כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

"יש פה יהודי!!"

הסיפור לא אמיתי, אך מבוסס על מקרה אמיתי, שואת העם היהודי, בזמן מלחמת העולם השנייה.

תוכן עניינים 1. "יש פה יהודי!!"2. "יש פה יהודי!!"3. "יש פה יהודי!!"

"יש פה יהודי!" היא צעקה לשכנים "תוציאו אותו מכאן!"
אולי נחזור כמה שנים לפני כן, שנת 1939

הנאציזם פותח במלחמת העולם השנייה, גרמניה שוב נופלת לשלטון קר ונקמן. גרמניה שוב נחשבת 'אויבת של העולם'. יהודים רבים עוברים למקום אחד, גטו. וזהו הסיפור של ניטשה מורדו אשר נולד לתוך הקהילה היהודית. אחותו תמיד ידעה ששונאים יהודים, אך זה לא הפריע לה.
ניטשה מורדו עולה לרכבת בשנת 42' יחד עם משפחתו: אחותו, אחיינו היחיד וגיסו. ההורים כבר מתו במלחמת העולם הראשונה כחיילים שמקור קבורתם לא ידוע. ניטשה חשב כי הוריו עדיין חיים ורק מחפשים את הדרך חזרה, לכן תכמן את הדרך לצאת מהרכבת.
כשהייתה הפסקה והצוות ירד מהרכבת כדי להתאוורר, חבר של ניטשה, פולוסי ראנדו, הלך לקרון שלו וביקש לדבר איתו. זה לא היה נהוג שגרמני גדול פונה לאחד היהודים שעולים לרכבת, אך פלוסי ידע מה עליו לעשות. הוא לא רצה לקחת על מצפונו את מותו של חברו הטוב.

"בבקשה, בוא איתי רגע." הוא אמר, ניטשה ירד מהרכבת ואז פלוסי סגר את דלת הקרון. פלוסי וניטשה דיברו בסודיות כדי שלא יתפסו אותם. ההפסקה הייתה רעיון של פלוסי. הוא לא היה יכול לחלץ אותו בזמן שמעלים את כולם, אז חילץ אותו מהמוות בזמן ההפסקה. אם מישהו ישים לב שמישהו אחד חסר, פלוסי יגיד שהוא בעצמו הרג אותו על כך שדיבר עליו לא יפה. כך הגרמנים הרעים לא רק שלא יכעסו עליו אלא גם יכבדו אותו יותר, זאת העובדה!

ניטשה ופלוסי דיברו רחוק, בזמן השיחה אנשי הצוות חיפשו את פלוסי. פלוסי החביא את ניטשה בתוך מערה קטנה ואז כאשר אחד מחברי הצוות מצא אותו "הנה אתה! מה אתה עושה פה? האם דיברת עם מישהו? שמעתי שיחות.", פלוסי השיב "אל דאגה, באתי הנה בשביל לחשוב בראש שקט. דיברת עם עצמי, זה מה ששמעת, תכף אשוב. תגיד בבקשה לשאר העובדים שתהיינה עוד הפסקה בהמשך כשאגיד." "אתה הבוס" העובד השיב.

ניטשה יצא מהמסתור, פלוסי אמר לו "לך רחוק. יש כאן תעודת זהות מזוייפת, אל פחד! אני מבטיח לך שלא אעשה לעמך דבר מיותר, ובכלל למשפחתך." ניטשה שתק, הוא רצה להגיב על זה, אך שתק. פלוסי המשיך בדבריו "לך לאדון מונור-סאן. הוא יפני שהגיע הנה לפני שנים. חבר טוב שלי, תגיד לו שפילו הביא אותך, זה הכינוי שהוא המציא לי לפני שנים. נקווה שהוא יזכור אותו. דיברתי איתו לפני כמה ימים ואמרתי שאביא לו יהודים." ניטשה הרגיש את הרוח באוזניו, כאילו הרוח אומרת לו משהו בשקט בשקט. ניטשה ביקש דבר מה מפלוסי "דאג בבקשה לאחותי, לבנה ולגיסי. נסה לעזור להם קצת במקום אליו הולכים, זה חשוב לי! תודה על הכל." פלוסי הנהן כהסכמה והשניים נפרדו.

ניטשה חמק מכל השומרים הגרמניים ואף השתמש בתעודת הזהות המזוייפת ליתר בטחון. הוא הצליח להגיע לביתו של מונור-סאן והתפעל ממה שראה. ביתו עשוי לבנים חזקות ואמידות, ישנה חומה סביב הבית עם שומרים והאזור רחוק מהעיר, לכן פורח מאד.
הוא אמר לשומרים שיביאו בבקשה את מונור-סאן, מונור-באן ירד והגיע אל ניטשה. ניטשה אמר לו "פילו הביא אותי", מונור-סאן נזכר באדון פלוסי ונזכר גם בכינוי. הוא זכר גם שהבטיח לו שיעזור ליהודים וזרים שאסונות רבים קורים להם. מונור-סאן הכניס אותו לביתו, בבית הייתה אישתו של מונור-סאן, אשר חיכתה לאחותה הקטנה. ניטשה גר בבית שנים רבות, ובגטו- פלוסי אכן עזר קצת לבני משפחתו של ניטשה, כפי שהבטיח.

"פלוסי, הבן שלי חיוור. תן קצת מים ואוכל, אמרת שתעזור לנו." אמרה אחותו של ניטשה בהתחננות על בנה החיוור כמו קיר, רעב כאילו לא אכל שבוע, צמא כמו שלא היה צמא מעולם, ועצוב כאילו לא היה כך מעולם. פלוסי הביא לו חתיכת לחם ומים בסתר, כאשר מישהו היה מגיע פלוסי היה אומר שהוא היה לוקח את הקטן כדי להראות לו משהו. כששאלו מדוע, הוא שיקר להם בלחש באוזן "כי המשהו הזה הוא דם של מתים מרעב.", אמר זאת על מנת להגן. השומרים הצדיעו לו כי לפי מה שאמר, הוא לקח אותו לראות אנשים מתים, וכך יעשה לו פצעים בנפש. מהר מאד שומרים נוספים חשבו לעשות כך, ולכן פצעו יהודים רבים. אחד מהם היה אביו של הילד הקטן. הילד הקטן בכה וייבב כל כך. אישתו, אחותו של ניטשה, הפצירה בפלוסי שיעשה דבר מה בנידון. פלוסי האשים את האדם שהרג את האב באשמה של גניבה. פלוסי בעצם ראה שיש לו קצת אוכל, ולכן האשים בגניבה כאשר לא ידע במה להאשים. האם אכן גנב- לא ידוע.
האדם הגרמני שהרג את האב פוטר במידי ועזב את המקום לכיוון גרמניה עצמה, להאשים את המעסיק שלו, אדון פלוסי ראנדו, בבגידה לטובת היהודים. כשהגיע לגרמניה הוא פנה לשלטון שם, אך לא התייחסו אליו ברצינות. הוא הבין שאין לו מה לעשות חוץ מאשר לקחת את החוק לידיים, אז ברח לישראל כאשר המנדט הבריטי שולט שם, וסיפר לערבים על גרמניה. הערבים כשונאי יהודים כמותו היו לכאורה מסכימים לבוא איתו, אבל אז ערבי אחד הוריד אותם מהרעיון, הוא טען "עזבו אותו, הוא משוגע. הוא ברח מארצו בזמן מלחמה! זה כאילו בגידה. הוא לא שפוי, בטח עובד עליכם." כשהוא ראה שאף אחד לא עוזר לו נעלמו עקבותיו, אך יש חשש שהוא המשיך ללכת בצללים נגד היהודים ונגד הערבים, בסודיות ובשקט.

בעת שאביו של הילד הקטן מת, אימו של הילד ביקשה מחברו של בעלה לעשות דבר מה עבורה ועבור בנה. פלוסי הגיע לרעיון מסוכן. מדי פעם עליהם בתור שומרים להעביר את כל הזבל והלכלוך מהגטו למקום האשפה, ייתכן שהם יוכלו להסתנן לתוך המשאית. השלושה ניסו לעשות זאת, הם הצליחו! האם ובנה ברחו מהגטו לאחר חודשים רבים. קיוו השלושה להגיע לניטשה, אלא שבאותו זמן ביתו של מונור-סאן עלה בלהבות וכל השומרים נפצעו קשה על סף מוות. פלוסי ראה מה אירע והזדעזע. הוא קיווה למצוא את חבריו, כשנכנס ראה לא כלום ולא דבר בנוגע אליהם. השלושה קיוו שהם ברחו בזמן. פלוסי חזר לגטו וזכר תמיד שזה העם של חבריו היהודים. פלוסי היה בתפקיד, אך ריכך את עצמו כאשר יכל. הוא שנא יהודים, אך אהבתו לחברו הטוב גברה על השנאה שהתחנך לכך, ולכן המשיך לעזור ליהודים והבין שאפשר לאהוב אותם.

כמה חודשים לפני כן כאשר ניטשה ירד לזרוק את הזבל, סתם כדי להודות לאדון מונור-סאן, אחד הגרמנים ראה אותו, הבחין שהוא שייך לגטו, ולכן דיווח על כך. ניטשה התנצל בפני מונור-סאן שלא התחבא בביתו כמובטח, מונור-סאן היה עסוק רק כיצד לברוח. לאחר שבועות ספורים הגיעו שומרים ולוחמים לביתו, מונור-סאן לקח את כל חפציו הכי חשובים, וכך גם אישתו ואחותה. ניטשה היה חסר כל, מה שהיה לו למעט מה שהבית הביא לו זה רק קופסת גפרורים מאביו. הוא שם אותה בכיסו תמיד. בקופסא היה גפרור אחד. האב הפציר בבנו, ניטשה, לא לאבד את הגפרור ולא להחליפו באחר ולא לשים עוד. הגפרור היה מסומן בצבע כחול בקצה השני לצד האש, כך שאם יאבד או בטעות יגיעו גפרורים אחרים לקופסא, יוכל ניטשה להבחין בגפרור הנכון. ניטשה לקח את הקופסא איתו והלך עם מונור-סאן ומשפחתו למקום אחר. באותה העת הם היו חמישה: ניטשה, מונור-סאן, אישתו, אחותה ובתו של מונור-סאן, ניטה-סאן.
החמישה עברו מסע בארץ בחיפוש אחר מקום טוב לחיות בו. לחמישה היה אוכל ומים לא מעט, אך לא ידעו מתי זה יעבור ולכן חסכו את הצידה. באחד הימים הם התחבאו בבית נטוש, אחד החיילים הגרמנים הגיע ומצא אותם. הוא חשב שהם הומלסים פשוטים והניח אותם שם לנפשם, אלא שאז ראה את ניטשה, ידע שהוא מבוקש ולכן חיפש על מה. הוא קרא לעוד חיילים כדי לתפוס את כולם, החמישייה התעוררו בזמן הזה וראו את הגרמנים צועקים להם "הביאו לכן את היהודון ולא נפגע בכם!", מונור-סאן חשש ונזכר שהבטיח לחברו, פלוסי, שיגן עליו. מונור-סאן יצא החוצה בידיים מורמות ועם מעיל עבה כדי שלא יזהו אותו. מונור-סאן ביקש קודם לכן מאישתו לשמור על ניטשה היטב-היטב.
מונור-סאן הלך איתם והם העלו אותו לכיוון הגטו. כשעלה לרכבת לכיוון הגטו הוא הפשיט את מעילו ממנו ואז שבר את החלון בקרון שהיה בו. הרכבת נסעה מהר והרעישה חזק אז לא שמעו. מונור-סאן יצא מהחלון ועלה לגג. הוא הפיל בטעות את הנעל השמאלית שלו בזמן זה. מונור-סאן הלך בזהירות על הגג ואז ירד ממנו אל הרצפה החיצונית של הרכבת. מונור-סאן לקח את הזמן ונשאר שם, ואז כאשר ראה אגם קרוב למסילת הרכבת היה מוכן לקפוץ. כשהגיע הוא קפץ לאגם, למזלו לא החטיא את עצמו. הוא יצא מן האגם העמוק קצת ואז התנער מן המים וחזר לעיר ממנה יצא.

מונור-סאן חזר לאותו בית בו היו, אך משפחתו יצאה עם ניטשה למקום אחר. מונור-סאן לקח פתק וראה לאן הם הלכו. הוא צעד לעברם ובדרך פגש בביתו. מונור-סאן שמע רעשים מביתו, היה מוכן לקרב ואז...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

תומר דגן עקוב אחר תומר
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
תומר דגן
אם אני אנצח אותך
אם אני אנצח אותך
מאת: תומר דגן
בשעת הערב
בשעת הערב
מאת: תומר דגן
שוקו
שוקו
מאת: תומר דגן
משמעות החיים
משמעות החיים
מאת: תומר דגן
מלחמה
גן עדן של לוחמים
גן עדן של לוחמים
מאת: Zak Simon
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D