כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

משהו אחר פרק 2

"את רצינית? את בטח חושבת שאני פסיכי שלקחתי אותך לבית קברות בדייט ראשון, אם אפשר לקרוא ככה למה שעשינו היום" הוא מלמל ואז הסתכל לי שוב בעיניים

תוכן עניינים 1. משהו אחר2. משהו אחר פרק 2

פרק 2:
ביום שישי התעוררתי ב 7:30. תמיד הייתי בן אדם של בוקר. יצאתי לטייל עם הכלבה שלנו וישבתי איתה בחצר עם ספר. ב 10:00 שלחתי לאורי הודעה "מה עושים?" ואחרי 10 דק הוא ענה "אני אבוא לאסוף אותך" בלי לנדב פרטים. ניסיתי לנתח את המצב ואמרתי לעצמי שכנראה בכל פעם שמשהו כזה קרה או התחיל בשנים האחרונות זה היה השלב שבו אני נבהלת ומבטלת אבל הפעם לא הרגשתי צורך לעשות את זה. לבשתי ג'ינס קצר גבוה וגופיית סריג מכופתרת לבנה ואספתי את צדדי השיער שלי כדי שלא יפריעו לי בפנים. ב 12 בדיוק הטלפון שלי צלצל "אני בחוץ" הוא אמר בפשטות ואני נפרדתי מההורים שלי, סיפרתי להם שאני הולכת לשבת עם מישהו שפגשתי שבוע שעבר ויצאתי מהבית. נכנסתי לאוטו ושוב חייכתי אליו אוטומטית והוא אליי "היי" הוא אמר "נוסעים לאשר, את מכירה?" הוא שאל "ברור, אני מכירה את הבעלים" עניתי. אשר היה בית קפה בוטיקי וחמוד באחד הקיבוצים באיזור, הקימה אותו משפחה של ילד מהשכבה שלי בבית ספר ותמיד היה נחמד לשבת שם אבל גם תמיד פגשתי שם אנשים שאני מכירה "איך את מכירה?" הוא שאל "ירדן הבן שלהם היה איתי בשכבה- תמיד יש שם אנשים שאני מכירה אני מקווה שזה לא יפריע" אמרתי "באמת? למדת בלווין? דודה שלי מורה שם" הוא אמר "איך קוראים לה?" שאלתי "תמרה" הוא אמר "תמרה דודה שלך?!" אמרתי בהפתעה "אני מבין שאתן מכירות" הוא אמר "אני לא יודעת איך הייתי שורדת את התיכון בלעדיה. אני אוהבת אותה כמו חברה. אנחנו עוד בקשר" סיפרתי לו מיד "וואלה? היא באמת אישה מיוחדת. היא אשתו של אח של אבא שלי" הוא אמר וחייך אליי. חנינו בחניית העפר של המקום שהייתה מפוצצת באנשים כיאה לשישי בצהריים. אני תפסתי לנו שולחן על הדשא בצל "מה להזמין לך?" הוא שאל "קפה קר" עניתי והוא הנהנן ונכנס פנימה.
כשהוא חזר אחרי כמה דקות הוא החזיק מגש עם שתי כוסות קפה קר ועוגת שקדים קטנה ושתי כפיות. ישבנו והשיחה שוב זרמה לה, הוא שאל על הלימודים ואני סיפרתי לו שאני מתחילה חינוך מיוחד ושעבדתי בשנתיים האחרונות בגן חינוך מיוחד וניסיתי לגשש לגבי התוכניות שלו להמשך. ב 15:00 בא אלינו איציק המנהנל של המקום, אבא של ירדן. "שי! מה נשמע? אני מצטער להפריע אבל אני אפנה לכם. אנחנו מתכוננים לסגירה." הסתכלתי על השעון בפליאה והנהנתי "איך 15:00?" שאלתי את אורי והוא משך בכתפיו "שנזוז?" הוא שאל ואני הנהנתי. נכנסנו לאוטו ונסענו. אחרי כמה רחובות עברנו ברחוב של בית הקברות האזורי ואורי פתאום האט את הנסיעה משמעותית. הסתכלתי עליו ומשהו מוזר קרה בפנים שלו, יכולתי להישבע שיש לו דמעה בעין "מה קרה?" שאלתי אותו הוא משך בכתפיו ומלמל שהכל בסדר אבל אני הרגשתי שמשהו לא בסדר והנחתי שזה לא קשור אליי ביחס לזה שישבנו 3 שעות בלי לשים לב בבית קפה "אורי. תעצור בצד" ביקשתי ממנו והוא במבט מעט מבולבל סטה אל החנייה של הבית קברות, המקום היחיד בו הוא יכל לעצור והסתכל עליי בשאלה "מה קרה? אתה יכול לספר לי" הוא חשב שנייה בשקט ואז יצא מהאוטו, הייתי מעט מבולבלת אבל הוא חצה לצד שלי ופתח את הדלת שלי מבחוץ "בואי" הוא אמר בשקט ואני יצאתי מהאוטו והלכתי לצידו ללא היסוס גם כשנכנסנו בשערי בית הקברות. מליון מחשבות עברו לי בראש, ניסיתי לנחש לאן הוא לוקח אותי ומה קורה לו בפנים עכשיו, הוא פנה לחלקה הצבאית והלב שלי התחיל לדפוק כי הרגשתי שאולי נגעתי בנקודה שלא מתאים לגעת בה, בטח לא שבוע אחרי שהכרנו. אחרי כחמש דקות הליכה הוא הושיב אותי על אחד הקברים "אסף דור" נחקק באבן "נהרג בעת מילוי תפקידו". "אני יודע כמה מוזר זה בטח נראה לך- זה אסף, האח התאום שלי" הוא אמר ואני לא הרמתי את ראשי מהאבן, לא אמרתי כלום. "אסף התגייס לשריון שלושה חודשים לפני שאני התגייסתי לנחל. כשצוק איתן התחיל הוא בדיוק סיים מסלול והם נכנסו לעזה, אני עוד הייתי בהכשרה והייתי עסוק בעיקר בלאבטח בסיסים שרוקנו מחיילים שנכנסו. לא הצלחנו לדבר הרבה, גם כשהוא יכל להתקשר אני לרוב לא הייתי ליד הטלפון אז הייתי מקבל עדכונים מההורים שלי. באחד השבועות, בערך חודש אחרי הכניסה כשכבר התחילו לראות את הסוף, אבטחתי את הבסיס שלו וממש במקרה ישנתי בחדר שלו, במיטה שלו. ב 18.8 בבוקר דפק חייל לא מוכר על הדלת של החדר שלי וקרא לכולנו להתאסף לשיחה בחדר ישיבות ושם סיפרו לנו על תקרית שהייתה בלילה. שיש הרוגים ושהם שריונרים. אני לא האמנתי שהסיפור הזה קשור אליי אישית, הנחתי שאם הייתה תקרית בוודאי לא היו מעורבים בה החיילים הכי טריים של השריון. אותם בטח משאירים מאחורה.. ככה לפחות חשבתי. אבל שעה אחר כך הגיע הטלפון של מאמא שלי ועוד לפני שהיא הספיקה להגיד משהו שמעתי את הצרחות ואת הבכי, ואסף נהרג" הוא אמר ולקח נשימה. רק כשהוא סיים לדבר הבנתי שאני בוכה לגמרי, לא בקטנה, לא דמעה אלא בכי אמיתי, הדמעות שלי נפלו ישירות על מצבת האבן. הוא התיישב לידי והתסכל לי בעיניים, ניגב לי בעדינות ובהיסוס את הדמעות. ניסיתי לנשום עמוק ולהירגע ולא ידעתי אם אני שמחה שאני פה שומעת את הסיפור הזה או מתחרטת שהכרחתי אותו לעצור בצד ממש ליד בית הקברות ולספר לי מה קרה. הפנים שלנו היו סנטימטרים ספורים אחד מהשני ועדיין הרגשתי בנוח להסתכל לו בעיניים "סליחה על זה.." מלמלתי והצבעתי לדמעות שלי "את רצינית? את בטח חושבת שאני פסיכי שלקחתי אותך לבית קברות בדייט ראשון, אם אפשר לקרוא ככה למה שעשינו היום" הוא מלמל ואז הסתכל לי שוב בעיניים וקירב בהססנות את השפתיים שלו לשלי עד שהן נגעו אחת בשניה בקלילות, ואז הוא עצר והסתכל עליי שוב וכשראה שאני לא מוחה על מה שעשה התקרב יותר בבטחון ונישק אותי "אפשר לקרוא לזה ככה" אמרתי לו בחצי חיוך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שרית כהן עקוב אחר שרית
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מאת: שרית כהן
משהו אחר
משהו אחר
מאת: שרית כהן
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D