כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 34

אם הייתה לי את האפשרות לבחור הורים הייתי בוחרת אותם בקפידה אבל זה מצחיק נכון? שאני חושבת על זה?

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

קמנו על הרגליים וצעדנו לשולחן, לא דיברנו על הנשיקה הלוהטת בנינו הוא הובך בדיוק כמוני. היה שקט לפחות עשר דקות, אני לא כל כך אוהבת שקט במיוחד לא עכשיו.
" אני"
" אני" אמרנו בבת אחת.
" קודם אתה" מיהרתי לומר
" אני מצטער זה לא היה במקום גם היין השפיע עליי" נישקת אותי בכזה להט ובתשוקה רבה ועכשיו אתה מצטער? התאכזבתי.
" למה להצטער על זה?"
" ליה, אני לא מפסיק לחשוב על הנשיקה שלנו אבל גם על ליה"
" זה ידוע שאתם לא מתאימים"
" גם את ואני לא מתאימים" גם נכון אנחנו אסון מהלך ביחד למרות התשוקה שחווינו אחד מהשני.
" מה אתה הולך לעשות?"
" אעמיד פנים שזה לא קרה"
" איך אתה יכול להעמיד פנים אחרי נשיקה כל כך טובה בנינו?"
" את זה אני גם לא יודע... אני חייב"
" טוב אני הולכת לישון"
שכבתי במיטה ועדיין יכולתי להרגיש את השפתיים המתוקות שלו, חייכתי בעצמי לא ידעתי מדוע התרגשתי ככה.
קמתי בבוקר לבד, הוא לא היה אני חושבת שהוא מתחמק ממני או מתבייש.
גם בעבודה נתקלנו אחד בשני והוא התנהג בכזו מוזרות כאילו עשיתי משהו והוא בכלל זה שנישק אותי אז למה אני מרגישה רע בגללו?
המשכתי לבחוש בתערובת שעזרתי לאחמד להכין והכנסתי לתוך תבנית אלומיניום לתנור.
" דניאלה? בואי איתי למשרד" הוא סוף סוף מתייחס אליי תהיתי במה מדובר.
נכנסנו למשרד שלו הוא עיין בכמה מסמכים ואז הציץ לעברי.
" ההזמנה של יום חמישי עברת עליה?" הנהנתי.
" היה חסר משהו?"
" כן, שמן וביצים היה חוסר הוא אמר שישלים את ההזמנה מחר ציינתי את זה בעמוד הבא" הוא העביר לעמוד הבא.
" יופי, טוב את יכולה ללכת"
" אתה באמת הולך להתעלם ממני?" הוא לא הסתכל
" טוב אל תסתכל רק אל תגרום לי להרגיש שאני אשמה בכל מה שקרה" פתאום הוא הסתכל עליי.
" את מרגישה אשמה?" הנהנתי
" אני מרגישה שעשיתי לך משהו רע ואתה פוחד אפילו להסתכל עליי"
" אני פוחד מעצמי לא ממך. אני פוחד שאפגע בך ובליה קשה לי לשלוט במה שאני מרגיש" מה אתה מרגיש?
" מה זאת אומרת?"
" אני לא יודע את מבלבלת אותי, דניאלה ואחרי הנשיקה שהייתה בנינו אני מעדיף להרחיק אותך ממני" הורדתי את ראשי מטה והלכתי משם מאוכזבת.
העבודה הייתה מרובה וכמו זומבי השתלטתי על כל הדברים. ליה הגיעה באמצע העבודה זה מה שהיה חסר לי לפגוש אותה ולראות כיצד היא מתחנפת אליו.
" עבודה טובה כולם, מחר לא נעבוד נצא לקמפינג של שלושה ימים בצפון קחו בחשבון שיהיה קריר" קמפינג? אף פעם לא ישנתי בחוץ, זאת אומרת באוויר הקר. כולם קראו קריאות עידוד ואפילו התרגשו לא ידעתי אם להתרגש משום שמעולם לא הייתי בקמפינג.
חזרתי לוילה אחרי העבודה היא הייתה רק לרשותי, הייתי לבד הנרי לא שהה בה הנחתי לעצמי לחשוב שהוא חזר לליה.
לא הפסקתי לחשוב על הקמפינג תהיתי איך זה יהיה? עם מי אחלוק אוהל? ומה נאכל שם?

אוטובוס אסף אותנו מהמסעדה, הבנים העלו את כל הציוד והמזון הנדרש, כולם ישבו מאחורה ושמו שירים, אני התרחקתי מהרעש וישבתי שני מושבים אחרי הנהג אולי אצליח לישון עד שנגיע ליעד.
" אתם מוכנים?" שאל הנרי.
" רגע חכו לי!" שמעתי פתאום מרחוק וראיתי את ליה רצה עם המזוודה שלה. נהדר זה מה שהיה חסר לי, ליה והפינוק שלה.
" הגעת, שבי אני אשים את המזוודה שלך הוא ירד ושם את המזוודה שלה בתא המטען.
" תכירו כולם זאת אישתי ליה"
" הי ליה" נופפו לה, אני העמדתי פנים שנרדמתי.
הרעש באוטובוס חרה לי, המוזיקה הייתה מתבכיינת לא יכולתי לסבול את זה יותר.
" אתם מוכנים להשתיק את הדבר הזה!" כעסתי זה לא הבהיל אותם והם הגבירו את הווליום.
קמתי מהמושב והתקדמתי לעבר הרמקול שממנו בוקעת המוזיקה.
" תן לי את זה" כיביתי את הרמקול וחזרתי למושב שלי הם העירו כמה הערות ואז הדליקו שוב.
" אני לא מבינה אתם לא מבינים עברית?" כעסתי כולם הסתכלו עליי.
" תן לי את זה" ניפצתי את הרמקול לשניים, התעצבנתי שהם לא הקשיבו לי.
" קח" החזרתי לו אותו מפורק הם כולם היו בהלם מהתנהגות שלי, רציתי שקט כמה קשה היה לקבל אותו?

האוטובוס עצר באחד הנחלים שבצפון, התמקמנו באחת הרחבות על יד הפרגולות ומקום שדי יספיק להקים בו את האוהלים של כולנו.
" אנחנו יכולים לדבר?" הנרי לקח אותי הצידה נו באמת מה עכשיו?
" זה לא היה בסדר מה שעשית באוטובוס"
" ממתי הדברים שאני עושה הם עניינך? מה אתה רוצה?"
" שתתנצלי בפניהם"
" מה הקטע שלך עם התנצלויות? אני לא מתנצלת"
" אני יודע שקשה לך אבל הדברים שאת עושה הם לא אנושיים"
" הצחקת אותי"
" אף אחד לא ירצה להסתובב איתך או לדבר"
" אני לא מחפשת חברים אם לשם אתה חותר ואני לא הולכת להתנצל"
" קצת צלם אנוש לא תזיק לך"
" אל תגיד לי מה יזיק לי ומה לא, לא רק אני חסרת אחריות כאן"
" את טוענת שאני חסר אחריות?"
" כן! קח אחריות על הדברים שאתה עושה במקום ללכת ולהתחנף מחדש לאישתך שאתה לא ממש מחבב" הוא סתם לי את הפה.
" את מוכנה להיות בשקט?" לקח אותי רחוק יותר.
" אוקי אני לא אבקש ממך שום דבר רק דבר אחד, את מוכנה להתנהג במהלך הקמפינג הזה כמו שצריך? עד שנסיים"
" בסדר אבל לא אתאפק אם עוד פעם אחת הם יפעילו את המוזיקה הזאת" הוא צחק והנהן.
הקמנו כולם את האוהלים, ליאת ואני היינו באותו האוהל היא ניסתה לשמוח כשהתבשר לה שאנחנו חולקות את אותו ה"חדר" עד מחר, גם אני לא שמחתי באותה המידה אבל לא התלוננתי.
" באיזה צד את רוצה לישון?"
" פה" הצביעה על צד ימין
" אוקיי, אני יוצאת לעזור עם ארוחת הערב" הנחתי את המזוודה שלי ויצאתי.
אחמד, מיקה שהביאה את הילדים שלה הנרי ואני הכנו את ארוחת הערב, כל השאר שחו בנחל או שיחקו דמקה בפרגולות האחרות.
" תעבירו לי את הכרוב" ביקשה מיקה העברתי לה.
" נבו מרים לא לריב!" היא דיברה אל הילדים שלה שהתווכחו על צעצוע.
עזבתי את המלפפון בשקט והלכתי אל הילדים שלה שעצרו ברגע שראו שהגעתי.
" איך קוראים לארנב שלכם?" שאלתי
" טופי" שניהם ענו ביחד
" למה אתם רבים?"
" זה הזמן שלי לשחק עם טופי והיא לא נותנת לי אותו" הוא בכה.
" יש לי רעיון, אני יכולה את טופי לרגע?" הילדה היססה אחר כך נתנה לי.
" למה שלא תשחקו יחד עם טופי?"
" לא זה לא הוגן" הילד אמר
" אל תזוזו אני כבר מגיעה" רצתי אל המזוודה שלי שם שמרתי על בנצי הדובון שהייתי משחקת איתו, רינה ואני.
" יש לי חבר חדש לתת לכם במתנה אבל אתם צריכים להבטיח לי שתשמרו עליו ולא תריבו יותר" החבאתי את בנצי מאחורי גבי.
" חבר חדש? צעצוע?" הם התרגשו, הנהנתי.
" מבטיח!"
" גם אני! זה באמת מטופש לריב על צעצוע"
" תכירו את בנצי, הוא דובון חכם מאוד הוא שומע הכל כשילדים רבים או בוכים אז הוא עצוב ואם הילדים שמשחקים איתו שמחים הוא שמח הוא אוהב שמשחקים איתו ואפילו מדבר!" לחצתי על הבטן שלו והוא דיבר.
" את נותנת לנו את הדובון שלך?" שאלה מרים, הנהנתי.
" רק אם תבטיחו לי שתשמרו לי עליו"
" מבטיחים!"
" בסדר אם כך קחו ואל תדאיגו את אימא" הם הנהנו ושיחקו יחד פעם עם טופי ופעם עם בנצי וכל הזמן החליפו תפקידים.
" תודה" לחשה לי תוך כדי עבודה מיקה, חייכתי.
" מיקה בואי נשים את הירקות בסיר" אחמד ביקש ממנה, נשארתי עם הנרי עדיין חותכת את הירקות לסלט.
" יש לך לב טוב דניאלה" הוא דיבר אליי מבלי להסתכל.
" זה לא היה משהו מיוחד רציתי שהם ייהנו כאן"
" בזכותך הם ייהנו" הוא עדיין חייך.

" בואו כולם לאכול!" הכרזנו בקול מול השולחן הערוך.
" איזה ריח!"
" בתיאבון!" אמרה מיקה והושיבה את הקטנים שלה סביב השולחן, הם חלקו חוויות וסיפרו בדיחות לפעמים צחקתי ולפעמים לא היה מצחיק בכלל.

ליאת לא הפסיקה לנחור בכל האוהל, התעוררתי מוקדם והשמש התחילה לזרוח. העדפתי לצאת מהאוהל להביט בזריחה במקום להמשיך לשמוע את הסימפוניות הבוקעות ממנה, התבדחתי על חשבונה ויצאתי מהאוהל לכיוון הנחל.

....

" רינה את אוהבת את השקיעה?"
" כן, היא כל כך יפה!" קולה נשמע כה מהופנט, חייכתי לעברה והבטתי בעיניה הכחולות שזהרו.
" את חושבת שאבא איש רע?" פלטה פתאום.
" בואי לא נדבר עליו ונמשיך ליהנות מהיופי" לא רציתי להגיד לה שיש לה אבא רע, שאני חושבת שהוא רע רק כי הוא אביה הביולוגי. זה יעשה לה רע אם אספר לה מה אני באמת חושבת עליו.
" טוב" מלמלה והמשיכה לצפות בשקיעה עד שהיא שקעה.

...

" נדודי שינה?" סובבתי את הראש וראיתי את הנרי עומד.
" לא הצלחתי לישון כמו שצריך הסימפוניות של ליאת קולניות מדי" הוא צחק.
" גם אצלי, ליה לא מפסיקה" לפחות משהו היה משותף לשתיהן.
" המים נעימים" נגעתי בידיי במים אך לא העזתי לשים את הרגליים בתוכם.
" מה השעה עכשיו?"
" חמש וחצי" הסתכל בשעון שלו.
" אני יכול להצטרף?" הנהנתי, הוא שכשך את רגליו בתוך המים הכובע שעל ראשו היה מעט מצחיק אבל הלם אותו מאוד.
" אני לא מפסיק לחשוב על הנשיקה שלנו" התוודה בפניי.
" חשבתי שלא מדברים על זה"
" אני יודע אבל... אם יש משהו שהייתי רוצה לראות זה את הפנים שלך"
" נולדת עם זה?" הניד בראשו.
" זה התחיל כשאימא שלי עזבה את הבית"
" אני יכולה להבין את ההרגשה גם אותי אימא עזבה"
" אני זוכר את הפנים שלה אבל לא יכול לזכור שום פנים אחרות"
" למה אתה רוצה לראות את הפנים שלי?"
" אני בעצמי לא יודע את מסקרנת אותי"
" אני לא כזאת מסקרנת וחוץ מזה כדאי לך להתרכז באישה שלך אני לא בחורה שכדאי לך להתרכז בה"
" דווקא כשאת אומרת את זה עכשיו זה מסקרן אפילו עוד יותר" שיט זה לא מה שאמור לקרות.
" אתה עדיין מצטער על הנשיקה שהייתה בנינו?"
" אני לא יכול לשכוח אותה" זה לא אותו הדבר.
" כדאי שנחזור תיכף כולם יתעוררו.
" הם יקומו עוד הרבה זמן. את יודעת אני סקרן לגביך"
" כבר אמרת את זה"
" אני מתכוון יש סיבה למה את מתנהגת כמו שאת מתנהגת ניסיתי לחשוב הרבה פעמים אבל לא הצלחתי להגיע לתשובה"
" לא כדאי לך לדעת אתה תרצה להרחיק אותי ממך בוודאות!" לא שהוא לא עושה את זה עכשיו.
" חשבתי שיש לך אימא" טענתי משום שהוא דיבר עליה בעבר.
" אימא חורגת היא גידלה אותי היא אישה טובה" קינאתי פתאום, התחושה הזאת של לקבל תחליף לאימא שנטשה מנחמת יותר מלא לקבל אף אחד.
" אני לא זוכרת שום דבר מאימא שלי אפילו לא את הפנים"
" זה עצוב"
" היא פשוט החליטה יום אחד לעזוב ולהשאיר אותי ואת אחותי עם אבא שלי"
" הוא לא היה אבא טוב בכלל" המשכתי כאילו שרציתי לדבר על זה עם מישהו.
" אם הייתה לי את האפשרות לבחור הורים הייתי בוחרת אותם בקפידה אבל זה מצחיק נכון? שאני חושבת על זה?"
" זה לא מצחיק, גם לי היו מחשבות כאלו"
" אבא שלי מת ואת אימא שלי לא הצלחתי למצוא, כשאמצא אני לא יודעת איזה רגשות יציפו אותי" העיניים שלי זלגו בשקט הוא הסתכל עליי שברירית וכאובה.
" אני בטוחה שהיא מצאה לה משפחה חדשה ואפילו הביאה ילדים חדשים"
" אל תהיי עצובה"
" כל החיים האשמתי את עצמי בכך שהיא הלכה, אפילו אבא שלי היה אומר את זה" אולי באמת אני אשמה בכך שהיא עזבה את הבית.
" ילדים לא אשמים במה שההורים שלהם עושים, אל תאשימי את עצמך"
" תמיד קינאתי במשפחות איך אצלם חוגגים חגים, שרים שירי חג. כל פסח הייתי יושבת במדרגות של הבניין ומקשיבה לקולות השכנים כשהם שרים מתוך הגדת הפסח, הצטרפתי יחד איתם בשקט מבלי שישמעו" הוא חיבק אותי, ידיו הגדולות חיבקו אותי לא משו ממני.
" אל תבכי"
" אני מתארח ביום העצמאות אצל המשפחה שלי, למה שלא תבואי?"
" לא לא ליה תשאל למה אני מגיעה"
" ליה לא חוגגת את יום העצמאות. המשפחה שלה לא תהיה, ליה איבדה את אחיה בצבא מאז הם הפסיקו לחגוג"
" לא ידעתי"
" זה בסדר הם לא מדברים על זה יותר מדי, אז תבואי?"
" מתי יום העצמאות?"
" עוד ארבעה ימים"
" בסדר אגיע" חייכתי כשכל הדמעות מרוחות על הפנים שלי, הוא ניגב לי את הדמעות עם ידיו והסתכל עמוק אל תוך עיניי גם אם אינו יכול לראות את הפנים שלי באופן וודאי.
" מה?" שאלתי הוא לא הפסיק להסתכל עליי.
" שום דבר, שנחזור?" הנהנתי הוא שיחרר את הידיים שלו מגופי קם והושיט לי יד על מנת שאקום. בדרך חזרה היו כאלה שקמו ואפילו התעמלו על הבוקר, מיד ניגשתי להכין ארוחת בוקר. נעצתי מבטים בהנרי ובליה, לא אהבתי אותה ידעתי שיש לה אינטרס כלשהו, לא מדובר בכסף אולי במשהו אחר לא הייתי סגורה על זה.
" הוא מצא חן בעינייך?" שאלה אותי מיקה תפסה אותי מסתכלת עליהם.
" לא הם פשוט זוג חמוד" בקושי הצלחתי להגיד את זה.
" כן, בחור מצליח כמוהו מגיע שיאהבו אותו" ליה לא בדיוק עונה לקטגוריה של מישהי שאוהבת אותו.
" בטח קשה לך לתזמן בין הילדים לעבודה"
" אני מסתדרת הם ילדים נהדרים לפעמים מטריפים אותי אבל בסך הכל ילדים טובים" צחקתי
" בעלי אפילו לא רוצה לראות את הילדים שלו"
" הפסד שלו"
הלוואי שלי הייתה את ההזדמנות הזאת לראות את הבת שלי.
" נראה שאת מבינה בטיפול בילדים" הנהנתי
" את צריכה לשמוח שיש לך כל דקה איתם, אני מקנאה" פלטתי אנחה והיא לא בדיוק הבינה על מה אני מדברת.
" כמה זמן לא ראית אותה?" ואז היא שאלה כאילו הבינה שיש לי בת.
" שבע שנים... כל הזמן אני חושבת עליה היא בטח כבר כל כך גדולה ולא יודעת על קיומי"
" זה לא נכון היא בטח שואלת את עצמה כל הזמן ילדים לא טיפשים"
" אני כל כך מתגעגעת אליה"
" אני מצטערת ילדונת" ניחמה אותי בזמן שמחיתי את הדמעות בשקט.
" תוכלי להשאיר את זה בנינו?"
" בוודאי אל תדאגי" היא חייכה משהו במיקה גרם לי להבין שיש נשים טובות אחרי הכל.
" אני חושבת שאת ואני נסתדר היטב" הוסיפה, הסכמתי איתה.
" בואו נשחק משחק!" הציעה ליאת בשעת הערב, מיקה השכיבה את הילדים לישון ותירצה שהיא עייפה וזקנה למשחקים.
היינו עשרה, תהיתי איזה משחק נשחק.
" אז מה משחקים?" שאלתי בקול והצטרפתי למעגל.
" אמת או חובה" שיט, נדפקתי לגמרי אני בחיים לא אגיד אמת רק חובה!
" אוקיי"
" כל החוקים תקפים מי שלא רוצה לשחק שלא יצטרף" הם הכריזו.
" למה אתם מתכוונים?" שאלה ליאת התמימה.
" אמת או חובה של אנשים מבוגרים לא משנה אם את בזוגיות או נשואים" היא הנהנה.
גפן סובבה את הבקבוק הוא נעצר על יובל וליאור, יובל חשב על אמת לשאול את ליאור שפחדה מחובות. היא נאלצה לספר על הדייט הכי מביך שהיה לה. החובות במשחק לא היו נועזות גפן קפצה לנחל באמצע הלילה, ליאת רקדה ריקוד טווארק עם גל וליה הייתה צריכה לרוץ יחפה על שדרת האבנים היא צעקה וכולם צחקו.
ליאור סובבה את הבקבוק הוא נעצר עליי ועל גל.
" זה מעניין" כמה הכריזו.
" אמת או חובה?" שאל אותי.
" חובה" הוא עשה את עצמו חושב, גל ידוע בתור אחד שיש לו כבר כמה מהלכים לפני כולם.
" חובה עלייך להחליף חולצה עם מי שנמצא מולך" זה היה יובל או אלוהים מכולם דווקא הוא? זה הולך להיות מצחיק.
" לא פייר!" הוא צעק.
" תוריד את החולצה" הוא הוריד אותה הלכתי למקום אחר ללבוש את החולצה שלו וכשחזרתי התפקעתי מצחוק עד כמה הלמה החולצה הורודה שלי את יובל.
" תורי לסובב" סובבתי את הבקבוק עכשיו תור גפן וליאור. זה התחיל להיות נועז יותר גפן הייתה צריכה לשים קרח בגב שלה במשך עשר שניות. זה היה קר אבל לא הפסקתי לצחוק! לימור הייתה צריכה לנשק את הבחור שבעיניה נראה הכי טוב אז היא נישקה את יובל. ליאת הייתה צריכה לספר על הפעם הראשונה שלה שלא עניינה אותי בכלל. צחי השקט סוף סוף הגיע תורו הוא היה צריך לשיר בלדה לבחורה הכי יפה בעיניו הוא בחר בי, אני לא עמדתי בזה וצחקתי בקול.
" חובה עלייך לאכול כפית חרדל!" ציוו עליי, לא אהבתי חרדל אבל אין דבר כזה לא טעים בכלא למדתי שאפשר לאכול כל דבר שאוכלים אותו, שלומי וגדל.
" חובה עלייך להרים את החולצה במשך עשר שניות" הם ציוו על שני, יובל וגל נעצו את עיניהם בחזה שלה היה לי כל כך לא נעים בשבילה.
" דניאלה תורך!"
" לפני שתמשיכו אני פורשת לישון" הכריזה ליה בקול ופיהקה פיהוק חזק.
" אתה נשאר?" פנתה לגמרי שהנהן.
" אז לילה טוב לכם" אמרה והלכה לכיוון האוהל שלה.
" נו מה החובה שלי?" כמעט נרדמתי בעצמי
" חובה עלייך לנשק את המנהל שלנו במשך דקה כמו סצינה מסרט"
" אתם מתכוונים להנרי?" הם הנהנו.
" אבל הוא נשוי" סיננתי
" דיברנו על זה שזה לא משנה זה רק משחק, מה אתה אומר בוס?" מה כבר הוא יגיד? שלא אכפת לו?
" ליה תהיה בסדר עם זה"
" למה הכוונה כמו סצינה מסרט?" שאלתי שוב
" עם תשוקה אני יודע..." הוא אמר.
" אני מוותרת" סיננתי וקמתי מהמקום, הם קיטרו ואמרו שאני לא כיפית במיוחד.
כולנו התפזרו לאוהלים אני למקלחת. יצאתי מחדר המקלחות ונכנסתי לאוהל ליאת כבר ישנה את הנחירות שלה שומעים כל כך חזק.
" איך אני אמורה לישון ככה?" התרגזתי וישבתי בפרגולה איפה שמואר.

....

גררו אותי אזוקה ברגליים ובידיים אל תוך המשפט, ככה עושים לרוצחים לאסירים אחרים יש תנאים טובים יותר.
זה היה השימוע הראשון שלי זיהיתי את ההורים שלה יושבים בצד התובע, ישבתי בכיסא שלי כששני שוטרים הקיפו אותי ועורך דין שמימנו לי מהמדינה ישב קרוב.
" מודה באשמה" כמעט לא הייתי מרוכזת אבל זה מה שהצלחתי לשמוע מפי עורך הדין. אמרתי לו שיגיד שאני אשמה כי באמת התכוונתי לכל מה שעשיתי.
" דניאלה שליין האם בשעה תשע ארבעים וחמש בתאריך 23.9.13 יצאת מהבית שלך והלכת אל הבית של הנרצחת?" הנהנתי
" האם החזקת באקדח?" אמרתי כן.
השאלות לא פסקו, לא שיקרתי, לא המצאתי שום דבר תיארתי הכל בדיוק כפי שהיה ואז צחקתי בקולי קולות. איש לא הבין מדוע, לא השופטת, לא עורך הדין האידיוט שלי ואפילו לא השוטרים.
" גברת שליין תירגעי" לא הצלחתי לשלוט בעצמי לכן הוציאו אותי משם לפני שהשופטת תיתן לי הערה על שיבוש הליכי המשפט.

המשך יבוא...
שוב פרק חדש מה אתם אומרים?
לילה טוב

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
פרק מושלם!!!
לא מפסיקה לאחל לה שרק תהייה מאושרת...
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D