כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 31

תהיתי אם יש אנשים בכוכבים האחרים או בגלקסיה אחרת, הם לא מודעים לקיום שלנו ואנחנו לא לשלהם... זה יכול לקרות

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

בעבודה תיזזתי מפה לשם, תירצתי תירוץ שהנרי לא יגיע רק כדי שיישן. השארתי לאיתן לעשות את העבודה במקומו, סוף סוף הוא יועיל בטובו לעבוד בתפקיד סגן המנהל. כמעט סיימנו את המשמרת, יש לציין שהלקוחות כולם הלכו ורק אנחנו העובדים נשארנו.
" ליאת לאן את לוקחת את זה?" שאלתי לא הבנתי מדוע היא מחזיקה בקונטיינר גדול.
" אחמד ביקש ממני"
" תגידי לו שזו לא העבודה שלך" היא בסך הכל מלצרית לא עובדת מטבח.
" למה את סוחבת את זה? את לא שומעת?" פניתי אליה ללא כל תוקפנות אבל בנחישות רבה.
" אבל הוא צריך עזרה"
" אחמד אתה מגזים עם הבקשות שלך" הלכתי למטבח עם הקונטיינר הזה בעצמי.
" זה יותר מדי? אני צריך עזרה פה" הרים עליי את הקול.
" דווקא את הכי חלשה בחרת לעזור לך? היא דקיקה בקושי מחזיקה במגש של עצמה ושלא נדבר על נעליים הלא נוחות שאיתן היא מגיעה כשבפועל אני אומרת לה לא לבוא איתן" אולי במחשבה שנייה דיברתי יותר מדי בקול רם.
ואז ליאת הופיעה כאילו שמעה את כל מה שאמרתי ופרצה בבכי.
" זה לא יפה" אחמד אמר לי
" יעבור לה" השיחה איתו הסתיימה כשיצאתי המטבח יד תפסה בידי, אותה יד שראיתי היום שנגעה בי בסיטואציה שונה לחלוטין.
" חכי!" הרצין את מבטו וקולו נשמע כל כך בטוח.
" את לא יכולה לדבר לעובדים שלי איך שאת רוצה" קולו היה חד וחזק
" מה כבר אמרתי?" התחכמתי
" להעליב, את בריונית? עד שלא תתנצלי בפניה אני לא מרשה לך להגיע לעבודה" הקול שלו המשיך להיות חד, ברור ועצבני.
" אני רואה שבכי משפיע עלייך" התחלתי לחקור בעודו לא עוזב את היד שלי.
" תלמדי להתנהג כמו בן אדם, דניאלה"
" אני לוקח את זה" לקח ממני את תג השם וביקש שאוריד גם את המדים.
" אתה מפטר אותי עכשיו?"
" עד שתתנצלי" אני לא בן אדם שמתנצל, אני בחיים לא אתנצל בפניה לא אמרתי שום דבר רע רק ציינתי עובדות.
" איך שאתה רוצה אתה עוד תזדקק לי"
הזזתי את היד שלו ועברתי אותו, לקחתי את המזוודה שלי שלקחתי איתי אחרי התקרית עם הנרי.
הוא לטש מבטים תוך כדי התעלמתי גררתי את המזוודה אל מחוץ למסעדה מבלי להתנצל מליאת.
החלטתי לשבת בגרם מדרגות המסעדה ולגרום לכך שהמצפון שלו ידאג, ידאג וככה יחזיר אותי לעבוד. אני לא לוקחת אף אחד בחשבון על אחת כמה וכמה עושה מה שמתחשק ויודעת שזה כרוך בכל כך הרבה דברים תלויי סביבה.
הכוכבים, שוב אותם כוכבים רק הפעם לא כולם הופיעו. תהיתי אם יש אנשים בכוכבים האחרים או בגלקסיה אחרת, הם לא מודעים לקיום שלנו ואנחנו לא לשלהם... זה יכול לקרות.

...

" דניאלה יש לך אורח!" אף פעם לא היו לי אורחים, זאת אומרת לא הייתי חברותית במיוחד הכל תודות לאבא שלי. זה היה רק מישל שוודאי רוצה ממני עוד דברים, הוא רק חייך ונגע בבטן שלו.
" אנחנו יכולים לעלות למעלה?" שאל את אימא שלו היא הנהנה ולחשה לי שכדאי לי לעלות גם כן.
לא פחדתי ממורן, פחדתי מאבא שלי וידעתי שאם לא אעלה אבא שלי ירים אותי לחדר שלי בכוח.
" מה עשית היום?" עשה עצמו מתעניין בחיים שלי.
" שום דבר, בית ספר"
" אני שונא בית ספר אבל אימא שלי מכריחה אותי ללמוד טוב בגלל זה אני פחות טוב עם בנות" מה אתה אומר.
" סיפרתי לחברים שלי על הציצים שלך הם ממש התלהבו!" מעולם לא חשבתי שהשדיים שלי יהיו בידור והווי לתלמידים בתיכון.
" לא סיפרת לחברות שלך על מה שהיה בנינו?" הנדתי בראשי וזאת כי לא היה מה לראות וגם אין לי חברות בכלל.
" חבל, תספרי הן יחשבו שאת מגניבה" ידעתי שהוא לא מבין שום דבר בבנות, אם הייתי מספרת את זה לבנות הן היו קוראות לי בשמות, מחרימות אותי... זה שונה מגברים.
" אתה גר עם מורן?"
" לא, עם אבא שלי. אימא לא רצתה לגור איתנו"
" אתה לא שונא אותה?"
" לא, היא מביאה לנו כסף לחיות, אבא שלי לא מרוויח הרבה"
ריחמתי עליו פתאום.
" אתמול נפגשתי על חברים שלי הם הביאו בנות הרגשתי כל כך מובך" מובך? זה לא נראה שאתה מובך ממשהו כשאתה נמצא איתי.
" את נותנת לי ביטחון" ישבתי עם השמלה על המיטה והסתכלתי בחלון.
" כבר חשוך מאוד בחוץ" רמזתי לו ללכת אבל הוא כיבה את האור.
" למה כיבית את האור?"
" שמעתי שאת פוחדת מהחושך הגיע הזמן שתתגברי עליו" ואז הוא התיישב על ידי, הצלחתי לראות את בבואתו והרגשתי כיצד המיטה צנחה למטה.
" תדליק את האור" הוריתי לו.
" לא רוצה" הוא שיחק איתי בכוונה, כעסתי.
" בבקשה ממך" לחשתי לא היה לי קול כמעט.
" אני דווקא אוהב את החושך ככה יש אווירה אינטימית יותר" מזה חששתי.
" למה אתה מתכוון?"
" אני יודע שאת לא מסוגלת לעשות שום דבר בחושך, אימא סיפרה לי" שנאתי אותה ואותו יחדיו. באמת אף פעם לא הצלחתי להתמודד בחושך, הקול שלי הולך ונעלם ופשוט קפאתי. ישבתי שם בספה והרגשתי שאני לא יושבת שם שזה מישהו אחר. הייתי נוכחת גופנית אבל נפשית לא, נזכרתי באבא, במכות ובכל הפעמים בהם פינה מקום במיטה שלי. מישל הפשיט אותי ואז נגע בגוף שלי שם יד פעם בשדיים שלי פעם שם למטה, רעדו לי הרגליים והידיים הרגשתי מנותקת שזו לא אני שם. היו בי חששות שהוא ינסה משהו נועז יותר אבל אז עלתה לי המחשבה שהוא לא מוכן לשכב איתי הוא עוד בוסר. הלוואי והייתי בוסר בעצמי, אולי ככה הייתי יכולה לחכות לבן אדם הנכון והמתאים לכך.
" את תמיד שקטה כזאת?" היו לי יותר מדי פחדים בשביל לענות לו על השאלה הזאת. ידו חקרה את גופי כמו שחוקרים גופה מתה. רציתי למות, באמת שרציתי למות.
כשהאור נדלק הוא חייך ואמר לי תודה שאני נותנת לו לגלות דברים חדשים, רציתי לתת לו סטירה אבל לא הייתי במצב של לתת לו סטירה.
" תחזיר לי את זה" דיברתי אליו בעודו אוחז בחזייה ובתחתונים שלי.
" אני שומר את זה, אראה לחברים שלי" חתיכת סוטה הלוואי וזה הדבר האחרון שיהיה לך אי פעם מאישה, איחלתי לו את זה וגירשתי אותו מהחדר.

.....

הזיכרון הזה עולה לי וכשאני חושבת על מישל אף פעם לא ציינתי את השם שלו לא בפניי הוגו, המשטרה ואפילו דנה או שאנון. קברתי אותו יחד כשקברתי את החיים הישנים שלי.
" אני מצטערת" ליאת ניגשה אליי והתנצלה.
" על מה בדיוק?" גיחכתי
" הוא פיטר אותך בגללי, נכון?" הנהנתי
" חשבתי את מרוצה מזה הרי אני לא מפסיקה ללכלך כאן על אנשים"
" את באמת עושה את זה, למה לא תדברי איתו ותגידי לי שיחזיר אותך לעבודה?"
" אני נראית לך טיפוס שמתחנן? הוא עוד זה שיצטרך אותי"
" הוא אמר לך להתנצל בפניי, לא?" הנהנתי
" אני לא עומדת להתנצל, תשכחי ממני"
" אני לא ביקשתי, אגיד לו שהתנצלת ובואי נתחיל מחדש" נחמד מצידה לעשות את זה למעני, הנהנתי ואז הוא הגיע אחרי דקה והחזיר לי את התג שלי.

....

" דניאלה את אוהבת פסטה?" שאלה אותי שאנון שאלה די מוזרה.
" יש מישהו שלא אוהב?" היא צחקה
" למה את שואלת אותי שאלות על אוכל בשעה הזאת?" פתאום נהייתי רעבה בגללה.
" אני מנסה להכיר אותך"
" חשבתי שאת כבר יודעת הכל עליי"
" אם את מדברת על התיק שלך, הוא לא מעניין אותי חשוב הטיפול שלך ולא מה שהיה" היא באמת התכוונה לזה, כך לפחות אמרו העיניים שלה.
" את באמת מתכוונת לזה" ציינתי.
" את לא פוחדת ממני?"
" מה פתאום למה שאפחד?"
" כי דנה פחדה ממני, היא אפילו ישבה רחוק יותר כאילו אני מפלצת"
" אני לא פוחדת ממך ואת לא מפלצת" החמיאה לי לא ידעתי כיצד לבחון את המחמאות האם באמת יש לה חיבה אליי? או שהיא נחמדה לכולם באותו אופן?
" יש לנו תהליך לעשות ואני אעזור לך" היא חייכה, רציתי לתת לה חיבוק גדול התחשק לי לחבק מישהו אך לא עשיתי זאת בשל הסמכות.

....

" תחזרי לעבודה" חייכתי וחזרתי, הלכתי למטבח לראות מה המצב והאם ישנה דרך לעזור שם.
כבר לא היה צורך לחזור למטבח הכל היה שטוף, נקי ומאורגן ליום הבא. החלפתי את בגדיי העבודה שלי לבגדים נוחים יותר ויצאתי מהמסעדה אל הלא נודע.

" בואי תיקחי את הדברים שלך מכאן" הודעה התקבלה מנעמה יחד עם תמונה של המחשבים שלא הספקתי לתקן.
החלטתי לבקר את אליהו אולי הוגו עדיין שם ואז יהיה לי יותר טוב על הלב. זה היה מוזר להיכנס אל תוך הבניין כאילו שהוא זר או לא שלי. עליתי לקומה וראיתי פנים מוכרות מהעבר מביטות בי יחד עם המבט שלו הפחדים שלי הגיעו והדבר היחיד שרציתי לעשות הוא להיכנס בדלת של אליהו מבלי שייראה אותי.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Max . G
Max . G
וואו העיניים שלי לא מפסיקות לדמוע, הדברים שדניאלה עברה... זה פשוט נורא. אני גאה בה שהיא מתמודדת עם זה, למרות שהיא לא מטפלת בעצמה יותר מדי היא עדיין בחיים, יש אנשים שהיו אומרים "לא, נמאס לי מהכאב והסבל הזה, לאף אחד ממילא לא אכפת" ומסיימים הכל אבל היא לא.
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan