כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

אפשר גם אחרת פרק 10+11

הרצתי את שוב ושוב במוחי אולי מפניי שרציתי זאת, ושוב ללא כל מניע הרי אני לא באמת מכירה אותו אולי גם בשביל האקשן שהמוח הקרימינלי שלי בוחר לפעמים.

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

פרק 10

" דניאלה הזמנה מספר 21 לשולחן 8" בצידו האחד של המגש נמצאת הזמנה מספר 21 ובצידו השני הזמנה מספר 19 שהגיעה מעט באיחור, התנצלתי בפני הלקוחות שהיו פחות סבלניים ונתתי להם לחם שום על חשבון המסעדה על מנת שלא יקטרו או לא ישלמו טיפ.
הנחתי את ההזמנה עם חיוך ועזבתי את השולחן, האיש עדיין לא היה מרוצה הושיט ידו מעלה וביקש את אחד המלצרים, דליה התפתנה וניגשה אליו בזמן שרצתי בין הזמנה להזמנה עד שקרתה מהומה.
" אני לא רוצה שתשרתי אותי תביאי את הבחורה היפה שהייתה פה קודם" דליה המסכנה נעלבה וקראה לי מבויישת.
" דליה מה קרה?" שאלתי היא כמעט פרצה בבכי.
" מה האיש הזה אמר לך?" על אף ששמעתי רציתי לדעת בכל זאת.
" האיש הזה ביקש שאת תיקחי את ההזמנה"
" אני לא מבינה מה זה משנה מי ייקח את ההזמנה?" שאלתי אותה כלא מבינה.
" את באמת לא יודעת? כי את יפה מדי, הלוואי והיית לא יפה ככה הייתי עושה יותר טיפים ומאכילה את הילדה שלי" דחפה אותי עם הכתף והלכה ממני, לא הצטערתי שככה נולדתי כל מי שיש לו בעיות זה לא באחריותי.
" כן אדוני כיצד אוכל לעזור לך?"
" אני רוצה גם עוד תפוזים אחד לילד וסלט בריאות"
רשמתי את הכל והלכתי להוסיף את זה במחשב ומרחוק שמעתי את דליה מדברת עליי.
" נמאס לי שרוצים שרק היא תשרת אותם מה אני לא מספיק יפה כדי לקחת הזמנה? היא לוקחת את כל העבודה אני שונאת אותה!" שמעתי אותה פולטת בפניי כל העובדים ומאשימה אותי.
" דליה שקט! היא פה"
" זה בסדר שתגיד מה שהיא רוצה זה שהיא לא אני לא אשמתי" פלטתי בלחש.
" אתם רואים לא אכפת לה כי היא יודעת שהיא יפה, היופי שלה גונב כל הזמן את ההצגה"
הלכתי משם והמשכתי לעבוד, לא הספקתי לעשן לאחרונה אין לי חשק לניקוטין כאילו מישהו לחץ על כפתור כלשהו שגרם לי לשנוא סיגריות ללא סיבה.
" רוצה?" הציע לי יוסי סיגריה כשיצאנו להפסקה.
" לא אני בגמילה" שיקרתי אבל כך גם זה נראה.
" באמת לא כדאי שתעשני"
" אתה אומר את זה כי אני בחורה?"
" אני אומר את זה כי אז כל היופי שלך ייהרס"
" מה יש לכם מהיופי שלי? אף פעם לא ראיתם אנשים יפים? למה להציק כל הזמן עם זה!" כעסתי עליו והלכתי משם גם כן הפסקה.
....

קורל הגיעה עם שאר הנגררות לחדר הנגרות, אני זוכרת שבניתי שולחן בשביל חדר המנוחה הרבה בנות התלוננו שחסר שולחן. התנהגתי אל קורל כמו בת זוג רק כי לא רציתי עימותים איתה כל הכלא ידע שאנחנו זוג על אף שלא סבלתי אותה.
" זה לחדר המנוחה?" שאלה ולא התקרבה יותר מדי וזאת מפני שהסוהרת שרית השגיחה עליי.
" כן חשבתי יהיה נחמד לשים שם שולחן"
" רעיון טוב, את חכמה" חייכתי והחמאתי לעצמי שוב ושוב היא לעסה מסטיק בצורה די מגושמת.
" בנות אתן לא אמורות להיות כאן לכו איפה שישבצו אתכן" קדוש הסוהרת, יותר נכון שרית הסוהרת כך לפחות היא הרשתה לי לקרוא לה היא קראה לאחד הסוהרים והוא לקח אותן הרחק ממני ובאותם הרגעים רציתי לנשק את שרית אפילו שהיא בלתי נסבלת לפעמים.
" קדימה בנות הזמן נגמר כולן החוצה בשורה" הזמן תם, כולן התארגנו לצאת אני עדיין התעקבתי סירבתי לצאת משם כל כך מהר.
" שליין את כמו כולן קדימה"
" עדיין לא סיימתי"
" תסיימי ביום חמישי" איבדתי לחלוטין את סדר הימים במקום הזה.
נכנעתי, הצטרפתי לשאר הבנות לארוחת הערב שבלאו הכי אין בה מה לאכול.

.....

" מה אתן עושות?" פתחתי את הדלת תשושה מעייפות.
" החלטנו לסדר את החדרים שלנו עוד מעט פסח"
" אתן לא נוסעות למשפחות שלכן?"
" כן פשוט חשבנו שיהיה נחמד אם יהיה לך מסודר" ציינה בת אל ומיינה כמה דברים לא ברורים.
" נחמד מצידכן אבל אין צורך אני לא נכנסת לחדרים שלכן "
" לכי תנוחי ייקח לנו זמן" הן לחלוטין התעלמו ממה שאמרתי ונתנו לי לנוח, ישנתי עד השעה שמונה הרגשתי שהיו חסרות לי שעות שינה זאת מפני שהלילות שלי מאוד קצרים ומחשבות מונעות ממני לישון.
" את בטח רעבה"
" בנות אני יכולה לספר לכן משהו?" הן הנהנו עזבו את מה שעשו על מנת להקשיב לי, סיפרתי להן על המקרה שהיה בעבודה.
" זה כל כך לא הוגן מה שעשו לך" אמרה בת אל
" אולי תמצאי מקום אחר לעבוד בו?"
" מקום אחר?"
" יש מקום שאני מכירה את רוצה שאברר לך? רק תשאירי לי קורות חיים את לא יכולה להישאר שם ולסבול מה את אשמה שנולדת יפה! הם אשמים כי נולדנו עם טמטום ואף אחד לא אומר להם את זה" אף פעם לא שמעתי את בת אל מדברת באופן הזה, זה הפתיע אפילו אותי. את הקורות החיים המזויפים שלי השארתי לה עותק על השולחן היא אמרה שבתום סוף השבוע תברר עבורי הכל, לא חשבתי שיש לי שותפות נחמדות הן תמיד נראו לי עסוקות יותר מדי ולא ידידותיות מסתבר שטעיתי.
" הבאתי אוכל המנה שלך במקרר" אוכל? הביאו לי? מאין מגיע לי כל הטוב הזה? האם זה פיצוי על מה שקרה בעבודה היום?
" הקציצות הטעימות של אימא שלך!" התרגשתי מזמן בת אל לא הביאה את האוכל של אימא שלה, יאמר לזכותה שאימא שלה בורכה בכישרון בישול פנומנלי.
" איזה כייף לי"
לא השארתי שום דבר על הצלחת, לא קציצה אחת ולא אף גרגיר לבן של אורז שהוספתי לקציצות.
....

" כשנמצא את אימא אביא לה את הציור הזה" רינה הקטנה הושיטה לעברי ציור סנטדרטי בשביל אימא.
" אנחנו נמצא אל תדאגי" הייתי נחושה להגשים את משאלתה. רינה מאשימה את עצמה על כך שאימא עזבה בגללה.
" זה בגללי היא נהייתה שמנה ואז לא אהבה את זה והלכה" רינה עם השטויות שלה.
" רינוש זה בכלל לא נכון, את ילדה כזאת טובה אימא לא עזבה בגללך"
" אז למה היא עזבה?" שאלה ברוך ובתמימות.
" אני לא יודעת אבל יודעת שזה לא בגללך"
" באמת?" עיניה זהרו היא הייתה רק בת שש אך חכמה כל כך.
" באמת!"
....

" דניאלה! הלו?" נעמה דיברה אליי אבל לא הקשבתי כל כך.
" סליחה אמרתן משהו?"
" כן, שאלנו אם לא אכפת לך שנזמין כמה חברות לבלות איתנו היום, מבטיחה שרק בנות" נשבעה נעמה, זה הצחיק אותי.
" בסדר" לא כל כך עניין אותי.
" הן בדרך יש לנו נשנושים?"
" אני חושבת שסיימנו את הפופקורן האחרון אתמול" סיננה בת אל וחיפשה במטבח מה לתת לאורחות.
" אני אסע לתחנת הדלק מה צריך?" הצעתי בזמן שהן ינקו את האי סדר הזה שעשו כלל לא רציתי לנקות אחריהן העדפתי לרוקן את הראש בחוץ.
" נרשום לך בהודעה" נעמה התעקשה לשלם דחפה לי שני שטרות של מאתיים יצאה להן רשימת סופר, מזל שנעמה נתנה סכום מכובד של כסף.
" הינה" זרקתי את כל החטיפים על השולחן"
" וואו אני חושבת שהגזמנו"
" את חושבת?" אמרתי בציניות.
" הן כאן עוד שתי דקות!"
מי ישמע זו בר מצווה או ביבי ושרה שבאים להתארח כאילו שזה ידמה עכשיו את השולחן שהן ערכו אלו רק בנות זרות שאראה בפעם הראשונה גם כן אפשר לחשוב.
דפיקות בדלת נעמה הלכה לפתוח אלו היו חברות של בת אל, שתי חברות מוריה והודיה צמד תאומות.
הן בירכו אותי והתיישבו על יד שולחן הנשנושים.
" כמה בנות עוד צריכות להגיע?"
" שלוש חברות שלי, לא ראיתי אותן הרבה זמן!" התרגשה אני פחות משום שאין לי חברות.
" את יכולה להזמין חברה שלך מרוב התרגשות שכחתי"
" חברה שלי גרה בקריית שמונה אני אוותר" שיקרתי, אין לי חברה אפילו לא חברות שלא נדבר על המקום שהמצאתי על מנת לתרץ את התירוץ הזה הרי מי יגרור אותה לכאן אילו הייתה אמיתית ויחקור אותי בשביל לברר את זה עד קריית שמונה שהיא שעות מדירת השותפים שלנו? אף אחד.
" אני מצטערת אולי היינו צריכות לתכנן את זה מראש"
" לא צריך" ישבנו כולנו סביב השולחן עד שהגיעו 3 הבנות. אחת מהן הכרתי, אחת שלא ראיתי מאז שיצאתי מהכלא.
" ניצן!" קראתי היא מיד זיהתה אותי.
" אתן מכירות?"
" כן היינו ביחד ב..."
" עבודה! עבדנו יחד, נכון ניצן?" ניסיתי להשתיק אותה.
" או כן כן"
" אפשר לדבר איתך?" שאלתי את ניצן והלכנו לחדר שלי.
" וואו את לא השתנית בכלל מאז שעזבתי"
" גם את לא, מה חדש?"
" מצאתי עבודה זמנית, התקבלתי ללימודים ומצאתי בן זוג" חייכתי.
" איזו יופי אני רואה שקיימת את מה שהבטחת לי"
" למה מקודם אמרת שהכרנו בעבודה?"
" הן לא יודעות... הבנות, אני לא רוצה להבהיל אותן בעיקר את בת אל השותפה האחרת שלנו היא מעט פארנואידית" שיקרתי הייתי חייבת להמציא משהו על מנת להשתיק אותה שלא תספר דבר.
" הבנתי אז באמת כדאי לא לספר לה, נעמה יודעת שהייתי בכלא"
" אשמח אם לא תספרי גם לה עליי שום דבר אני מעדיפה"
" בטח אל תדאגי, מה איתך מתי השתחררת?"
" לפני שישה חודשים, לא כל כך התאקלמתי עדיין"
" לי לקח שנתיים"
" זה קשה" פלטתי לאוויר.
" אל תדאגי עד שיעברו שנתיים את תלמדי משהו תצליחי בו וגם תמצאי לך בחור טוב שיאהב אותך בפנימיות ולא רק בחיצוניות שלך" חייכתי בספק.
" שנלך לשאר הבנות?" הנהנתי.

ראינו כולנו סרט בין לבין אכלנו מהחטיפים ומזגנו משקאות קלים, אחר כך שיחקנו אמת או חובה. החובות היו מעט טיפשיות והאמת חשפה הרבה דברים שידעתי שאחרות לא ידעו.
" עכשיו תור דניאלה!" הגיע תורי.
" חובה!"
" חובה עלייך לצאת למרפסת ולצעוק שאת חולה בראש" זהו? כזה קל? לפעמים אני באמת חושבת שאני חולה בראש. ביצעתי את המשימה שגרפה הרבה צחקוקים ומחיאות כפיים.
" מישהי רוצה יין?" נעמה הוציאה יין אין לי מושג היכן מצאה אותו אך לא היה לי משנה, אני שונאת יין ובין אם אשתה או לא זה לא משנה זה בשביל האנשים.
" אני חושבת שמישהי הפליצה!" צחקתי אחרי שלוש כוסות מלאות של יין.
" דניאלה את שיכורה לגמרי"
" אני לא שיכורה, איזה שטויות! " הייתי לגמרי שיכורה.
" אנשים כל הזמן מציקים לי בגלל החיצוניות שלי במה אני אשמה שנולדתי כזאת? שיצאתי דומה לאימא שלי? אני לא אשמה... אני רוצה... לעזאזל" נפלתי על השולחן הרגשתי את המכה ונרדמתי.

פרק 11

כאבי הראש היו בלתי פוסקים כאשר קמתי בשעה שבע ביום שבת, אין יותר גרוע מלקום בשעה כזאת ביום שבת, טוב למעשה יש אלו שקמים מוקדם יותר, הוצאתי את הוגו לטיול בוקרי וחזרנו לאחר רבע שעה.
תמיד אהבתי לבשל, אפילו בכלא מינו אותי להיות עוזרת מטבח הייתי חותכת סלטים, משגיחה על האוכל ולעיתים אבל רק לעיתים מציעה חידושים באוכל החוזר ובא שהיה.

החלטתי לבשל ארוחת צהריים עד שהבנות יקומו, לא בשבילן אלא בשביל האינטרס שהן לא יגרשו אותי מהדירה, המקרר בדירה תמיד מלא וזאת משום שאימא של נעמה ממלאת אותו במצרכים חיונים במטרה להניע אותה לבשל בעצמה. היא מגיעה לכאן פעם בשבוע, רוב הזמן זה קורה כאשר אף אחת לא בבית מה שהזכיר לי שעליי לתת לה את המפתחות החדשים.
חתכתי תפוחי אדמה שמתי אותם בתוך קערת פלסטיק עם מעט פפריקה חריפה, פלפל שחור טחון ומיונז ומיד עברתי להכנת אורז עם בשר חתוך לקוביות הבנות אוהבת את האורז הזה.
" בוקר טוב... איזה ריח!" נעמה יצאה מהחדר שלה.
" בוקר טוב אני מכינה ארוחת צהריים"
" אימא שלי הייתה שמחה לאמץ אותך" החמיאה לי.
" תאמיני לי שלא" המשכתי לדבר איתה תוך כדי חיתוך הבשר.

...
בשעה שלוש הבנות כבר רצו לאכול, על אף שקמו מאוחר כמעט בצהריים.
" למה את פשוט לא פותחת מסעדה וזהו?" הבנות ערכו את השולחן ודיברו איתי תוך כדי.
" זה לא כל כך פשוט אין כסף כרגע" ציינתי עובדה לא משמחת.
" אז תקחי הלוואה" לא יתנו לי הלוואה אף בנק לא ייתן.
" אני לא יכולה לקחתי בעבר ואני והבנק לא מיודדים" שוב שיקרתי לא הייתה לי ברירה.
" כמה זמן ייקח לך לחסוך?"
" אני לא יודעת אני בכלל לא חושבת שאי פעם אוכל לממן לעצמי דבר כמו מסעדה"
" אז תתחילי כבר עכשיו" האיצה בי נעמה.
" לא לכולם יש הורים טחונים בכסף שיפנקו" סיננתי היא החמיצה פנים בשקט.
" תפסיקו עם השטויות ובואו נאכל" בת אל ניסתה לפייס בנינו לא ממש היה לי אכפת הזמן בין הלעיסות היה שקט, לפעמים הייתי רוצה שאחת מהן תספר לי משהו שאני לא יודעת אולי על עצמה או סיפור ששמעה, אבל הארוחה הזאת בנאלית מדי. כל אחת מסיימת את הצלחת שלה ואוטומטית משנה את תנוחת הישיבה שלה מה שמבשר על שובע.
" דניאלה אולי את רוצה לבוא אליי לחג?" הציעה בת אל בנדיבות.
" לא תודה" השבתי מיידית
" את בטוחה?"
" אני אישאר עם הוגו מישהי צריכה להישאר בשביל להוציא אותו לטיול" מיד הניחה לי מפני שטרם חשבה על הרעיון וזו בדיוק למה העובדה שיש לנו כלב בבית שימחה אותי.
" אם כבר מדברים על הוגו אלך להוציא אותו לטיול" קמתי מהכיסא וקראתי לכלב ששתה מים מן הקערה שלו.
" קדימה קטנצ'יק הולכים לטייל" הוא קיפץ עליי וניטר גבוה מרוב ציפייה, קשרתי אותו לרצועה ויצאתי.

.....

" למה את לא מנסה?" שאל אותי פעם הסוהר הוגו כאשר לרשותי כמה כלי נגינה שההנהלה הרשתה להכניס לעבור חג החנוכה.
" אנשים חגמים לא מביכים את עצמם בפומבי"
הבנות שידעו לנגן בכל כלי אפשרי עשו זאת, רוב הנשים כאן כפול מהגיל שלי וזו וודאי מיומנות ללמוד לנגן על כלי מסוים.
" אני מעדיפה להישאר עם הספר" חזרתי להעיף מבט בספר והתעלמתי מהנגינות השונות.
" את יודעת שליין שבחיים האמיתיים בתור מבוגר לא תוכלי להיות רק בספרים" הוא אמר ועמד עדיין על יד הדלת.
" איך זה קשור בדיוק לנגינה?"
" זה לא"

....

מחר להוגו יש בדיקה אצל הוטרינר ואז באופן סופי יוכל ללכת מבלי לחבוש את הרגל. הוגו הכלב החל לעשות את צרכיו בצעדים מצחיקים עד שפגש שוב בשפרה, אני חושבת שזה בסך הכל צירוף מקרים כל הזמן. עיניי באופן אוטומטי תרו אחר הנרי.
" את מחפשת אותי?" הוא לפתע עמד מולי בחיוך.
" לא, בדיוק ראיתי את שפרה ותהיתי אם גם אתה כאן"
" בדרך כלל אני מוציא אותה בשעות קבועות אבל היא השתינה היום על הרצפה אז לקחתי אותה מוקדם יותר" שפרה המסכנה חשבתי.
" חשבתי על מה שאמרת" פנה אליי ובו זמנית הסתכל לכיוון שפרה.
" לגבי מה?"
" הבחורה שאני מתחתן איתה"
" אתה בסוף מתחתן איתה?"
" אני חושב שכן, חשבתי לתת לזה הזדמנות"
" יש לך אומץ להתחתן עם אישה זרה"
" זה לא שיש אישה אחרת שתהיה מוכנה להתחתן איתי עכשיו"
" מה הלחץ כל כך להתחתן?" לא הבנתי, באמת ניסיתי להבין על מה היא סח.
" זה משהו משפחתי"
" אם כך בהצלחה לך"
התאכזבתי בלי סיבה, לא ידעתי אפילו למה זה לא שהוא מתחתן איתי או שאני מכירה אותו שנים אז מדוע כל כך אכפת לי? אנשים תמימים ואבודים גם אני הייתי כזאת תמיד חיפשתי דרך לשמח אחרים, דרך לעשות הכל בשביל לכפר על מה שאין.
" אם אתה עושה את זה רק אל תיפגע בבחורה תהיה שם בשבילה"
" תודה דניאלה" שם את ידו מאחוריי ראשו.
" אין בעיה"
הרצתי בראשי את החתונה שלו, את הבחורה בשמלת כלה וכיצד הוא ברגע האחרון מסרב להתחתן איתה, הרצתי את שוב ושוב במוחי אולי מפניי שרציתי זאת, ושוב ללא כל מניע הרי אני לא באמת מכירה אותו אולי גם בשביל האקשן שהמוח הקרימינלי שלי בוחר לפעמים.

.....

אני זוכרת מתי עזבה קורל את הכלא זה היה כשמלאו לי תשע עשרה, על אף שהיא הייתה בכלא אחר הרגשתי שהיא נמצאת בכלא למרות זאת. סירבתי לקבל ממנה מכתבים אז הגיעו האיומים מהקרובים שלה הייתי עוברת מכות, קללות והשפלות רק משום שלא אהבתי את קורל סימן טוב.
" למה את לא יוצאת אליה כשהיא באה לבקר אותך?" שתי בנות החזיקו אותי ואחת מהן הרביצה.
" אני לא חייבת לה שום דבר" התחלתי לצחוק כמו משוגעת לפניה.
" לא חייבת? היא החברה שלך"
" היא אף פעם לא הייתה חברה שלי" עניתי באומץ על אף שידעתי שאקבל על זה עוד מכות. הנשימות לי הפכו לכבדות ולפתע כמה סוהרים הגיעו למקום, הבנות התפזרו בזמן ששכבתי על הרצפה מדממת.
" זיו, גדעון קדוש אני חייב עזרה" שמעתי את הסוהר הוגו המושיע שלי צועק, רעש של צעדים התקרבו לכיווני לא התרכזתי בשמיעה ואז התעוררתי במרפאה של הכלא.
" שליין?" פקחתי את עיניי וראיתי שם סוהר שמעולם לא ראיתי בעל ארשת פנים קשוחה שילב ידיים.
אותו סוהר עזר לי הוא סילק את הבנות שהיו שותפות עם קורל ולגבי קורל לא ידעתי מה קרה לה בדיוק, אך הוא הבטיח לי שהיא לא תציק לי יותר. הכל היה רגוע לאחר מכן, שמחתי.

.....

" בנות תגידו מה זה אומר שאת חושבת על משהו אחר ממה שעומד לקרות?" שאלתי את נעמה ובת אל שהיו צמודות לטלוויזיה.
" למה את מתכוונת?" שאלו בצוותא.
" לא יודעת נגיד ומשהו גדול אמור לקרות והרצון שלכן בתוך המחשבות רוצה משהו אחר ואז אתן מריצות את מה שאתן רוצות במקום מה שאמור לקרות באמת"
" זה קצת אכזרי" אמרה בת אל.
" אני דווקא חושבת שזה מגניב כי זה רק במחשבות אף אחד לא יודע" נעמה אמרה בדיוק את ההיפך.
" יופי אני גם חושבת שזה נורמלי" הן הנהנו לא הבינו מדוע אני מאשרת לעצמי את מה שהרגשתי בכלל.
....

כשרינה כבר לא הייתה בחיים לא היה טעם גם לחיים שלי. כעסתי הייתה מלאת זעם על מה שקרה, רציתי לעזוב את הבית אבל לא יכולתי גרתי עם אבא ומורן עברה לגור בבית אחרי שרינה עזבה את העולם היא אמרה שהיא כאן בשבילי לכל דבר, שהיא תהיה האימא שלי. " את מעולם לא תהיי אימא שלי" סיננתי בפניה בקול רוטן והיא צחקה.
" כל עוד אני עם אבא שלך אז אני כן אימא שלך" שנאתי אותה, רציתי להגיד לה שאם הוא היה אוהב אותה מספיק הוא לא היה מזדחל אליי למיטה כמעט בכל לילה, שאם הוא היה אוהב אותה הוא לא היה שותה ומנסה להיות בעל טוב בשבילה.
איש לא הקשיב לי, זאת אומרת מי ירצה להקשיב לנערה בת חמש עשרה?
" אני נוסעת לגלעד" נעמה בן אדם פתאומי, ללא שום סיבה ובאופן מאוד מפתיע קמה מהספה ועזבה את הדירה.
" זה היה מהר" אמרה בת אל.
" אני חושבת שגם אלך לחברות, זה בסדר שאני משאירה אותך לבד?"
" כן אין לי שום בעיה" לבת אל לקח יותר להתארגן עד שבסופו של דבר עשתה זאת, נכנסתי למקלחת ואז חזרתי ראיתי מישהו מנסה לפתוח את הדלת תחילה נורא נבהלתי, אך ראיתי מבעד לעינית שזו אימא של נעמה.
" למה הדלת לא נפתחה?" היא שאלה ונכנסה אל תוך הדירה.
" שלום גברת אלוש החלפנו צילינדר"
" או אני מבינה, הגעתי לראות שיש לכן הכל במקרר"
" הכל בסדר אנחנו יכולות לקנות אם חסר"
" לא לא שום אופן" הזיזה אותי והלכה למטבח.
" אני רואה סירים, מי הכין?" לא רציתי להגיד שזו אני אך זה מה שאמרתי בסופו של דבר.
" נעמה צריכה ללמוד ממך איך לבשל ילדונת, אני לפחות שמחה שהיא אוכלת כמו שצריך"
" אני אוהבת לבשל" לא ידעתי מה לומר מלבד זה.
" היא מביאה הרבה בנים?" החליפה נושא.
" לא היא לא מביאה יותר"
" אבל היו?"
" רק אחד אבל הם נפרדו"
" מי? ליאור ונעמה? הגיע הזמן הבחור הזה תמיד חשבתי שמשהו בו לא בסדר"
" אולי תרצי תה גברת אלוש?" שוב הייתי מנומסת רק בשביל הרצונות והגחמות שלי וזאת בשביל שתבוא לכאן עם אוכל או מצרכים חוסך בקניות.
" לא ילדונת אני כבר הולכת איזו ילדה מנומסת את"
" מה זה כל הספרים האלו שם?" הצביעה על נדף הספרים שלי שנמצאה בסלון.
" הם שלי"
" מרשים, את בטח קוראת מגיל צעיר"
" לא ממש אבל אני אוהבת לקרוא"
" למה הבת שלי לא נמשכת לספרים כל היום רק עם הסרטים שלה" כמעט התפקעתי מצחוק מכיוון שזה היה נכון להפליא.
" קחי זה בשבילך מפתח לדירה"
" אחראי מצידך תודה אני הולכת יש לי תור למניקור שלא אאחר" צחקתי, אלו הן הצרות של נשים עשירות לאחר למניקור שלהן.
....

" את לא יכולה ללכת ליום ההולדת של סיוון" מורן הייתה אכזרית.
" למה לא? את לא אימא שלי את לא קובעת"
" אבא שלך לא מסכים שתלכי"
" אני לא שואלת אני כבר בת שש עשרה!"
" את עדיין ילדה חסרת מעצורים את לא הולכת לשום מקום!" צעקה וגררה אותי לחדר ואז נעלה אותו.
" ילדות בגילך לא הולכות למסיבות של ילדים גדולים "
" אני שונאת אותך!" צעקתי לה מעבר לדלת.
בכיתי הרבה, בכיתי עד שאבא הגיע לחדר שתוי.
" מורן אמרה לך לא ללכת נכון? אז את לא הולכת" הוא בקושי יכול היה ללכת ואז נפל על הרצפה כמעט מת.
יום למחרת סיוון כעסה עליי שלא הגעתי למרות שנתתי לה את המתנה שלה יום למחרת. היא אמרה שלא ציפתה שלא אגיע, שהיא חיכתה רק לי. לא סיפרתי לה את מה שקרה, ידעתי שסיוון סולחת מהר ואפילו שוכחת וזה בדיוק מה שקרה היא שבה להסתובב איתי שוב. אני זוכרת שקרעתי למורן את התיק בכוונה ואפילו ירקתי לה על הקפה בבוקר שהייתי מכינה לה, שנאתי אותה תיעבתי כל דבר שקשור אליה וקיוויתי שאבא ייפרד ממנה יום אחד, אני מעולם לא אשכח כיצד היא התעצבנה מהדיבור שלי שלא היה לי אכפת מכל דבר שתגיד, אין לי מצפון אני אך ורק לרשותי כך החלטתי לאחר שרינה עזבה אותי.

המשך יבוא...
הבטחתי פרק כפול, תודה לכם אהובים כמה כייף לראות מדליות והמון דירוגים!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתה על הכתיבה שלך אלופת העולם!!!
הגב
דווח
2 אהבתי
Maya B
Maya B
איזה כייף לשמוע תודה רבה
הגב
דווח
guest
אחד הסיפורים היותר מוצלחים שלך. לא יכולה לחכות להמשך.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה