כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הסודות שלנו

חשבון נפש - פרק 49

אני נכנסת לדירה שלי ושל זיו 'וואו אני אצתרך להביא מנקה לפני שזיו חוזר אנחנו כאלה ג'יפות אני וליטל' אני מחפשת את ליטל היא איננה בחדר. יש משהו נחמד בחברות שלי ושלה שאנחנו נותנות אחת לשניה לחיות כל אחת בעולמה היא. היא לא סימסה לי פעם אחת במשך הפגישה עם נדב כי לא הגעתי הביתה (לא סיפרתי לה שאני נפגשת איתו). זיו לעומתה כתב לי כמה הודעות שאפילו לא פתחתי עד שישבתי במונית בדרך הביתה. היה לי כל כך כיף עם נדב שפשוט לא נגעתי בטלפון. יצאתי קצת חברה זבל, הוא נמצא שם בארה"ב ואני אפילו לא עונה לו להודעות. אבל האמת? שאין לי סבלנות כל כך לכל הנמרחות הטלפונית הזו... פחות מתחברת לעניין הסמרטפוני הזה מודה.
אני נכנסת להתקלח להוריד ממני את היום הזה. כשאני מסיימת אני לובשת על עצמי חזיה ותחתונים שחורים, לובשת עניבה של זיו, מצלמת את עצמי ושולחת לזיו עם כיתוב "בהצלחה בפגישה" . הוא ישר מתקשר. "נון, אני הורג אותך! כשאני נוחת בארץ את מתה" זיו ישר תוקף אני שומעת את החיוך בקולו. "מה? לא טוב? סליחה רציתי להתנצל שלא עניתי להודעות..." אני אומרת בקול מתמם. "את מבינה שיצאתי עכשיו באמצע פגישה בגללך?" הוא מעט צועק "מה אתה פותח הודעות באמצע פגישה?" אני יורה בחזרה "ראיתי שזה ממך ולא התאפקתי" זיו לוחש "טוב, אני חייב לחזור לפגישה. אני מתגעגע" זיו אומר בקול מתוק. "בהצלחה" אני אומרת "לכי לישון, כבר ממש מאוחר אצלכם ויש לך מחר לימודים" זיו אומר לי "כן אבא" אני אומרת בטון ציני "אני רק דואג לך" זיו מצתדק "אני יודעת, לילה טוב!" אני אומרת ואנחנו מנתקים. אני לא ממש מבינה את עצמי... למה שלחתי לו עכשו תמונה? הייתי חייבת להדליק אותו? למה? הרי לא כזה בא לי עליו עכשיו. סתם כנראה רציתי להרגיש שאני עדיין מחזיקה אותו בעיניינים. אני דפוקה אני יודעת...
אני מחליפה לפיג'מה ונכנסת לישון

הבוקר מפציע, אני מתארגנת לעוד יום לימודים. ליטל לא לידי 'מפקירה' אני חושבת בליבי 'או שאגיד מופקרת' כי היא בטח נהנתה הלילה... אני הולכת למטבח להכין לי כריך ונס לדרך. ופתאום האדון מופיע בתחתונים
"שלום לך" אני אומרת ומביטה בו "היי, מה שלומך?" ליאור מחייך אלי. "איפה המופקרת?" אני שואלת אותו. "ישנה בחדר אורחים, מה לורנס את מקנא כי החבר שלך בחו"ל? תבואי לדאנס בר נסדר לך מישהו שיעביר לך ת'זמן" ליאור נשען על האי ומצחקק בזמן שהוא שותה קולה מהבקבוק "ולעצמך יחסי ציבור על הדרך" אני עונה. "תהנה כפרה, אני מפרגנת באהבה רק בבקשה אל תשתה ישר מהפיה עם כל המחלות שבטח יש לך" אני עוקצת אותו ברוע. "אווץ" ליאור מניח יד על בית החזה שלו.
"אני זזה ללימודים. תמסור לליטל ד"ש" אני יוצאת עם המפתחות לרכב של זיו. במקום של הקורס יש חניה אז אני מעדיפה להגיע עם הרכב ולא לשמוע את החפירות של הנהגי מונית על הבוקר.

כשנגמרים הלימודים אני רואה הודעה משיר

אמא מזמינה אותך אלינו לארוחת ערב שישי. בבקשה תבואי!

ושיחה שלא נעתה מניר אחי.
אני מחייגת לניר מהדיבורית ברכב. "מה קורה אח שלי?" אני עונה בשמחה. "נפלא! מה שלומך סופרמודל?" ניר עונה. "לומדת לפסיכומטרי... החיים נראים שחורים כרגע" אני מתלוננת. "די, איזו בכיינית. עוד שבועיים וזה נגמר." ניר מנסה לעודד אותי בדכו ה'מיוחדת' "תקשיבי, אני ונעמה החלטנו שאנחנו באים לת"א לבקר אותך שבוע הבא." ניר מודיע "נפלא! זיו לא נמצא, תישנו אצלי. יש מלא מקום" אני מתלהבת. "אני לא זכיתי לפגוש אותו עדיין. רק ראיתי בטלויזיה ותמונות האממ האממ" ניר מציין בפני ומכחכח בגרונו. "בסדר, עוד תכיר מה אתה דואג?" אני מנסה להקליל. ניר עובד בחקלאות בנגב, הוא בעל תואר באגרונומיה והוא מנהל גידולי שדה. קיבוצניק אמיתי שפשוט עבר לקיבוץ שער הנגב. אחרי הצבא הוא הגיע לשם לעבודה מועדפת והכיר בת קיבוץ משם ונשאר. במשך השנים הוא למד וקיבל על עצמו את ניהול הענף. "אתה מגיע עם מאיה?" אני שואלת על החברה שלו "לא!" הוא עונה בנחרצות "את ונעמה תבואו לבחור איתי טבעת" ניר מודיע לי "יהההה" אני צועקת "קלולולו" אני ממשיכה להתלהב וניר צוחק. "יופי! אני ממש שמחה שאתם באים!" אני מרגישה אושר ענק רק מעצם המחשבה. אנחנו מדברים עוד קצת ומסכמים פרטים. לבסוף אנחנו נפרדים ומנתקים.
אני מחנה בחניה ועולה לדירה. בדרך אני רואה שיש הודעה נוספת משיר

את תגיעי נכון?

אני לוחקת נשימה עמוקה

האמת? שלא ממש נוח לי לבוא...

אני אומרת את האמת

די נו, את כבר חלק מהמשפחה. אין לך תירוץ תבואי!

אני מחייכת לעצמי. זה נחמד להרגיש חלק מהמשפחה. נחמד שהם רוצים בי גם בלי זיו לצידי. זה חלק מהסטטוס כנראה

אני אבוא

אני עונה לשיר ונכנסת לדירה המבולגת בטירוף ' לפחות עכשיו זה מרגיש יותר שלי' אני מחייכת לעצמי.
משום מה התחושה הזו שזיו לא נמצא וממלא לי את היום נעימה לי. אני מרגישה משוחררת לנהוג כראות עיניי.
אני מתקלחת וביציאה שמה לב שכבר כמעט ואין לי תחתונים כלומר- צריך להפעיל מכונת כביסה. אני נכנסת לחדר השירות ומתחילה לנסות להבין איך זה עובד. הטלפון מצלצל- אני רצה לענות: שיחת וידאו מזיו 'וואו איזה טיימינג' אני עונה לו בחיוך "בול בזמן!". "ממממ אני רואה שאת כבר ערומה בשבילי" זיו מחייך חזרה 'וואלה, לא זכרתי שאני במגבת' אני הופכת את המצלמה "אני בדיוק מנסה להפעיל את המכונת כביסה" אני מספרת לו ומראה. "נוניייי" זיו אומר ונקרע מצחוק "לא יפה לצחוק על עלמה במצוקה" אני מנסה להתגונן. בעוד זיו מנסה להשתלט על הצחוק שלו. "את הבגדים הכנסת?" זיו שואל בגיחוח. "מה מהם זה המכונה?" אני מראה לו את המכונה והמיבש "את לא רצינית!" זיו אומר המום "הימנית" הוא מוסיף ואני מתחילה להכניס את הבגדים שלי ושל ליטל "מזל שטסתי! זה גורם לך להיות עצמאית" זיו אומר לי. "מה אתה רוצה? בקיבוץ יש מכבסה" אני מנסה להסביר. "לא חשבתי שככה יראו השיחות שלנו כשאני בארה"ב" זיו אומר בנימה עוקצנית. "טוב, הכנסתי את הבגדים מה עכשיו?" אני שואלת וזיו מסביר לי בדיוק צעד אחרי צעד איפה ממלאים אבקת כביסה ומרכך כביסה. איזה תוכנית, כמה מעלות ומה הכפתור הפעלה. "עכשיו תהפכי את המצלמה" זיו אומר בקול סמכותי. אני הופכת את המצלמה כך שרואים אותי. "איזו איפה את!" זיו אומר בחיוך. אני מניחה את הטלפון ומתרחקת טיפה שיוכל לראות את כולי "להוריד את המגבת?" אני שואלת בחיוך ערמומי "Yes please" זיו עונה ישר. ואני מסירה מגופי את המגבת ונותנת לו הביט בי ערומה. "זה לא אמיתי מה שאת עושה לי!" זיו נראה צמוד למסך "אני מחכה כבר לגעת בגוף המושלם הזה" אני מחזירה את המגבת לגופי "למה ככה?" זיו שואל בקול מאוכזב "הספיק לך" אני מחייכת ולוקחת איתי את הטלפון לחדר "אז איך הולך שם?" אני מתעניינת "נוי, נראה לך שאנחנו יכולים לנהל שיחה כזו עכשיו?" זיו שואל ומכוון את המצלמה למכנסיים שלו. אני רואה את הבליטה וצוחקת "שמח שזה משעשע אותך!" זיו אומר עצבני. האמת? שאין לי מושג למה אני מתנהגת ככה... אולי אני צריכה זריקת ביטחון עצמי כל פעם בעניין של זיו שהוא עדיין בקטע שלי. אולי זה משקעים מהעבר שרודפים אותי ולא עוזבים. "סליחה..." אני אומרת בקול ילדותי "מה סליחה? תתפשטי!" זיו מחייך אני מניחה שוב את הטלפון ומחפשת בגדים בארון אני מורידה את המגבת ומתלבשת. "למה את מתלבשת? לאן את יוצאת?" זיו שואל בצורה מאוד תקיפה "מה?" אני שואלת מופתעת מצורת הדיבור שלו. "תעני, לאן את יוצאת?" זיו שואל שוב. "לא יודעת" אני עונה בכנות "נוי, מה זה התשובות האלה? ולמה התחתון הברזילאי הזה?" זיו מדבר ברכושנות וזה מתחיל לעצבן אותי. "זיו, זה לא מתאים לי הסיפור הזה! אני יכולה לקבל החלטות על עצמי. אתה צריך לתת בי אמון" אני מסבירה ומסיימת להתלבש תוך כדי. "אז למה את לא אומרת לי מה התוכניות שלך?" זיו ממשיך לתחקר "כי אין לי כאלה עדיין דאם!" אני מתרגזת "אני לא רוצה להסתובב בבית ערומה. לא מבינה מה הבעיה... ליטל מביאה לכאן גם את ליאור מידי פעם. חוץ מזה שכיף לי להיות ספונטנית ולצאת לפעמים. לא מבינה מה הבעיה עם זה זיו" אני אומרת עצבנית "ליאור בא אליכן?" זיו שואל "כן ותרגע עם הראש החולה שלך אנחנו לא עושים שלישיה" אני עוקצת "הוא בטוח היה רוצה" זיו ממשיך "די זיו! אני לא רוצה בסדר? אני איתך ואני לא מעוניינת באף גבר אחר! מה הקטע שלך עם הקינאה הזו? זה מתחיל להימאס עלי!" אני מתעצבנת ממש. "אני רק דואג ש..." זיו מתחיל להגיד "אז אל!" אני צועקת עליו "יושב לי כל הזמן בראש הבן זונה הזה שהכניס לך משהו למשקה ו..." זיו מתחיל להסביר "גם לי זה יושב בראש! כל רגע! כל שניה! אין צורך להזכיר לי! אני זו שנפגעתי, אני זו ששכבה שם בלי יכולת בכלל ל..." אני צועקת ומתחילה לבכות בהיסטריה. "סליחה נוני" זיו נלחץ ומנסה להרגיע. אבל אני כבר ממש נסערת.
כמו מלאך משמיים ליטל נכנסת לבית ברגע הזה ובלי יותר מידי שאלות פשוט מחבקת אותי. היא מביטה לטלפון ורואה שם את זיו "מה קרה?" היא פונה אליו כי היא מבינה שאני לא אצליח לדבר "אני בדיוק צריך לסיים" זיו אומר לה "יש לי פגישה" הוא מסביר ומנתק. אני מנסה להרגיע את הבכי הזה שהופיע פתאום ונשאר כשהוא ממש לא רצוי

"מתה כבר שתעצרי את הבכי ותתחילי להסביר" ליטל אומרת תוך כדי חיבוק ואני מביטה בה במבט רצח 'מה את לא קולטת שאדם במצוקה כאן?' "נו מה? אני חברה תומכת והכל... הנה אני מחבקת! אבל מתה לדעת מה פיספסתי הפעם" ליטל ממשיכה ומצליחה להוציא ממני חיוך "את קרועה באמא שלי" אני אומרת לה בשקט. "נוווו אז מה קרה?" ליטל אומרת בסקרנות "סתם דפוק... הוא חושב שהאונס זה תירוץ טוב בשבילו לזה שהוא קנאי ואובססיבי" אני אומרת לליטל בעצבים. "אז אפרופו קנאי... לאן יצאת אתמול?" ליטל מעבירה נושא בחדות "נו, אני יודעת שאת מעדיפה לשמור הכל בשושו תמיד אבל בואי, את צריכה לפרוק לפעמים. ותכלס? אני מזה סקרנית! אז שוט..." ליטל מנסה למנוע ממני להתחמק. "את יודעת מה הבעיה שלנו הבנות?" אני מביטה בליטל "שאנחנו מחפשות תמיד את הבאד גיא. אנחנו צריכות את הגבר המניאק הבלתי מושג, ללכוד אותו שהיה רק שלך" אני מסבירה לה "אוקי..." ליטל מרימה גבה בנסיון להבין מה אני מנסה להגיד או האם אני מנסה שוב להתחמק. "אז אני כבר קיבלתי את ההחלטה לשחרר את הבאד גיא הזה ולהמשיך לדרך הגיונית" אני מסבירה "אבל אז הוא החליט לא לוותר עלי. כמו שכל אחת מדמיינת, שהיא זו שתגרום לבאד גיא הזה לעשות עבורה" אני מסבירה "לא הבנתי, אבל זה טוב לא? הצלחת! מה הדילמה" ליטל מנסה לרדת לסוף דעתי "הבעיה? לא יודעת אם זה בעיה" אני אומרת "נווו! לורן דברי כבר אני לא מצליחה להבין?" ליטל מתרגזת עלי "הבאד גיא הפך שלי ונראה שאיבדתי עניין..." אני מסבירה "רגע, שאני אבין כן? שנתיים אתם שוכבים, את עוזבת כי את אוהבת והוא לא רציני. את חוזרת כי הוא מוכן להתחייב ועכשיו לא בא לך עליו יותר?" ליטל שואלת בקול גבוה

אז, בגדול יש לי כבר את הוויז'ן איך עומד להראות סוף הסיפור הזה. שוב יש לי קשיים בלכתוב אותו. אני לא ממש יודעת למה. מהקווה שאני לא מקלקלת לכן/לכם... בתקווה לסיים אותו בקרוב. תודה על הדירוגים והתגובות מדהימים!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
לא הולכת לאירועים!
לא הולכת לאירועים!
מאת: Li Sha
מחיר התהילה
מחיר התהילה
מאת: שיר פיליבה
MONTY AND THE POMPSTERS
MONTY AND THE POMPSTERS
מאת: Gabriela E. Stone
היום המיוחד
היום המיוחד
מאת: For all the Supergirls in this world
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D