כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

צייר לך עולם: פרק 1

סיפור חדש

עדן
קשה לקום מהמיטה היום. כמעט ולא נכנס אור מבעד לחלון ביום חורף ירושלמי שכזה ואני צריכה לגייס את כל הכוחות שבי לצאת מהפוך.
שלוש.. שתים.. אחת, אוחחח איזה קור. אני מחבקת את עצמי בדרך לכיסא ולובשת סוודר, בועטת בטעות במכחול שנפל על הרצפה בדרך למקלחת. לא פלא שאני תמיד צריכה לקנות מכחולים אני חייבת להתחיל להיות יותר מסודרת. אני מסיימת להתארגן בזריזות ומעבירה את אצבעותיי בפוני שלי כי אין סיכוי שאני אצליח למצוא את המסרק בכל הבלגן הזה ויש לי בדיוק 5 דקות להכין קפה לדרך ולצאת ללימודים. אני מחכה למים שירתחו ומסתכלת על התמונה עם ההורים שלי על המקרר. אבא בטח היה מגחח אם הוא היה שומע אותי קוראת לזה לימודים. מבחינתו לימודי אומנות בבצלאל זה לא יותר מתחביב. ככה זה כשאת הכבשה השחורה של המשפחה. הקפה מוכן ואני תופסת את המעיל ומביטה בקנאה לעבר חדרה של קרן השותפה שלי. קרן עובדת כעוזרת פרלמנטרית ויש לה לפחות עוד שעה עד שתצטרך לקום. קרן היא חברת ילדות שלי, למרות שאף פעם לא היינו קרובות ואחרי התיכון הקשר נותק כשהתגייסנו אבל כשהתקבלתי לבצלאל, קרן בדיוק חיפשה שותפה חדשה ומאז אנחנו חברות הכי טובות. האוויר הקר של ירושלים נושב על פני בחוזקה ברגע שאני פותחת את דלת הבניין. אני נושמת נשימה עמוקה ופותחת עיניים, אין על האוויר הירושלמי. אני מגיעה לתחנה בדיוק עם האוטובוס ומחייכת לעצמי אולי היום אני אשכרה הגיע בזמן.
אני נכנסת לקמפוס ומתקדמת במהירות לכיוון הכיתה, לא מאמינה שאגיע עשר דקות לפני השיעור.
״עדן״ דוקטור לוין מסמן לי עם היד לגשת ואני כבר מבינה של כיתה לא אגיע בזמן.
״בוקר טוב דוקטור״
״ תראי אני לא אעקב אותך הרבה רק רציתי להודיע לך שהפרויקט של שורשים נסגר״.
״מה למה״?
״לא נרשמו מספיק השנה אז המרכז קהילתי הודיע שהוא מבטל״
״אוי.. זה ממש חבל.. מה מה לגבי המלגה שלי״? אני שואלת ומנסה להסתיר את החרדה שלי. אני חייבת את המלגה הזאת.
״תראי במרכז מאוד אוהבים אותך והם רוצים לנסות לפתוח תכנית חדשה אני חושב ‘צייר לך עולם׳ הם קראו לזה או משהו. הנקודה היא שאם תעשי את התכנית תכלי לשמור את המלגה שלך״.
״זה יהיה מעולה״ אני נאנחת בהקלה.
״יופי תתקשרי לרותי אחרי השיעור היא מצפה לשיחה מימך״
״תודה״.
אני מביטה בשעון ומבינה שגם היום אצטרך להתחמק פנימה ולהתיישב בקצה.
סער
רעש פיצוץ חזק נשמע מעבר לקיר אנחנו מחסים את הראש ומתקדמים לעבר הבניין. השיח בקשר מקוטע והפקודות זורמות במהירות. אני מרגיש את האדמה רועדת מתחת לרגליי עם כל פיצוץ. אנחנו נכנסים לבניין ונצמדים לקיר ירון המפקד מלפנים, איתי שקד וראובן מאחורי. ירון מכוון את הנשק לעבר החדר ונכנס במהירות ׳נקי׳ הוא מחריז ואני מכוון את הנשק שלי לצד הימני של החדר. ״למדרגות״ ירון מכריז ואנחנו אחריו. פיצוץ אדיר מהחלון וצרור יריות מהחלון, אני נשכב על הרצפה ירון מולי מחוסה בדם. ירוווןןןןן אני צועק ומתעורר.
החדר חשוך לגמרי אני מנסה להסדיר את הנשימה קוקו כנראה שמע אותי צועק כי נובח מחוץ לחדר. אני פותח את הדלת ונותן לו להיכנס. שיט אני כולי זיעה שוב. אני פותח את התריס ובחוץ כבר תנועה של יום ראשון. אני פותח את החלון ושולף את הג׳וינט שגלגלתי אתמול מדליק אותו ועוצם עיניים. קיוויתי שהחרא הזה יעזור לי לישון אבל אין שינוי כל פעם שאני נרדם הסיוטים שם לא מניחים לי. אני מחליט לותר על לנסות לישון שוב ופשוט לשרוף את הזמן עד הפגישה עם אורי-הפסיכולוג שלי. שנה שאני איתו וחוץ מקצת חומר ועבודה בבר במחנה לא השגתי כלום במפגשים איתו. הסיוטים ממשיכים לרדוף אותי כל יום מאז צוק איתן. אני סוגר את החלון ועובר לסלון מכין שחור ונזרק מול הטלוויזיה. העייפות והסטלה עושים את שלהם והזמן עובר במעין בהייה במסך עד שהשעון מעורר מצלצל. אני מחליף בגדים במהירות תופס את הקסדה והמעיל של האופנוע ויוצא לאורי.
טיפות קטנות של גשם מטפטפות לי על הקסדה. לא אכפת לי גם אם ירד מבול אני רק רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
אני מגיע לאורי תוך חמש דקות וממתין לו מחוץ לחדר. אני בוהה באקווריום שלו ומתגעגע לימים שלא הכרתי את השמות של כל הדגים שלו.
״סער בוא תכנס״ אורי מחייך אלי. אני מנסה להחזיר חיוך בכוח.
״מה שלומך”?
“אני גמור”
“כמה זמן ישנת הלילה״?
״שעתיים״
״זאת התקדמות״
״בקושי״
״והסיוטים הם פחות קשים״?
״הסיוטים נעשים רק גרועים יותר״
״אני מבין״
אני מסתכל עליו שניה משתדל לא לחשוף מידי את היאוש שבי.
״אורי בבקשה, אתה חייב לעזור לי. אני לא יכול יותר אני גמור”.
הוא רושם כמה דברים ואחרי כמה דקות שמרגישות כמו נצח הוא מוריד את משקפיו.
“תראה סער אני מבין שאתה עייף אבל אתה חייב להיות סבלני. תראה יש איזה משהו שאפשר לנסות רק אני לא בטוח שזה בשבילך״
״אני אעשה הכל״
״אוקיי.. יש איזו תכנית שהרווחה מנסה לעשות סוג של פיילוט לעזור לאנשים במצב דומה לשלך זה נקרא ׳צייר לך עולם’. יש מורה מבצלאל שמגיע פעם בשבוע למרכז קהילתי ומציירים״.
“אני ולצייר לא נראלי״.
״שאלת מה יעזור לך ולדעתי זה יכול לעבוד״.
״יש לך איזה מספר טלפון״?
״כן יש פה את העלון של התכנית״ הוא מרים את הדף מהשולחן ונותן לי
״תחשוב על זה״.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Writer :)
גלים
גלים
מאת: Writer :)
שנה חדשה
שנה חדשה
מאת: Writer :)
צייר לך עולם: פרק 10
צייר לך עולם: פרק 10
מאת: Writer :)
צייר לך עולם: פרק 11
צייר לך עולם: פרק 11
מאת: Writer :)
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אין כותרת
אין כותרת
מאת: Olive Tenant
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
פוסט טראומה
פוסט טראומה
מאת: Alon PAGLIN
ההתנגשות הסופית חלק 16
ההתנגשות הסופית חלק 16
מאת: Miss D
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan