כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

מחפשת נחמה - פרק 53

אני ממשיכה להביט בנדב במבט מתחנן... הוא מבין, הוא יודע בדיוק מה אני רוצה. "אני לא חושב שזה רעיון טוב" נדב מביט בי ומוסיף. הדמעות זולגות להן חרש, בעוד מבטי נשאר עמוק בוך מבטו. "די נו..." נדב אומר בקול שבור "אבל את ישנה בחדר אורחים!" הוא מבקש להבהיר לי. אני מהנהנת ומחייכת. "את חייבת להפסיק עם זה" נדב אומרת כאשר הוא מתרומם מהספה "המניפולציות האלה, זה לא יפה!" נדב עונה על השאלה שלא נשאלה. נדב הולך לחדר, חוזר, מניח על הספה מצעים, שמיכה וכרית. הוא צודק בסדר? אני מודה, אני בת זונה מניפולטיבית. ואני מחפשת לפרוק מתחים. המחשבה שקורבן אונס מביטה בי, בבחורה ההיא מהשלט חוצות ויודעת מה עברתי. היא מקווה לקבל ממני תשובה מה נכון, המבט שלה דיבר. היא ציפתה לראות איך אני חזקה מול זה. בפועל עמדתי שם ונשברתי לחלוטין. במצב רגיל הייתי חוזרת הביתה ומזדיינת עם זיו עד אובדן חושים ומנקה מעצמי כל מחשבה בנושא. אבל זיו לא לצידי כרגע. אם יש לי כבוד עצמי הוא כנראה גם לא יהיה יותר. הנפש מחפשת פורקן פיזי שיעשה נקיון במחשבות. יצר הנקם מדגדג לי לא פחות. נדב עומד שם במטבח ומכין לנו משהו לאכול. אני מביטה בגב השרירי שלו. הגבר הזה, הוא הרים כבר דגל לבן מזמן, הוא לא רוצה להיות חלק מההתנצחיות בלתי פוסקות. הוא כנה וישר. הוא לא לוקח חלק במשחק יותר. זה לא מגיע לו! אני נופלת עליו ככה, בראשי אני כבר רואה איך אני משתמשת בו לספק את כל היצרים שפוקדים אותי. ללא מחשבה על ריגשותיו. דור צדק, אני די מפלצת שצריך להיזהר ממנה. 'תהיה ילדה טובה נוי!' אני מנסה להקשיב לקול השפוי שבי. "בואי לאכול" נדב קורא לי מהאי במטבח. אני מתיישבת ליד הצלחת "לא היית צריך" אני ממלמלת ומחייכת אליו. "שטויות, יותר נעים לאכול בחברה" נדב מחייך אלי. לא, אין קסם כזה בעולם כולו! הוא פשוט טוב מידי. אני חייבת לברוח משם ולהציל אותו ממני. אני לוקחת לצלחתי סלט, ביצה ופרוסת לחם. נדב מתיישב גם הוא ולקח אוכל. "אתה צודק" אני מביטה בו ואומרת תוך כדי האוכל. "אני לא יכולה להפיל את עצמי עליך. אני אלך לישון במקום אחר" אני אומרת תוך כדי שאני משחקת עם המזלג בסלט שנמצא בצלחת שלי. "זה בסדר נוי, תישארי הכל טוב" נדב מחייך אלי "לא זה לא, אתה פשוט טוב מידי ולא מצליח להגיד לי לא" אני מודה באמת. "בחרתי להגיד כן בלב שלם" נדב מביט בי ודוחף לפיו חתיכת ביצה "אני רוצה שתשארי." נדב ממשיך לאחר שבולע את האוכל בפיו "אתה בטוח?" אני מביטה לתוך עיניו. "בטח!" נדב עונה בחיוך. 'אתה כזה תמים! מקסים! לא מגיע לי כל הטוב הזה'. אנחנו מסיימים לאכול ואני מרימה את הדברים מהשולחן, מסדרת במקום ונעמדת לרחוץ את הכלים. "היי, גברת. מה קורה?" נדב עוצר אותי. "אתה הכנת, אני מסדרת. זו חלוקה הגיונית לא?" אני אומרת ומחייכת אליו. הוא נעמד לידי ואנחנו עובדים יחד. אני מסבנת והוא שותף במים. "אני הולך להתקלח ולישון, יש לי מחר דיון עם ראש אכ"א" נדב אומר ומתמתח. "לילה טוב!" אני מחייכת אליו. אני לוקחת את הדברים שהביא לי לחדר האורחים ומסדרת לעצמי מיטה. אני נשכבת ומביטה בנייד. זיו שלח לי הודעה "תודה! אין עלייך❤" הוא כתב בתגובה לדברים ששלחתי ממשרדו. אין לי מושג מה מחכה לו כשהוא יגיע לארץ. או יותר נכון מי לא תחכה לו...
עיניי נעצמות...

בבקשה לא!' אני רוצה לצעוק אבל שום קול לא בוקע מגרוני. הגוף מסרב לזוז כאילו נותק מגזע המוח ואינו מקבל יותר הוראות. ידיים מלוכלכות משחירות את גופית ומסמנות עליו את נוכחותן. "האביר שלך לא יבוא להציל אותך. הוא עסוק עכשיו. את לבדך" הדלת נפתחת מעצמה זיו נמצא שם. 'זיו שלי שתמיד שם כשאני במצוקה הוא בא להציל אותי' הוא זז מעט ואני מבחינה בבחורה חסרת פנים ועומדת על ברכיה למולו. הוא עוצם עיניים ונושך את השפה. אני מנסה לזעוק. איש אינו שומע. אני לבדי אני מחכה שהידיים יעזבו את גופי כבר! אך זה לא קורה. הם ממשיכות ללכלך כל נקודה בגוף שלי. ממלאות אותי בכאב וסבל. אני מנסה לצעוק בכל כוחי

'פאק! זה הרגיש מצאותי הפעם' אני קמה מזיעה כולי. נכנסת למקלחת הקרובה כדי להוריד מעצמי את הגועל שעדיין דבוק בי. אני מסתבנת שוב ושוב. אחרי שאני מתארגנת אני מתיישבת על המיטה ולא מצליחה להרדם שוב. תחושת הבדידות עוטפת את כולי. אני לא חושבת יותר ופועלת.
נדב שוכב במיטה שלו ומחבק את הכרית. הפנים שלו נינוחות ומלאכיות כאלו. הוא ישן רק בבוקסר ולראשונה אני נחשפת לגוף המדהים שלו. הוא קצת פחות בנוי מזיו ונראה שפחות פוקד את חדר הכושר. אך רואים שהיה לוחם. הצלקת בגבו מופיעה לנגד עיניי היא מספרת סיפור. אני מתיישבת על מיטתו ומחליפה את הכרית אשר חובק בגופי שנשכב לצידו. ידו מחבקת אותי חזק אליו. סוף סוף אני מרגישה רוגע מתפשט בכל גופי.
אני עוצמת את עיניי בהקלה ונרדמת.

פרק קצר, אני יודעת. לא ממש מוצאת את המוזה לכתוב. מקווה שבקרוב אצליח לכתוב יותר❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
באלי שזיו יחזור מחול ויגלה שנוי יודעת. היא פשוט לא מגיעה לו!
הגב
דווח
guest
מהמם.. אני כל כך אוהבת את שניהם!!! מצפה בשקיקה להמשך..
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
סיפורים אחרונים
שיחות וידאו בוואצפ עם ישראליות
שיחות וידאו בוואצפ עם ישראליות
מאת: מעיין רווית
קו שמונים ושש
קו שמונים ושש
מאת: כותב למגירה
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: דניאל אזרן
הספר האבוד
הספר האבוד
מאת: שי מצפה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema