתכלה על אותם אסירות.
" שרה בואי יש לך פגישה" שרית הסוהרת הוציאה אותה ואז הייתי לבד בתוך התא, הפתיעה אותי שכולן במטלות שלהן ולי לא הרשו לצאת לאף פעילות במטרה שאנוח מעט מאז שחזרתי מהמרפאה.
" על מה את מסתכלת?" הוגו שהגיח בפתאומיות נעץ בי מבט.
" באסירות האלה הלוואי ויכולתי לקנא"
" מה זאת אומרת יכולת?"
" אתה מבין אין לי משפחה ללכת אליה לחגוג אף אחד גם אם הייתי מהאסירות עם העבירות הקלות יותר, אין לי לאן ללכת"
" חגים זה לא תמיד כייף"
ניסה להגן על המשפטים שאמרתי.
" אפילו את תחושת חוסר הכייף אני לא מכירה" כמעט והתאיישתי.
" מה אתה קורא?" הוא החזיק בספר.
" משהו של העבודה, אכלת?" הנהנתי.
" שאנון אמרה שממחר את יכולה להתחיל סדנאות אחרי ההרצאה בשתיים" הרצאה? איזו הרצאה? ולמה לעזאזל אני צריכה לטרוח לקחת את עצמי לסדנא שאני במילא לא מעוניינת בה?

.....

להנרי הייתה משפחה גדולה אפילו האימא של הסבתא הייתה עדיין בחיים. הבטתי סביב כמעט ולא מוצאת את עצמי, פסעתי לכיוון שפרה ושיחקתי איתה בזמן שהאחרים התעסקו בשלהם.
" מי את?" ילדה בת שבע נעמדה על ידי
" אני דניאלה ואת?" היא הייתה יפה ועיניה הירוקות זהרו בשמש.
היא לא ענתה וחיבקה ברך של אישה יפה אחרת, זו וודאי הייתה אימא שלה שהסתכלה עליי, הילדה הצביעה עליי.
" זאת אימא שלי ואחותי כבר פגשת אותן?" הנהנתי ועדיין לא משתי ממבטי מהן, הייתה לי מועקה גדולה כזאת דמיינתי אותי ואת אימא כאשר היא מחזיקה אותי בידייה וקוראת לי 'מתוקה שלי'. זכרתי את כל הדברים שהיא אמרה לי אבל את הפנים שכחתי, אבא לא רצה שאזכור אותה לכן שרף את כל התמונות שהיו לנו בבית שקשורות אליה. הוא ידע שבתור ילדה קטנה בת ארבע לא אזכור את אימא שלי אלא רק מתמונות.
" אימא זאת דניאלה היא עובדת איתי" הושטתי יד האימא חייכה הושיטה לי יד.
" הנרי סיפר לי שאת מבשלת נהדר!" חייכתי כמעט עד סומק בלחיי.
" אני דפנה וזאת מילי הקטנה" מילי שם כל כך יפה! מילי העבירה איתי את הזמן עד לארוחה, הנרי היה צמוד לאימא שלו אבל לא התלוננתי המשכתי לשחק פריזבי עם ילדה בת שבע מבלי לקטר.
" תתפסי!" צעקה לי מרחוק, הזריקות שלה היו טובות אבל נמוכות השתדלתי לעשות את כל המאמצים.
מילי טענה שהיא התעייפה וחזרה לשבת על הספסל, הנרי בזמן הזה מצא את הזמן להכיר לי שאר המשפחה שלו: אבא שלו ששמו יאיר, דוד של יאיר, אימא של יאיר ואפילו את סבתא של יאיר. אני חושבת שמעולם לא שמעתי אילן יוחסים כזה ארוך ופתאום שמחתי שמישהו קרא בקול " האוכל מוכן בואו לשבת" תודה מי שזה לא יהיה!
" מתי באים שאר הקולגות שלך הנרי?" הסתכלתי עליו מיד ואז הבנתי שאני לא היחידה שהוזמנה.
" הם צריכים להגיע"
אף אחד לא הגיע לא אחרי שעה לא אחרי שעתיים זה שימח אותי מפני שלא רציתי לפגוש אף אחד מהעבודה. ישבנו בפרגולה ושיחקנו מונופול, הם הסבירו לי איך לשחק זה היה סביר, טוב נו לא המשחק אלא כישורי המשחק הלא מפותחים שלי.
" חשבתי את בן אדם תחרותי" אמר לי הנרי תוך כדי המשחק.
" אתה חושב עליי הרבה דברים לא נכונים" הוא חייך והטיל את הקוביות שלו ואז קרא בקול " יש".
" איפה היינו?" שאל על השיחה שבקושי התקיימה.
" לא משנה, אני מוותרת" ישבתי על הדשא וליטפתי את שפרה שוב ושוב צללתי לתוך מחשבותיי

" מה את חושבת על חייזרים?" אופק והשטויות שלו.
" חייזרים?" כמעט צחקתי בקול.
" כן, את מאמינה?"
" אני לא יודעת. אם הם נראים מפחיד אז כן אני לא רוצה להאמין בדברים כאלה" עכשיו הוא זה שצחק עליי.
" אני מתכוון מה אם הם קיימים בגלקסיה אחרת?"
"זה יכול לקרות מה שבטוח אנחנו לא נדע"

...

" מצטער זה נראה שמאוד משעמם לך"
" אני בסדר, תגיד החבר'ה מהעבודה היו צריכים להגיע?"
" לא, אבל אמרתי לכולם שהזמנתי את כל הצוות כשבפועל הזמנתי רק אותך."
" דיברת איתם על ליה?" הניד בראשו.
" אחרי החג אני אדבר איתם" לא ידעתי מה הדבר הנכון להגיד אז שתקתי והסתכלתי על שפרה במקום עליו.

....

" הוגו אתה חושב שהבת שלי תרצה לדבר איתי כשתהיה בת שמונה עשרה?"
" אני... אין לי כל כך ידע בזה אני חושב שכן בדרך כלל ילדים מאומצים רוצים להכיר את האימא שילדה אותם"
" אף פעם לא חשבתי שאהיה האימא שרק ילדה אותה, אתה יודע? זה עונש בשבילי לדעת שיש בעולם ילדה שאימא שלה נטשה אותה, נתנה אותה לזרים" היו לי דמעות בעיניים הוא הסתכל עליי מבעד לתא כאשר הסורגים מפרידים בנינו. זכרתי את התא הזה, הכניסו אותי לתוכו מפני שסירבתי ללכת לאחת הסדנאות וגם רבתי עם שרה על אי צדק שלא היה באשמתי.
" את לא אשמה"
" כן אני כן, אם לא הייתי עושה את המעשה הזה יכולתי לגדל אותה בעצמי"
" ילדה בת שבע עשרה? לבדה?"
" הייתי משיגה עזרה, לפעמים רק בגללה אני מתחרטת על מה שעשיתי ואולי זה העונש על כך שלקחתי חיים של ילדה נענשתי ואני לא יכולה לגדל את הילדה שהבאתי לעולם בעצמי" חיבקתי את ברכיי והסתכלתי למטה בבכי.
" זה בסדר אתה יכול ללכת תן לי לבכות פה קצת" הוא עזב.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני פשוט מתה עליה, על הוגו ועל הכתיבה שלך!
הגב
דווח
2 אהבתי
Maya B
Maya B
ואני עלייך! ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קיץ התמימות
קיץ התמימות
מאת: Someone .
בסופו של עניין
בסופו של עניין
מאת: MrsMor .
השאיפה לאהבה
השאיפה לאהבה
מאת: The Wandering
ליבו של הגיבור
ליבו של הגיבור
מאת: Vena Cat
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D