כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הסיפור האמיתי פרק א

הסיפור מאחוריו איך אני הוא אני

תוכן עניינים 1. הסיפור האמיתי פרק א2. הסיפור האמיתי פרק ב3. הסיפור האמיתי פרק ג


אחרי מספר פניות שקיבלתי בפרטי, אנשים שאלו אותי מה עומד מאחוריי הכתיבה שלי. הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי. למען ההגינות והחיסיון אני מעלים מעט פרטים ומשנה שמות, אבל כל מה שכתוב פה למרות העלמה של מידע הוא אמיתי.

גדלנו ביחד.
תמיד מטר אחד מהשנייה בלחץ.
בלתי ניתנים להפרדה בשום צורה.

היית השכנה שלי, הילדה שגרה ממול, תמיד שם, תמיד צוחקת.
לא הלכנו יחד לגן, לא למדנו יחד באותו בית ספר.
אבל תמיד היינו ביחד.
כו שונים אחד מהשנייה, תמיד רבים, תמיד משלימים כי אהבנו.

בשלב מסוים בעודי ילד חסר ניסיון התחלתי להבין מה היא אהבה. ההבנה ההיא איך זה כשאתה רוצה לחיות את כל החיים שלך עם עוד מישהו, הרצון להגן עליו, הדאגה, ההקרבה.
כשאתה ילד אתה עדיין לא מבין את הדברים האלה, או לא אמור, אבל אני ידעתי כבר אז בעודי ילד בן 12.

אבל שמרתי על זה בסוד כי את החברה הכי טובה שלי ולא רציתי להרוס את החברות שלנו, לא ידעתי לקרוא את הסימנים כי מעולם לא הייתי טוב בזה, אכלתי את עצמי כאשר בנים היו מתקרבים לחברה הכי טובה שלי, לאהבה הראשונה שלי.

מעבר חד קדימה ליום ההולדת שלך, יום ההולדת של שנינו, חגגנו כל הכיתה וחברים שלך אצלך בבית. היו לך המון חברים, את שלי תמיד היה אפשרי לספור על יד אחת.
תמיד היית הילדה הכי יפה בכיתה אם לא בכל החטיבה. אנחנו כבר בני 13, עוד רגע מ14, וכל מה שחשבתי שידעתי רק השריש את עצמו עמוק יותר.

את נכנסת לחדר כמו השמש, קורנת באור מהפנט בתוך אפקט קליידוסקופ כמעט פסיכדלי.
עקבים אדומים נמוכים, שמלה אדומה עם חגורה דקה אלגנטית, שיער שחור ארוך שמגיע מעט אחרי האגן וחיוך פנינים סמוק.
ישר הופכת למסמר הערב מבלי להניד עפעף, בנים ובנות כאחד מרעיפים עלייך מחמאות ומתנות רק מנסים לדלות, אפילו אם במעט, מהכוח והיופי שהקרנת החוצה.

אבל הסיפור האמיתי מתחיל רק מפה.
אני עומד בצד, נדחק בין שני הכאבים הכי גדולים שלי שמעולם לא ידעת על קיומם, מתחבט.

החברה הכי טובה או האהבה שצריכה להתממש?

נכנעתי לשלילי, האכלתי את עצמי בשקרים בזמן שאחרים רוקדים איתך, שיקרתי לעצמי שזה בסדר ויצאתי החוצה.
תחילת יוני אבל ירד טיפטוף עדין של גשם, שובר שרב קליל שמחק במעט את החום והאובך מהעולם שלי.

אני זוכר איך עמדתי על שפת המדרכה, עומד ובוהה לחלל המואר באור צהבהב שטוף מים, נשטף לאיטי יחד עם העולם שמסביבי, עד שיד עדינה נוגעת בכתפי ומעירה אותי מחלום בהקיץ.

אני מסתובב ומובך לראות את הילדה שתמיד הכרתי, תמיד אהבתי, והיא כבר לא ילדה אלה נערה.
עומדת בגשם יחד איתי ומחייכת את חיוך הפנינים שלה. תמיד תהיתי לעצמי, זה היה הגשם שהרטיב לך את העיניים או שזה היה המקום הזה, הזמן הזה שגרם לכך? לראות אותי ככה עומד בלבד שלי.

"איפה אתה נעלם עוד פעם?" היא שואלת במבטא ארגנטינאי קל, "כבד לך להיות עם כולם?"
"כן, את כבר יודעת איך אני עם יותר מדיי אנשים." לא יכול להמשיך להסתכל עליה מבלי להתאהב בה יותר אז אני מסובב את הראש בחזרה אל הכביש המואר, מתבונן בשקט שנשבר רק בידייהן של מקבצי טיפות נופלות.
היא נעמדת לידי ובוחנת בקפידה את המבט שלי, השפתיים שלה מתעקלות למעלה והיא מטה את ראשה לצד. "אתה חמוד כשאתה מרוכז ככה, נראה כמו הרצל."

"ברור." אני משיב לה בקול טיפה מרוחק מנסה כמה שפחות ליצור מגע עין איתה.
היא אף פעם לא הייתה טיפשה, לפעמים הייתה משחקת כאילו היא כזאת, אבל היא ידעה לקרוא אנשים כמו ספר פתוח ואותי במיוחד.
פעם נוספת היא מזדקפת ונעמדת בדממה לידי. מתבוננת בדממה אל האופק והחיוך נעלם לאיטו, בדממה, שנינו נותנים לגשם לשטוף אותנו.

דקות ארוכות עברו להן בזמן שאנחנו בוהים בכביש, אמצע יוני ורק עכשיו אחרי כמעט חצי שעה מתחילה הרגיעה של המבול. "שני אנשים מסתכלים על השמיים, שניהם רואים את אותו העולם," היא לוחשת ומבטה מקדיר מעט.
לשמוע אותה אומרת את זה צובט לי את הלב, אני יודע מה עובר לה בראש, מאז ומתמיד היה לנו את הקשר הזה שכה מעטים זוכים לו, מין חוש נוסף שמחבר בינינו ברמה גבוהה יותר.
"האם שניהם רואים את אותו הדבר, האם שניהם חושבים אותו הדבר?" שאלתי, לחשתי. פחד מחלחל בי למשמע המילים המוכרות הללו.

היא מסתובבת ועושה את דרכה פנימה בשביל, פוסעת לכיוון דלת ומשאירה אותי להתבונן בה.
השיער הארוך שמגיע אחרי הגב התחתון, השמלה שיושבת עליה ללא רבב. בתוך כלוב החזה שלי משתוללת סערה שלא יודעת מנוח.
כבר שנה שאני מסתובב עם התחושה הזאת ואני תמיד הייתי אומר מה שעולה במחשבתי, ללא פילטרים, ללא מעצורים. אבל פה, בזמן הזה והסיטואציה הזאת, לא יכולתי שלא לפחד.

נשארתי שם לבד לבהות בחלל הריק שמצא את מקומו בתוכי כמין נחמה שקטה, סופר את השניות ותוהה האם ככה הדברים הולכים להישאר.
בסופו של דבר אני הולך חזרה לבית שלי, אחרי הכל אני גר מעבר לגדר שלה, מחליף בגדים ויוצא חזרה לבית שלה בבגדים יבשים.

היא לא החליפה בגדים. היא לא סידרה את האיפור שטיפה נמרח לה. היא צוחקת על זה שהיא תמיד אהבה גשם ואחרים קיבלו את זה, והיא ממשיכה לרקוד.

אז התיישבתי על כיסא בפינה עם כוס קולה וצפיתי בה.
צפיתי בשמחת החיים, בחופשיות, הנעורים הלא מבוזבזים. צפיתי ושתקתי, שתקתי בשעה שאחרים רקדו איתה, פלירטטו איתה.
שתקתי ואכלתי את עצמי מבפנים.

ואז החל והתנגן לו שיר סלואו איטי וכולם מתחלקים לזוגות, אחד אחרי השני כולם מזמינים אותה אך היא מסרבת, עומדת בחושך ומחפשת משהו שנבצר ממנה, עד שהעיניים שלנו נפגשות.
בין האנשים היא הולכת ומזיזה אותם עד שהיא מגיעה אליי, מושיטה את ידה ובלי מילים לוקחת אותי מהכיסא אל הרחבה.

אני מוכה הלם בזמן שהיא שמה את הידיים שלי מסביב למותניים שלה ואת שלה מסביב לצוואר שלי, את רוקדת ומניעה אותי איתך. העולם שלי עצר, כל מה שאני שומע רואה ומרגיש זה רק את המוזיקה ואותך עומדת מולי.

לרגע הסטתי את המבט והיא הניחה את ידה על הלחי שלי, סובבה אותי אלייה ואמרה, "עיניים אליי, רק אני ואתה פה."

"למה אני? אין מישהו אחר שיותר מעניין אותך לרקוד איתו?" המילים יוצאות לי מהפה בפליאה ופתאום היא מחייכת, אותו חיוך פנינים שתמיד שובה אותי ואומרת בלחש, "מכל מי שאני מכירה אתה היחיד שבאמת מעניין אותי."
היא אמרה, ולפני שהספקתי להגיב היא נישקה אותי. נשיקה עדינה, חמה, נשיקה אוהבת, הנשיקה הראשונה.

"רק שתדע זה אומר שאנחנו ביחד, כאילו, אנחנו זוג רשמי עכשיו." המילים שהיא אומרת הן כמו חלום באוזניי משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה, אבל הנה, זה קרה, האהבה הראשונה שלי, היחידה שראיתי ראתה אותי גם.

רגע השיא של חיי הקצרים, עטוף בנצנצים וכוכבים, הרגע ששמרתי בתוך צנצנת שמתי על המדף ועד היום אחד הרגעים הכי יפים בחיים שלי.
רגע שלצערי היה כמו עלה ברוח, הרגע שהניע את הגלגל והיה להתחלה של עיצובם למה שאני היום.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

A One With No Name עקוב אחר A One
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
A One With No Name
A Magical World Indeed
A Magical World Indeed
מאת: A One With No Name
תור מי עכשיו?
תור מי עכשיו?
מאת: A One With No Name
אני זוכר את המרפסת
אני זוכר את המרפסת
מאת: A One With No Name
אלכימיה
אלכימיה
מאת: A One With No Name
סיפורים אחרונים
כשהעבר דופק בדלת
כשהעבר דופק בדלת
מאת: Li Sha
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
כולם חוץ ממך
כולם חוץ ממך
מאת: Li Sha
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan