כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הסודות שלנו

תובנות - פרק 51

אני מבינה שבתמונות שקיבלו במערכת גיא פינס לא רואים את נדב. אני חשה הקלה. "את סיפרת לזיו?" אני שואלת בפחד. "לא, עדיף ככה. כל עוד זה לא יפורסם..." שיר אומרת ומפתיעה אותי.
אנחנו לבסוף מגיעות להורים שלה ויורדות מהרכב.

"שלום! איזה כיף שבאת" אורית מקבלת אותי במאור פנים ומחבקת אותי "תודה שהזמנת" אני מחבקת אותה חזרה חיבוק דוב. אולי פתאום אני מבינה כמה חסרה לי אמא כמה אני זקוקה למשפחה שזנחתי לאחרונה. אני מרגישה שהחיבוק ארוך בצורה חריגה אבל קשה לי לשחרר. כשאנחנו מתרחקות מעט היא פונה אלי "הכל בסדר ילדה?" אני מחייכת אליה "כן, כן". אני לוחצת את היד לאייל. ומתחילה לעזור לאורית
"שלום!" דור נכנס לבית בחיוך. הוא נותנן חיבוקים לכולם "שבת שלום" הוא פונה אלי "שבת שלום" אני עונה בחיוך קטן "מה שלומך?" דור שואל בזמן שהוא מתחיל לעזור לנו גם 'הוא מתעניין בשלומי? בטח זו רק הצגה' "שלומי טוב" אני עונה ברישמיות "ואתה?" אני מביטה בו לרגע "נפלא" הוא מחייך והולך להביא כוסות בזמן שאני אורכת את הסכום.
"שבת שלום" נדב נכנס לבית גם הוא אורית ישר מחבקת אותו לאחר מכן גם אייל, שיר ודור. אני מחייכת אליו חיוך קטן "היי" אני אומרת בשקט "שבת שלום" הוא מחייך אלי בחזרה. אני ישר ממשיכה לקחת דברים לשולחן. זה שיש לי תעסוקה עוזר לי להתמודד עם הסיטואציה המביכה הזו. כשזיו לצידי אז אני מרגישה שייכת. עכשיו אני מרגישה שהנוכחות שלי שם תלושה. אף אחד לא נותן לי להרגיש ככה אבל בכל זאת זו החוויה האישית שלי. "נוי- בואי תהיה איתנו הכל כבר מסודר" אורית קוראת לי מהמטבח. אני חוזרת למטבח, דור, שיר ואייל יושבים ליד האי נדב עומד ליד אורית בעוד היא מכינה לימונדה קרה . "ואיפה הכרתם?" שיר שואלת את דור "אני עובד מולה כבר הרבה זמן. פתאום ככה יצא לנו לשבת על תיק משותף ו..." דור מספר "יווו דור איזה כיף! אני חייבת להכיר אותה!" שיר מתלהבת. "נוי למה את עומדת ככה בצד בואי יש כאן מקום" אייל פונה אלי ומסמן על כסא ריק באי. "אני חושבת שכדאי שנשב כבר אחרת האוכל יהיה קר" אורית פונה אל כולם. כמו ילדים ממושמעים בסדר מופתי כולם הולכים לעבר השולחן ומתיישבים. אני מתיישבת בין דור לשיר במקום היחידי שפנוי.

כולם אוכלים בשקט להפתעתי דור די דואג, שואל כל הזמן האם אני רוצה עוד משהו. 'אני לא ממש קונה את המשחק שלו אני מודעת לכך שאינו מחבב אותי'. "דבי, לינור לא יצאה השבת?" שיר שואלת. "אנחנו כבר לא ביחד" נדב עונה בקצרה "אוי, למה? מה קרה? היא הייתה ממש מקסימה!" שיר שואלת באכזבה "נכון, היא בהחלט מקסימה אבל לא הסתדר. אני לא באמת מרגיש אליה משהו כנראה. אי אפשר לזייף דברים כאלה" נדב אומר בקור רוח ומעביר מבט קטן אלי. "דור, ספר על חברה החדשה שלך" אורית פונה אליו "זה עוד בחיתולים אין ממש מה לספר" דור מתחמק ושיר צוחקת "אמא כבר מחכה להחליף חיתולים דור. מקווה כבר להפוך לסבתא" שיר מקניטה. "תרגעי!" אורית שולחת מבט מאיים אל שיר. "איך להם שם בארה"ב?" אורית מעבירה נושא מאחר והבינה שדור לא נינוח לדבר עדיין על הקשר החדש. היא מביטה אלי ואל דור. אני שותקת. זיו לא מספר לי מה קורה שם בשיחות שלנו הוא בעיקר רוצה לשמוע לאן אני הולכת ועם מי אני נפגשת. "הם חתמו על ההסכם אתמול, יש לנו הרבה עבודה! אני שמח שהצלחנו להגיע לחברה כזו גדולה" דור מספר "זיו שיחק אותה" הוא מוסיף ומחייך. "הם מטיילים גם קצת? או שמתעסקים רק בעבודה?" אורית מתעניינת "אין להם הרבה זמן לטיולים. בערבים הם יוצאים קצת." דור מספר "מי נסע עם זיו?" אייל מתעניין "עידן וליבי" דור עונה 'מי זו ליבי?' אני שואלת את עצמי "מי זו ליבי?" אייל שואל בשבילי "עו"ד לדיני חברות שהכנסנו לאחרונה. אומנם אנחנו רוצים שגם זיו יעשה התמחות נוספת בדיני חברות אבל כרגע צריך מישהו נוסף לחברה" דור מסביר. 'הוא לא סיפר לי עליה מעולם! למעשה... הוא לא מספר לי כלום!' קצת מרגיזה עצם המחשבה שיש איתו בחורה שם ואיני ידעתי על כך. אני מנסה להישאר עם פנים חתומות למרות העצבים. מדגדג לי בין אצבעות הידיים הראש דופק ואני רואה מסך שחור מול העיניים מרוב כעס. 'מדוע זה כל כך מרגיז אותי? אולי כי לא סיפר לי? אין לי אמון בו פשוט כך!' אני ממשיכה לאכול והשיחה סביבי ממשיכה אני לוגמת מכוס המים ומוזגת אחת נוספת. מנסה להרגיע עצמי בעזרת שתיית מים נוספת. "הכל בסדר נוי?" אורית פונה אלי "כן, כן... הכל נפלא" אני זורקת לעברה חיוך מאולץ. היא שולחת לעברי מבט ספקני אך לא שואלת יותר דבר. השיחה ממשיכה על נושאים שונים. בסוף אנחנו מפנים את השולחן ומתיישבים בסלון לקפה ועוגה כבכל שישי בבית משפחת שגב. אני מתחילה להרגיש עייפות וזה סימן מבחינתי לחתוך הביתה. "תודה רבה, נעמתם לי מאוד. אני אלך הביתה" אני אומרת בעודי נעמדת. "אני אקח אותך" נדב נעמד גם הוא ומפתחות הרכב בידיו. "אני אקח את נוי" דור אומר ושולח מבט חד ומלא משמעות לנדב. נדב 'מוותר' לו ומתיישב חזרה. אני עדיין בהלם מהסיטואציה לא מבינה איך דור הוא זה שמעוניין לקחת אותי. "זה בסדר, אני לא צריכה הסעה" אני מחייכת לעברם בתקווה לסיים את הסגה ולנהל שיחת חולין עם איזה נהג מונית דעתן שמקסימום גם יבקש סלפי. פעם אחת לא להיות בלב הדרמה בין האחים שגב. זו בקשה מוגזמת? "אני אקח אותך נוי, גם ככה תכננתי ליסוע עכשיו, אני גר קרוב אליכם." דור מביט בי ואומר " אני לא מתכוון לרצוח אותך. יש לי יותר מידי מה להפסיד." הוא ממשיך ומנסה לשבור את הקרח. רק שמפיו הכל נשמע לי כמו איום. הוא מלחיץ אותי עד מוות. להיות איתו לבד שוב, מפחיד אותי. דור שם לב למבט הקפוא שלי ונלחץ מעט. "באמת שאין לי כוונה לפגוע בך" הוא ממשיך לשכנע. הפעם הוא מביט אל תוך עיניי, מבטו רך ונעים. אני לא עונה אך ברור שעו"ד שגב לא ישוג מהחלטתו. נדב אפילו לא ניסה להילחם בו. כנראה הוא כבר יודע שזה קרב אבוד מראש. אם בהתחלה לא הבנתי את יחסי הכוחות אז ברור שלא רק במשרד דור הוא הזכר אלפא. ההנהגה שלו מורגשת בכל מקום. לא ניתן לערער על החלטותיו. אני נפרדת יפה מכולם ויוצאת כאשר דור פותח בפני את דלת הבית ומוביל אותי לרכב. 'תרגעי נוי הוא לא יכול לעשות לך כלום. הוא לא יעשה לך כלום' אני מנסה להגיע את עצמי בעוד דור פותח את דלת המושב הקידמי ברכב שלו ומסמן לי להיכנס. אני מקבלת בהכנעה את המחווה שעדיין מרגישה לי מאיימת. הוא סוגר אחרי את הדלת ונכנס למושב הנהג. לאחר שהרכב מונע ידו נשלחת לעבר ראשי ואני נסוגה ישר. "אני רק רציתי לסדר את משענת הראש. מצטער שהבהלתי אותך" דור אומר ומסדר את מה שרצה. אני מביטה בכל תנועה שהוא עושה. "אני מוותר. אני לא רוצה להרגיש שלכדתי אותך" דור מביט עלי "את משוחררת" אני מנסה להבין איך הוא משחרר אותי לאחר שככה לחץ עלי ליסוע איתו. אני לא מתאפקת ודימעה משתחררת מעיניי מרוב הלחץ שאני שרויה בו. "זה בסדר. אני פשוט רוצה כבר להגיע הביתה" אני אומרת בנשימה אחת. דור לא זקוק ליותר מזה ומתחיל ליסוע לכיוון הבית. כנראה שעם כל הלחץ שאוחז בי כרגע, הסקרנות מתעלה. כנראה שגם ברור לי שאינו מעוניין להרע לי "לפעמים אני לא זוכר את זה שאת רק ילדה." דור אומר בטון מתנצל. "אני לא ילדה" אני מסתייגת. "את כן!" דור אומר בצורה חד משמעית אך לא תוקפנית. "ביום שנדב נכנס למשרד וראה אותך לראשונה. הוא סיפר לי איך הרגיש לגבי החיילת מלאת החוצפה והתעוזה שבחיפוש קצר בגוגל תמונותיה מככבת בבקיני מופיעות." דור זורק אלי מבט קצר וחוזר להביט בכביש. "ברגע שהבנתי וחיברתי את כל הסיפור חשבתי שהמשחק שלך דו כיווני. אני לא הצלחתי להבין מה את מנסה לעשות. כעסתי עלייך שאת מושכת את זיו באף ונותנת תקווה לנדב. לומר את האמת, זה לא היה נראה לי מתאים בכלל" דור מסביר. דווקא הפעם הוא נשמע כנה ללא כל כעס. "טוב, ברור לי שלא סתם אתה בחרת לקחת אותי הביתה. אז עכשיו אפשר להפסיק עם הפור-פליי ולהתחיל לדבר תכלס?" אני אוספת כוחות. אני לא מוכנה לשחק לידיים שלו. ברור שהפגיעות שלי נוחה לעו"ד שיושב מולי. והוא מנסה להוביל לנקודה מסויימת "איך היה לרקוד סלסה השבוע?" דור שואל וחיוך קטן, ממזרי מופיע על שפתיו " זה היה אפלטוני לחלוטין. אני עם זיו, עברתי לגור איתו. אין לך מה לדאוג" אני מסבירה את עצמי בצורה ברורה . "לא לזיו אני דואג" דור מסנן בשקט. אנחנו שותקים. אני מופתעת מכך שדור לא ממשיך את השיחה. ברור לי שיש לו מטרה ברורה. לפי התרשמותי הוא אינו יודע איך להשיג את מבוקשו במצב הנתון 'מפתיע שבכזו קלות הצלחתי לערער אותו. אולי הוא לא היה מוכן למתקפה כמו שחשבתי?'. אני לא שואלת מדוע לפתע אינו דואג לזיו. היה נדמה שלמרות הקשר החזק שלו עם נדב הוא דואג לכול אחיו הצעירים במידה שווה. "סליחה אם הפחדתי אותך נוי" דור אומר לפתע. אני לא יודע איך להגיב ובוחרת לשתוק. "אני יודע שעברת דברים קשים. אני רואה עד כמה את זקוקה למשפחה. את גם לפעמים שוכחת שאת רק ילדה נראה לי... אני יודע שזה לא הוגן להגיד לך את זה" דור לוקח נשימה עמוקה. "אתה יכול להגיד לי." אני מביטה בו ומחכה למוצא פיו. "אל תפגעי בנדב" דור אומר בקול כמעט מתחנן, חלש אך ברור לחלוטין. "הגענו" דור אומר ואני מביטה החוצה ורואה את מגדלי u. אני מביטה בדור והשאלות רצות בראשי 'האם נדב שלח אותו? זיו יודע מכל זה? מה המטרה שלו?' "הוא לא יודע. שנהם לא. השיחה הזו מבחינתי לא התקיימה" דור עונה על כמה מהשאלות שמתרוצצות בראשי מבלי ששאלתי אותן כלל. אני יורדת מהרכב "תודה על הטרמפ" אני אומרת והולכת לכיוון הבניין. השיחה עם דור רק בילבלה אותי יותר.

את הסופ"ש אני מבלה בחברת ליטל, ליאור וחבורתו. הפסקתי להתחבא. פשוט נמאס לי. יצאתי איתם לפאב והחלטתי שלא מעניין אותי יותר כלום!

ביום ראשון ניר ונעמה מגיעים אנחנו יוצאים לסיבוב בעיר כדי לקנות טבעת אנחנו עוזרות לניר לבחור משהו עדין. ולאחר מכן מתיישבים לאכול משהו במסעדה. האמת? די נחמד שיש לי כסף להזמין את האחים הגדולים שלי. אני מרגישה פתאום בוגרת כזו.
"אז, נעמה איך זיו הזה של נוי?" ניר שואל "חתיך!" נעמה אומרת ומחייכת "הוא חריף כזה. כשהוא היה אצלינו בבית ראו שמאוד איכפת לו ממנה" נעמה מספרת. אני מופתעת מהפירגון ולא מתאפקת "מה איתך נעמה? יש לך מישהו?" אני שואלת ומנסה לא להישמע עוקצנית. הרי ברור שאם היא לא עוקצת אותי משהו טוב קורה בחייה "אז אם כבר שאלת, יש מישהו, כן" נעמה מספרת בהתלהבות "נמנם! איזה כיף לשמוע! סוף סוף! מי הבר מזל?" ניר שואל אותה בהתלהבות ללא טיפת ציניות. אני מקנא בו על היכולת הזו. אצלי משפטים כאלה ישר מרגישים מלוקקים. "יוני" נעמה אומרת בחיוך "איזה יוני?" ניר שואל בקול תקיף "די ניר, אני כבר ילדה גדולה ואני יכולה..." נעמה מתחילה להסביר "לצאת עם החבר הכי טוב שלי מגיל הגן בלי שאדע?" ניר מתרגז "ניר די, אני כבר בת 25! אני יכולה לצאת עם מישהו בן 31 זה שפוי לחלוטין! אחותינו הקטנה יוצאת עם מישהו שמבוגר ממנה ב11 שנה! מה יש לך?" נעמה תוקפת "ניר מה הבעיה? צא מזה! עד שנעמה סוף סוף מאושרת?" אני נחלצת להגנתה. ניר טיפה נרגע. "למה לא סיפרתם לי? כמה זמן זה כבר?" ניר מנסה להישמע רגוע כאשר הוא שואל "זה פשוט קרה ניר, בסדר? יום אחד שסיימנו משמרת בפאב של הקיבוץ הלכנו לדירה שלו לקפה. גלשנו לשיחה עד הבוקר זה פשוט הרגיש נכון. בהתחלה זה נהפך לנוהג כזה שלנו. גם כשהוא או אני לא עבדנו. השיחה הראשונה הייתה עליך ועל מאיה ועל מה שבחרת לעשות בחיים. השיחות האחרות עסקו יותר בנו בי ובו. הוא התעניין בי, ברגשות שלי במשך השנים. הרגשתי שהוא רואה אותי. הוא סיפר לי שהוא תמיד חשב שאני מסקרנת אבל עכשיו הוא מבין שהוא אפילו לא דמיין עד כמה." נעמה מספרת לנו. "אני חייב לתפוס איתו שיחה" ניר אומר ושוחק שיניים "ניר, בעדינות! שלא תעז לקלקל לה!" אני תוקפת את ניר. הוא לרגע מתנער מעצמו ומביט בה "את מאושרת?" הוא שואל אותה והיא מהנהנת. "אני ממש שמחה בשבילך נמנם! מגיע לך מישהו טוב! ניר, יוני בחיים לא היה פוגע באחותך ואתה יודע את זה!" אני מביטה בניר ואומרת. הוא מתרכך. "אני מקווה בשבילו שהוא רציני אחרת הוא הסתבך" ניר אומר בטון קצת יותר מפוייס ומשחרר חיוך קטן. אנחנו ממשיכים לדבר. ניר מספר קצת על הקשיים בקיבוץ שלו ועל מאיה והרצונות שלה לעתיד. הם מידי פעם שואלים אותי שאלות אבל אני לא משתפת יותר מידי. אני מרגישה שאני בהמון סגות כרגע ללא פיתרון אך אני כזו, לא מסוגלת לפתוח ולתת לקרובים אלי ביותר להיכנס ולתת עצה. תמיד הייתי כזו. אני מתחילה להבין את מה שליטל אמרה עלי. האחים שלי מספרים ופותחים הכל בפני עכשיו ואני לא מסוגלת. אני משדרת עסקים כרגיל אבל מרגישה שאני נשארת עם המועקה הנוראית בסופו של יום. "שתדעי לך שזה לא בסדר שאת כבר לא באה אל ההורים! היה מצופה ממך לנסות להגיע יותר למרות העבודה שלך" ניר אומר לי בנימה ביקורתית. "אני יודעת, פשוט עכשיו עם הפסיכומטרי..." אני מנסה להסביר "די עם התירוצים! כל פעם זה משהו אחר. פשוט תמצאי זמן ותגיעי. אני חושב שזה חשוב לך לא פחות מלהם" ניר ממשיך לדבר בביטחון. 'תכלס? הוא צודק! אני מתנהגת לא יפה, גם החיבוק עם אורית... אני מנסה להחליף את המשפחה שלי במשפחת שגב. למה? יש לי משפחה מדהימה משלי. למה אני מתנהגת ככה?' אני מנסה לגלול הכל בראש ולא מצליחה להצדיק את עצמי. "אתה צודק ניר" אני אומרת ומשפילה מבט. אנחנו מסיימים לאכול ונוסעים לדירה של זיו ושלי.

נעמה וניר ממש מתלהבים (ליטל ידעה שהם באים אז היא הלכה לישון אצל ליאור. ) אני מכינה להם פרישייק מחוזק ברום כמו שזיו תמיד מכין לי, אנחנו יושבים ורואים סרט. אחרכך אנחנו מעלים זכרונות אל תוך הלילה. בבוקר שלמחורת אני כבר חוזרת ללימודים ומספיקה לבלות איתם את אחר הצהריים לפני שהם חוזרים כל אחד לקיבוצו הוא. הזמן איתם עושה לי טוב.

הימים חולפים- עוד יומיים זיו חוזר! ואני? מבולבלת יותר! הזמן הזה שיחרר אצלי משהו. הבנתי שאני מרגישה כלואה. אף אחד לא ממש אשם בזה חוץ ממני. אולי זו דרך החיים שלי שצריכה להשתנות. אני יוצאת מהלימודים ומקבלת שיחה מזיו "נוני, איפה את?" הוא שואל בקול מתוק "יוצאת מהקורס בדיוק" אני מספרת "יש מצב לבקש ממך טובה?" זיו שואל. "ברור! מה אתה צריך?" אני מתעניינת. נחמד לי להרגיש שזיו נעזר בי. "אני רוצה שתיכנסי אלי למשרד ותישלחי לי קובץ מהמחשב שלי למייל." הוא מסביר. אני קצת בהלם מהבקשה הזו. זה מוזר לא? בשביל מה הוא מחזיק פקידות? "אני אעשה זאת הכי בכיף. אבל רק שאני אבין... למה אתה לא מבקש מאפרת או אחת הפקידות לעשות את זה?" אני מתעניינת. "כי יש דברים מסויימים שאני לא סומך עליהן" זיו מסביר "אני אתן לך את הסיסמאות שלי. אני לא רוצה שהן ידעו אותן" הוא מסביר. אני בנתיים מחברת את הטלפון לדיבורית ונוסעת לכיוון המשרד. "הייתי מבקש מדור אבל הוא בפגישה חשובה עכשיו." הוא מסיים להסביר. "אני בדרך לשם. אתה רוצה להסביר לי?" אני שואלת זיו מסביר לי בדיוק מה לעשות. מסתבר שהמשרד שלו נעול והמפתח ברכב במחבוא מסויים. 'הוא עד כדי כך לא סומך שם על אף אחד?'

אני נכנסת למשרדים וכל העמדות ריקות. אני פותחת את דלת משרדו ונסגרת בפנים. איני רואה צורך להדליק אור ולמשוך תשומת לב מיותרת. אני מתחילה לעשות מה שזיו ביקש ממני. ושומעת קולות מהמשרד ליד. "במשרד? באמת? מה את אומרת... דור שונא שהוא עושה את זה" אני שומעת קול נשי מדבר "בגלל זה הוא עושה את זה! הם בתקופה האחרונה רבים למי יש יותר גדול כל הזמן" קול נשי נוסף אומר. 'הם עדיין לא נרגעו מהסקס שלנו במשרד? חשבתי שיש להם עוד נושאים לדבר עליהם' אני חושבת בליבי "נראה לי שדור שלח אותו לסגור את העניינים שם כדי לקחת כאן עוד כמה החלטות בלעדיו. את יודעת שדור תמיד אומר את המילה האחרונה" הקול הנשי הראשון מסביר. "אז הוא פשוט זיין את שלי במשרד כדי להכניס לדור רגע לפני הטיסה?" הקול הנשי השני שואל. זה מרגיש כמו אגרוף בבטן הרכה. אני מתחילה להרגיש מסוררת. אני מתיישב על הכסא של זיו ונושמת עמוק...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
השארת אותנו במתח
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואיי וואיי וואיי איזה מתח!!!!!!!!
הגב
דווח
2 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D