כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

פרפקציוניסטית מתוקנת

השמש מלווה אותנו בעקביות וקצת חבל לי שזה מבוזבז עלי שאני כל כך אוהבת קור וגשם

פרק ל'
כבר מוואנקה שבה שולטים צבעי הקיץ של מרכז האי לכיוון פיורלנד נראה שהנוף נהיה יותר ויותר ירוק. מזכיר את אזור ארתור פאס. החוף המערבי עמוס ביופי מוגזם. יערות קסומים וירוקים. צמחייה עשירה. פיורדים עוצרי נשימה וצוקים מרשימים. מזג אוויר שמשי עדיין מלווה אותנו כל יום. עשינו את הסירקל טרק של מנפורי שהיה אמור להיות טרק קצר. לקחנו סירה שהביאה אותנו מצד אחד של הנהר לצידו השני וקבענו שתאסוף אותנו חזרה עוד ארבע שעות. התחלנו את המסלול ביער עם יציאות מהסבך לחופיים בתוליים מדהימים. עצרנו באחד מהם ולא התאפקנו מלקפוץ למים. לא היו לנו בגדי ים ככה שבסוף הטבילה לבשנו חזרה את הבגדים חצי רטובים, מה שבדיעבד היה רעיון פחות טוב להמשך המסלול אבל כנראה שהיינו עושים את זה שוב בדיוק ככה. אחרי שלוש שעות שהתחילה עליה תלולה וביצות שבחלקם בוץ טובעני, תהינו אם אנחנו במסלול הנכון. כששמענו אנשים מתקרבים מהרנו לכיוונם להבהרה בעניין. מסתבר שהמסלול הוא 9 קילומטר ברמה בינונית עד קשה מתוכם 4 בעליה מטורפת לפסגה. החלטנו שלחזור או להמשיך יהיה בערך אותו זמן כי המסלול הוא מעגלי אז המשכנו. ככה גילינו שדור יכול לעשות לפחות 9 קילומטר ביום עם טיפוס באמצע ועליות. הגענו לפסגה עם נוף מרהיב שהיה שווה כל קילומטר והיה שווה אפילו את הרגל שלי שטבעה עד מעל הברך בבוץ הטובעני. הרגשתי שאני שוקעת ולא הצלחתי לצאת. דור היה לידי והתחיל להילחץ. כששאל עם הכל בסדר? אמרתי כן וניסיתי לצעוק לרום שיבוא בלי להראות לחוצה מידי. בינתיים כל הרגל שלי כבר שקעה ואני לא מצליחה להתרומם. דור צעק "אבבבאאא" ואז הגיע איש זר מאחורינו ושלף אותי מהבוץ. כשרום הגיע כבר הייתי חצי מנוקה.
אני: "ממי בקצב שלקח לך לבוא הייתי שוקעת כמעט לגמרי"
בעלי שיחיה: "אז באתי מוקדם מידי?"
חזרנו לאגם שהסירה חיכתה לנו שם כנראה בשעתיים לפני ולא יכולנו לעדכן שאנחנו מאחרים. חשבנו שאולי אחד מאיתנו ישחה לצד השני ויחזור עם סירה. חשבנו על לאמן יונה. ניסינו לבנות רפסודה. אחרי חצי שעה הגיעה סירה לאסוף את המטייל ששלף אותי ותפסנו איתו טרמפ חזרה לאוטו מהשמורה המהממת הזאת.
ישנו בעיירה "טה אנו" שהייתה לנו בית ובסיס לטיולים בפרוידלנד בימים האחרונים. החלטנו לשלב שייט במסלול וככה הגענו לדטפול סאונד. הקפטן תומאס הסביר שיורד בפיורד גשם כל הזמן ואין כמעט יום בלי גשם במלפורד דפ, ומה שבטוח שלא נקווה ליום לא מעונן. תמיד מעונן. למרות שזה פחות טוב למראות ממש התרגשתי שיהיה יום של גשם וארגיש קצת חורף סוף סוף. תומאס סיפר שהגיעו לכאן לצלם את פארק היורה ואחרי שלושה שבועות שהצוות היה תקוע עם גשם שלא מפסיק החליטו להעביר את הצילומים להוואי. יותר נכון קוואי. שם טיילנו לפני כמה שנים ובאמת היה נדמה לי ששכחו שם דינוזאור. כשהתחלנו את השייט תמאס התפעל בלי הפסקה מזה שהיום יש שמש על הפיורד ולא האמין למראה עינו שראו שלא מעונן. הוא התעקש שזה כנראה בין הימים היחידים השנה ושזכינו למראה יוצא דופן. כבר חודש וחצי שאנחנו מטיילים והיה לנו יום אחד של גשם כולל ימי ההצפות שפסחו עלינו. השמש מלווה אותנו בעקביות וקצת חבל לי שזה מבוזבז עלי שאני כל כך אוהבת קור וגשם. מה שכן זה הופך את הטיול למאוד נוח ופוטוגני ובעיקר הופך את המפלים והאגמים לשמישים בגלל החום ובמיוחד אם עשינו הליכה אליהם. אפשר להגיד שהכל זורם די.. מושלם? אבל בתור פרקציוניסית (אם כי כמעט מתוקנת) לא אשא את המילה לשאו.
אני כל פעם אומרת פרויד במקום פיורד אבל אני לא מוצאת בזה משהו פרוידיאני. הפיורד יפה ומרשים. מזג האוויר הנוח באמת מאפשר לראות את קצוות הצוקים ואת כל המפלים בדרך, את אופק האוקיינוס שלא נגמר, את הכלבי ים על הסלעים, ואת כל האיים וסלעי ענק שמקשטים את המים. השקט בפיורד גועש וממגנט. אם מפסיקים לדבר שומעים את המים של הים, את הרוח, את המפלים נופלים, את הציפורים מתרוממים ואפילו את הדגים הגדולים שקופצים וצוללים. בשייט חזרה התחיל להיות קריר יותר ומעוננן. כולם התכסו והתכרבלו ואני הלכתי לקצה של הסיפון וקפאתי להנאתי.
למחרת בבוקר נכנסה ציפור לחדר והעירה אותי בקולות ניקור. עוד שניה הן היו תופרות לי שמלה או משהו בסגנון סינדרלה שאני לא זוכרת. בגלל שאין חיות טרף בניו זילנד העופות והציפורים לא יודעים פחד ומתקרבים כמו כלבלבים ואפשר להכיר אותם מקרוב. כבר הזכרתי שהילדים קמים כל יום בשמונה וחצי אחרי 12 שעות של שינה רציפה?! אבל לא מדברים על זה.. כל נס ביומו. המתכון כנראה להיות עם הילדים כל כך הרבה ככה שבמקום חסך בזמן הורים יש להם חסך בזמן ללא הורים. אה וגם 9 קילומטר הליכה ביום יכולים לעזור. מה שיביא אותנו לטרק הבא.
אנחנו מכינים ארוחת בוקר ודור מדבר אל הכדור שלו.. מספר לו דברים ושואל אותו לשלומו ועונה בשמו. אנחנו מתקלחים ומתארגנים ודור עדיין מדבר אל הכדור שלו. אנחנו מתכננים מסלול, מעמיסים הכל לאוטו, ודור עדיין מדבר אל הכדור שלו.
אני נזכרת בטום הנקס בסרט "להתחיל מחדש" וחושבת שאולי כדאי שאחזיר ווטסאפ לגבי הפליידיט עם המשפחה הישראלית שפגשנו שעברה לגור בניו זילנד לפני שבוע. גיוון קל מהכדור שלו למרות שנראה שהוא נהנה שעונים לו מה שהוא רוצה לשמוע.
החלטנו לשנות מסלול ולחזור לאזור וואנקה לעשות את הטרק של מטוקיטוקי שנפתח מחדש. או כמו שדור קורא לו מתוקיתוקי. הטרק הוא 18 קילומטר ואנחנו כמעט וערוכים אליו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rachel r.sh עקוב אחר Rachel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Rachel r.sh
לא מאלה שנולדו  להיות אמהות
לא מאלה שנולדו להיות אמהות
מאת: Rachel r.sh
מה הפעם?
מה הפעם?
מאת: Rachel r.sh
עד מתי? טיסה 2020
עד מתי? טיסה 2020
מאת: Rachel r.sh
מוציא ממני את הרע
מוציא ממני את הרע
מאת: Rachel r.sh
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D