כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

מי אתה? - פרק 41

חזרנו ;)

עומר

"אולי פשוט תישארי?" אני מתעורר לרעשי ההתארגנות של שיר כשהיא אורזת את התיק הקטן שמביאה איתה כל פעם לשבוע כשרוי לא אצלי. היא תמיד שוכחת עוד פריט ממה שהביאה ואני שומר לה אותו פה.
"אתה מתוק" היא קופצת על המיטה ונושקת לשפתיי, "אני חייבת לעוף שלא אאחר" גורמת לי לצחוק.
"את תמיד מאחרת" אני נשכב על הצד מביט בה כשהיא כמעט מועדת כשנועלת את נעל העקב שלה בעמידה.
"אבל אי אפשר להגיד שאני לא משתדלת" היא אומרת שהיא סוף סוף מצליחה לנעול את שתי הנעליים ובוחנת את עצמה במראת הגוף שבחדרי.
החדר שלנו, אם היא רק תעבור לגור פה ולא תעשה שבוע, שבוע.
כבר חצי שנה שאנחנו מתנהלים ככה. כשרוי אצל טל היא אצלי.
כשרוי אצלי היא בדירה שלה. בזמן הזה אנחנו מתראים אבל היא לא מסכימה לישון פה.
"נו, זה בסדר?" אני בוחן אותה והיא מהממת.
"אני הייתי מקבל אותך לעבודה ישר"
"עומר!" מעלה את הטון שלה.
"מה?" אני משחק אותה כאילו לא מבין מה היא רוצה, "מה בסך הכל אמרתי?"
"תפסיק לבהות לי בתחת" היא תופסת כרית ומעיפה אותה עלי, אני מעיף את הכרית הצידה והעיניים שלי פוגשות בשלה אני בוחן אותן ועיניי יורדות לשפתיה, בוחן את החיוך הזה שגורם ללב שלי להחסיר פעימה.
"את תותחית, אין סיכוי שלא תתקבלי" היא נושקת ארוכות לשפתיי.
"כדאי שתלכי לפני שלא אתן לך לזוז מפה" אני מסנן לתוך שפתיה, היא משתהה על שפתיי עוד רגע ואני נלחם בעצמי לא להפשיט אותה ולהשאיר אותה פה איתי.
היא קמה לוקחת את התיק ומציצה שוב במראה.
"מקסימום תמיד תוכלי לבוא להיות המזכירה שלי במשרד"
היא מסתובבת לדלת החדר מסננת "קפוץ לי" ומסמנת לי אצבע משולשת בידה.
אני נשכב על הגב עם חיוך מרוח על פניי כשאני שומע את הדלת של הבית נסגרת.
השבוע הגבר הקטן שלי אצלי, כשהוא נמצא שיר באה לפה לפעמים לאכול איתנו ארוחת ערב אבל לא יותר מזה. היא ורוי ממש מסתדרים, בערבים כששיר לא באה רוי שואל מתי היא תבוא.
אני לא מצליח להבין אותה, היא גם לא כל כך מספקת לי תשובות בנוגע לזה, אז כבר הפסקתי לשאול למה.
אני קם ומתחיל להתארגן ליום שלי, אני פותח את הארון ומוציא בגדים.
פותח את המגירה בארון ומסתכל על הקופסת הקטיפה הכחולה שבתוכה, היא ואני מחכים לרגע המתאים.

שיר

"נו?" עומר עונה לי לטלפון.
"לא התקבלתי"
"הפסד שלהם, איך את?"
"אני בדרך" אני אוספת טייק אוואי מהריבר ונכנסת לרכב.
"מחכה לך".

אחרי כמה שנים טובות במקום העבודה שלי החלטתי שהספיק לי, גם מבחינה מקצועית הרגיש לי שאני דורכת במקום וגם הבוסית שלי עם כל שנה נהייתה יותר כלבה ממורמרת.
עומר הוא זה שדירבן אותי לעזוב שם.
אני שונאת שינויים אבל עומר עם האופטימיות שלו שלפעמים הוא מצליח להדביק אותי בה, גרם לי סוף סוף להבין את מה שידעתי אבל הדחקתי.

כשאני מגיעה למשרד של עומר המזכירה החדשה שם, שטרם יצא לנו להכיר, שואלת אותי "היי, למי את?" אני מחליטה לא להתעלם ממנה כמו מהקודמת אבל בני, השותף של עומר, יוצא מהמשרד ועונה במקומי, " היא שליחת ריבר הפרטית של עומר".
"היי בני" אני מגלגלת עיניים כשהוא סורק אותי.
"אני גם רעב" ולי בא להקיא ממנו.
"להזמין לך משהו?" המזכירה החדשה העונה לשם רינת מצייצת ומסתכלת על בני בעיניים מעריצות ובקולה חצי פלרטוט.
אני בורחת מהרגע ההזוי הזה ישר למשרד של עומר וסוגרת אחריי את הדלת.
הוא קם אליי עם החיוך ההורס שלו, "גם עליך היא מסתכלת כאליל ומלקקת?"
הוא עומד מולי ומנסה להסתיר את החיוך המרוצה שלו, "יש סיכוי ששמעתי קנאה יוצאת ממך?" הוא לוקח את השקית והתיק ממני מניח על השולחן ומחבק אותי.
"היא ממש יפה ואם היא מסתכלת ככה על הקוף הזה שאתה קורא לו שותף אני לא רוצה לדעת איך היא מסתכלת או מתנהגת לידך. היא בטח מגמגמת"
"יש גמגום קל, אין ספק" הוא מתחיל לנשק אותי בצוואר ואני נמסה מהשפתיים ומהזיפים שלו שמטיילים על העור שלי.
"אז אין ברירה אצטרך להבהיר לה שאתה תפוס חזק" היד שלו מצטרפת לחגיגה על הגוף שלי ומטיילת על גבי לכיוון הישבן.
"איך בדיוק?" הוא מסנן מבין שפתיו כשהן מרפרפות על האוזן שלי.
"אם בני לא היה פה, כנראה באמצעות עוצמת הקול בגניחות שלי כשאתה מזיין אותי פה על השולחן", הוא צוחק ואני מחייכת אליו.
"יש מצב שזה מה שגרם למזכירה הקודמת לעזוב?"
"נראה לי שיותר ההצקות של בני גרמו לה לעזוב, אני הייתי עוזבת אם הייתי צריכה להתמודד עם הפרצוף שלו כל יום".
"את רעה" עומר צוחק תוך כדי שהוא מוציא ומניח את האוכל שלנו על השולחן.
"נכון, ואיזה מזל יש לי שלמרות זאת אתה אוהב אותי" אני מתיישבת בכסא שלו והוא בכסא ממול, מעבר לשולחן.
"אוהב אותך הרבה בזכות זה" הוא לוקח ביס מהמנה שלו ואני משלי.
"את בסדר?" הוא שואל ומסתכל עליי.
"כן, למה שלא אהיה?" שכחתי לגמרי ממה שהיה לפני שהגעתי אליו.
"מה לא הלך בראיון?"
"אה זה..." לקחתי ביס מהמנה וחייכתי לעצמי.
"סתם אמרת לי, התקבלת נכון?"
"אכן" המשכתי להתעסק עם המנה שמולי ואז זה קרה, עף לי ברוקולי מלא רוטב סצואן על הפרצוף.
"עומררר!" הקשיש שלי נקרע מצחוק ואני מנסה לנקות את פניי.
עומר קם ועוזר לי לנקות את שאריות הרוטב שלא ניקיתי, שסיים הוא הסתובב למגירה בשולחן שלו והוציא משם תמונה על בלוק לשולחן במשרד החדש. התמונה היא מאיזה טיול בצפון שהיינו בו. חיבקתי אותו חזק אליי
"תודה קשיש שלי"
"אוהב אותך קטנה"

ביקשתן, קיבלתן ❤
חשבתי שכבר אשאיר את זה כמו שזה אבל לא יכולתי להתעלם מהתגובות וההודעות שלכן
ובכנות, התגעגעתי לעומר ושיר יותר מכן :)
לא יודעת באיזו תדירות יעלו פרקים אבל אשתדל.
מקווה שתאהבו

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Snow Gold עקוב אחר Snow
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Coco R
Coco R
מרתק! מניחה שכל אחת היתה רוצה להיות עם עומר
הגב
דווח
1 אהבתי
Snow Gold
Snow Gold
תודה :)
הגב
דווח
Alina Lave
Alina Lave
איך בא לי שתמשיכיייי קשה לחכות ❤
הגב
דווח
2 אהבתי
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Snow Gold
מי אתה? - פרק 42
מי אתה? - פרק 42
מאת: Snow Gold
“אני...״
“אני...״
מאת: Snow Gold
מי אתה? - פרק 39
מי אתה? - פרק 39
מאת: Snow Gold
מי אתה? - פרק 35
מי אתה? - פרק 35
מאת: Snow Gold
סיפורים אחרונים
שמש בכתום חזק
שמש בכתום חזק
מאת: גרנית הראל
שיחות וידאו בוואצפ עם ישראליות
שיחות וידאו בוואצפ עם ישראליות
מאת: מעיין רווית
קו שמונים ושש
קו שמונים ושש
מאת: כותב למגירה
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: דניאל אזרן
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan