כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 15+16

אולי יום יבוא ותהיה מכונה כזאת כמו בסרטים שבמקום להעביר את הזמן אחורה אנשים יוכלו להחליף נשמות זה עם זה לשבוע אחד בלבד

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

בפרק הזה מתגלה מדוע דניאלה מתנהגת בדרך המיוחדת שלה, ובמילים אחרות מחלת הנפש שיש לה,
מקווה שתאהבו

פרק 15

המבוגרים ישבו על הספה ודיברו על כוס יין, הקטנים ביותר שיחקו בצעצועים ולנו הצעירים היה שולחן סנוקר, קונסולת משחקים, שולחן שחמט ועמדת קריוקי גדולה.
" רוצה משחק נגדי?" הצעתי לו לשחק איתי סנוקר אבל הבחורה שלו דגרה עליו כמו תרנגולת.
" אבל אני רוצה שלא תתאמץ" שמעתי אותה פוחדת לו בקול רם. שיחקתי ברגליי עם הרצפה בזמן שחיכיתי לתשובה, מעולם לא חיכיתי כל כך הרבה.
" משחק אחד" נתתי לו להתחיל, יש לציין שאת הפעם הראשונה שלי שבה שיחקתי סנוקר הייתה עם אופק הוא לימד אותי נסענו לסנוקר ולא האמנתי שאני אהיה כל כך טובה בזה.
הוא פגע בכדורים הם זזו אך שוב לא בכולם.
" החלטת להקשיב לבחורה שלך?" לחשתי לו כאשר התקרבתי לעבר הכדור שאליו כיוונתי.
" כן בסופו של דבר אצטרך לדעת להסתדר איתה"
" למה היא קובעת בשבילך מה לעשות?"
" אתן הנשים לא תמיד קובעות בשביל הגברים שלכן?" כמעט צחקתי לו בפנים אבל אז העדפתי להתרכז בכדור ולנצל את התור שלי.
שיחקתי עוד שלוש פעמים עד שהפסדתי בתור השלישי בכוונה בשביל לראות כיצד הוא משחק ופחות נמרח על הבחורה שלו.
" מהלך יפה" החמיא לי, מרחוק הבחנתי בה בוהה בי בג'ינסים השחורים שלי ובחולצה טישרט שלבשתי.
" את רוצה גם משקפת?" קראתי לעברה.
" מה?" היא לא הבינה וקמה לקראתו.
" למה את מסתכלת עליי ככה?" שאלתי אותה בסדר פנים רגיל.
" בלי סיבה, אני..."
" את מה? אני לא אוהבת שמסתכלים"
" ליה תפסיקי עם זה את רוצה שנלך לחדר?" הוא שאל הרגיש לא נעים, היא הנהנה ואף כמעט פרצה בבכי בגללי.
הנרי הסתכל עליי במבט מאדים ועזב את המשחק כמו שהוא.
כשאנשים מסתכלים עליי אני מרגישה שהם מפשיטים אותי עם העיניים, כלומר בוחנים כל צד או איבר בגופי זה גורם לא רק למבוכה אלא גם למעין הטרדה, אפילו מבנות.
" היית קשה איתה" פלטה בת אל שנכנסה לאחר שלקחה גרעינים מהמטבח.
" בת אל אל תתערבי בבקשה זה יעבור לה" עניתי בחוצפה היא גם לא ענתה לי הניחה וודאי שאני עצבנית.
" אני חוזרת היום בערב" סיננתי לעברה.
" מה? למה?"
" יש לי כמה דברים לעשות"
" את בטוחה?" הנהנתי השתעממתי נורא רציתי לעשות משהו עם עצמי אבל העדפתי ללכת.

....

בערב כשכבר החשיך נתקלתי בו ובה יוצאים מן השער למכונית שלהם בזמן שהמתנתי לאוטובוס.
" אין אוטובוסים עכשיו" צעק לי בזמן שחיכיתי בתחנה.
" אין?" לחלוטין זה לא היום שלי.
" אם תרצי אנחנו נוסעים לתל אביב, זה יעזור לך?"
הנהנתי וכבר התחלתי לקפץ לעבר המכונית שלהם, היא לא דיברה וודאי חיכתה להתנצלות מצדי אבל לא עשיתי זאת אני לא בחורה שמתנצלת סתם כך.
" אני יכולה להגיד עכשיו משהו?" היא אמרה בעודה נוגעת בהגה מכוונת אותו שמאלה.
" את מדברת אליי?" בדיוק כשהתמקמתי במושב האחורי.
" כן"
" דברי אליי" לא הסתכלי עליה, הבטתי בחלון וההתמקדתי במנורות האור אשר האירו את הדרך.
" למה מפריע לך שמסתכלים עלייך?"
" זה פשוט מפריע לי אני לא מבינה למה קשה לכבד את זה"
" אני לא רואה בזה משהו רע" בטח כי איש לא מסתכל עלייך כמו שהוא מסתכל עליי.
" בחורה כמוך לא תבין... עברת פעם הטרדה מינית?" שאלתי והבטתי בהנרי לראות מה הוא יגיד, אך הוא שתק במושב שלו ראיתי כי לא היה לו נוח עם השיחה הזאת.
" זרקו לי מילים לא יפות"
" עזבי מילים, מעשים!" פירטתי לעומק.
" אבל מה יש לך לחשוש מבנות? זה לא שהן יטרידו אותך" צחקתי בקול רם הם שניהם הסתכלו עליי בדיוק עצרנו ברמזור אדום.
" מה? אתם חושבים שאני מטורללת? לא יטרידו אותי? אני לא ארחיב אני רק אגיד לך שאני לא רוצה שתסתכלי עליי כך עוד פעם אחת זה לא נעים"
" אבל לא שפטתי אותך"
" לא שפטת? המוח שלך הריץ משפט או שניים עליי אני יודעת זה תמיד ככה אנשים כל הזמן רוצים ממני משהו וזה כבר מכעיס"
" אז כן שפטתי אותך אז מה?"
" אז מה? לאנשים קל לשפוט אנשים אחרים מבלי לדעת מה עובר על אותם אנשים לכולנו יש חולשות, לכולנו יש דברים שאנחנו מעדיפים לא לספר לאחרים מרוב הבושה של איך אחרים יגיבו ורק מהמחשבה הזאת זה משתק לפחות אותי"
ראיתי את הנרי מהנהן בשקט כאילו גם לו יש משהו שהוא מסתיר.
" אז אני מצטערת לא אעשה את זה יותר" חייכתי על מנת להשביע את רצונה ולהמשיך להיות בשקט וליהנות לשם שינוי מהנוף שבחוץ. הנסיעה הייתה שקטה לאחר הדיאלוג הפוסח הזה היא המשיכה לנהוג והנרי המשיך לשחק עם הרדיו ולחפש שירים שמצאת חן בעיניו.
" איפה לעצור לך?" השקט פסק בגלל ליה שנכנסה הרגע לתל אביב.
" ברכבת מרכז יהיה בסדר משם אקח מונית"
" טוב" הנהנה ופנתה ימינה.
" ליה בואי ניקח אותה עד הבית מאוחר עכשיו"
" אבל היא ביקשה לרכבת" האזנתי לשיחתם בדממה מוחלטת.
" איפה את גרה?" לפתע הוא פנה אליי והתעלם ממה שניסתה לומר נתתי את הכתובת כמעט בלחש מבלי להתווכח.
" תודה" יצאתי מהמכונית הנרי עזר לי להוציא את המזוודה מתוך תא המטען.
" זה בסדר אני אמשיך מכאן"
" את בטוחה? נראה שיש לך הרבה מדרגות לעלות אין לי בעיה לעזור"
" אם אתה מתעקש" הוא אמר משהו לליה ואז לקח את המזוודה שלי כאילו היא בכלל לא כבדה.
" אני מצטער על היום"
" למה אתה צריך להצטער?" שאלתי והמשכתי לפסוע.
" בשם ליה"
" זה בסדר היא כבר התנצלה"
" חשבתי על זה בזמן שנסענו על מה שאמרת קודם" שינה את טון דיבורו והרים את המזוודה.
" מה חשבת?" הייתי מאחוריו
" שאת צודקת"
" לרוב אני באמת צודקת" סיננתי בדיוק כשהמזוודה הגיעה בשלמותה מול הדירה.
" אני חושבת שלך ולאשתך לעתיד יש שאיפות שונות ודיעות מנוגדות בכל מקרה אם החלטת להתחתן איתה שיהיה בהצלחה" השתדלתי לחייך על מנת שיראה את זה.
" תודה אני הולך" הודיע לי באופן משונה.

פרק 16

בערב כשחזרתי הדבר הראשון שעשיתי הוא לקחתי את הוגו מהשכן המבוגר שהבטיח שיישמור עליו בזמן שאנחנו כל אחת מפוזרות בבתים אחרים, אפילו קניתי לו מתנה כאות תודה בכל זאת איש מבוגר.
" אדון ברכה?" דפקתי בדלת כל מה ששמעתי זה את הוגו נובח, הדלת הייתה פתוחה ראיתי את אדון אליהו על הרצפה.
חייגתי למד"א ששאל אותי שאלות " האם הוא נושם?" " הוא בהכרה?" וכל השאלות שמד"א שואל ומיד בדקתי את כל מה ששאלו עד שהאמבולנס הגיע.
" מי את בשבילו?"
" השכנה הוא השגיח על הכלב וחזרתי מוקדם לקחת את הכלב ומצאתי את אדון ברכה על הרצפה" אמרתי לפרמדיק שהציע לי לבוא איתו, הכנסתי את הוגו הביתה ונכנסתי לתוך אמבולנס.

" אופק אתה בעיר?" חייגתי, הוא היחיד שחשבתי עליו.
" כן מה המצב?"
" אני נוסעת לבית החולים הכל בסדר איתי צץ איזה משהו תוכל להוציא את הוגו לטיול?"
" בטח, אבל למה בית חולים?"
" סיפור ארוך אספר לך כשאחזור"

.....

" איך קוראים לו?" הפרמדיק שאל אותי.
" אליהו ברכה"
אדון ברכה היה בהכרה אך לא דיבר, אישוניו עקבו אחר הרופא שניסה לעורר אותו.
" את מכירה קרובי משפחה שלו?"
" לא, מאז שאני גרה כאן איש לא ביקר אותו"
איש מסכן אני הייתי רוצה שיבקרו אותי שיביאו לי חיבוק ואפילו יתקשרו לשאול לשלומי אם הייתי בגילו, אולי אני לא חברותית אבל אני זו שבוחרת עם מי להתנהג איך.

לקראת שתיים בבוקר הוא התחיל למלמל, הרופאים אמרו שהוא עבר שבץ ובמזל הייתי שם. עמדתי מולו הוא רק הסתכל ולא עשה שום דבר.
התיישבתי קרוב וכמעט התמלאתי דמעות.
" אני שמחה שאתה בסדר אדון ברכה" היד שלו זזה פתאום הוא ניסה להרים אותה לכיווני אבל לא הצליח.
" אל תתאמץ תנוח, נדבר בבוקר"

" לקחתי את הוגו אליי עד שתחזרי" אופק עדכן אותי בעניין בזמן שישבתי מחוץ לחדר וחיכיתי שיחזור לדבר על אף שידעתי שזה לא חייב לקרות בימים הקרובים. יכולתי ללכת לעזוב אותו שם ולחזור לחיי, אבל הרגשתי שאם אעשה זאת לא אסלח לעצמי ואחשוב על זה כל הזמן.

" את דניאלה?" אחד הרופאים נדנד את ידי פקחתי את עיניי ואל מולי ראיתי רופא צעיר ויפה מראה.
" כן, הכל בסדר?"
" בוקר טוב, מדובר באדון ברכה הוא ביקש שתיכנסי אליו" הוא מדבר? זו כבר התפתחות.
" חיפשת אותי אדון ברכה?" ניצבתי קרוב לדלת בחיוך הוא ישב על המיטה מכוסה בשמיכה.
" לא הלכת הביתה ילדונת?"
" לא אדוני לא יכולתי להשאיר אותך לבד במצב הזה"
" את יכולה להתקרב בבקשה שאראה אותך אני רוצה להודות לך" התקרבתי הוא היה איש נחמד, ידיו רעדו בשל הגיל אך הוא היה צלול בדעתו.
" אין צורך להודות לי"
" אם זה היה מישהו אחר וודאי הייתי בעולם הבא עכשיו, אני מודה לך ילדונת"
" אדון ברכה אני יכולה לשאול אותך משהו?"
" וודאי שאת יכולה"
" יש מישהו שאליו אני יכולה להתקשר? שיהיה איתך?"
" את כבר רוצה להיפטר ממני?"
" לא מה פתא..."
" אני צוחק, לא ילדונת אין. הבת שלי נפטרה לפני חמש שנים, הנכד היחיד שעוד מדבר איתי עובד, ושאר הנכדים שלי לא בקשר איתי אני לבד"
" אל תגיד את זה אדון ברכה אתה לא לבד"
" ובכן אני חושב שאני לבד"
" מהיום יש לך אותי אז בבקשה תתאושש ונחזור הביתה"
" שגיתי לגבייך ילדונת, תמיד חשבתי שאת והחברות שלך רק מביאות אנשים זרים וחוגגות אני מצטער שחשבתי כך"
" אני אשמח לספר לך על עצמי אבל כל זה רק כשתחלים"

אדון ברכה בילה עוד יום בבית החולים, כל ארוחה הבאתי לו בישלתי בבית ואז נסעתי לתת לו, בת אל טרם חזרה ונעמה עדיין אצל ההורים היה לי בית לעצמי.
סייעתי לאדון ברכה במדרגות ואז הושבתי אותו בכיסא הגלגלים.
" הספקת לאכול?"
" בוודאי הקציצות שלך היו טעימות בקצב הזה אגדל כרס"
" אל תגיד את זה אתה נראה חתיך גם בגילך"
" אוי תמשיכי" הוא צחק אני צחקתי.
אדון ברכה הצליח להתקלח בעצמו אך עדיין התקשה לזכור דברים כמו כיוונים, צבעים ועוד דברים שחיוניים ביום יום כאלה שאנחנו לא שמים לב אליהם.
" אדון ברכה עם היד השנייה" אמרתי ואז הוא סגר את הדלת.
" את יכולה לקרוא לי אליהו אדון ברכה זה זקן מדי"
" אתה צודק, אני מצטערת"
" את בחורה מנומסת אז הכל בסדר"
" אני צריכה להוציא את הכלב לטייל אתה תסתדר בלעדיי?"
" אשב ואצפה בחדשות"

הוגו חזר אליי היום בצהריים כאשר השתחרר אדון ברכה מבית החולים, אופק עמד מולי עם הרצועה חסר איפוק לדעת מה קרה אחרי שעדכנתי אותו הוא פשוט חיבק אותי.
" בשביל מה החיבוק?"
" את בן אדם כל כך טוב דני" אני לא, אני סוציופטית זאת אומרת עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אבחנו אותי בגיל תשע עשרה בכלא, הוגו הסוהר אמר לי פעם שאני לא מנסה להתחבר לאף אחת ודואגת רק לאינטרסים שלי לא נעלבתי, זה תמיד היה נכון מאז שאיבדתי את המשפחה שלי לא אכפת לי מאף אחד אני רוצה רק טוב בשביל עצמי אבל המצפון שלי על אדון ברכה היה מספיק גדול על מנת שזה יזיז לי משהו בלב.
" אוי נו בחייך אם אגיע לגיל הזה ארצה שמישהו יהיה שם בשבילי באותה המידה"
" תפסיקי לדבר על זה בוודאות את תגיעי לגיל הזה"

....

במשך כל השבוע פחות דאגתי מהעבודה חיכיתי לסיים ולדבר עם אדון ברכה שהיה מספר לי סיפורים על הילדות שלו כיצד הכיר את אישתו ולמה הם התחתנו רק אחרי עשור, סיפור כאלו לא מוצאים כל הזמן.
" אז היא לא אהבה אותך? מה עשית?"
" כנראה פלטתי אמירה שהיא לא אהבה"
" מה אמרת?"
" או רגע תני לי להיזכר"
" אמרתי לה שאם היא רוצה להתגייס לצבא עליה ללמוד להכין קפה"
" אני לא מאמינה עלייך אליהו!"
" הייתי אידיוט אני יודע"
" העוגיות מוכנות עכשיו אתה יכול לאכול אותן" דאגתי שלא יהיו חמות מדי.
" אליהו אתה מאמין בנקמה?"
" לא, מה פתאום נקמה?"
" חשבתי על זה אם מישהו נקם במישהו אחר זה הופך אותו לבן אדם רע?"
" לא" מיד פלט
" אבל אני לא מאמין בנקמה זו דרך מכוערת להראות כוח"
" לפעמים זה לא כוח" סטרתי אותו
" אז מה?"
" זו דרך לומר סיימתי את זה כאן עכשיו כל אחד ממשיך באופן שווה את חייו"
" אני לא יודע מה קרה בחיים שלך ובמי נקמת צריך לדעת שנקמה היא דבר שיכול לחזור"
" את זה אני יודעת" אמרתי לו ובלסתי מהעוגיה.

...

" את מתכוונת לאכול את זה?" שאלה בת אל כשהתיישבה על הספה ורצתה את העוגיה האחרונה שאפיתי לאדון ברכה.
" את יכולה לקחת"
" חבל שלא נשארת עוד עשינו מסיבה בבריכה" אף פעם לא אהבתי מסיבות בעיקר לא מסיבות בריכה. אני לא אוהבת מים, כלומר רק לשתות אותם להתקלח וזאת כי אין לברירה אבל לא אמלא אמבטיות איכנס לבריכה או לים אני לחלוטין מתנגדת לעשות זאת שוב.
" אני בטוחה שנהנית גם בלעדיי, את צופה במשהו?" שאלתי אותה בעודי מציצה מבעד לספר ומסתכלת עליה.
" התכוונתי אבל אין מה לראות"
" מה את אומרת נלך לקנות נורה למקלחת?" הנורה במקלחת הבהבה, אפשר לומר ששרדה עד אתמול ונשרפה.
" צריך גם שטיח סופג"
" טיילת עם הוגו?" הוסיפה
" כן, נשאיר אותו לשעה הוא יישמור על הבית"
לבת אל אין רישיון ובכל פעם שאני מזכירה לה להתחיל ללמוד היא כאילו לא שומעת מאז הפסקתי לשאול.
" את רוצה שנאכל משהו אחרי?"
" אפשרי. אני חושבת שמצאתי חנייה" אמרתי בסיום והתחלתי לחנות, תהיתי מדוע היא לא דיברה איתי כמעט בנסיעה הרי זה זמן טוב להכיר יותר, אולי לא היה לה מה לשאול או לומר.
" אני אלך לחפש נורה את שטיח, מוסכם?" שלטתי בעניינים היא הנהנה ונעלמה מזווית העין בזמן שהלכתי לחפש נורה באיזור המנורות.
זה היה איזור שתמיד אהבתי זכרתי כיצד הייתי קונה, אבא ואימא היו באים לכאן לקנות ואני הייתי נהנית לי עם כל האור שיוצא מהמנורות. היו שם כל כך הרבה סוגים של נורות, צהובה, לבנה בצורת ספירלה או אגס או לד? לקחתי את עוגת הספירלה והלכתי לחפש את בת אל שוודאי נתקעה על איזה צבע לקחת.
" בת אל?" קראתי בקול
" אני פה, מה את אומרת כחול או אפור?" האפור היה יפה אך לא מתאים למקלחת שלנו.
" כחול" הקופאית בקופה לא הייתה נעימה לעין, היו לה משקפיים עם מסגרת שחורה ואפודה שלבשה הדגישה את השומנים שלה שבצבצו מבעד לאפודה המכופתרת.
" אז איפה נאכל?" היא הסתכלה עליי במבט עובד עצות.
" איך את עם אוכל אסייתי?"
" מצוין"
סובבתי את ההגה שמאלה והמשכתי לנסוע לכיוון המתחם הגדול שם יש את הסושי הכי טעים מחוץ לתל אביב.
" מוזר שאת נוסעת לאכול מחוץ לתל אביב"
" את יודעת גם אני חשבתי ככה כמוך לפעמים נחמד לצאת קצת"
ישבנו במסעדה אסייתית קטנה שהייתי בה עם אופק בחודשים הראשונים שהכרנו אהבתי את התפריט והבטחתי לעצמי שאשוב לכאן.
" יש כאן משהו בלי פטריות?" היא עיינה בתפריט ביסודיות.
" לא אוהבת פטריות?"
" אני אלרגית"
" את יכולה להחליף את הפטריות בירק אחר"
בת אל לא הפסיקה לדבר לעומת זאת אני שתקתי, לא כי לא היה לי מה לומר אלא כי למדתי בחיים שלדבר הרבה לא ייתן לי שום דבר, בלאו הכי דברנית גדולה אני לא.
" כן מעניין מאוד" עניתי לא בעניין והיא בכל זאת המשיכה.
" את לא מתעניינת במה שיש לי להגיד?" נעלבה, לא היה לי אכפת למעשה חשבתי על דברים אחרים בזמן שהיא דיברה.
" לא אני עסוקה במחשבות אחרות"
בת כל הייתה בהלם אבל לא אמרה כלום אכלה מן האוכל שלה שבדיוק הניחו על השולחן.
" תגידי את בכוונה מתבודדת?" שאלה.
" אני? טיפש האדם שחושב שהתבודדות עושים בכוונה"
" אז למה את מתנהגת ככה?"
" איך ככה?"
" אין לך מצפון?"
" מה כבר עשיתי?" באמת לא הצלחתי לרדת לסוף דעתה.
" את לא מקשיבה לבן אדם, את לא תמיד נעימה ולפעמים נראה לי שאת עושה הכל בשביל להתאים את הדבר שאת רוצה לעצמך"
" קלעת בול!" עשיתי לה רובה עם היד.
" אני רצינית" הרצינה פנים עד שהתפקעתי מצחוק כמו חולת נפש, טוב נו לא כמו.
" אין לי מה להגיד, לא אכפת לי מה אחרים חושבים עליי, פעם עוד היה לי והייתי מתחבאת היום לא שמה על אף אחד" באותו הרגע ידעתי שלא נעים לה להיות בחברתי, כזאת אני מסירה אחריות, מרחיקה מעצמה אנשים ובעיקר לא חברותית.
במהירות שיא דרכנו בבית אני חושבת שגרמתי לבת אל לבכות לאחר שניסתה לדון איתי בדרך על הנעליים החדשות שקנתה, בעיניי הן היו מכוערות בגדר להחריד אבל היא אהבה את הפרחים הירוקים והבולטים. אני לא שולטת בזה, ידעתי שאני רעה היא נשכה את שפתייה והרעידה את רגל שמאל שלה בעצבים.
יצאתי לטייל עם הוגו הכלב הוא הדבר הטוב ביותר שיכולתי לבקש הוא לא צריך ממני דבר מלבד אוכל ולצאת החוצה, בדיוק כמו אדון אליהו.

" הוגו אל תרוץ!" הוא הריץ אותי כל כך מהר במורד הגבעה הקטנה עד שכמעט נפלתי עד שנעצר.
" כמובן שפרה חשובה יותר" הנחתי ידיי על מותניי בעודי מתנשמת.
הנרי עמד על ידי לא דיבר היה תמוה מחשבות ותוך כדי שיחק בצמיד שהיה לו על היד.
" תגידי את מכירה תיאוריות נוספות?" לפתע פנה אליי.
" כן, מה פתאום חשבת על תיאוריות?"
" אני לא יודע תיאוריות מזכירות לי אותך"
" אל תגיד לי שאתה חושב עליי מדי פעם"
" כן את איך אני אגיד את זה... בורג חריג במערכת הברגים" מה? על איזה בורג הוא מדבר? אולי הבורג היחיד שנמצא כאן זה הוא.
" מאיפה המשפטים האלו הגיעו?"
" הרגע המצאתי"
" אל תנסה זה לא מרשים אף אחד"
" אני מצטער רק ניסיתי להחמיא"
" אני יודעת שאני אחרת לא צריך להוסיף" לרגעים נדמה שהחמאתי לעצמי אבל לא, לפעמים אבל רק לפעמים אני רוצה שמישהו יחליף אותי ואני אחיה חיים של מישהו אחר של אותו אחד שירצה לחיות את החיים שלי. אולי יום יבוא ותהיה מכונה כזאת כמו בסרטים שבמקום להעביר את הזמן אחורה אנשים יוכלו להחליף נשמות זה עם זה לשבוע אחד בלבד.

המשך יבוא...
רוצים עוד פרק כפול?
פרגנו ב25 מרתק, יש לי בשבילכם
עוד כל כך הרבה פרקים בדרך!
תודה על כל הדירוגים אתם מהממים❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואייי חשדתי שזה אנטי סוציאלי אבל זו הפרעה יותר לגברים ובגלל זה לא אמרתיי...
בכל מקרה מהמם ואני מתה לעוד פרק
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
נכון שיש גברים שיותר סובלים מזה אבל יש אחוז קטן של נשים. תודה יעלה בהמשך❤
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer