כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

האהבה שבבגידה - פרק 12

׳׳פשוט, אל תשכחי ממני כשתהיי עסוקה בבנים ובחברות שלך השנה בסדר? ׳׳ ׳׳בנים יש המון, אבל אחות יש לי רק אחת׳׳, היא חייכה אליי חיוך מעודד ואני חייכתי בחזרה. השמש התחילה לשקוע ומשב הרוח ניהיה יותר ויותר קריר . התחלנו להתקפל ולחזור לכיוון הבית.

הייתי בהלם. אני לא מאמינה שהוא אמר את זה. קמתי והתחלתי להתקדם לכיוון הרכב. הוא לא אמר לי שום דבר. אני מניחה שהוא די הבין כמה זה היה לא במקום להגיד דבר כזה. ועוד לי. איך אני אמורה להסתכל לאחותי בעיניים אחרי כל זה. כל החיים שלנו היה לנו טעם שונה. בהכל. אמרתי לבן היא אמרה שחור, רציתי מתוק והיא לעומת זאת הייתה הורגת בתמורה למשהוא מלוח, חם לי קר לה. ודווקא עכשיו, דווקא בדבר הכי חשוב. ידעתי שזה ככה, שהגורל משחק איתך משחקים, ושהיקום עוד יפתיע אותי יום אחד. נכנסתי לרכב וטרקתי את הדלת מאחורי. בזווית העין ראיתי את דור מתקדם לעבר הרכב והפנים שלו צרחו מבט כועס ומאוכזב. עליי? על עצמו? לא יודעת ולא אכפת לי . ׳׳זה מבחן אלמה זה רק מבחן׳׳ התחלתי למלמל, הדבר היחיד שמנע ממני להיכנס להתקף חרדה בו במקום. אבל אם זה רק מבחן, לא נכשלתי כבר בגלל שנישקתי אותו בחזרה? אולי הכישלון האמיתי קרה עוד ביום שנתקלתי בו בבית עם שום דבר עליי למעט מגבת?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

הנסיעה הייתה שקטה ועצבנית. אפשר היה להרגיש את התסכול באוויר. הסתכלתי על השדות מחוץ לחלון. נזכרת ברגעי ילדות יפים שחוויתי עם אחותי בטבע. העברתי את היד על הצלקת החלקה ליד הברך שלי. עם השנים היא כבר הספיקה להחלים ולדהות, דבר שהותיר לי על העור סימן נצחי . הזיכרון לאומת זאת היה טרי כאילו קרה אתמול, והרשתי למחשבות שלי לנדוד לזמנים אחרים. זמנים של תום וחברות שנשארו צרובים במוחי.
***

׳׳יותר מהר! למה את זוחלת?! ׳׳
רצתי מהר ככל שרגליי היו מסוגלות לשאת אותי. נעמה השתרכה אחריי, מרימה את קצוות שמלתה הלבנה. היא כבר הייתה נערה של ממש. 4 שנים הפרידו בינינו. כשאני הייתי בשלב הטיפוס על עצים נעמה הייתה כל כולה באיפור, בגדים וחבורות בית ספר. זה היה שבוע לפני תחילת הלימודים. החלטנו לעשות פיקניק באחד השדות ליד המושב. ככה זה במושבים. עם כל הזוועות שקורות בחוץ, אנחנו, ילדי החירות, המרחבים הפתוחים והטבע, יוצאים בלי לפחד. חיים חיי עצמאות וחופש. לטוב ולרע. וההורים בין אם מסכימים עם זה ובין אם לא, מגדלים אותנו בידיעה שבמוקדם ומאוחר נבין כמה רוע יש בעולם, אז למה לא לתת לנו להתרוצץ מסביב למושב כאילו אין פחדים מחוץ לגבולות הבועה הקטנה שלנו. תמיד הייתי בן אדם של מקומות פתוחים. הרגשתי כאילו העולם פרוש לפניי ומחכה לי שאכבוש אותו. נעמה לעומת זאת לא הפסיקה לברבר על כמה שהיא מתרגשת לחזור לבית הספר ולחבורת החברות שלה. הן אפילו נתנו לעצמן שם והכל. זה היה לי כל כך מוזר...
׳׳איך אפשר להתרגש כל כך מחזרה לבית הספר? ׳׳
שכבתי על שמיכת הפיקניק, חולקת את תהיותיי עם אחותי הגדולה. מצאנו חלקת דשא קטנה ליד עץ זית שנראה כי עמד שם מתקופת קום המדינה . הדשא בחלקה היה נמוך משאר הדשא בשדה והחלטנו שזה יהיה מקום מושלם לפרוש בו את השמיכה .
׳׳את עוד קטנה אלמה... אני לא מצפה ממך שתביני למה אני רוצה לחזור׳׳
׳׳רק ב4 שנים... ׳׳ עשיתי פרצוף נעלב. נעמה שיחקה לי עם השיער. תמיד קינאה בשיער שלי. במשך שנתיים ניסתה לשכנע את אמא שלי לקחת אותה לעשות גוונים. וכשזאת ענתה כל פעם בשלילה, התחילה הסצנה הקבועה. צעקות, האשמות, בכי וטריקת דלתות. אני ואבא שלי התבוננו מהצד כל פעם מחדש. אף פעם לא מתערבים. יודעים שלא יהיה לנו במה להועיל לוויכוח הזה האבוד מראש, שתמיד נגמר באמא עולה לחדר של נעמה. מתיישבת על המיטה שלה ומלטפת לה את הגב. נעמה הייתה מסתובבת לאמא עם פנים מרוחות מבכי לכרית. והריב היה נשכך. אמא הייתה הולכת לשידה ולוקחת את המסרק. במשיכות קטנות הייתה מסרקת את השיער המתולתל של נעמה. הוא היה חום כהה. בדיוק כמו זה של אמא. כבר אז כשהייתי קטנה, הבנתי שאחותי יותר חכמה מכולנו ביחד. אומנם מלכת הדרמות, על זה לא היה עוררין. אבל חכמה בהחלט. כשכל החבורה שלה עשתה גוונים, הייתה מתגאה בזה שהיא היחידה שנשארה עם שיער טבעי. ידעה שזה מה שמייחד אותה. בתקופה שכל הנערות חיפשו את עצמן ורדפו אחר הטרנדים האחרונים, היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא.
׳׳תבטיחי לי שתמיד ניהיה חברות׳׳ אמרתי לה . מסתכלת עמוק בעיניי השקד הכחולות שלה.
׳׳אלמה מה זה השאלות האלה? לאן את חושבת שאני הולכת? ׳׳
׳׳פשוט, אל תשכחי ממני כשתהיי עסוקה בבנים ובחברות שלך השנה בסדר? ׳׳
׳׳בנים יש המון, אבל אחות יש לי רק אחת׳׳, היא חייכה אליי חיוך מעודד ואני חייכתי בחזרה.
השמש התחילה לשקוע ומשב הרוח ניהיה יותר ויותר קריר . התחלנו להתקפל ולחזור לכיוון הבית. המושב היה מוקף בשדות וחורשים, ככה שהטבע לא חסר לנו. התרגלנו לגדול עם חיות מכל מיני סוגים שבהן נתקלנו לא פעם. כמה מטרים לפני שעלינו לשביל הראשי שמענו רשרוש של חיה לא רחוק מאיתנו בשיחים. היינו בטוחות שזה עוד חתול שטעה בדרך או כלב משוטט, אבל לפני שהספקנו להתרחק דיו, ראינו חזיר בר מגיח מהשיחים. שריפת היערות ומינוף הבנייה בארץ בשנים האחרונות גרם לחזירים לצאת ולסרוק את הרחובות בתקווה שיימצאו איזה מעדן אקראי באחד מהפחים שהצליחו לאתר. קפאנו במקומינו ובלי לחשוב פעמיים שתינו התחלנו לרוץ . בהתחלה החזיר לא הבין מה קורה אבל במהרה קלט את הסיטואציה והתחיל לרוץ אחרינו. לריצה המהירה התלוו שלל צעקות וצווחות. פתאום הרגל שלי נתקעה בסלע שלא ראיתי בגלל החושך. נפלתי על האדמה. כאב חד פילח לי את הקרסול.
נעמה שראתה אותי שרועה על הרצפה לא היססה והתחילה לזרוק על החזיר אבנים. בטוחה שזהו מקרה אבוד ושגורלנו נחתם בטרגדיה נוראית, עצמתי את עיניי וחיכיתי שהכל ייגמר. הרגשתי את ידה של נעמה על זרועי, מעלה אותי על רגליי. הקרסול כאב והתנפח, אבל המבט המנחם של נעמה גרם לי לצלוע לאט ובזהירות לכיוון הבית . אחרי שהגענו הביתה סיפרנו את כל הסיפור למבטיהם של הורינו המודאגים. אימי עזרה לי להתקלח, חבשה לי את הקרסול וניקתה את החתך העמוק לצד הברך. ׳׳למזלך לא צריך תפרים. אבל בטח נבהלת מכמות הדם מתוקה שלי׳׳ לבסוף, נשכבתי במיטה, מרגישה את האדנלין עוזב לאט לאט את גופי ומחשבות של טרום שינה התגנבו למחשבותיי. לא הצלחתי להירדם אז החלטתי ללכת לחדר של נעמה. הדלת הייתה פתוחה למחצה וראיתי אותה יושבת על מיטתה, קוראת מגזין נוער כלשהו. פתחתי את הדלת ומבטה ישר ירד אל הרגל החבושה שלי. לא היו צריכות להיאמר יותר מידי מילים. זה היה ברור ששתינו היינו מטראומה מהאירוע. כנראה שזה הגיל הצעיר של שתינו בשילוב של החוויה המטלטלת שעברנו שהוסיף לשתינו משהו משותף שהיינו בטוחות שההורים שלנו לא יוכלו להבין. דבר שלימים הפך לבדיחה שהיינו נזכרים בה פעם בכמה שנים מסביב לשולחן בארוחות משפחתיות. טיפסתי למיטה שלה והתכרבלתי קרוב קרוב. נעמה כרחה יד אחת מסביבי בזמן שידה השנייה עדיין קראה את המגזין. היה לי חמים ונעים מתחת לשמיכה והרגשתי שאני מתחילה להירדם. ׳׳תודה. שלא עזבת אותי׳׳ ׳׳תמיד׳׳ היא לחשה. והחל מאותו לילה ידעתי שאחותי לעולם לא תעזוב אותי.
***

רעד עבר לי בגוף.
׳׳מה הסיכוי שאתה מנמיך את המזגן? ׳׳ אלה היו המילים הראשונות שהעברנו מאז שנכנסנו לרכב.
׳׳בטח׳׳, דור לחץ על כפתור המזגן וכיבה אותו לחלוטין. אולי בגלל שהשדות העלו בי פלאשבקים, אולי זה בגלל שהרגשתי אמיצה פתאום כי בראשי שררה תחושת שאננות של אחרי ערב מטורף.
׳׳אנחנו לא יכולים להיות ביחד. זה לא אמיתי. זה פשוט הריגוש, אני בטוחה ששנינו נהננו מהרעיון של האדרנלין שזה ייתן לנו. ׳׳ יצא לי מהפה. הרגשתי טוב. כאילו אמרתי לו משהו שרציתי להגיד כבר תקופה ארוכה אבל לא היה לי האומץ להגיד. זה היה מטורף לחשוב שאני יכולה פשוט לקחת לאחותי את החבר. היא הרי אחותי. וגם אם לא. מה אני כבר יודעת עליו? נכון שקשה להתחרות במראה שלו. וזה גם נכון שהוא נחמד, וג׳נטלמן, ונותן את ההרגשה הכי טובה בעולם. אבל אני לא יכולה להגיד את כל הדברים האלה על סמך כמה מפגשים בודדים איתו. הגזמת אלמה. פנטזיה לחוד ומציאות לחוד.
הסתכלתי על דור. מחכה לתשובה. בטוחה שהוא יתחיל להסתייג ולתת לי סיבות למה אני צריכה להיות איתו. למה הוא צריך לעזוב את אחותי.
׳׳את צודקת׳׳
׳׳מה? ׳׳ לא הייתי בטוחה ששמעתי אותו נכון.
׳׳את צודקת. אני לא יכול לזרוק את מה שיש ביני לבין נעמה לפח רק בגלל ריגוש ילדותי שנתתי לעצמי להיסחף איתו׳׳. אאוץ׳. הרגשתי שהוא הרביץ לי.
חייכתי את החיוך הכי מתאמץ שהיה ביכולתי לאמץ לעצמי והיישרתי אליו מבט. הפנים שלו היו יותר בכיוון הפוקר פייס, דבר שהקשה עליי לנסות להבין מה הוא מרגיש או חושב. אז כאן זה נגמר אני מניחה. לפחות אראה אותו במפגשים משפחתיים. דבר זה עודד אותי במובן מה.
כשהגענו לחנייה של ביתי פתחתי את הדלת והתחלתי לצאת. לפני שסגרתי את הדלת הסתובבתי לדור.
׳׳תודה על הלילה. אבל מעדיפה שלא תזכיר את זה לנעמה׳׳
׳׳בכיף, תשמרי על עצמך פעם הבאה׳׳
הבזקתי לעברו חיוך אחרון וסגרתי את הדלת. שמעתי אותו נוסע מאחורי.
למה זה מרגיש לי שהוא כועס עליי?
השעה כבר הייתה 6:00 בבוקר והראש שלי שוב התחיל להראות סממנים של לילה מלא באלכוהול. פתחתי את דלת הבית. הסתכלתי לצדדים. ההורים שלי אמורים לקום עוד שעה ככה שלפחות מהמבטים השופטים שלהם התחמקתי. התחלתי לעלות לכיוון החדר שלי. היה ריח של סבון הדרים באוויר ברגע שהגעתי לקומה השנייה. כנראה שנעמה נכנסה להתקלח לפני שהיא יוצאת לעבודה. אחרי שהשתחררה התקבלה לעבודה בהייטק. תפקיד שקשור למה שעשתה בצבא. מאז שאני זוכרת את עצמי היא תמיד הייתה ריאלית. אהבה נתונים ועובדות. לעומתי, שהייתי ההיפף הגמור. את כל שיעורי המחשבים בחטיבה ובתיכון העברתי בישיבה ליד הילד הכי חכם ובקבלת טיפים חיוניים ממנו. טיפים שהיו עוזרים לי לעשות את המשימה ולעבור את השיעור עם ציון מספיק. אהבתי את הטבע והרפתקאות. הרבה דמיון היה ביני לבין אחותי, אך גם לא מעט שוני. ההורים שלי כמובן נורא התגאו בבת הבכורה שלהם שהתקבלה לעבוד במקום יוקרתי וחשוב כל כך אפילו בלי ללמוד תואר. אני מצד שני לא הבנתי על מה כל הרעש. כן, ידעתי שזה משהו טוב, טוב מאוד אפילו. משרה שהרבה אנשים עובדים מאוד קשה ועוברים הרבה שנים של לימודי תואר בשביל לקבל אותה. אבל ידעתי ששום דבר לא עדיף על צבירת חוויות שאפשר לחוות אותן פעם אחת בחיים. דברים שייזכרו לנצח.
׳׳איך אין לך את הרצון הזה לצאת ולטייל? לכבוש את העולם! אני לא מאמינה ששירה לא הצליחה לשכנע אותך לטוס איתה לטיול אחרי צבא. לא מספיק ששירתת כל כך הרבה זמן, היית בקבע, נתת לצבא כל כך הרבה שנים טובות מהחיים שלך... ועכשיו את לא רוצה לקחת שום הפסקה? מעבודה אחת לאחרת? ׳׳ כל כך רציתי שהיא תטוס. תעשה את ה׳׳טיול הגדול שלה׳׳ עם חברתה הטובה שירה. אחרי הטיול בטוח ייפתח לה חוש ההרפתקנות, אמרתי לעצמי. אבל כלום. לא משנה כמה שירה התחננה וכמה אני ניסיתי לשכנע, שום דבר לא הזיז את נעמה מהמטרה.
׳׳אלמה תפסיקי לחשוב כמו ילדה. הזדמנויות כאלה לא מופיעות כל כמה ימים על מפתן הדלת ומחכות שתקחי אותן. זה לא עובד ככה. אם אסרב אף אחד לא יחכה שאחזור מהטיול. ׳׳ אמרה לי תוך כדי שהיא חותכת לה סלט. ישבתי על השיש במטבח ולא הייתי במצב רוח תבוסתני. ׳׳אז מה! את לא מפחדת שתתעוררי יום אחד ותרגישי תחושת החמצה? שתחשבי על כל הדברים שיכולת לעשות עכשיו במקום להתחיל ישר לעבוד אבל פחדת לאבד את ההזדמנות? ׳׳
׳׳אני לא מתכוונת לדון איתך על זה יותר. ולא משנה כמה את או שירה תנסו לשכנע אותי זה לא יעבוד. ׳׳ היא הסתכלה עליי במבט משועשע ואז עברה לארשת פנים אדישה למדי. ׳׳אז אין מה לדון על זה יותר. ׳׳ השתתקתי, מובסת לנוכח העקשנות שלה. ופשוט ככה התחלנו לדבר על עניינים יום יומיים אחרים.
ברגע שהתכוונתי לפתוח את הדלת נעמה יצאה מהמקלחת.
׳׳נטע גורמת לך לשבור שיאים חדשים אה? איך הייתה המסיבה׳׳ הייתה לה מגבת כרוחה מסביב לגוף והשיער המתולתל הארוך והכהה שלה נפל לצידי כתפייה. הרגשתי שאני חייבת להתעשת על עצמי לפני שהיא מגלה איפה הייתי בשעות האחרונות, ויותר גרוע, עם מי ביליתי אותן. ׳׳את מכירה את נטע. כל מסיבה שוברת שיא חדש... ׳׳ הסתחרר לי קצת הראש. גם מהלחץ וגם מהעובדה שעד לפני כמה שעות הייתי מעולפת מכמות לא קונבנציונאלית של אלכוהול. נעמה כנראה שמה לב ׳׳את בסדר? נראית קצת מסוחררת׳׳ מבט מודאג חלף על פניה שהיו צוחקות קודם לכן והיא התחילה להתקדם לעברי. פחדתי שהיא תריח עליי את הריח שלו אז מיד לקחתי צעד אחד אחורה. זה היה מצחיק כשחשבתי את זה. מה הסיכוי שהיא באמת הייתה מריחה את הריח של דור עליי. אבל כבר עשיתי מספיק דברים שאני לא כל כך גאה בהם, ככה שלא היה לי צורך בעוד דבר אחד שאהיה צריכה לתת עליו דין וחשבון. ׳׳כן כן, הרבה זמן שלא שתיתי והגזמתי קצת אתמול ככה שניראה לי שאזוז לישון עכשיו. ׳׳ היא קנתה את זה ׳׳טוב אבל תתקלחי קודם יא מסריחה׳׳ זרקה לעברי, משועשעת מהמחזה של אחותה הקטנה חוזרת שיכורה הביתה אחרי לילה של חגיגות. הסתובבתי וטרקתי את הדלת מאחורי. איזה לילה. ההיתקלות בנעמה השכיחה לי לכמה דקות את השיחה שהייתה ביני לבין דור. את הקרבה שהייתה בינינו . את כל הדברים שקרו בזמן האחרון. 3 דפיקות בדלת קטעו את רצף מחשבותיי ולפני שהספקתי לענות הראש הרטוב של נעמה הציץ לתוך החדר. ׳׳לגמרי שכחתי לשאול אותך איך היה עם דור! תכננתי לדבר איתך על ההברזה שלי מהדייט הקבוע שלנו כשאגיע הביתה מהעבודה אתמול אבל יצאת לנטע לפני שהספקתי לחזור. ׳׳ אוי לא, הרגשתי את הקיבה שלי מתהפכת מרוב לחץ. אוקיי אלמה. זה הזמן לתת הופעה של פעם בחיים. זרקתי עליה כרית והיא בתגובה סגרה מהר את הדלת, מחביאה את ראשה מעברה השני. בצחוק מתגלגל שמעתי את הדלת נפתחת שוב, ׳׳אה כן עדיין לא סלחתי לך על זה ששלחת את החבר שלך לקחת את אחותך היחידה והאהובה שחזרה מסריחה אחרי שבועיים בבסיס לאכול המבורגר! ׳׳ היא הבינה את הרמז וברגע הזה ידעתי שהיא לא חושדת. את תחושת המועקה החליפה הקלה. מי ידע שזה כל כך קל לשקר לבן אדם שמתגורר איתך באותו הבית מהיום שנולדת. ׳׳אל תכעסי! המנהלת שלי מעמיסה אותי בעבודה ואני לא עומדת בקצב! הייתי חייבת להישאר מאוחר יותר באותו היום ודור פשוט היה פנוי והציע לעזור לי עם זה. נו אז מה את אומרת עליו?! ׳׳ הציע לעזור לה אה. הלב שלי שוב החסיר פעימה. משאירה את המחשבה הזאת מאחורי ואת העובדה שהוא בכל זאת חבר של אחותי וכנראה עשה את מתוך טובה בשבילה ולא באמת מתוך מחשבה עליי התחלתי לפהק ׳׳ נעמה אני חייבת לישון, שחררי ממני נדבר בערב׳׳
בזמן שנכנסתי מתחת לשמיכה שמעתי אותה ממלמלת ׳׳טוב טוב יקנאית ׳׳ וסוגרת את הדלת מאחוריה. החיוך המאולץ ירד מפני ואותו החליפה הבעה ריקה ועצובה. קנאית. המילה הדהדה בראשי. ולו רק מהסיבה הפשוטה, שזו הייתה האמת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

A.G ---- עקוב אחר A.G
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
A.G ----
האהבה שבבגידה- פרק 11
האהבה שבבגידה- פרק 11
מאת: A.G ----
האהבה שבבגידה-פרק 8
האהבה שבבגידה-פרק 8
מאת: A.G ----
האהבה שבבגידה-פרק 10
האהבה שבבגידה-פרק 10
מאת: A.G ----
האהבה שבבגידה - פרק 1
האהבה שבבגידה - פרק 1
מאת: A.G ----
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
מחסום כתיבה
מחסום כתיבה
מאת: Matilda Birdy
משב רוח באוגוסט 6
משב רוח באוגוסט 6
מאת: לין ק
תמיד נתקעת בעבר
תמיד נתקעת בעבר
מאת: קוקי בוקי
אתה בדרך?
אתה בדרך?
מאת: ההיא שכותבת