כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 19

הוא לא ידע כלל כיצד לשלוט ברגש שלו היה לו כואב עליי ויכולתי להישבע שראיתי דמעות על הפנים שלו

בבוקר הערתי מוקדם את נתן, הכרחתי אותו להתייצב בעבודה בעוד כשלושים דקות בעודי כבר שם מפלשת את המזלגות.
השעון עומד לסמן כי שלושים דקות יעברו בעוד כחצי דקה.
" איפה הוא כבר!" דיברתי אל עצמי בעצבנות וחיכיתי שיבוא.
" איחרתי?" שאל לאחר שעברו יותר מעשר דקות וכמעט כל המזלגות יבשים.
" כן, אנחנו נתרגל את זה במשך כל יום ועכשיו אני רוצה שתבשל לי ארוחת בוקר"
" איזה ארוחה?" הבטתי בתפריט והצבעתי על מנה מספר 13.
" אוקיי" מלמל ועטף את גופו בסינר. סרקתי את המטבח בזמן שהתכונן לעבוד הוא לקה בחסר כלומר אולי מעט תמונות יעשו את כל ההבדל או שאולי להוסיף מדפים על הקיר ייתן למטבח מעמד של מטבח. המשכתי לתהות עוד קצת כשאני עומדת מולו ומסתכלת כיצד הוא חותך ירקות במהירות. הוא הזיע, ידעתי שלא נעים לו ושהוא לא רצה לעשות אף טעות.
" תמשיך אל תבזבז זמן, בהסתכלות עליי" הרמתי את קולי כרמיזה לכך שעליו להמשיך ולא להסתכל עליי כי ממני לא יגיעו תשובות או ייעוץ לפחות לעת עתה, לפחות עד שאטעם ואראה כיצד ניתן לשפר.
" אתה צריך להחזיק את הירק בהטיה" הוא מעט התקשה עם הגזר.
לאחר חצי שעה המנה הייתה מוכנה.
" אתה צריך ללמוד לצמצם את זמן ההכנה, תבשל לי עכשיו את מנה מספר 4, מנה ראשונה" הוא הנהן.
" רגע עצור, יש לך עשר דקות על השעון" הלכתי שעון סטופר על העמדה שלו, שעון שמצאתי בבית.
לארוחה שהכין היה ריח טוב, המלח היה בכמות הנכונה משהו בה היה חסר"
" המנה מוכנה" אמר לאחר שבע דקות.
" לך תנוח ניפגש כאן עוד עשרים דקות"
החלטתי להכין את המנות האלו בעצמי ולהציג בפני האנשים, רק שהוספתי טוויטס שלי לכל מנה.

" אני רוצה להציג בפניכם מנות ותדרגו אותן, נתן ואני עמלנו קשה. הדירוג חשוב בשביל האנשים שיבואו לאכול כאן" הנחתי את המנות על השולחן את של נתן ואת שלי, אותן מנות, שלי מעט בגרסה שונה אבל בנראות אין כל שוני.
" נתן תצטרף תטעם גם תגיד לי מה טעים לך יותר" הוא התיישב עם הסינר על הכיסא וטעם מהמנות שלי.
" זה מעולה" אמרה ליאת וליקקה את האצבעות.
" טוב אז בפה הוחלט שהמנות האלו היו טובות יותר... נתן גש למטבח"
" מה הוספת שם?"
" סוד שאלמד אותך, תיגש לעמדה" נתן היה ממושמע, עקב אחרי כל צעד שלי ובסוף הגיש שוב למלצרים את המנה שלו והם אמרו שזו המנה הטובה שטעמו קודם.
" הצלחת" סיננתי לו בלחש הוא רק חייך.
" בחיים לא גרמו לנתן לחייך ככה" איתן ניגש אליי בסוף היום אחרי המשמרת והחמיא לי באופן מפתיע.
" הוא מרוצה מעצמו זה הכי חשוב"

....

תהיתי כיצד הרווחה שאלה אותי ללא הרף שאלות על סקס, זאת אומרת על כיצד התעברתי ועם מי. הם כל כך ניסו לנחש האם אבא תקף אותי או שהייתי מרדנית ששכבה עם החבר שמעולם לא היה לה. לא היה בפי קול, לא הצלחתי לדבר על זה למען האמת התביישתי, חשבתי שכולם אמורים לדעת את זה, שזה דבר נורמטיבי שכל ילד חווה. רק בגיל שבו הבנתי כיצד העולם מתנהל ידעתי שטעיתי, שלא ככה מתנהלים חיים תקינים.
" דניאלה?" הקול הזה של האישה מהרווחה צרם לי היא לא הפסיקה לומר את השם שלי שוב ושוב.
" עם מי שכבת?" אז היא שאלה כאילו שזו שאלה שכל כך קל לענות עליה.
הסתכלתי לה על הרגליים, התביישתי להביט לה בעיניים זה הפחיד אותי.
" דניאלה?"
" היה לי חבר, קראו לו לירי" התחלתי להמציא סיפור.
" לירי הזה היה גדול ממך?"
" בשנה" החלטתי להמציא סיפור רק בשל הפחד.
" את הסכמת לשכב איתו או שהוא עשה את זה בכוח?"
" הסכמתי, אני יכולה ללכת עכשיו?"
" לא דניאלה את לא יכולה." המשכתי בסיפור הממוצא שלי עד ששיחררו אותי להשגחה, שמרו עליי עד שאלד ומעולם לא העזתי לספר שאבא שלי, אבי החורג הוא האבא של הילדה שלי.

" למה פנייך נפולות שליין?" הוגו הפתיע אותי בשעת הצהריים כאשר שוב לקח אותי כמתנדבת לסדר את הסיפריה טרם הפתיחה שלה.
" יש דבר כזה להתגעגע לבן אדם שבקושי ראית?" הרמתי את מבטי אליו וערמתי ספרים למדף.
" תלוי מה הקרבה שלך אליו... אני לא מבין למה את מתכוונת"
" יש לי ילדה ואני מתגעגעת אליה מאוד" נדמה שהוגו לא ידע על כך.
" היא אמורה להיות בת ארבע השנה וכל הזמן הזה אני חושבת לעצמי איזו אימא גרועה אני לא מגדלת אותה, לא מחבקת אותה אלא נרקבת כאן עד שאצא" דמעתי.
" שליין, לא ראית את הילדה שלך?"
הושטתי לו את התמונה האחרונה שהייתה לי ממנה.
" את יודעת איך קוראים לה?" הנדתי בראשי.
" ההורים המאמצים סירבו לספר לי גם כשהיו מגיעים לבקר"
" אני מצטער"
" אתה לא צריך להצטער אני פשוט טיפשה זה הכל"
" לא את לא" הוא לא ידע כלל כיצד לשלוט ברגש שלו היה לו כואב עליי ויכולתי להישבע שראיתי דמעות על הפנים שלו.

....
קצת אחרי התקרית עם רינה כשהייתי בת שש עשרה אבא ומורן השתכרו בבית, ידעתי שזה זמן טוב לכך שאברח מהבית. לקחתי מהארנק של אבא כסף והלכתי לטייל גם אם היה מאוחר בשביל נערה בת שש עשרה לטייל.
יום למחרת אבא מצא אותי וגרר אותי בכוח הביתה, הוא שאל אותי על הכסף שגנבתי ממנו בזמן שאני התגריתי בו שבזבזתי את כולו.
" בגלל שברחת ולא הלכת לבית ספר תסדרי את כל הבית" הסתכלתי סביבי כיצד בקבוקי האלכוהול הריקים היו מפוזרים בכל מקום היו גם סמים ידעתי שזה סמים אבל לא אמרתי שום דבר.
" אני נועל את הבית שלא תעזי לברוח"
פעם אחת כשהוא ביקש שאסדר את הבית ולא סידרתי, הוא הפשיט אותי נעל את הארון שלי והכריח אותי לסדר מולו ומול מורן שלא הפסיקה לצחוק. הייתי מושפלת אבל יותר ממושפלת הייתי מדוכאת והדיכאון הזה השכיח ממני את עצם היותי עירומה מולם באמצע יום גשום ללא חימום.
אבא עבד אז בתור נהג משאית, כל בוקר היה קם מוקדם ומעביר סחורה.
" מורן ואני נוסעים לכמה ימים בזמן שתישארי כאן" זה היה בדיוק בזמו חופשת הפסח כך שהייתי לגמרי לבד בבית ללא אבא, ללא חוקים אבל גם ללא אוכל. הייתי מבקשת מהשכנה לאכול איתם על אף שהיא לא אהבה את אבא היא דאגה לי. כשאני חושבת על זה לעומק היא ידעה מה אני עוברת אבל בחרה לשתוק מסיבה מסוימת, מעולם לא שאלה אותי כיצד אני מרגישה או מה קורה אצלי בבית, תמיד היה שקט הייתי מגיעה לאכול בדממה וחוזרת הביתה בדממה.

....

" דניאלה מה את עושה!" זה היה הוגו שצעק עליי לאחר שמעולם לא צעק, אבל הצעקה הזאת הגיעה לי. לא הפסקתי לזרוק דברים על אחת האסירות לאחר כמה שניות הוא תפס את גופי ואזק אותי.
" כל כך לא מתאים לך להתנהג ככה" אמר לי כשהייתי בתא הצינוק מבודדת.
" תגיד מה שאתה רוצה לא אכפת לי"
" עד שהתחלת להתנהג כמו שצריך מה קרה פתאום?"
" אני לא רוצה לדבר איתך לך מפה!"
" את יודעת שאת הולכת להישאר כאן עד מחר"
" מה זה משנה כאן או שם זה במילא מרגיש אותו הדבר" ישבתי עם הגב אליו בשביל שלא יוכל לראות אותי.
" אני מאוכזב ממך שליין, את האחרונה שציפיתי ממנה להתנהג ככה"
" אתה בכלל לא מכיר אותי"
" קראתי את התיק שלך" חשבתי שהוא לא יעשה זאת מעולם הרי הוא טען שלא אכפת לו מה כתבו.
" אני יודע שקשה לך שליין, אני יודע שאת חושבת שבכלא טוב יותר מהחיים האמיתיים אבל זה לא כך"
" אתה יכול ללכת מפה אני רוצה להיות לבד" הצינוק היה חשוך בקושי ראיתי אבל זה התאים לי למצב, עצמתי את עיניי כשהוא הלך ולא הפסקתי לבכות בשקט מבלי שישמעו.

המשך יבוא

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
פשוט בא לי לחבק אותה...❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
מעניין מה שאת אומרת, את עם חמלה כלפיה אפילו שהיא רצחה?
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
ברור! רואים שנסיבות החיים שלה הובילו לשם. היא ממש מסכנה. :(
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
סיפורים אחרונים
סיבות לאהוב אותך 2
סיבות לאהוב אותך 2
מאת: Yael Shayn
סיבות לאהוב אותך
סיבות לאהוב אותך
מאת: Yael Shayn
5 בבוקר
5 בבוקר
מאת: דנה
כשהעבר דופק בדלת
כשהעבר דופק בדלת
מאת: Li Sha
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan