כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

כמו משוגע 2- פרק ו'

מי זה סאיקה ואיפה אבא של עדן?

ביום שלישי 19.5.20, כ"ה אייר, בעת החזרה ללימודים עדן חושב לעצמו באמצע ההפסקה 'אם אבא שלי נקרא רובין-גד, מאיפה מגיע שם המשפחה שלי, רוזן? - בטח מאימא.'
עדן מגיע לבית הספר עם כפפות ועם מסכה. הוא הולך לברזייה ורואה שהמוני ילדים מצאים קרובים זה לזה למרות התקנות, והמורים מנסים למנוע את הקרבה הזאת. עדן מגיע לברזייה ומחכה בתור. יהודה מגיע לידו ואומר לו "עדן, עדן, עצור בבקשה ותן לי לעקוף אותך. אני חייב מים!". יהודה לוגם הרבה מים. עדן שואל אותו "מה קרה שאתה כל כך צמא?", יהודה ענה "הלכתי היום ברגל. פשוט האוטו של אבא התקלקל ואמא יצאה כבר לעבודה." עדן מגיב "יצאת ברגל, בחום הזה! איפה אתה גר שאתה מוכן להגיע לכאן ברגל עם 50 מעלות חום?!", יהודה עונה "אני גר די קרוב להוד השרון. אתה מכיר את יער אוסישקין?", עדן מהנהן. יהודה אומר לו "אני הייתי חייב ברגל, אסור מבחינתי אוטובוס עכשיו, בעת קורונה.", עדן לוגם מעט מים ואז שניהם הולכים לכיתת י'1, הכיתה של יהודה. "איזה מקצוע יש לכם עכשיו?" שאל עדן, יהודה ענה "ספרות, ואצלכם?" "תנ"ך!" עדן השיב.
עדן ויהודה הלכו למקום הישיבה של יהודה. יהודה הראה לו כדור קריסטל קטן בצבע זהב עם כוכב אחד עליו בצבע כתום. יהודה אמר לו "תקשיב, זה משהו שקיבלתי לפני כמה חודשים. אני רוצה שתקח את זה בבקשה, תראה בזה כאילו קמע או משהו שיעזור לך עם ליאן. אני יודע שהיא סלחה לך על מה שעשית לנו, אבל היא לא חזרה אליך. תחזר אחריה, תאמין שתחזרו, תהייה נחוש בטובתה ואז היא תסכים שתחזרו." "איך אתה יודע?" עדן שאל. יהודה ענה "אני מכיר אותה לפניך, ולמרות שהיית חבר שלה, זה לא מספיק. היא לא טיפוס כזה שנפתח בקלות, נראה לי היית רק תרופה בשבילה. היא סיפרה לי שהיא אוהבת מישהו שיש לו חברה, ואז לאחר כמה ימים הגעת. היא ראתה שאתה אוהב אותה, והיא כאילו ניצלה אותך, לא באופן רע או משהו כזה."
עדן חייך ואמר "תודה", יהודה אמר "תקשיב, תתעקש עליה. אתם ממש מתאימים והיא ממש מדהימה, בין הבחורות הטובות שראיתי בחיי. אני רציני. היא מדהימה. לא כדאי לך לוותר עליה!"
עדן הלך לכיתה שלו, שם את הכדור של יהודה בכיס שלו. הוא ישב בכיסא שלו, הסתכל מטה ומלמל לעצמו "אני חייב לעשות את זה, אני ממש ממש זקוק לה, כחברה ולא רק כידידה!", ליאן הגיעה ושאלה "עדן, מה אתה עושה? מלמלת משהו?", עדן עונה "מה?! אה… כלום-כלום.", ליאן שאלה "זה לא הכדור של יהודה? מה הוא עושה אצלך?", עדן ענה "יהודה נתן לי אותו בתור קמע. נחשי בשביל מה!", ליאן התיישבה ליד עדן ואמרה לו "כאילו אני לא יודעת".
"צודקת, זה בשבילך." עדן ענה. ליאן השיבה "תודה שאתה לא מרפה, זה מחמיא לי". עדן הסמיק ואמר "אין בעד מה, אני בשבילך". "ואני בשבילך. אפשר לחזור להיות כמו פעם?" היא ענתה, עדן ענה בהתרגשות "מה? מה הכוונה?", ליאן ענתה "כלומר להיות שוב חברים טובים, זה חסר לי. אתה החבר הכי טוב שהיה לי אי-פעם! מה קורה עם אבא שלך?" עדן סיפר לה את כל מה שהוא גילה מאז השיחה האחרונה ביניהם.
בסוף היום עדן הולך הביתה עם כובע. בערך באמצע הדרך הוא נתקל במישהו. אותו אחד קרוי סאיקה. סאיקה, יפני שעלה לארץ לפני כארבעים שנה בגלל אחיו הקטן, אומר לו (במבטא יפני כבד) "סליחה, אדון! אני לא ראיתי אותך כאן. אנא, הרשה לי להרים לך את הכובע!" סאיקה מרים את הכובע ואז נשמע צפצוף חלש. עדן שואל אותו "הי, שמעת עכשיו צפצוף?" "צפצוף?! לא שמעתי כלל! בטח הכל בראש שלך.", עדן עונה "כן, יכול להיות" והולך.
עדן מגיע הביתה, פותח את הדלת ומתעטש עיטוש קל. עדן מרגיש משהו שנפל לו על הרגל, אך לא יודע מאיפה. עדן פותח את הדלת ושם את הדברים שלו בבית. עדן חוזר לשם ולא רואה משהו אז חושב שהוא דמיין. הוא אוכל צהריים ואז לומד ומחכה למצוא קצה חוט נוסף לגבי אביו האבוד.
לאחר חצי שעה במקום די רחוק סאיקה יושב על כיסא אדום. הוא אומר למשרתים שלו "תגידו, אני בחור עשיר וזקן, למה אני חייב לעשות כאן הכל לבדי? הכוחות הללו מסוכנים! לא יכלתם למנוע מרון דויטש להמציא אותם? עזבו את זה, לא יכולתם למנוע ממנו לעזוב את ההורים המאמצים שלו? הוא מסוכן. טוב, לפחות כשהוא מת הסכנה הזאת לא תפעל שוב. אל תפשלו שוב, כי הרי גם אני מחזיק במוטציה הזאת, אל תעשו לי את זה! הבטחתי לאבי למנוע מזה להתפשט. מה שהיה בפיצוץ של הירושימה צריך להישאר שם. חבל לי שאבי הגיע לאזור הזה בכלל." סאיקה הפסיק לצעוק על משרתיו, נשם ושאל אותם "מה לגבי אחי ומשפחתו, הם בסדר?" אחד המשרתים עונה "המשפחה שלך בסדר בבידוד הזה. אתה חייב יותר לדאוג להם", "כרגע" סאיקה עונה "אני דואג לעולם. מה לגבי עדן רוזן, הכל בסדר עם המצלמה ששמתי עליו?", "עניך הרואות" אמר אחד המשרתים והדליק את הטלוויזיה שמחוברת למצלמה. הטלוויזיה הייתה במסך שחור-לבן, אז סאיקה הבין שהמצלמה הפסיקה לפעול. הוא התעצבן ואז אחד המשרתים ירה בו חץ הרדמה ואמר "ראו, זה די מסוכן בשבילו לישון הרבה זמן עם המוטציה הזאת, אך זה עדיף. הוא אמר זאת. יאללה, עוד חמש שעות הולכים הביתה."
לאחר ארבעה ימים, במעבדה של סאיקה, סאיקה מבקש מהמשרת הראשי שלו, סאטו, להגיד למדען הראשי שלהם, מיזו, למצוא את התרופה למוטציות הללו במהרה. סאטו הלך לשם ואמר למיזו "מיזו! התקדם מהר בעניין הזה, הבוס רותח מעצבים!", מיזו ענה "סבלנות, אני כמעט שם." "כמעט זה לא מספיק טוב" סאטו אמר "תפעל מהר יותר. אתה לא יוצא מכאן היום עד שאתה מוצא פרצת דרך, לך לישון אפילו בחצות וחצי מבחינתי.". מיזו הגיב "זה לא ממש תלוי בי, להלחיץ אותי לא יעזור בזה. אניי עושה הכי מהר שאני יכול ומנסה אף יותר. תגיד לבוס שאניי עוד פחות משבוע מצליח למצוא את התרופה." סאטו הלך ואמר לסאיקה את הדברים הללו. סאיקה התעצבן שהוא צריך להחזיק את אחיו בשבי עוד זמן, אבל חשב לעצמו שלפחות זה יגמר תוך פחות משבוע.
לאחר יום, יום א', א' סיוון, 24.5, סאטו וסאיקה חושבים על המשך התוכנית. סאיקה אומר לסאטו שהוא הולך לראות את משפחתו. סאטו מציע לבוא גם, סאיקה אומר שהוא רוצה ללכת לשם לבד. תוך שתי דקות הוא רואה את המשפחה, הוא אומר להם "תראו, אתם יודעים שאני לא רוצה לעשות את זה. אתם יודעים שאתם מסכנים את העולם, לא סתם אנשים מתו עקב המוטציה הזאת. הבטחתי לאבא הבטחה, ואקיים אותה. אתה מבין אותי, אח?" אחיו של סאיקה אמר לו "אני לא יודע, כמה זמן נצטרך להיות פה?", סאיקה אמר "אל דאגה, זה יגמר בקרוב. תוך ימים ספורים. מזל שמצאתי את רובין-גד, בעלה של מיכל רוזן, לפני 6 חודשים. גם הוא מכיל את המוטציה. רון דויטש כבר איננו, אבל עדן רוזן חי. אני שמתי לב שמיכל רוזן לא הושפעה כלל מהמוטציה, אך כן אתה, רובין-גד. אני מסוקרן למה. אולי זה כי היא חסינה איכשהו ואתה פשוט נדבקת מהמשימות כשחיפשת אותם, לא יודע." אחיו של סאיקה שאל אותו "מה עם ביתי, מיכל? עשית לה משהו?" סאיקה ענה "לא, היא ללא המוטציה. לעדן ולחבריו אני מתכנן בקרוב לעשות ניסוי בלי שידעו עם התרופה של המוטציה. יש אצלם ממש-ממש מעט מוטציה, אז היא לא תשפיע על אחרים, והיא לא משפיעה הרבה עליהם, וגם אם היא תעלם לא יקרה משהו, אל דאגה." רובין-גד שאל "אז חטפת את כולנו כדי להגן על האנושות מהמוטציה הזו, כפי שאביך, סבה של מיכל וסבא-רבא של בני, עדן, ביקש ממך לעשות. נכון?" סאיקה הנהן.
לאחר שלושה ימים, יום ד', 27.5, ד' סיוון, יהודה חוזר הביתה לאחר שיעור אנגלית. שירה חוזרת הביתה עם אמא שלה שמקפיצה אותה בדרך לדואר ולסופר, אבי והילה הולכים לקניון. יהודה חוזר לביתו לבד, ואז רואה את עופר רון ואת לאה ימין עם שי אליוטי. שלושתן יושבות על הרצפה, יהודה עוצר ומתעניין. יהודה שואל את שי מדוע הן יושבות על הרצפה. שי עונה לו מדוע הן שם ואז עופר ולאה רצות להביא קופסא מחנות החיות הקרובה בשביל הציפור שמצאו כי היא מתחבאת מאחורי שיח וצריך להביא אותה למרפאה לחיות במהרה, ורצוי עם קופסא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

תומר דגן עקוב אחר תומר
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan