כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

אישתי לא אוהבת את הים

הקורונה כבר ממש בנתה לעצמה שם ולדעתי הבירה בשמה תהיה המפורסמת בעולם. דוגמה לזה שאין דבר כזה פרסום רע.

פרק צ
עוברים לתוכנית ב
נסתכל על בתים ב rbnb נאתר אותם בשטח וניכנס לראות. בדרך לבית הראשון עצרנו במקום שפיג' המליצה, פגשנו את - שם סניאסי - שאנחנו לא זוכרים אז אקרא לו רוב. אלמן טרי בעל חווה עם 3 בתים שאינו רוצה להשכיר כי הוא רוצה להתאבל בנחת. רוב בן שבעים. את העיניים הירוקות שלו והפנים היפות מכסה זקן ארוך ולבן והוא רוב היום עושה מדיטציה ונמצא בעולמות אחרים, אולי עם אישתו. הזמנו אותו לקפה במרפסת שלו. הפרצוף הכואב שלו לאט לאט התחלף בחיוכים קצרים כשעולים ונעלמים ברגע שהוא מבחין שברחו לו. הוא הכין לימונדה לילדים ואנחנו שתינו תה. עלמה ודור מלאו את השקט בקולות השתובבות ואנחנו שמענו סיפורים על אישתו וחוויות מחיים של אדם בלי גיל. בסוף השיחה הוא שאל אם נרצה בכל זאת לראות את הבית שהוא לא רוצה להשכיר. לא התעמקנו בחדרים כי היה נראה שיש הרבה והמקום היה מושלם. וגם החווה וגם רוב. הרגשנו שמצאנו בית להתבודד בו ורוב הרגיש שמצא דיירים איתם יהנה לעשות גיחות מהבדידות שבו. רצינו לחזור לפיג' לספר לה על השידוך המוצלח. כשהתחלנו הליכה לכיוון היציאה רוב אמר שאולי כדאי שרק נכנס לראות את המטבח. המטבח שלו היה יפה אבל לא הבנו מה הדחיפות.
"מכאן יש לכם כניסה למטבח.. אני לא מבשל הרבה ככה שלא אפריע"
כניסה למטבח?
מטבח משותף.
איך לא שמנו לב שלא היה בבית שהראה לנו מטבח?!
נפרדנו לשלום מרוב ומהבית והרגשתי שקצת שברנו לו את הלב וגם לנו אבל גם שאולי פתחנו לו שוב את הבית ומישהו אחר יזכה לשמח אותו. החלפנו מספרים והבטחנו לעצמנו שנחזור לתה לפני שנעזוב את האזור. לא חזרנו.
איתרנו במפה את הבית מ rbnb והוא היה נראה מקסים. יצא אלינו כלב נובח וגבר בין 60 מבולבל שיש בני אנוש בשער. הסברנו שבאנו לראות את הבית והוא הביע חשש על כך שהגענו לבית דרך אתר שלא מפרסם כתובת. ניסינו להראות פרצופים לא מזיקים ולהשתמש בילדים ובכל רעיון שהיה לנו על מנת לא להצטייר כמו הסטוקרים שאנחנו. למזלנו זה עבד ויצאנו לסיור בחלקה שלו ולבסוף העלה אותנו על השביל המוביל לבית בקצה. עכשיו באמת סגרנו על בית. בית על הר שזה העיקר, ומדהים ביופיו זה פלוס. אישתו אוולין התאהבה בילדים והוא ברום ואני בכלבים. בערב ראש הממשלה הודיעה על סגירת שמים והסגר שנכנס תוך יומיים לתוקף ואנחנו קיבלו טלפון מאוולין שהבת שלהם חוזרת עם המשפחה מאוסטרליה כדי להיות איתם בהסגר כי אין להם עבודה וכסף. האופציה של הבית ירדה ונראה כי ברגע כולם במדינה השלימו פער בטירוף הקורונה של שאר העולם. היא הפנתה אותנו לעוד בית לא רחוק מאיתנו ולמחרת נסענו אליו. שם פגשנו את עמית מנתניה, נשוי לניוזילנדית + שניים וגרים במשק של המשפחה שלה. היה כיף לפגוש ישראלי במצב הזה של השיגעון. הם ווידאו איתנו שלא משנה מה נפנה אליהם אם נצטרך וזה היה מרגיע. הראו לנו את הבית והכל תוך שמירה על מרחק, בלי מסכות וכל התחפושת אבל עדיין הרגיש הזוי לחלוטין. בדרך לראות את הבית כבר הסתובבנו חזרה בזמן שהבת השניה התקשרה לאמא להודיע שהיא חוזרת עם המשפחה מהאי הצפוני כדאי להיות ביחידה של המשק בזמן ההסגר.
נראה שהרבה בתים נסגרים כי המשפחות חוזרות להורים והזמן טיפה דוחק. משפחת עמית נתנו לנו חיבוקי שלום באוויר והרבה ברכות איתם המשכנו ליעד הבא.
קצת לפני ייאוש מצאנו בית שממש אהבנו. מבודד יחסית עם פרות ותרנגולות ועזים לשחק איתם. פגשנו את בעלת הבית המתוקה וחיכינו לבעלה איתו סוגרים את העניינים, ככה היא אמרה. כשהוא הגיע הבנו שזה הזמן ללכת. ניסינו ממש לחבב אותו. ממש. אבל זה היה בלתי אפשרי. הוא היה פשוט לא אהיב ולא חביב. אפשר לומר שבחיים לא פגשתי אדם כזה.. שאין בו דבר חביב להאחז בו. לאחר ששמע שאנחנו מישראל השיחה התמקדה בעיקר בזה. אחרי שיחה של עוד שעה הסתבר שהוא לא בדיוק פרו פלסטיני אלא יותר אנטי ישראלי. אבל זה רחוק מלהיות הדבר הכי מעצבן בו. רחמתי קצת על אשתו המתוקה שמבלה את חייה איתו אבל לא ריחמתי מספיק כדי לגור שם ולארח לה חברה. שמחנו שדור ועלמה לא שברו כלום בשעתיים של השתוללות בבית והמשכנו בנסיעה.
הקורונה כבר ממש בנתה לעצמה שם ולדעתי הבירה בשמה תהיה המפורסמת בעולם. דוגמה לזה שאין דבר כזה פרסום רע.
בחנויות נגמרו החומרי חיטוי לידיים והמסכות. המוצרים בסופר כמו קופסאות שימורים, פסטות, לחם, נייר תועלת ועוד.. מוגבלים ל 2 יחידות למשפחה ואנשים מתכוננים להסגר. אנחנו קונים אוכל, בגדים לילדים לחורף שמתחיל, משחקים וסמי הרדמה למקרי שהם ישגעו אותנו. עדיין לא ברור אם אנחנו ניקח אותם או הם.
קמנו בבוקר ואחרי טיול עם הכבשים של פיג' המשכנו לסבב שלישי בחיפוש. עברו רק כמה ימים אבל אין מה להשוות להלך הרוח של האנשים. כול הבתי אירוח באזור רשמו שהאירוח סגור. אף אחד לא רוצה להשכיר. אנשים מדברים איתנו מתוך הבית מרחוק בלי שרואים אותם או הם אותנו, רק חריצים מרוחקים בדלתות. כולם מורידים את השלטים להשכרה ומתבצרים בבתים לקראת האפוקליפסה.
רום מחליט לעשות נסיעה של ארבע שעות לבית שראינו ב rbnb בגולדן ביי. אזור קסום שרצינו להיות בו ולא הספקנו.. זה היה נראה לי לא נורמלי לנסוע ארבע שעות לכיוון, לבית שראינו באתר בלי לדעת איפה הוא בדיוק ממוקם ואם הוא בכלל יתאים. אבל לא היה לי רעיון שפוי יותר להציע.
כשהגיע לאזור של הבית הוא הראה תמונות של הבית לאנשים בצד הדרך והפנו אותו לבן של הבעלים. הוא נכנס אילו לחצר והוקף ספק סוסים ספק כלבים רצחניים שנובחים עליו. מהחלון הציץ פרצוף מפוחד שהצהיר כי אין אפשרות לדבר ואפשר רק להזמין דרך האתר. לימים הסתבר שהמציץ המפוחד זה קייסי. מכור לקוק שלעיתים נמצא בטריפ פרנואידי כמו בשעה שרום ביקר אצלו וכשהוא שפוי הוא אחלה גבר. בדרך לחפש את ההורים שלו בתקווה שהתפוח נפל רחוק מהעץ, רום ראה מישהו תקוע בצד הדרך ועצר לעזור לו. זה היה B. J סטלן חמוד שגר בקארוון ביער שלו ומספק עצים לכל הסביבה. B. J סיפר לרום על זוג שאולי ירצה להשכיר את הבית כי הם נוסעים מחר לאי הצפוני לבית השני שלהם לזמן ההסגר.
ג'ני הייתה בשוק שבזמן שהיא עם כותנת מורידה כביסה מהחבל נכנס אוטו לחצר וממנו יורד זר שטוען שהגיע לגבי לשכור את הבית. בית שהיא לא פרסמה בשום מקום ואפילו בעצמה לא ידעה שהחליטה להשכיר.
משיחה איתה ועם בעלה עלה כי הם התנדבו בקיבוץ בארץ כשהיו צעירים. קיבוץ העוגן. החלפנו חוויות על זה שגרנו באותו הקיבוץ וסיכמנו על תחושת סגירת מעגל. הם התארחו אצלנו ועכשיו אנחנו אצלהם. רום הסביר להם שאנחנו לא יכולים להתחייב לשכירות גבוהה כי לא ברור מה יהיה עם עבודה. לאחר שסיכמו שנשלם מה שנוכל.. חישוב שהסתכם ב פחות משלושת אלפים שקלים בחודש, רום הסביר להם שזה עדיין לא סגור ויש רק בעיה אחת... שהבית על החוף.
חוף בתולי עם הגל של האוקיינוס משקה את הדשא זו בעיה? ציוד ימי במחסן, סירות, חכות, גלשנים, בית ענק וחצר שלא נגמרת עם אח בסלון ואמבטיה בדשא. זה חלום של כל אחד מה פספסנו?!
אבל הם לא אמרו את זה, הם רק חייכו בתדהמה ושאלו
" זה לא טוב שזה על החוף?"
אישתי לא אוהבת את הים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rachel r.sh עקוב אחר Rachel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Rachel r.sh
לא מאלה שנולדו  להיות אמהות
לא מאלה שנולדו להיות אמהות
מאת: Rachel r.sh
מה הפעם?
מה הפעם?
מאת: Rachel r.sh
עד מתי? טיסה 2020
עד מתי? טיסה 2020
מאת: Rachel r.sh
מוציא ממני את הרע
מוציא ממני את הרע
מאת: Rachel r.sh
טיולים
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan