כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

צייר לך עולם: פרק 2

הרגשתי שמצאתי את המוזה שלי וכל מה שבא לי לצייר עכשיו זה את פניו היפות

עדן
"אני לא מבינה את זה עדן, לעבודות שלך היה כ"כ הרבה עומק" אורלי המרצה האהובה עלי שוב נאנחת מול הבסיס לרישום שהתחלתי ובהחלט הרגשתי כמוה- שזה מתגבש למשהו שטחי למדי. להגיע לבצלאל היה החלום שלי ונדרש מימני כל האומץ בעולם להגיע לפה. אני לא אשכח בחיים את היום שהודעתי לאבא ואמא שאני לא מתכוונת ללמוד משפטים. הם היו בטוחים שזה גחמה של הרגע, שריד מהטיול מהודו ושאין שום סיכוי שמישהי עם פסיכומטרי 703 תלך ללמוד אומנות. שאין סיכוי שהבת שלהם תלמד מקצוע "מבוזבז שכזה". זה לא יכול להיות הגיוני עם שני אחים מוצלחים כמו שלי, דניאל שעכשיו בשיא הסטאז' ברפואה ושקד שלא מזמן הפכה לעורכת דין. אבל לא ויתרתי, נרשמתי ללימודים, חיפשתי דירה וכשקרן הודיעה לי שאוכל להיכנס כשותפה ארזתי את החפצים שלי ועברתי לירושלים. השנה הראשונה בלימודים ובירושלים הייתה מעין יציאה לחופשי, השתחררות מכל הציפיות הגבוהות של ההורים שלי ואולי לראשונה בחיי עשיתי את מה שרציתי. הכל היה כ"כ מרגש בצלאל, העיר, מעבר הדירה, ההתאהבויות הרגעיות בבחורים רנדומליים. כל התחושות האלה באו איתי לעולם היצירה והאמנות וזה העיף את האומנות שלי למעלה, את מה שחשבתי עליה ומה שאחרים חשבו עליה. אבל כעבור שנה פשוט התרגלתי ונשאבתי לשגרה ואיתה נשאבה המוזה.
"האמנות שלך כל כך מושפעת ממה שאת מרגישה עדן וזה דבר כ"כ יפיפה. נכון שבחיים אין תמיד מוזה אבל זאת גם הזדמנות לצאת למסע ולחפש אותה. תהי פתוחה לדברים וזה יביא לך השראה". אני מחייכת לאורלי באסירות תודה, תוהה לעצמי איך בן אדם שאני מכירה בערך שנה מבין אותי יותר ממה שההורים שלי מבינים.
שאר היום עובר יחסית מהר ואני נזכרת שקבעתי עם רותי לגבי הפרויקט. אני חייבת להשיג אותו ולשמור על המלגה אחרת אני אהיה בבעיה רצינית. אני עולה על האוטובוס ועושה את דרכי למרכז. עננים אפורים של חורף מכסים את ירושלים ואנשים עטופים במעילים מתרוצצים ברחובות עסוקים בשלהם. אני יורדת בתחנה ומתקדמת למרכז, רוח חזקה נושבת על פני ואני מתעטפת במעיל. במרכז תנועה ערה של אנשים על אף מזג האוויר החורפי. ילדים ומבוגרים מכל עבר יוצאים ונכנסים לחדרים. קבוצה של מבוגרות מזהות אותי ומנופפות לי לשלום אני מנופפת חזרה ופונה לחדר של רותי. רותי מקבלת את פני בחיוך רחב.
"יופי אני שמחה שהגעת היום, אנחנו רוצים להתחיל את התכנית כבר בשבוע הבא. בואי שבי".
אני מתיישבת היא וממשיכה לדבר. רותי לא בן אדם של שיחות חולין, קצר ולעניין זה המוטו שלה.
"תראי התכנית מיועדת לאנשים שמתמודדים עם כל מיני בעיות נפשיות. אני יודעת שזה נשמע קצת מאיים אבל סה"כ אנשים רגילים שבאים לצייר. התפרסם איזה מחקר שמראה שציור יכול להקל על התמודדות עם כל מיני דברים וזה תפס תאוצה. כל מה שתצטרכי לעשות זה ללמד אותם לצייר, אין תכנית, אין מטרה, רק לעודד אותם ליצור. מה אומרת"?
אני מנסה לעבד את כל המידע ומבחינה ברותי בוהה כי בציפייה.
"נשמע טוב".
"מצוין אז אני מעדכנת את פרופסור לוין, תכלי לשמור את המלגה, תשרייני ביומן ימי שלישי בחמש".
אני מהנהנת והיא כבר מרכיבה את משקפיה ופונה לדברים אחרים.
אני שמה את התיק על כתפי ומזדרזת לצאת.
אני מתקדמת במסדרון ואז הוא מופיע משום מקום.
אולי אחד הבחורים היפים שראיתי בחיי.
גבוה, טיפה שזוף שיער שחור בוהק ועיניים ירוקות בהירות.
לא טיפוס שאת מצפה לפגוש במרכז קהילתי אבל הינה הוא פה מסקרן ביופיו.
אני מתכנסת עמוק יותר במעיל מקווה שלא יבחין בי ובסומק על פני.
האוויר הקר של הרחוב הכה בפני אך הרגשתי בוערת מבפנים.
הרגשתי שמצאתי את המוזה שלי וכל מה שבא לי לצייר עכשיו זה את פניו היפות.
הוא הפתיע אותי בנוכחות המוזרה שלו וריגש אותי באותה פעימה.
עליתי על האוטובוס והצטערתי שלא התבוננתי בו טיפה יותר כי בזיכרון שלי דמותו עמומה
וקיוויתי שהראה אותו שוב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Writer :)
גלים
גלים
מאת: Writer :)
שנה חדשה
שנה חדשה
מאת: Writer :)
צייר לך עולם: פרק 10
צייר לך עולם: פרק 10
מאת: Writer :)
סיפורים אחרונים
אין כותרת
אין כותרת
מאת: Olive Tenant
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
פוסט טראומה
פוסט טראומה
מאת: Alon PAGLIN
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz