כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

אפשר גם אחרת פרק 6+7

מעולם לא התחרטתי על מה שעשיתי מה שכן יש למעשה שלי השלכות למשך כל החיים שלי.

תוכן עניינים 1. אפשר גם אחרת פרק 12. אפשר גם אחרת פרק 23. אפשר גם אחרת פרק 34. אפשר גם אחרת פרק 45. אפשר גם אחרת פרק 56. אפשר גם אחרת פרק 6+77. אפשר גם אחרת פרק 88. אפשר גם אחרת פרק 99. אפשר גם אחרת פרק 10+1110. אפשר גם אחרת פרק 1211. אפשר גם אחרת פרק 1312. אפשר גם אחרת פרק 1413. אפשר גם אחרת פרק 15+1614. אפשר גם אחרת פרק 17+1815. אפשר גם אחרת פרק 1916. אפשר גם אחרת פרק 2017. אפשר גם אחרת פרק 2118. אפשר גם אחרת פרק 22+2319. אפשר גם אחרת פרק 2420. אפשר גם אחרת פרק 2521. אפשר גם אחרת פרק 2622. אפשר גם אחרת פרק 27+2823. אפשר גם אחרת פרק 2924. אפשר גם אחרת פרק 3025. אפשר גם אחרת פרק 3126. אפשר גם אחרת פרק 3227. אפשר גם אחרת פרק 3328. אפשר גם אחרת פרק 3429. אפשר גם אחרת פרק 3530. אפשר גם אחרת פרק 3631. אפשר גם אחרת פרק 3732. אפשר גם אחרת פרק 3833. אפשר גם אחרת פרק 3934. אפשר גם אחרת פרק 4035. אפשר גם אחרת פרק 4136. אפשר גם אחרת פרק 4237. אפשר גם אחרת פרק 4338. אפשר גם אחרת פרק 4439. אפשר גם אחרת פרק 4540. אפשר גם אחרת פרק 4641. אפשר גם אחרת פרק 4742. אפשר גם אחרת פרק 4843. אפשר גם אחרת פרק 4944. אפשר גם אחרת פרק 5045. אפשר גם אחרת פרק 5146. אפשר גם אחרת פרק 5247. אפשר גם אחרת פרק 53+5448. אפשר גם אחרת פרק 5549. אפשר גם אחרת פרק 5650. אפשר גם אחרת פרק 57+5851. אפשר גם אחרת פרק 5952. אפשר גם אחרת פרק 60+6153. אפשר גם אחרת פרק 62 ואחרון!

פרק 6

לקראת הצהריים אספתי את עצמי ונסעתי לעבודה לאחר שבכיתי שעות.
" את נראית נורא!" אמר לי יוסי, אני מניחה שגם איפור לא יכסה את העובדה שבכיתי.
" לא ישנתי טוב" שיקרתי והתחלתי לעבוד.
ניתקתי את עצמי מכל הסובבים ופשוט עבדתי, חשבתי על אימא, על רינה ועל כל האנשים שעשו אותי מאושרת שזה גם לא הרבה.
" דניאלה?" אור הסיטה את תשומת ליבי והבחינה שהמגש שאני מחזיקה רועד.
" כן?" ניסיתי לא לרעוד.
" את בסדר?"
" כן כן אין בעיה" שיקרתי, רעדתי.
" בואי איתי" נכנסנו למטבח היא ניסתה לתשאל אותי אבל לא הצלחתי לדבר האיום של ליאור עוד תמוה במוחי.
" לכי הביתה קחי לך כמה ימים ואז תחזרי" כמה ימים? אני לא מסוגלת לחזור לשם, פשוט לא מסוגלת. פרצתי בבכי אור לא ידעה מה לעשות, הרגשתי חסרת אונים בכך שאני לא מסוגלת להגיד לה מה קרה.
" אני לא יכולה לחזור לשם" אמרתי בשקט שקיוויתי שהיא שמעה.
" מה יש שם שאת לא יכולה?"
" אני... אני" לא הצלחתי לדבר ובכיתי כמו ילדה קטנה.
" בואי אני אבוא איתך"
" לא לא... אני גרה במקום אחר עכשיו"
" את רוצה לספר לי מה קרה?" לקחה אותי הצידה מכולם לדבר איתי בארבע עיניים.
" חבר של השותפה שלי מטריד אותי מינית... אני... אני לא יודעת מה לעשות, אבא שלה שוטר ולא סיפרתי לה שום דבר" סוף סוף הוצאתי את המידע הזה למישהו, אור הסתכלה עליי היה לה מבט של צער אבל היא לא הבינה יותר מדי.
" ככה זה עם בנות יפות מדי..." אמרה בחוצפה.
" מה?" ניסיתי להבין למה היא אומרת את זה.
" אני אומרת שאת יפה מדי בגלל זה הוא רוצה ממך דברים, זה מה שחושבים על נשים יפות שהן זולות"
" את לא מכירה אותי מספיק בשביל להגיד את זה"
" נכון אבל זה לא מה שאדר מספר"
" חשבתי שאת בצד שלי, עזבתי תמחקי מהזיכרון שבכלל סיפרתי לך" כפוית טובה באמת שאי אפשר לסמוך על איש.
" את לא רוצה לדעת מה הוא סיפר?"
" לא מעניין אותי כי זה לא נכון"
" אני דווקא מאמינה לו"
" תאמיני במה שאת רוצה אני חוזרת לעבוד, את יודעת אור ליד העובדים את נחמדה אבל פנים מול פנים את מכשפה ולא אכפת לי אם תפטרי אותי עכשיו" ידעתי שהיא לא מסוגלת לפטר אותי, היא הייתה בהלם כל כך היא לא יכולה לפטר אותי לא משנה כמה תרצה היא כל כך מאוהבת במנהל ומתחנפת אליו למרות זאת המנהל אמר שהיופי שלי מכניס הרבה לקוחות אפילו הוא לא יעזור לה. גם את האמירה הזאת שנאתי אך מי אני אתווכח? כל עוד זה גורם לו להשאיר אותי כאן.
" הוא סיפר לי שפעם בשבוע את מגיעה אליו" לא רציתי לשמוע אז מדוע היא מספרת לי?
" ביקשתי לא לדעת, נכון?"
" אבל זה לא חדש לך"
" אין לי כוח לשטויות שלך." עזבתי את הכל ויצאתי משם לעבוד.
" אם עוד פעם אחת תגיד עליי משהו רע אדר אתה לא תחיה!" ראיתי שהוא עובד לבד בעמדת הכלים אז ניגשתי באיום, הצמדתי את הראש שלו אל תוך כיור מלא מים.
" מה את עושה?"
" יש לך עוד זמן לתקן את זה... כדאי לך לספר לכולם מה באמת קורה אני מעולם לא הסכמתי לבוא אלייך אז תפסיק לשקר, זה ברור?" הוא הנהן. אדר היה בחיצוניות יפיפייה אפילו הגוף שלו נראה חסון, אך בכלא לומדים כיצד לרתק בן אדם לרצפה ולא משנה כמה כוח או מוח יש לבן אדם.
" אני מצטער"
" כדאי לך! עכשיו כולם חושבים בגללך שאני זולה"
" את נראית"
" מה זה בגלל הפנים שלי?"
" כן בלבוש אולי את מתלבשת צנוע אני במקומך הייתי הולך לדגמן"
" תשמור את הערות שלך לעצמך אתה שומע?"
" כן כן תרגעי מה בסך הכל אמרתי?"
" עכשיו אתה נשמע כמו אבא שלי" תמיד התווכחתי איתו, אימא ואבא שלי היו יחד, כעבור כמה זמן איבדתי את אבא שלי ואימא התחתנה עם אבא של רינה לאחר זמן קצר. כשרינה נולדה הוא היה מאושר, זכרתי את זה על אף שמלאו לי רק ארבע. תמיד ראיתי בו כאבא אמיתי שלי, הוא לא. זו היתה מערכת יחסים לא בריאה, הוא לא דיבר איתי יותר מדי כשרינה הייתה בחיים וכאשר אימא נעלמה הכל השתנה. הוא הפך לבן אדם ממורמר, אלכוהוליסט, מכה ו... לא היה לי אכפת מעצמי כל שרציתי היא להגן על רינה הקטנה שמתחת לחיוך שלה מסתבר היה המון כאב.
מעטות הפעמים בהן נתתי לו להכות אותה, הייתי מגנה עליה בגופי על אף שהיית מייבבת ובוכה על כך שהוא מכה אותי.
לפעמים גם היה נכנס למיטה שלי בלילה, מפלס לעצמו מקום ושוכב איתי. בפעמים הראשונות כאב לי, אחר כך פשוט הייתי בשקט ורציתי שיגמור עם זה.
לרינה מעולם לא סיפרתי, הוא תמיד איים עליי שאם אספר הוא יהרוג אותה, האמנתי לו הרי הוא מסוגל היה לעשות זאת.

נכנסתי לכלא בגיל שבע עשרה בגין רצח, אני יודעת שאולי לא הייתי צריכה לעשות את מה שעשיתי אבל לא נשארה לי ברירה כי מי שלוקח את אחותי חייב לשלם על כך. רק בגיל שבע עשרה נכנסתי למוסד לעבריינים צעירים על אף שהמקרה עצמו קרה כאשר הייתי בת שש עשרה וזאת מפני שנכנסתי להיריון מאבא של רינה. הרווחה טיפלה במקרה נתנה לי מחסה עד שאלד, הם לא השאירו לי תנאי בכלל ללדת ואז להיכנס למאסר של שבע שנים, מאוחר יותר קיבלתי קיצור של שנה אחת פחות ואני משוחררת כבר כמעט שישה חודשים לחיים האלה עם העבודה הזאת.
תמיד תהיתי היכן הילדה שלי, היא וודאי כבר גדולה כל כך.

המשמרת חלפה לה זרקתי את הסינר בתוך הארונית ויצאתי משם בסערה, אין לי מקום אחר לעבוד בו מי ירצה לקבל על עצמו אסירה משוחררת? מעולם לא התחרטתי על מה שעשיתי מה שכן יש למעשה שלי השלכות למשך כל החיים שלי.

פרק 7

" שליין בואי הינה" קראה לי שרית הסוהרת, התייצבתי מולה וחיכיתי.
" בואי אחריי" אזקה את ידיי מקדימה ואז היא התחילה ללכת בהליכה הרגילה שלה, לא הייתה לה הליכה כמו לכל אחד. ברגל אחת צלעה ובשנייה דידדה.
" הגיעה סחורה במטבח את תצטרפי לבנות ותעזרי" זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו מצרף אותי לעזור, תמיד הייתי מפריעה או עושה הכל כדי שלא יבחרו בי.
" לכי ילדונת" הגענו למקום שיחררה אותי מהאזיקים, ראיתי בנות ממיינות דברים.
" שליין בואי תעזרי" אחת מהן צעקה לי, עזרתי להן. הסוהר אבי התחלף במהלך המשמרת במקומו הגיע הוגו. חייכתי, לא הפסקתי להסתכל עליו וכמעט הפלתי דברים.
" תהיי זהירה יותר!" צעקה לי בן ציון כאשר כמעט נפלה הקופסא.
" סליחה, הינה אני מחזיקה"
הוגו העיף מבט מדי פעם, הסתובב הלוך ושוב לעיתים גם ישב בכיסא ותצפת מרחוק.
" בנות צאו להפסקה תחזרו אחר כך" כולן יצאו לחצר הראשית, לא יצאתי ראיתי שהסוהר הוגו עדיין נמצא בחדר.
" שליין את לא מצטרפת לשאר הבנות?"
" לא, אני לא פה בשביל ליצור חברויות"
" חשבתי שאת וניצן חברות"
" אתה בוודאי יודע איך זה כאן, כולן נמצאות בתחת של השנייה אין דרך לברוח מהכלבות האלה הן לא חברות שלי" הוצאתי את השפה המכוערת שהכרתי במקום להרשים אותו... יופי דני.
" אני לא חושב שהבדידות עדיפה" התעלם משטף הקללות שלי, לא אמר לי לדבר יפה או כעס, אלא התעלם תמיד הרגשתי שלא אכפת לו כיצד אדבר שהוא תמיד שם להקשיב.
" תאמין לי היא עדיפה"
" אתה יכול ללוות אותי לחדר?"
" עד שיש לך הפסקה את רוצה להיסגר בחדר?"
" כן" הוא היה קרוב אליי התיישב על יד השולחן שעמדתי על ידו ופלט אנחה.
" הבאתי ספר חדש" הניח אותו על השולחן.
" מרשים! זה מתח?" שאלתי והצבעתי על הספר.
" קלאסיקה" החמצתי פנים פתאום כי נזכרתי במשהו עצוב.
" מה קרה מה לא טוב?"
" זה מעולה, תודה הסוהר הוגו" הוא הסכים שנקרא לו ככה רק כי שם המשפחה שלו מסובך להגייה.
" שליין מה תעשי אחרי שתשתחררי?" שאל אותי בזמן שליווה אותי לחדר.
" אעבוד, ארוויח כסף אולי אאמץ כלב או אלמד משהו"
" אני שמח לשמוע, אני חושב שאת תצליחי בכל מה שתעשי"
" איך אתה יודע?"
" תראי אני סוהר כבר עשור וראיתי כל כך הרבה אסירות רובן חוזרות לכאן, אני פשוט יכול לזהות את זה שאת לא תגיעי לפה יותר" צחקתי ופלטתי את המילה בולשיט.
" פה שליין, תדברי יפה" הפעם הזאת העיר לי, צחקתי.
" סליחה לא התכוונתי"
" הגענו, תגיעי למטבח בארבע" הנהנתי הוא לא סגר את התא מכיוון שזה זמן חופשי, אך עדיין היה משמר כל כך קפדני על שאר השערים בכלא. הסתכלתי על התמונות של התינוקת שלי, ההורים המאמצים שלה נתנו לי את התמונה, היא בת שישה חודשים בתמונה. לאחר הלידה הם טענו שלא רצו לעשות את זה אבל בחרו בסוף שכן לאפשר לי לראות את הילדה שלי גדלה, הם המשיכו לבקר ונתנו לי תמונות שלה עד גיל שנה ומאז שהעבירו אותי לכאן הם חדלו להגיע.
" ילדה שלי הלוואי והייתי יכולה לגדל אותך בעצמי, לחבק אותך, לנשק אותך, ללמד אותך איך מדברים, הלוואי והייתי רואה כיצד את מוחאת כפיים וזוחלת ואפילו אומרת את המילה אימא" דיברתי לעצמי עד שראיתי בבהלה דמות.
" נ.. ניצן!"
" מצטערת הבהלתי אותך?"
" כן. למה את לא בחוץ?"
" רציתי זמן לבד אבל ראיתי שאת כאן... מה את עושה?" ניסתה להציץ בתמונות שלי.
" מה זה? תמונות? של מי? חבר שלך?"
" זה שום דבר" החבאתי ממנה את התמונות והמשכתי לשמור עליהן מתחת לישבן שלי.
" סליחה זה לא היה יפה, אני סתם סקרנית"
" זה בסדר... אני לא רוצה לדבר על זה"
" את לא צריכה, אני אלך" היא אמרה.

כבר ארבע שנים חלפו ואני עדיין כאן, אותו הנוף, אותן הצעקות רק האנשים מתחלפים באים והולכים.
" מזל טוב" ניצן בירכה אותי.
" תודה"
" אז בת כמה את היום?"
" עשרים ואחת"
" את כל כך צעירה"
ניצן הייתה גדולה ממני בשנתיים.
" שמעתי שאת משתחררת" אמרתי לה היא הסתכלה עליי חצי נרגשת חצי מפוחדת.
" כן, מחר אני מפחדת!"
" ממה בדיוק?"
" מהעולם החדש"
" את תתרגלי ותזכרי את מה שהבטחת לי"
" אני זוכרת"

.....

את ניצן לא ראיתי מאז שהשתחררתי לא היה לי את מספר הטלפון שלה על אחת כמה וכמה גם לא כתובת מעולם לא דיברנו על היכן אנחנו גרות.
" מה זה? מה את קוראת?" אופק הסיט את תשומת ליבי כשנכנס.
" סתם ספר... מה הבאת?" היו לו שקיות בידיים.
" אכין לנו ארוחת ערב, איך היה בעבודה?"
" בסדר" שיקרתי לא רציתי לספר לו גם על זה.

" הי דניאלה מתי את חוזרת?" התקבלה הודעה מבת אל.
" לא יודעת, תגידי ליאור אצלנו?"
" ליאור? מה לא שמעת? נעמה נפרדה ממנו"
" נפרדה?"
" כן, היא תפסה אותו עם מישהי אחרת היום"
שמחתי.
" אגיע מחר, תמסרי לנעמה שאני מצטערת לשמוע" לא באמת, החלטתי גם על הדרך לשמור את מה שהיה עם ליאור לעצמי מספיק כואב לה על הבגידה שלו.
" בסדר, לילה טוב"

" אופק אתה לא תאמין!" רצתי נרגשת יחפה אל המטבח.
" מה? מה קרה?"
" נעמה נפרדה מליאור! אתה מבין מה זה אומר?"
" מה?" בחש בסיר תוך כדי.
" שמחר אני חוזרת לדירה שלי"
" אני שמח שזה נפתר"
" גם אני"

הלילה ישנתי עם אופק אבל לא עשינו שום דבר פשוט בהינו זה בזה ושיחקנו את המשחק " מה היית מעדיף" עד שהוא נרדם ראשון.
תמיד קינאתי באנשים שנרדמים בקלות, לא אוכלות אותם המחשבות או העבר.

המשך יבוא...
תודה לכולם על הדירוגים
נראה אם נצליח להשיג יותר מ25 דירוגים מרתק יש עוד מלא פרקים מוכנים בשבילכם❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אופ לא הצלחתי לדרג מהמם אני מחכה להמשך ממש
הגב
דווח
4 אהבתי
guest
מחכה להמשך מסקרן ממש
הגב
דווח
2 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
לאבד ולהשלים.
לאבד ולהשלים.
מאת: Hagit Sirotin
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D