כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אפשר גם אחרת פרק 13

החיים בעבר היו פשוטים יותר בלי כל הטכנולוגיה אנשים עשו הכל בעצמם לא היו תלותיים באחרים וגם קיטרו פחות

אם חשבתי שלבת אל אין כסף אז מסתבר שטעיתי, הגענו לבית גדול, שער שחור איים עלינו טרם נכנסנו היא צלצלה באינטרקום ואז השער נפתח.
" לא חשבתי שאת עשירה!"
" דודה שלי את מתכוונת, יש לה הכל אבל היא נסעה לחו"ל אז היא נותנת לנו לחגוג בבית שלה"
הבית היה הומה אדם, שלל אנשים התרוצצו סביב בין השולחנות לבין מקום ריק לעמוד בו.
" בואי אני רוצה שתכירי את המשפחה שלי" משכה בידי וגררה אותי לסלון.
" אימא! אבא! יותם!"
" בת אלי! הגעת, אני רואה הבאת אורחת"
" זאת דניאלה" הושטתי את ידי בתור נימוס לעברם.
" אני שמרית וזה עמוס והבן שלנו יותם, נעים מאוד" כף ידה הייתה שמנה ומזיעה, לא אמרתי דבר עד שהפסקנו ללחוץ ידיים.
" יש פה כל כך הרבה אנשים " צעקתי לעברה אבל מסתבר שדיברתי לעצמי.
שוטטתי בין האנשים והסתכלתי על הבית שלא הזכיר לי אף בית אחר. לא היו בו תמונות פרטיות רק כמה יקרות שקנו במוזיאון יוקרתי.
" כמה אנשים גרים בבית הזה? "
" רק המשפחה הלא מורחבת של דודה שלי" את זה בת אל שמעה כאשר דיברתי לעצמי.
" היא אוהבת את הבית זה כמו את החיים שלה."
לראשונה מאז הכלא ישבתי עם אנשים זרים לאכול, לשיר, לדבר ובעיקר לתהות מה אני עושה פה לפתע התחושה ללכת הביתה התמלאה בי, לא אמרתי דבר המשכתי לבהות בבית מהמקום בו אני יושבת, בין בת אל לבין ילדה קטנה שכל הזמן זזה.

....

" דני מה אימא עושה עכשיו לדעתך?" ישבנו רינה ואני במרפסת של הבית בערב פסח ודיברנו כשהיא הביטה בכוכבים באמצעות הטלסקופ שבניתי לה.
" אולי היא חוגגת פסח"
" בלעדינו?" הנהנתי.
" אין לדעת היכן היא"
" את זוכרת אותה? את הפנים?"
" זוכרת אבל עם השנים זה נהיה פחות ופחות" התכוונתי אז לזיכרון הטיפש שלי.
" הלוואי והיא תחזור תדפוק בדלת יום אחד ותיקח אותנו מפה" זה לא יקרה אמרתי בליבי אבל חייכתי אל רינה רק מפני שלא רציתי שהיא תתאכזב מאימא שלה, היחידה בעולם שגם נטשה אותה.

.....

" דניאלה? מה יש?" חלמתי בהקיץ זה מה שקורה כשחושבים על אנשים שאינם.
" כלום סתם מחשבות"
" את רוצה עוד?" שאלה וראתה שסיימתי את כל הצלחת. כשאת אסירה משוחררת ורואה אוכל טוב אין סיכוי שמשהו יישאר על הצלחת בעיקר לא אוכל שנראה מגרה.
" לא, איפה השירותים?"
" ישר ואז ימינה עד הסוף" קמתי לכיוון השירותים אך למעשה יצאתי מעט החוצה.
" אימא הלוואי והיית כאן, הלוואי ולא הייתי צריכה לאבד את רינה והיינו כולנו יושבים בחג יחד" פלטתי בייאוש וחזרתי לשולחן.
המיטה הגדולה שהוצעה בפניי הייתה מרשימה ביותר, בת אל לא הפסיקה להתנצל על כך שהיא ישנה עם המשפחה שלי בקומה העליונה ושאלה אם זה בסדר כמה פעמים. סוף סוף היה שקט לאחר שכולם הלכו אך לא נרדמתי, משהו הציק לי. הייתי עם עיניים פקוחות במיטה הגדולה הזאת שמספיקה לעוד שתיים כמוני. פחדתי לישון במקומות גדולים על אף שלא ידעתי ממה נובע הפחד, אך עדיין הוא תמוה בי. מה אם יגיעו לכאן גנבים לגנוב את התמונות היוקרתיות בסלון? ואת מכונת המוזיקה הישנה שנקראת ג'וק בוקס שנבנתה אי שם בשלהי שנות העשרים מכונת במשך שנים רבות עד לשנות השמונים דורות רבים ונתנה להם ליהנות ממוזיקה כל מה שהיה צריך זה להכניס מטבעות ולבחור מה אתה רוצה לשמוע. כשחושבים החיים בעבר היו פשוטים יותר בלי כל הטכנולוגיה אנשים עשו הכל בעצמם לא היו תלותיים באחרים וגם קיטרו פחות.
יצאתי לכיוון המרפסת שיש בחדר ומשם יכולתי לראות עוד חמש מרפסות אשר היו צמודות אליי. תהיתי פתאום אם אנשים ישנים באמת, האם יש מישהו ער? עד שלפתע ראיתי דמות במרפסת השלישית בוהה בעננים.
" חשבתי שכולם ישנים" פלטתי מעט בקול הוא הסתובב.
" מצטער הפרעתי לך?" ראיתי שזה הנרי, מעולם לא חשבתי שהוא יהיה כאן.
" הנרי?" שאלתי הוא הסתכל ולא זיהה אותי אולי בגלל החושך או המרחק.
" אתה לא מזהה?"
" מצטער אני לא רואה מכאן וקשה לי לזהות את הקול"
" מה שלום שפרה?" שאלתי על מנת לתת לו רמז.
" או היא בסדר איך את מכ... דניאלה?"
" זו אני"
" את קרובת משפחה?"
" חברה של קרובת משפחה מה אתה עושה פה?"
" יותם הזמין אותי לחג כי המשפחה שלי לא בארץ"
" אתה הולך לישון?"
" אגיד לך את האמת לאחרונה קשה לי עם לילות מחוץ לבית"
" אולי זה ישמע לא במקום אבל למה שלא תיכנס לחדר שלי? נשב נעביר את הזמן מבטיחה לא לנשוך" שמעתי צחקוק ממנו, באמת רציתי להעביר את הזמן עד שאירדם.
" זה נשמע מפתה"
" לא לשם כיוונתי אני יודעת שאתה שייך לבחורה אחרת"
" הבחורה הזאת איתי כאן"
" אוי מצטערת אני חוזרת בי"
" את מצחיקה, לא נראה לי שיהיה לה אכפת, מה מספר החדר?" מה שמאוד משונה בבית הזה הוא מאוד גדול ועל כל דלת של חדר יש מספר.
" חמש"
אין לי מושג מדוע אבל חיכיתי כבר שיגיע אפילו היו לי די ציפיות להכיר אותו מלבד כל הפעמים בהן נפגשנו עם הכלבים.
שלוש דפיקות חלשות בדלת ואני מבלי לדעת למה לראשונה מאז הוגו הסוהר נלחצתי.

המשך יבוא...
פרק קצרצר ששוב מסתיים במתח
אם גם אתם במתח אז תנו סימן
עד לפעם הבאה❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya Cohen
Maya Cohen
מתיי החלק הבא?!?!?!
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
שאקבל מדליה זהב חחח ❤
הגב
דווח
H . G
H . G
אעע אני לא יכולה לחכות לחלק הבא!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
אישה חזקה
אישה חזקה
מאת: Li Sha
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
איתו אני שבה הבייתה
איתו אני שבה הבייתה
מאת: Bella Luna
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan