כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

המלכ״ה - פרק 3

נדב

20.06.20 היום האחרון של הלוחמים. 21:36 הפרידה מנדב

-״אני פה למטה את יכולה לרדת״ נדב שלח לי. לבשתי גינס בצבע שחור, גופיה שחורה צמודה וסוודר. למרות שאמצע הקיץ, סוודר.
ירדתי למטה לכיוון תחנת האוטובוס שמחוץ לביניין המגורים שלי. נדב עמד שם לבוש טי-שירט לבנה ושורט גינס כהה.
״נו אני רוצה לדעת מה המתנה שקנית לי״ אמר לי תוך כדי שהוא מחבק אותי. אין על החיבוקים שלו, אני תמיד מרגישה מוגנת בהם. נדב גבוה ממני בראש ואפילו יותר, כשהוא מחבק אותי הוא תמיד משעין את הסנטר על קצה הראש שלי וגורם לי להרגיש קטנה.
״סבלנות עוד שניה אני אביא לך את זה ילחץ״ הקנטתי אותו.
התיישבנו על ספסל המתכת של התחנה. לא היו הרבה אנשים בחוץ בשעה הזאת. מידי פעם עברו זוגות שהלכו יד ביד, או חיילים שהזמינו אוכל מהשער הראשי. הוצאתי מהשקית את הקופסא השחורה הקטנה שהבאתי. ״קח, בשבילך ממני״ אמרתי לו וראיתי שהוא סקרן. ראו על העניים שלו. ״תפתח״ הוספתי כשראיתי שהוא מתעכב בלבחון את הקופסא. נדב פתח את הקופסא ובפנים הופיעה המצית שקניתי לו. קניתי לו מצית ZIPPO כסופה חלקה. עליה חרוט שמו ובקטן כתוב באהבה דון. ״יואו דון את לא אמיתית! לא היית צריכה משוגעת!״ נדב התרגש ולא הפסיק לחייך מהמתנה. ״זה מדהים תודה רבה לא היית צריכה באמת״ הוסיף והסתכל עלי בחיוך. ״זה דרך קטנה להביע הערכה ולהגיד תודה על כל התקופה״ אמרתי. ״קח, כתבתי לך משהו אתה יכול לקרוא אותו עכשיו או אחר כך, מה שתרצה״
״תקשיבי את פשוט מדהימה זה לא אמיתי. אין עליך. מה כתבת בפתק רוצה לספר לי?״ שאל אותי והבנתי שהוא רוצה לקרוא את מה שכתבתי לו כשהוא יהיה לבד. ״ כתבתי שם תודה על הכל, על היחס, החברות והעזרה. כתבתי לך שאתה בן אדם מדהים עם אופי מיוחד כל כך ושלעולם לא תוותר עליו. כתבתי לך שאני בטוחה שכל הבנות ביחידה החדשה יתאהבו בך בדיוק כמו שאני התאהבתי. כתבתי לך שאתה הכי טוב שאתה אתה. החבר הכי טוב, הלוחם הכי טוב והאדם הכי טוב. פשוט הכי טוב.״
נדב היה בשקט ולא אמר הרבה. הוא חייך חיוך קטן והסתכל עלי. ״את יודעת שאני קצת אוטיסט ברגעים האלה, אני לא יודע כל כך מה להגיד חוץ מתודה״ אמר בלחש ואפשר היה לראות עליו שהוא מתבייש.

נשארנו לדבר עוד שעה ארוכה, דיברנו על הכל - בת זוג שהוא מחכה שתגיע, אקסיות מהעבר, היחידה החדשה והחברים שעוברים איתו.
״השעה כבר 23:00 אני חושבת שכדאי שנלך״ אמרתי לי וקמתי מהספסל. ״דניאל תודה רבה אין עליך. מעריך מאוד באמת״ אמר והסתכל לי עמוק בעניים. חיבקתי אותו דקות ארוכות. הרמתי את הראש וראיתי שהוא מסתכל עלי. נשארנו עומדים מחובקים דקות ארוכות מסתכלים אחד לשני בעניים. אני חושבת שאם הייתי משאירה את הראש שלי מולו עוד כמה שניות יכול להיות שהיה קורה משהו מעבר לידידות.
די! דניאל תתאפסי על עצמך, את לא יכולה לתת לזה לקרות שוב. לא הפעם ולא איתו. שברתי את קרב המבטים ראשונה ונתתי לו חיבוק נוסף. נדב מלמל ביי חרישי ואני הלכתי לכיוון השני.
כשנכנסתי לחדר מישל כבר ישנה. מזל.
״מה קורה איתך דניאל, באמת? הרי בדיוק בגלל דברים כאלה עזבת את היחידה הקודמת״ מלמלתי לעצמי ונכנסתי למיטה. אולי אם אני ארצה מספיק חזק אני אעלים את מה שקרה. עצמתי עניים והתחלתי לחלום. וכמובן מי קפץ לי ראשון לחלום.. נדב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סתם כותבת עקוב אחר סתם
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
נשמע טוב! מחכה להמשך!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סתם כותבת
המלכ״ה - פרק 2
המלכ״ה - פרק 2
מאת: סתם כותבת
המלכ״ה
המלכ״ה
מאת: סתם כותבת
הוא הבטיח
הוא הבטיח
מאת: סתם כותבת
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem