כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

בסוף מתרגלים- פרק 7

לא בחורה כזאת

שאר התרגול עובר חלק באופן מפתיע. גלעד לא מסתכל עליי אפילו לא פעם אחת. יש לציין שכדי להיות בטוחה, אני בודקת בכל חמש שניות.
"את יכולה להפסיק להסתכל עליו כאילו הוא לא אמיתי. אני גם רואה אותו." גבע צוחק.
"אני פשוט לא מבינה איך זה קרה! למה יעל לא אמרה לי?"
"יעל? מה היא קשורה?"
"היא הכירה לי אותו!" אני לוחשת.
"למה שיעל תכיר לך מישהו?"
"מה זה אמור להביע? למה שהיא לא תכיר לי מישהו?"
"לא... לא יודע. זה סתם קצת מוזר."
"כי אני עד כדי כך מחרידה?"
"תפסיקי להוציא את המילים שלי מהקשרן, אישה!"
"אתה באמת לא שם לב לדרך שאתה אומר אותן, איש!" אני עונה.
"טוב, אז הנה עכשיו באופן שלא משתמע לשני פנים. את ממש לא מחרידה לדעתי, זה פשוט מוזר שחברה שלי נכנסת לעניינים האלה כשאתן עדיין לא מכירות ממש טוב."
"ממש לא מחרידה. יש סיכוי שאני יכולה לצטט אותך בקורות החיים שלי?" אני עונה והוא דוחף אותי קצת. זה גם הרגע שגלעד בוחר להכיר בקיום שלי שוב, כמובן.
"שיט, אני חושב שחבר שלך מקנא." הוא מחייך כמו אידיוט.
"אני חושבת שאתה מדבר שטויות."

התרגול מסתיים וכולם נוהרים לצאת מהכיתה לעבר ההרצאה הבאה. אני מנסה להסתתר בהמון אבל גלעד קולט אותי מיד.
"את יכולה להישאר רגע?" ברור לכל מי שמסביב שהוא מדבר אליי, המטומטמת ששפכה על עצמה קפה רותח ועשתה לו בלגן בתרגול.
"אממ... כן." אני עונה בחוסר רצון.
"את צריכה שאני אשאר איתך?" גבע לוחש לי ואני מנידה לשלילה. הוא מסתכל עליי כמה רגעים, ואז על גלעד ובסוף יוצא מהכיתה ביחד עם כולם, גלעד מחכה שהשטח יהיה נקי ואז סוגר את הדלת.
"אני ממש מצטערת על הקטע עם הקפה, אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב. מעכשיו רק מים בטמפרטורת החדר." אני מחייכת חיוך לא נינוח.
"קחי את זה." הוא מתעלם מהניסיון הנואש שלי לבדיחה ומגיש לי נייר. אני בוחנת אותו כמה רגעים.
"טופס מעבר? אתה רוצה שאני אעבור למתרגל אחר?" אני לא מסתירה את ההלם.
"למה זה מפתיע אותך? אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות. ועדיף כמה שיותר מהר."
"אני לא יכולה."
"לא יכולה?" הוא מרים גבה.
"כן, כאילו, הולצמן ממש גרוע. שרדתי את הקורס הקודם שלו רק כי החומר היה קל. אני לא אשרוד את הקורס הזה." אני מנסה להישמע אמינה.
"אני לא יכול להיות המתרגל שלך. אני מקווה שאת מבינה את זה, נועה." הוא משתמש בשם שלי. זה אומר שהוא זוכר אותו!
"למה לא? אני נשבעת שאני לא אספר לאף אחד על... אוקיי? זה היה לילה חסר משמעות."
"כן, את זה כבר הבנתי." הוא אומר ואני מרגישה כמו המניאקית הכי גדולה שקיימת.
"כאילו, לא התכוונתי לזה ככה. אני..."
"את לא צריכה להרגיש לא בנוח. שנינו אנשים בוגרים שמקבלים החלטות לפי מה שנראה לנו לנכון באותו רגע."
"זה באמת לא היה ככה..."
"אז איך זה היה?" הוא מסתכל עליי כמה רגעים ואז מתחרט "אני לא יכול להסתכן בזה שתישארי אצלי, זה היום הראשון שלי ואני לא מחפש צרות כאלה."
"באמת חשבתי שלא ראיתי אותך באוניברסיטה קודם." אני משנה נושא בכוונה.
"חזרתי עכשיו לתואר השני. אני מתרגל את הקורס הזה בתור טובה לפרופסור יהב. המתרגלת נכנסה לשמירת הריון."
"סיגל? וואלה, לא ידעתי שהיא בכלל הייתה בהיריון. טוב, לא משנה. רק תגיד לי מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לך להשאיר אותי בתרגול הזה?" זה נשמע הרבה יותר מיני ממה שהתכוונתי, ואני רואה שגם הראש שלו הולך למקום הזה.
הוא מכחכך בגרון, "לעשות? אין לך מה לעשות. זה לא עונש או משהו. אני מקווה שאת מבינה."
"אני לגמרי מבינה, אתה לא רוצה לסכן את העבודה שלך, ואני לא רוצה לסכן את העבודה שלך. אבל אני גם לא יכולה ללכת לתרגולים של הולצמן. בבקשה." הקול שלי נשבר קצת וזה מערער אותו.
"את לא מתכוונת להתחיל לבכות עכשיו, נכון?"
"לא, אני פשוט ממש צריכה להישאר בתרגול שלך. אני מבטיחה שזה לא יסכן אותך בשום צורה. אני לא אגיד לאף אחד."
"קצת מאוחר מדי בשביל זה."
"הממ?"
"החבר שלך."
"גבע? הוא לא חבר שלי. אנחנו סתם..." אני מתחילה ואז עוצרת את עצמי. "הוא לא ידבר."
"אני... אני אחשוב על זה."
"וואו, אתה ממש מציל אותי. אני יודעת שזה לא מגיע לי אחרי שברחתי ככה. זה היה לא לעניין."
"לא, זה באמת ממש בסדר."
"זה לא. אני לא בחורה כזאת."
"כן, את אמרת לי את זה כבר." הוא מכניס את הניירות לתיק שלו.
"אבל זה נכון. זה היה... טוב, לא משנה."
"מה?"
"הסטוץ הראשו... כאילו, הפעם הראשונה ששכבתי עם מישהו זר." אני עונה בלחש והוא מפסיק לסגור את התיק ומתחיל לצחוק.
"מה? באמת! אני לא הולכת לאנשים שאני לא מכירה הביתה ושוכבת איתם ככה." זה רק גורם לו לצחוק יותר.
"אתה לא מאמין לי?"
"לא, אני... אני פשוט תוהה מה את זוכרת שגורם לך לומר את זה."
"לומר מה?"
"ששכבנו."
"מה זאת אומרת? אני... כאילו, הגענו אליך הביתה וקמתי בבוקר שאחרי בלי בגדים ו..."
"נועה, את יכולה להיות רגועה. את באמת לא בחורה כזאת."
"אני לא מבינה."
"אנחנו לא שכבנו." הוא לוחש גם.
"אבל? אז... איך?"
"נגמרו לי הקונדומים, ונזכרתי שיש כמה בשירותים. הלכתי להביא אותם ועד שחזרתי את כבר ישנת." הוא צוחק קצת ואני רוצה שהאדמה תקבור אותי.
"לא. אין מצב! אני הייתי... ערומה." אני אומרת את המילה האחרונה במין מלמול לא ברור.
"כן, כשהגעתי לחדר את כבר היית במצב הזה. אני מניח שכל העסק של להוריד בגדים עייף אותך והיית צריכה לנוח. שמעי, אני יכול להבין... זה מתיש." אני רואה שהוא ממש מתאפק לא לצחוק יותר חזק.
"טוב, כל הסיפור קיבל תפנית הרבה יותר מביכה משתכננתי. אבל אתה רואה? זה רק אומר שאין לך מה לדאוג. אפילו לא שכבנו! זה היה תמים לחלוטין." הוא מסתכל על השפתיים שלי כמה רגעים ומחייך.
"כן, אולי את צודקת." הוא פותח את הדלת של הכיתה ואני קולטת שהוא מחכה שאני אצא.
"אז, אני מחזירה לך את הטופס. ואנחנו בסדר." אני מושיטה לו את הנייר.
"אפילו פחות מזה." הוא לוקח ממני אותו. "אבל אל תצפי ליחס כזה או אחר..."
"אה, ממש לא."
"יופי, טוב. נראה שמחכים לך, אז..." הוא מעיף מבט אל קצה המסדרון ואני רואה את גבע שם.
"אני נשבעת שהוא לא ידבר."
"אה, אני בטוח בזה." הוא אומר וזה נשמע כאילו יש שם איזו משמעות נסתרת.
"אז, ביי." אני אומרת וזה נשמע כמו שאלה.
"וואו, איזו התקדמות."
"מה?"
"התרגלתי לזה שאת הולכת בלי לומר כלום." הוא מחייך ואני מסמיקה שוב.
"אוקיי, אוקיי. זאת הפעם האחרונה שאני הולך להתייחס לכל התקרית הזאת. מבטיח." הוא אומר ואני לא יודעת למה, אבל במקום לשמוח מהמילים שלו, הן קצת מעציבות אותי.
"כנ"ל." אני עונה והוא הולך לכיוון האחר של המסדרון.

"אתה קולט שמתחילה הרצאה בבניין אחר עוד שתי דקות, נכון?" אני אומרת כשגבע מתחיל ללכת לקראתי.
"מירסקי, הרגשתי שהאיחור הקודם שלך לא היה באמת איחור, ואנחנו צריכים ניסיון חוזר."
"מצחיק."
"אז?" הוא אומר אחרי כמה רגעים של הליכה.
"אז?"
"את עוברת להולצמן?"
"מה? לא."
"את נשארת בתרגול של לשם?" הוא מתייחס לגלעד בשם המשפחה שלו. אני מניחה שאני גם אמורה לעשות את זה מעכשיו.
"כן."
"אני לא אוהב את זה, נועה."
"מה?"
"את שכבת איתו. זה מסוכן." בפעם הראשונה בהיסטוריה הוא לוחש במכוון.
"אני לא אדבר, הוא לא ידבר, ואתה בטח שלא תדבר. אני לא רואה פה סיכון."
"את רצינית? אם מישהו יגלה זה יכול לדפוק לך את כל התואר. עזבי שאותו ישר יפטרו."
"אבל אף אחד לא יגלה, נכון?"
"אני לא אספר לאף אחד, השתגעת?"
"יופי. אז הכל בסדר."
"ואם... ואם הוא ינסה לעשות משהו?" הוא לוחש שוב.
"לעשות מה?"
"לא יודע, לשכב איתך שוב?"
"הוא לא."
"ואם הוא כן?"
"בוא נפסיק להיכנס לתרחישים שלא יקרו, סבבה?" הוא מתחיל לעצבן אותי.
"זה לא כזה רחוק מהמציאות. את ראית איך הוא הסתכל עלייך קודם?"
"כאילו הוא רוצה להשמיד אותי עם נשק גרעיני?"
"זה היה בהתחלה, בסוף השיעור כשהוא סגר את הדלת זה היה נראה קצת שונה." הוא לא מסתיר את הטון הכועס שלו.
"גבע, מה אתה מנסה לרמוז פה?"
"אני לא רומז כלום. אני רק דואג לך."
"אמרת את זה גם במסיבה של יעל."
"מה אמרתי?"
"שאתה רק דואג לי."
"כי זה נכון." הוא מכחכח בגרון בחוסר נוחות.
"אז אני ילדה גדולה ואני יודעת לא לעשות שטויות כאלה. זה מפתיע אותי שאתה בכלל מסוגל לחשוב שקורה ביני לבינו משהו."
"ואם הוא ינסה?"
"אז הוא יחטוף ברקס. אבל הוא לא ינסה. הוא לא טיפוס כזה."
"נועה, את אוהבת להסתכל על אנשים באור הכי חיובי. רובנו לא כאלה באמת. אני לא סומך עליו."
"אוקיי."
"מה אוקיי?"
"אני לא יודעת מה אתה רוצה שאני אגיד. זה לא הולך למקום הזה. ואתה יודע מה, גם אם זה כן היה הולך, ושוב, זה לא, אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתערב בקשרים אחד של השנייה. אתה לא רואה אותי מעבירה פה ביקורת על יעל, נכון?"
"איזה ביקורת יש להעביר עליה?"
"אין ביקורת. זו בדיוק הכוונה שלי."
"את לא מקנאה בה או משהו, נכון?" הוא אומר כמו אדם שעומד לחרוץ את גורלו ביודעין.
"מה?!"
"כאילו, אני מרגיש שאת קצת מרוחקת ממני מאז שהתחלתי לצאת איתה."
"מרוחקת ממך? מה? אנחנו היינו ביחד עכשיו כל היום."
"כן, אבל... טוב, אם את אומרת אז את אומרת."
"גבע, אתה רגיל לזה שכל הבנות בעולם רוצות אותך, אבל אל תדאג. אני מכירה אותך יותר מדי טוב בשביל להיות חלק מהן." זה שקר כל-כך ברור, אבל אני לא יכולה להימנע ממנו.
"כן? וואלה... אוקיי. כי אני פשוט מחריד, נכון?"
"לא, לא התכוונתי לזה ככה."
"אני מרגיש ששנינו אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם בזמן האחרון. את יודעת, אולי זה לטובה."
"מה לטובה?"
"יעל לא מתה על הידידות שלנו, למען האמת."
"אז אתה בעצם מחפש תירוץ כדי להגיד לי שאתה צריך ספייס? אחלה." אני מתרחקת ממנו והוא תופס לי את היד.
"פאק, לא. אני לא יודע למה אמרתי את זה. זה לא משנה לי מה היא חושבת. את החברה הכי טובה שלי פה. אני מצטער. אני לא יודע מה עבר עליי. כל הקטע עם לשם קצת חרפן אותי, אבל אם את אומרת שלא קורה ביניכם כלום, אני מאמין לזה."
"אוקיי." אני נשארת קרירה וממשיכה ללכת לעבר האודיטוריום.
"נו, מירסקי, אל תהיי כזאת." כשאני לא עונה הוא רץ אליי ומחבק אותי מאחורה.
"אני מצטער, בסדר?" הוא לוחש לי באוזן, והלוואי. הלוואי שיכולתי לא להרגיש כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אלה בר עקוב אחר אלה
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואי איזה מהמם זה !!! פליז תמשיכי!!
הגב
דווח
guest
הכתיבה שלך פשוט כיפית ושנונה! כיף לקרוא
הגב
דווח
guest
ווווואי מתי המשךךך? פליז תעלי פרק מהרררר ואל תעשי הפסקות ארוכותתתת
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
כשהעבר דופק בדלת
כשהעבר דופק בדלת
מאת: Li Sha
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
כולם חוץ ממך
כולם חוץ ממך
מאת: Li Sha
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D