כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

הסודות שלנו

מתחילים לדבר - פרק 48

"יווו מה זה הדבר החמוד הזה?" אני שואלת כאשר אנחנו נכנסים לדירה של נדב וכלב קטן בצבע שחור קופץ על נדב. "תכירי את פרודו" נדב מצחקק "זרקו אותו כאן מתחת לבניין ולא יכלתי לסרב לעיניים האלה" נדב מספר בעוד הוא מרים אותו ונותן לו נשיקה. 'הוא כזה נשמה טובה!' אני מביטה בנדב ופרודו בחיוך. נדב מניח אותו, הולך ופרודו מתיישב לו על כרית בצד הסלון.
"יין לבן או אדם?" נדב שואל מהמטבח בדירה שלו.
"אני אוהבת לבן" אני עונה לנדב, הוא פותח בקבוק ומוזג לנו.
נדב ניגש למערכת ומפעיל פלייליסט שהוא אוהב ברקע.
אנחנו יושבים בסלון אצלו נהנים מהמוסיקה. נדב מוציא קצת פיצוחים ומתיישב על כורסאת היחיד. "חייב להגיד לך, את ממש זזה טוב! רקדתי עם הרבה בנות סלסה אבל את ממש מוכשרת בזה!" נדב מפרגן לי "גם אתה ממש הפתעת אותי!" אני אומרת בהתלהבות "אתה ולינור בטח ממש אוהבים ללכת לשם" אני מתחקרת בעקיפין "לא, היא פחות בקטע" הוא מודה "זיו ראה פעם איך את רוקדת?" הוא מחזיר לי "לא ממש, הוא פחות בקטע של..." אני מתחילה להגיד ונעצרת. משום מה נדב משחרר ולא שואל יותר מנסה לא לגרום לי לאי נוחות. "פראייר" נדב אומר ומחייך אלי.
האמת שתמיד אהבתי לרקוד. זה הביא אותי ממש לפורקן ריגשי. הזמנים שלי עם עצמי הצתמצמו וגם למועדונים הפסקתי לצאת, אז היום אני כבר לא ממש עושה את זה. הערב סלסה הזה כאילו שחרר לי אנדורפינים למוח וגרם לתחושה נפלאה. אני מביטה בגבר שיושב מולי. בצורה בטוחה- לא הכרתי אותו כזה בטוח בעצמו. אולי גם נגמרו לו הפחדים.

"אז איך האזרחות בנתיים?" נדב שואל עם חיוך מעביר נושא. "מעפנה! לא כדאי לך לבוא, תשאר בצבא" אני עונה ומצחיקה את נדב. "צרות בגן עדן?" הוא שואל "שום צרות! אבל בוא לא נדבר על אחיך לא בא לי לשקוע בדיכאון" אני אומרת בלי שליטה ממש על הפה שלי. אנחנו שותקים ומקשיבים לשיר שמתנגן ברקע וכאילו מישהו בחר אותו בפינצטה לאותו רגע 'אריאל הורוביץ- יאללה ביי' נדב מזמזם את השיר בקטנה ואז שר את המילים "אם זה גמור תאמרי לבחור- אמרת שדי אז יאללה ביי" "אווץ" אני אומרת עם פרצוף עקום
"אם חברה שלי הייתה מדבר עלי ככה..." נדב תופס את הראש. "יש סיכוי שהיא תגלה ששיקרת לה אז היא תגיב ככה" אני אומרת לו "מתי שיקרתי לה?" נדב מרים גבה "אמממ נגיד עכשיו" אני אומרת ופורסת ידיים לצדדים. "נוי, אמרתי לה שאנחנו נפגשים" נדב משתף. "סירייסלי?" אני צועקת טיפה בהפתעה "נו, נו, נו... מה היא אמרה?" אני נדרכת בצורה מוגזמת לשמוע. כנראה שהיין גם קצת משפיע "לא השתגעה על הרעיון" נדב לוגם מהיין "אם היא הייתה יודעת על..." אני מתחילה להגיד. "על זה היא כבר יודעת מזמן. "נדב אומר בביטחון. "בונא, יש לך ביצים!" אני אומרת מופתעת "אני לא משקר לה ולא מחביא דברים" נדב אומר בפשטות. הוא כל כך שונה מזיו. הוא מביט בי העיינים שלו חומות אך כה צלולות וטובות. "אני מקווה שהיא מעריכה את מה שיש לה בידיים" אני מוסיפה. נדב לא מגיב. "מתי מחר אתה נוסע לבסיס?" אני זורקת שאלה לאוויר לשבור את המתח. אולי קצת חציתי גבולות בנושא של לינור. "אני לא נוסע מחר לבסיס יש לי יום בדיקות בבית חולים" נדב מספר. "בגלל הפציעה? עוד מאז?" אני שואלת "כן" נדב עונה בקצרה. "מה קרה שם נדב" אני מנסה להבין מה הפציעה המיסתורית של נדב ואיך היא נגרמה. "העיקר שזה מאחורי" נדב מנסה להתחמק. "נוווו" אני מיישירה אליו מבט "היינו בפעילות מיוחדת ונכנסנו לבית לבצע מעצר" הוא מתחיל לספר "היה בלאגן מסביב" הוא ממשיך לספר ולוקח נשימה עמוקה "משהו היה לא בסדר בציוד מיגון שלי כנראה, מישהו שם הצליח להוציא סכין ולדקור אותי בגב. מכול הטירוף והאדרנלין רק בדרך הקשר שלי שם לב שאני מדמם" נדב מספר. "כלומר, לא הרגשת בכלל?" אני שואלת בשוק " הרגשתי משהו, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. עד שהגענו לבית החולים כבר לא הייתי בהכרה. תביני, אני מפקד המבצע והסמ"פ שלי היה צריך לקבל פיקוד ברגע ולהבין מה קורה בכלל בעוד ברכב יש אדם מסוכן עצור" נדב מספר "הם תפקדו מדהים ובזכותם אני בחיים היום" נדב מסכם. אני בשוק מהסיפור מקשיבה בשקיקה לתסריט הזה שנשמע דמיוני. "מה הנזק שנגרם?" אני שואלת בדאגה "הלכה הכליה" נדב מחייך כאילו זה לא קרה "רק אחת מתוך 2" הוא מסביר "נדב זה לא צחוק!" אני מביטה בו במבט כעוס "אז את מעדיפה שנבכה? לא באמת, זה קרה ואני עברתי את זה. בחרתי להישאר בצבא עוד את הזמן שיספיק לי בשביל לקבל דרגה ולא להשתחרר מייד. אני בטח לא אחדש לך שהצבא מעדיף לא להחזיק אנשים עם בעיה רפואית כזו." הוא מספר לי "התחלתי ללמוד מטעם הצבא לפני כן. היה לי מסלול מתוכנן, עכשיו אני צריך לראות לאן ממשיכים" נדב מספר. "לא ממש תכננת למצוא את עצמך באכ"א עם כל הג'ובניקים" אני עוקצת. "נכון, אבל כל דבר בחיים מלמד אותך וכל מכשול הופך אותך לטוב יותר. אני באמת מאמין בזה. כל אתגר שאתה מתגבר עליו הופך אותך חזק יותר ובעל נסיון." נדב משתף "אתה קסם" אני אומרת לו ומניחה את ידי על ידו. אנחנו לוגמים עוד מהיין, אני מסיימת את הכוס ומוזגת לעצמי אחת נוספת. נדב יושב נינוח, זה גורם לי להרגיש טוב עצם הידיעה שהנוחכות שלי אינה מעמידה אותו בסטרס. "אני יכולה לשאול למה היית כל כך מגעיל אלי כשהגעת לראשונה אלינו?" אני מעזה לשאול בתקווה שאני לא מעלה באוב דברים שהיה עדיף להשאיר מאחור אך הסקרנות משגעת אותי. יש לי יותר מידי נעלמים במשוואה שקוראים לה נדב שגב ונפלה בחלקי ההזדמנות לגלות אותם. "הרגזת אותי" נדב אומר ברצינות "מה עשיתי שהרגיז אותך? הגעת וישר שפטת אותי בחומרה" אני מתגוננת ותוקפת. "את צודקת, ראיתי אותך- כל השפת גוף שלך הולכת בגב זקוף וחזה מתוח, החיוך שכובש את כולם, יודעת שאת יפיפייה ונעזרת בזה. את וגלית מתנהגות כמו משרד מש"א אזרחי מפטפטות כל הזמן. את מתעסקת בטלפון מתי שבא לך. בגדוד קרבי אין דברים כאלה. חיילים פונים למפקד שלהם ביראת כבוד גם לאחר המסלול. הדרגות משחקות תפקיד שם. היה בך משהו שנראה שחצני, שידרת 'אני הכי טובה בהכל' לעולם. לא מספיק כל זה וגם גלית היללה אותך כל כך. הרגיש לי כאילו את מלכת הכתה" נדב מסביר לי בלי בושה איך נראתי מהצד "מה יש לך נגד מלכת הכתה? לא שהייתי כזו כן? אבל אני בטוחה שגם אתה היית..." אני מתחילה לדבר ונדב קוטע אותי "ממש לא! הייתי החנון" נדב מחייך. "לא מאמינה לך" אני צוחקת "כמה יחידות מתמטיקה?" אני ישר שואלת "נוישי, עשיתי 5 מורחב בהכול וגם פיזיקה סבבה? אם זה לא מספיק לך אז אני צריך להשתחרר ולסיים את התואר שהתחלתי בהנדסת תוכנה" נדב יורה לעברי. "וואווו! אתה באמת מלא הפתעות!" אני אומרת בהלם. "ואת עדיין מעצבנת- את באמת טובה בכל מה שאת נוגעת בו נגיד היום בסלסה... וגם... מסובבת ראשים" נדב אומר קצת בשקט את הסוף."וגם הזכרתי לך אותה (האקסית שעזבה אותו כשהיה פצוע) וזה ממש עיצבן אותך" אני מעלה נקודה כואבת אצל נדב "היום את כבר ממש לא מזכירה לי אותה. אתן מאוד שונות!" נדב מתגונן "בקורסים של משאבי אנוש מדברים על ההשפעה של החויות האישיות שלנו בקבלת עובד חדש" אני קופצת לעובדות כדי לצאת מהפלונטר שהכנסתי אותנו אליו "כלומר?" נדב שואל "כלומר, שכאדם מגיע לראיון עבודה הוא יכול לשים בושם שיזכיר למראיינת את הגרוש שבגד בה והיא תיפסול את הבן אדם על זה מבלי להתייחס לכל השאר" אני מסבירה "השפעה של פרט קטן על חיים שלמים" נדב מסכם. "באשמתך אני מדגמנת!" אני מעמידה לנדב עובדה "אויי אני מצתער בשבילך" נדב מסתלבט עלי. אנחנו נקרעים מצחוק.
"החלטתי להתנדב במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית" אני יורה לעברו לפתע. אני לא יודעת למה... אולי חשוב לי לשמוע את דעתו על כך בתור אדם שאני מחשיבה כהגון ונטול איטרסים. "וואו נוי זה מדהים!" נדב אומר בהתלהבות. "יש לי איתם פגישה שבוע הבא" אני ממשיכה לספר. נדב מחייך אלי מנסה לא לגעת לי בפצעים פתוחים. העיניים שלו מדברות אני רואה את כל השאלות שרצות לו בראש. "הסוכן שלי הציע שאתנדב כדי לשפר את התדמית. אבל האמת? כשחשבתי על זה הבנתי שבא לי לעשות משהו בשביל האחר לטובת ההרגשה הפנימית שלי. אני רוצה לנסות לגעת במה שעברתי ולהגיע להשלמה עם זה כדי להגיש תלונה" אני מספרת ומביטה לנדב בעיניים. "כל הכבוד! אני גאה בך" נדב אומר בטון של סמכותי. "שמחה שאהבת המפקד" אני מנסה להקליל ונדב מחייך במבוכה. אנחנו שותים עוד קצת יין ויש שתיקה כזו היא לא לגמרי מביכה, אבל אני לא בטוחה שנוח לי איתה.
"אתה ממש שונה מהמשפחה שלך" אני אומרת כדי לשבור את השתיקה המוזרה הזו. "באיזה מובן?" נדב מביט לתוך עיניי מנסה להבין "אני לא יודעת בדיוק לשים את האצבע. אבל בעיקר זה שאתה הרבה יותר שקוף מכולם" אני מנסה להסביר. "כלומר, לא רואים אותי ליד כולם?" נדב מגרד בראש כלא מבין. "לא, ממש לא!" אני נלחצת קצת, אולי פגעתי בו? אבל הוא נראה קול בנתיים "שקוף בקטע הכנה! מדבר תכלס." אני אומרת " את טועה" נדב אומר בהחלטיות "זיו הוא ה-שונה. הוא שומר בפנים הכל. היחידה שהוא נפתח בפניה זו שיר וגם זה חלקית בלבד. הוא אחי, אני יכול לספר לך שהוא איבד חבר קרוב בלבנון השניה- ממש היה שם וראה אותו נהרג. הוא לא דיבר מעולם עם אף אחד מאיתנו על זה וסרב לקבל טיפול." נדב מספר לי את מה שכנראה לא הייתי יודעת לעולם. "לא היה לי מושג, הוא רק סיפר שרצה להשתחרר כדי ללמוד ולהתחיל לעבוד במשרד עם דור" אני אומרת מופתעת "הוא כבר התחיל תהליך יציאה לקצונה מוקדמת שזה קרה. אחרי המלחמה הוא השתנה ורק חיכה לשיחרור" נדב מספר "טוב, אפשר להבין אותו לא?" אני אומרת "כמובן" נדב מהנהן. "אבל זיו תמיד היה שומר הכל בפנים. קיוויתי שלפחות אם תהיה לו מישהי הוא יפתח בפניה" הוא מביט עלי "הוא לא מספר לי כלום." אני אומרת בייאוש "נוי זה לא את, זה הוא! את לא אשמה שהוא כזה" נדב מנסה לעודד אותי. אני כבר לא שולטת בעצמי ודימעה אחת זולגת לה החוצה. "היי, דיי! סליחה, לא הייתה לי כוונה להעליב אותך" נדב מתקרב אלי ומוחה את הדימעה "אני כנראה לא מה שהוא צריך..." אני אומרת בשקט "את הכל נוי! אם הוא לא רואה את זה הוא דפוק! ואני די בטוח שהוא אוהב אותך. לא ראיתי אותו ככה עם אף אחת אף פעם" נדב מדבר בשקט כאשר הוא קרוב אלי. אני לא מתאפקת ומחבקת את נדב אלי והוא מחבק חזרה.
"טוב, כבר מאוחר נראה לי שאני אלך" אני אומרת מביטה בשעון 'למרות שמתחשק לי לישון עם נדב ולהמשיך לדבר עד שנרדמים' "את רוצה שאקפיץ אותך?" נדב שואל. "שתית! לא מתאים לחנון לעלות על ההגה אחרי שירדנו על בקבוק יין" אני אומרת ונקרעת מצחוק מעצמי. "שתיתי חצי כוס שערך, את ירדת על כל הבקבוק י'אלכוהליסטית!" נדב מחייך.
"בכל מקרה אין סיבה שאטריח אותך." אני אומרת וקמה על רגלי "תודה על ערב שבירת דיסטנס מושלם" אני אומרת ומחכה שנדב יקום. לוקח לו רגע להבין והוא קם מהכורסא הנוחה. אני אוספת אותו אלי ומחבקת חזק. נדב לרגע בהלם מהעוצמה אך לבסוף מחזיר לי גם כן חיבוק. אני נותנת לו נשיקה בלחי "ביי" ויוצאת מהדלת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירן אלן
שירן אלן
מכורה לסיפור
הגב
דווח
1 אהבתי
Alina Lave
Alina Lave
איזה כיף לשמוע!!
הגב
דווח
guest
מהמם.. מחכה להמשך !!!!!
הגב
דווח
2 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan