כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אפשר גם אחרת פרק 8

אנחנו חיים בשביל להרוויח כסף לאכול ולהתקיים עד נמות בעיקרון אלו הם החיים.

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

" מזל טוב שליין" הסתכלתי על העוגה שהצוות והשותפות לחדר בתא הכינו לי, עוגת שוקולד ועליה 21 נרות, אפילו ספרתי! ועוד אחד לשנה הבאה.
זה יום ההולדת הרביעי שלי כאן, הבטתי בנרות וכיביתי אותן אני כבר לא זוכרת מה ביקשתי, אף פעם לא הייתי חולמת לקבל שום דבר... לא כסף, לא בית, לא חברים שום דבר.
" שליין?" הסוהר הוגו קרא לי לפני שעת כיבוי האורות.
" עשיתי משהו לא בסדר?" עמדתי מולו עם מבט תוהה.
" אני יודע שאולי אני חורג ממעשיי אבל הבאתי לך מתנה ליום ההולדת" מתנה? הוא חשב עליי.
" מקווה שתאהבי, כתבתי לך הקדשה בפנים" לא היה ניתן למחוק את החיוך שהיה לי אז למחרת המשך כל היום הייתי עם מצב רוח, איש לא הבין מדוע. התיישבתי על המיטה ופתחתי את העטיפה של המתנה, חייכתי וחוסר האיפוק שלי להמתין מבלי לקרוא פג, קראתי את ההקדשה וחייכתי ללא הרף כך גם הלכתי לישון.

.....

" בנות?" בת אל שכבה על הספה בשעת הערב לאחר שחזרתי מהעבודה, נעמה ישבה בצידה השני של הספה ואכלה פופקורן.
" אני מצטערת נעמה"
" שטויות מזל שידעתי על זה עכשיו, את מצטרפת? יש סרט מעולה!"
צפיתי יחד איתן לא כי רציתי, לעיתים אני חושבת שהבדידות באמת תהרוג אותי ואם לא הבדידות אז אין לי מושג מה.
" תגידו המקרה בסרט לא מזכיר אירוע שקרה בארץ?" בלעתי את רוקי בשקט כשבת אל אמרה את זה.
" אירוע?" שאלתי בתמימות מבלי שידעו שמדובר בי.
" נו כן הרצח הזה בסרט הזכיר לי"
" נכון!" קפצה נעמה.
" מה קרה בסוף לבחורה הזאת? היא עדיין בכלא?"
" אתן מדברות על הסרט או על הסיפור האמיתי?" לרגע הצלחתי להתבלבל.
" במציאות"
" קראתי שהיא שוחררה לפני שישה חודשים אפילו קיצרו לה את העונש בשנה" בת אל הייתה בקיאה בנושא.
" אתן חושבות שהיא באמת רעה?"
" אני בטוחה שקרה לה משהו הרי לא סתם רוצחים בן אדם" הגנתי על עצמי
" נכון, לא פירטו אז יותר מדי"
" מה שבטוח יש לה אומץ טוב בואו נמשיך לראות" נעמה הסיטה את מבטה לכיוון מסך הטלוויזיה.

ליאור באמת לא חזר יותר, מה שכן נעמה הביאה חבר חדש אחרי שבוע די מוזר בהתחשב לזמנים הקצרים שהיא מכירה גברים. קוראים לו גלעד והוא בחור עשיר שלא מזיז את העיניים שלו מנעמה.
" גלעד, נכון?" ניגשתי ישר לעניין כאשר ישבנו לארוחת הבוקר כולנו.
" כן?"
" אתה באמת אוהב את נעמה? או שזו רק תקופה שבא לך לבלות במיטתה?" מה שאתה לומד בכלא הולך איתך אני מתכוונת לישירות, אותה קיבלתי משם.
" מה?"
" אני שואלת כי נבלות יש בכל מקום..."
" אני לא כזה" הגן על עצמו
" אתה יודע כולם אומרים את זה אבל זה מוזר אתה יודע, אתם מכירים רק שבוע וכבר אתה מבלה פה?" הוא גמגם ולא ידע מה לומר.
" דניאלה למה את עושה את זה?"
" כי נמאס לי שגברים פוגעים בך נעמה, אני לא רוצה עוד חלאה כמו ליאור את מבינה? גם אנחנו גרות כאן יש לנו זכות לא ככה בת אל?" בת אל הנהנה עם חשש.
" את צודקת... סליחה שלא שאלתי"
" ליאור... מה יש לך נגדו?" הישירה אליי מבט לקחתי אותה הצידה אולי זה זמן טוב לספר לה.
" את באמת תאמיני למה שאספר? אני צריכה לדעת"
היא הנהנה.
" הוא ניסה..." שנאתי לדבר על זה מעולם גם לא הצלחתי להגיד את המילה הזאת.
" תעצרי, הבנתי. אני מצטערת" השפילה מבט ונתנה לי חיבוק פתאומי.
" מזל שהוא הלך" הוסיפה.
" בבקשה תוודאי שזה לא יקרה עם גלעד אני פוחדת"
" אני לא אביא אותו יותר, מבטיחה"
" אני לא רוצה להיות זו שתמנע ממנו להגיע לכאן"
" דניאלה את בחורה יפה וזה מאיים אני מבטיחה שלא אביא אותו כדי שתרגישי בטוחה" חייכתי ואמרתי תודה.
חזרנו לשולחן ואכלנו ללא קול נשמעו רק הכלים והסכו"ם. החיים של כולנו בנאליים מדי אנחנו נולדים למשפחה מסוימת ואז גדלים באופן כזה או אחר, הולכים לגן, לבית ספר חלקנו הלכנו לצבא חלקנו למקומות אחרים שהחיים הובילו אותנו. ואז לימודים או עבודה או לימודים ואז עבודה אחר כך אנחנו חיים בשביל להרוויח כסף לאכול ולהתקיים עד נמות בעיקרון אלו הם החיים. אני חושבת שמיציתי כמה דברים בחיים אבל אני מחזיקה מעמד ללא שום סיבה. אולי רינה נותנת לי אותה אולי היא עדיין לא רוצה שאגיע אליה שזה מוקדם בשבילי.
תמיד רציתי להתגייס לצבא, מדי יום אני רואה חיילים מגיעים לעבודה לקחת קפה לדרך או יושבים בחבורות טרם נוסעים לבסיס שלהם אבל זה רחוק מהמציאות שלי הצבא לא יקבל אסירה משוחררת הרי מי יסמוך על אנשים כמוני? מי בכלל יחשוב שיש לי משמעת ובכלל להחזיק בנשק לא יתנו לבן אדם שרצח אדם אחר, זה אפילו נשמע מצחיק לעצמי לא הייתי נותנת נשק אילו לא הייתי מכירה את עצמי.
" בנות!" פישפשתי בחדר שלי וראיתי שהתמונות של הבת שלי אינן, אוי אלוהים איפה הן?
" מה מה קרה?" שתיהן קפצו בבהלה.
" ראיתן אולי שקית ניילון עם כל מיני תמונות?"
" לא, תחפשי בדוק זה בחדר" אמרה בת אל.
" לא אין בשום מקום חיפשתי" התחלתי כמעט לבכות.
" מה יש בתמונות האלו?"
" תמונות של המשפחה שלי... אני... הזיכרון האחרון שלי מהם" טוב זה נכון לא שיקרתי באופן מוחלט, היו שם תמונות של התינוקת שלי ושל רינה ואפילו תמונה אחת של אימא כשהייתה בגילי.
" מה אם... ליאור לקח אותם?" זרקה נעמה לאוויר.
" ליאור?"
" לפני שהוא הלך ראיתי אותו מסתיר משהו מאחורי הגב" לעזאזל מה אני אעשה עכשיו.
" אני לא יודעת מה לעשות עכשיו" סיננתי בפחד.
" אני אדבר איתו אדאג להחזיר לך את התמונות אל תדאגי" פתאום הרגשתי מלוכדת עם השותפות שלי.
" כן דניאלה אל תדאגי" בת אל עודדה תוך כדי.
" באמת תעשי את זה בשבילי?" הנהנה.
" מה אם הוא לא ירצה להחזיר?"
" אל תחשבי על זה!" מחתה בפניי.
כל החששות שלי הלכו איתי לעבודה, הלקוחות היו לא קלים וחלקם אפילו ניסו להיות מצחיקים על אף שאין להם כלל חוש הומור.

" אנחנו יוצאים כל הצוות את באה?" הציע לי יוסי בשם כל הצוות בסגירה.
" אין לי מצב רוח כל כך"
" את אף פעם לא יוצאת איתנו"
" נכון אבל אף פעם אין לי זמן"
" חבל, עד שיש אוכל בחינם המנהל מזמין"
" אני אוותר" ממש לא לרוחי לאכול עם חבורת בבונים כפויי טובה, מלבד יוסי אין אף אחד שם שמצא חן בעיניי.
תמיד רציתי לפתוח עסק משלי אבל הכסף מדבר בשמי, תמיד קינאתי באנשים מצליחים. הרי מה עוד אסירה משוחררת יכולה לעשות כדי להצליח? עסק וגם זה רחוק מהעין.
" אם את רוצה בחזרה את התמונות שלך תבואי לקחת בעצמך" קיבלתי הודעה ממספר טלפון שלא שמור כשהספרות 61 מופיעות בסיום. ידעתי מי זה, נתקפתי פחד מה אם זו תחבולה? מה אם זו עוד דרך לסחוט אותי?
" מה אתה רוצה ממני?" כתבתי באומץ.
" אותך, ידעתי שאם אקח משהו עוד נתראה"
" אני לא מעוניינת בך"
" אני יודע שאת בודדה אל תשחקי אותה"
" מי אתה שתקבע אם אני בודדה או לא? תחזיר לי את התמונות זה לא שלך!"
" רק אם תבואי לקחת תקבלי"
אני לא נופלת בפח שלו, בוודאות ישנה עוד דרך לקחת אותן.
" אתה רוצה לבלות איתי עד כדי כך?" שאלתי והחלטתי לרקום תוכנית.
" כן"
" בוא ניפגש על יד מסעדת ששי היום בחצות"
" למה שאצא? תבואי את אליי"
" אם אתה רוצה אותי תילחם על זה וזה גם ככה מתחת לבית שלך"
" משחקת אותה קשה להשגה... בסדר, היום בחצות"
" תביא איתך את התמונות בלעדיהן אנחנו לא נבלה יחד"
" אין בעיה, ניפגש. תוכלי להגיע בשמלה קצרה?"
גועל נפש של בחור, נגעלתי אבל בכל זאת הסכמתי.

אופק התלווה אליי, הוא ידע את התוכנית שלי, בוססתי ברגליי לכיוון מסעדת ששי שנסגרה וישבתי על ספסל מבטון וחיכיתי.
" חשבתי שלא תבואי" נבהלתי הוא עמד מולי עם שקית הניילון שלי עם המדבקות.
" הבטחתי, לא?" הייתי חייבת לשדר ביטחון.
" אז מה את רוצה שנעשה?"
" אפשר לראות שזה באמת התמונות?" היסס התיישב על ידי ונתן לי לראות, אלו אכן התמונות שלי.
" יפה לך אדום" סרק את הגוף שלי במלואו במבט אחד.
" אז צדקתי?"
" לגבי מה?"
" שאין לך אף אחד"
" זה נכון" שיקרתי אופק הוא לא אף אחד, הוא מחכה לאישור שלי לצאת לכיווני.
" שנעלה אליי?" הרגשתי את היד שלו בתוך הירך שלי מתחת לשמלה.
" אהבת את נעמה?" שאלתי והתעלמתי מהמגע ידעתי שעליי להסיח את תשומת ליבו.
" כן עד שפגשתי אותך"
" אז בגלל זה בגדת בה עם מישהי אחרת?" אצבעותיו משו בתחתונים שלי, איש לא הסתובב בחוץ רק אני והוא.
" כי היא שעממה אותי ואת לא נתת לי תשומת לב... את לא רוצה לעלות?" הרים את השמלה שלי למעלה.
" נו מה את אומרת?"
ראיתי את הניילון מעבר לאופק, הסתכלתי רק על התמונות.
" או שאת רוצה שנעשה את זה פה?" הרים את השמלה שלי וחייך. זה הזמן לקרוא לאופק מבלי לעלות את החשד.
" אתה רואה פה מישהו באופק?" זה היה הסימן שלי, אופק שמע אותי בתוך האוזניה שלו.
" לא" נראה כאילו היה מוכן, ישבנו שם בפינה המרוחקת איפה שבקושי רואים קיוויתי שאופק ימצא אותי. ליאור התכונן והתחיל להוריד את החגורה שלו, התפללתי שאופק כבר יגיע.
" חכה!" צעקתי וראיתי איך הוא עוד רגע חודר לתוכי.
" מה? מה קרה?" נדמה שהבהלתי אותו.
" אני..."
" מה?"
" אולי בכל זאת נעלה אלייך?" חיפשתי תירוץ לדחות את המועד.
" אין פה אף אחד אני כבר לא מסוגל להתאפק"
פתאום ראיתי את ליאור מעולף עליי ואת אופק מולי מזיז אותו ממני.
" אופק כל כך פחדתי שלא תבוא" בכיתי.
" חתיכת סוטה! בואי נלך" קילל את ליאור.

" הוא מת?" שאלתי את אופק שהחזיק את התמונות.
" לא, בואי נלך" התלבשתי בזריזות ורצנו משם.
" אני חייבת לך את החיים שלי" סיננתי מתנשפת בתוך המכונית.
" את לא חייבת לי כלום העיקר שאת בסדר"
" הגענו"
" אתה לא הולך הביתה?"
" לא, אני עולה אלייך להחליף צילינדר למקרה" הבנות לא הפסיקו לרייר על אופק גם השאלות לא פחתו להגיע " מי זה?" " מה הוא עושה פה?"
" הוא חבר שלך?" שאלה בת אל בלחש כשהיינו במטבח.
" חבר טוב"
" הוא פנוי?"
" תאמיני לי בת אל הוא לא בשבילך"
" חבל הוא נראה בחור טוב"
" קח תשתה, אל תעבוד קשה מדי"
" איזה קשה מדי אני עוד רגע מסיים להתקין פה"
" אחת השותפות שלי מחבבת אותך"
" אני סיימתי" לגם מכוס המים שנתתי לו לקח לי את היד וסגר את הדלת.
" מה הייתי עושה בלעדייך אופק?"
" לא יודע, החלפתי הכל, תשימי מצלמות בבית את טובה עם מכשירים חשמליים לא?" הנהנתי.
" קניתי מצלמות מחר יגיע המשלוח תתקיני אותן בבית"
" אתה באמת דואג לי"
" אני דואג לך"
" אני מצטערת שאני לא נותנת לך שום דבר בתמורה"
" את לא צריכה תפסיקי כבר"
" למה אתה טוב אליי?" שאלתי והסתכלתי לו בעיניים הירוקות שלו.
" אל תשאלי אותי שאלות מסובכות, לכי לישון"
" חכה... אתה אוהב אותי במקרה?" שאלתי, העזתי לשאול מה שהוא ביקש ממני לעולם לא לשאול אותו מכיוון שפחד שזה יקלקל את החברות שלנו.
" אני לא רוצה להרוס את החברות שלנו, הבטחתי לעצמי לא להכניס את עצמי למערכת יחסים את יודעת את זה"
" אני יודעת... תודה אופק על הכל" נתתי לו נשיקה על השפתיים והלכתי מבלי שיגיד עוד משהו.

המשך יבוא...
וואו אתם מהממים כייף לדעת שיש אנשים שקוראים ואוהבים כפי שהבטחתי עוד פרק, תודה!
שאלה לי אליכם: באיזה רצח לפי דעתכם מדובר?
לילה טוב, שלכם מאיה ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Max . G
Max . G
אני גם הייתי בטוחה שרינה התאבדה, אולי מישהו פגע בה ודניאלה רצחה אותו?
הגב
דווח
L R
L R
מהמם ממש
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה רבה❤
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D