כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

צחוק הגורל - פרק 9

שכבתי בשקט בחושך וחשבתי על מה שכמעט קרה. על הכמעט נשיקה. אי אפשר להתכחש למשיכה שלנו, אבל עכשיו כשאנחנו רחוקים והראש שלי התחיל לעבוד, הבנתי שזה לא יהיה רעיון טוב

הרגשתי את הנשימות החמות שלו על הפנים שלי ואת היד שלו אוחזת בי היטב, גם אם הייתי רוצה להתרחק לא הייתי יכולה. אבל לא כל כך רציתי.

עצמתי עיניים וחיכיתי להרגיש את השפתיים שלו נוגעות בשלי, אבל באמצע השקט של הלילה, פתאום שמענו את הדלת נטרקת בחוזקה. התרחקנו אחד מהשנייה במהירות והבטנו לכיוון החלון. דינה נכנסה למרפסת בצעד לא יציב ובהתה בנו. כבר לא היינו קרובים אבל היא הסתכלה עלינו כאילו היא הפריעה לאיזשהו אקט אינטימי.

"היי" היא אמרה במבוכה. קיוויתי שהיא לא מרגישה לא נעים. היא לא אמורה להרגיש ככה, כולנו חברים ושום דבר לא קרה, ומזל שכך, החלטתי. עדי הוא בחור נאה, מושך ושונה מכל מי שהכרתי, אבל קיבלתי תחושה שאי אפשר לסמוך עליו – הוא גם הודה בזה וסיפר לי על כל הבנות שהוא אכזב ועל כך שהוא לא יכול להתחייב.

"היי" חייכתי אליה וקמתי מהכיסא. "איך היה?" שאלתי והתקרבתי אליה. היה נראה שהיא צריכה עזרה להתייצב.

"היה ג-ד-ו-ל" היא האריכה את המילה האחרונה. "פגשנו קבוצה של אנשים ממש מגניבים ועשינו מלא צחוקים" היא התחילה לחייך. "מישהו אפילו הזמין אותי לשתות. היה ממש כיף אבל בסוף היינו צריכים להתקפל, אז לקחתי מונית והינה אני כאן" היא התחילה לצחקק.

"אני חושבת שכדאי שתכנסי למיטה" אמרתי עם חיוך.
הסתכלתי על עדי שישב עוד על כיסא הפלסטיק ואמרתי "תודה שהקפצת אותי. אני חושבת שנלך לישון עכשיו, נתראה במלון" השתדלתי לא להסתכל לו לתוך העיניים, שמא אקרא אכזבה או כעס מה"כמעט" נשיקה שלנו.
"כן, כדאי שאני אלך" הוא קם והתקרב אלי. לקחתי את ידה של דינה ועזרתי לה להיכנס לחדר ולהישכב על המיטה. השתדלתי להתעכב, אולי הוא ילך בלי לחבק אותי לשלום. אבל הוא חיכה וכשהזדקפתי הוא משך אותי לאט אליו.
"לילה טוב" הוא אמר. הרגשתי את החום שלו לכל אורך הגוף שלי. הרחתי את הבושם שהוא משתמש והנחתי ברפיון את הידיים שלי על גופו, משיבה לו חיבוק. הוא שחרר אותי ויצא. הלכתי אחריו אל הדלת כדי לנעול אותה וכיביתי את האור. נכנסתי למיטה ועצמתי עיניים.

"מה עשיתם כאן עד שהגעתי?" דינה שאלה כמעט מיד.
"סתם ישבנו ודיברנו במרפסת" השבתי. "הוא עישן סיגריה" הוספתי.
"חשבתי שאולי הוא לוקח אותך לדירה בשביל... את יודעת" היא המשיכה.

"לא. זה לא היה ככה" אמרתי ואז התחלתי גם אני לתהות, האם זו הייתה הכוונה המקורית שלו? הוא לא ממש ניסה לגעת בי או אפילו לכוון אותנו לכיוון המיטה, החלטתי שהכמה דקות אחרונות לא מייצגות את הערב שלנו וגם הן קרו בלהט הרגע.

"טוב.. את כבר חושבת שהוא חתיך?" היא שאלה בטון מתגרה.

"כבר אמרתי לך שהוא נראה טוב, אבל פחות הטעם שלי" אמרתי לאט וקיוויתי שהיא תיתן לי לישון.
"מה עם ההוא שקנה לך שתייה?" ניסיתי לשנות נושא.

"אה! הוא ממש חמוד! קוראים לו ליאור והוא עובד כמה מלונות לידנו" היא אמרה והתחילה לפטפט עליו. אחרי כמה דקות היא התחילה להתעייף ואחרי עוד כמה דקות היא התחילה לנחור בשקט. שכבתי בשקט בחושך וחשבתי על מה שכמעט קרה. על הכמעט נשיקה. אי אפשר להתכחש למשיכה ביננו, אבל עכשיו כשאנחנו רחוקים והראש שלי התחיל לעבוד, הבנתי שזה לא יהיה רעיון טוב להתחיל איתו משהו. בטח לא קשר. נרדמתי עם המחשבה הזו בראשי ונפלתי ללילה נטול חלומות.

**********************************************************************************************

"כאן זה דלפק הקבלה, לכל פקיד יש מחשב משלו. מאחור זה עמדת האחמ"ש" סידני אמרה במהירות. טיילנו בכל החלקים במלון שהאורחים לא מגיעים אליהם. המשרדים, המכבסה, חדר האוכל של העובדים, חדר רום סרוויס, מחסנים ועוד כל מיני חדרים גדולים ומלאים בשולחנות, כסאות, בדים וקופסאות. ליאת שלחה לי הודעה בבוקר וביקשה שאגיע בצהריים להתלמדות.

במכבסה התאימו לי מדים, מכנסיים שחורים מחויטים וחולצה שחורה מכופתרת. קיבלתי חגורה שחורה ותג עם השם שלי. את הנעליים קניתי בנפרד וכעת הייתי לבושה לחלוטין במדי הקבלה. עברנו ליד הכניסה האחורית של המלון, שם הייתה עמדת הקב"טים. הצצתי פנימה כדי לראות את דינה, אבל בחלון המשקיף אל הכניסה ראיתי את אלמוג.

"היי" הוא קרץ. "יפה לך המדים" הוא חייך.

בקושי הספקתי להגיד תודה, וסידני כבר משכה אותי כדי להמשיך בסיור. חזרנו לקבלה והתחלנו לקבל אורחים. זאת אומרת, סידני קיבלה את האורחים ואני הייתי אמורה להסתכל עליה ולראות מה היא עושה. אחרי כמה שעות הבנתי שעבודת הקבלה לא פשוטה כמו שחשבתי ושייקחו לי חודשים לשלוט לחלוטין בתוכנת המחשב שהם משתמשים כאן. בשמונה בערב סיימתי את המשמרת שלי וסידני לקחה אותי לחדר האוכל.

כל אחת לקחה מגש פלסטיק כחול, צלחות וסכו"ם ונעמדנו בתור לבופה. ארוחת הערב הייתה היום חלבית, אז העמסתי על הצלחת שלי חביתה מקושקשת, כמה גבינות וסלט. בהמשך היה מאפה קטן שלא היה נראה כל כך רע שצירפתי לצלחת. לקחתי כוס גדולה של שוקו קר והתיישבנו. זה היה חדר בינוני, מלא שולחנות וכסאות מפלסטיק. הכיסאות הצמודים לקירות היו למעשה ספסלים מרופדים בבד אדום. אכלנו ודיברנו. סידני ספרה לי על הארוס שלה אנדרס. הוא היה ספרדי ומבוגר ממנה בעשר שנים, כך גיליתי. היא הייתה בגילי והופתעתי לשמוע שהיא מאורסת ועומדת להתחתן, במיוחד לבחור ספרדי בן 31.

לקראת סוף הארוחה הרגשתי את הספסל שלצידי שוקע קצת וראיתי שדינה התיישבה לידי. "היי!" היא אמרה בשמחה. "סוף סוף התחלת לעבוד!" היא לבשה מדים דומים לשלי, שחורים אבל פחות מעודנים, שלא החמיאו לגזרה המעט מלאה שלה. הייתה לה אוזנייה שקופה ומסולסלת שהתחברה למכשיר קשר שישב לה על החגורה. היא זללה מהר את הארוחה שעל הצלחת, היא כנראה רצתה להספיק את האוטובוס של 8:45 כמוני.

נסיעת האוטובוס הייתה קצרה, ירדנו בתחנה והגענו הביתה לקראת 9:15. חיפשתי את הפיג'מה שלי ונכנסתי להתקלח. היה חם הלילה, אבל זה לא מנע ממני ליהנות ממקלחת חמה כמו שאני אוהבת. לבשתי מכנס פיג'מה קצרצר וגופייה דקה עם ארנבונים לבנים. יצאתי מהמקלחת ושמעתי קולות מהמרפסת, אולי דינה מדברת בטלפון? ניגשתי למרפסת כדי להגיד לה שהיא יכולה להיכנס עכשיו להתקלח וראיתי את דינה יושבת על כיסא פלסטיק וחולקת ג'וינט עם אלמוג ועדי. היא לא יכלה להגיד לי שהם מגיעים? אני חייבת לדבר איתה על העניין הזה.

"היי. את יכולה להיכנס להתקלח" אמרתי לה, מנסה להתעלם משני הבנים שבהו במחשוף שלי או במכנס הקצרצר שלבשתי, היה קשה להחליט.

"היי הילי! מה איתך?" אלמוג קרא בשמחה. "בואי שבי איתנו, בדיוק הדלקנו פייסל חדש" הוא קרץ.
החלטתי שאצטרף אבל רק לזמן קצר. אני צריכה לקום לעבוד מחר בבוקר ולא רציתי להיות עייפה. התיישבתי על הכיסא הפנוי היחיד, בין אלמוג לבין עדי. לא התסכלתי על עדי, אז לא יכולתי לראות אם הוא מסתכל עלי או לא. ולמה שיהיה לי אכפת בעצם, אמרתי לעצמי בכעס.

לקחתי שאכטה אחת ואז עוד שתיים והתחלתי להרגיש רגועה יותר. הסתכלתי על הפייסל שביד שלי, ראיתי איך העשן יוצא ממנו וחשבתי על זה שלא קניתי היום אוכל כמו שהבטחתי. אני חייבת להכניס אוכל לדירה.

"ראיתי אותך במלון היום" שמעתי את עדי אומר מימיני.

"כן, התחלתי את ההתלמדות" סובבתי את ראשי כדי להסתכל עליו. הוא היה נראה די רגוע, הוא הביט בי והוסיף "נראית ממש חמוד עם המדים של הקבלה".

"כן, ממש מתאים לך" אלמוג הוסיף בחיוך.

"תודה" אמרתי במבוכה.

"איך היה היום הראשון שלך?" עדי שאל בשקט שלא התאים לו. התחלתי לספר לו על ההתלמדות ועל סידני, כשדינה שאלה בקול את עדי "לאן יוצאים הלילה?". הוא הביט בה וענה לאט "לא יודע".

השיחה עברה לנושא המסיבות ולאן כדאי לצאת, אני לא השתתפתי, לא התכוונתי לצאת. בסוף היעד הוחלט והבנים ניסו לשכנע אותי לצאת, דינה פשוט קפצה אל הארון שלה והתחילה להתלבט מה ללבוש.

"לא, אני מתחילה לעבוד מחר בבוקר ולא בא לי להיות עייפה" אמרתי בהחלטיות.

"גם אנחנו עובדים בבוקר, אז מה אם תהי קצת עייפה" אלמוג התעקש.

"לא, אני אראה אתכם מחר במשמרת" אמרתי והסתכלתי על עדי. הוא הסתכל עלי וחייך משום מה.

"למה אתה מחייך?" אמרתי בטון קשה.

"סתם" הוא צחק.

הלכתי למיטה שלי ונכנסתי מתחת לשמיכה. דינה והבנים אמרו לי לילה טוב ויצאו מהדירה מוכנים ללילה ארוך ומרגש. התכרבלתי ושלפתי ספר מהשידה שלי, התחלתי לקרוא ונרדמתי תוך כמה דקות.

שכבתי במיטה, הכל היה חשוך. הייתי במן מצב של בין ערות לשינה והייתי מודעת לגוף שלי. ניסיתי להזיז את הידיים והרגליים אבל לא הצלחתי. ניסיתי לדבר או לפקוח את העיניים אבל הייתי משותקת. הפחד התחיל לחלחל אלי וחשבתי שאני אולי עומדת למות. הייתי תקועה בלי יכולת לזוז או לדבר. התחלתי לרעוד ושמעתי קול קורא בשם שלי "הילי, הילי". הוא תפס אותי וניער אותי בעדינות. פתחתי עיניים בבת אחת. הרגשתי דמעות בזווית העיניים וראיתי דמות רוכנת אלי בחשכה. "הילי, את בסדר?" שמעתי את עדי לוחש בחושך. התיישבתי במיטה וראיתי את דינה ישנה במיטה שלה וערמה של שמיכות על הריצפה. ראיתי גוש שמיכות והנחתי שזה אלמוג, הוא ועדי כנראה נשארו לישון בדירה.

לא הצלחתי לענות. הייתי במן שוק כזה. ניסיתי להנהן. הוא קם מהרצפה ועלה בזהירות על המיטה שלי. הוא משך אותי אליו וכיסה את שנינו. הרגשתי את הידיים שלו סביבי ושמעתי אותו אומר "הכל בסדר". נתתי לו לעטוף אותי וניסיתי להירגע.

לאט לאט הרפיתי את הגוף שלי. התחלתי להיות מודעת לעובדה שהוא מאוד קרוב וצמוד אלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

.B Life עקוב אחר .B
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואו מה קרה לההה
היא מקסימהה!!!
ועדי עד עכשיו היה גנטלמן
נראה מה יהיה בהמשךך
הגב
דווח
.B Life
.B Life
תודה רבה! עוד כמה ימים ייצא פרק חדש
הגב
דווח
Danit A
Danit A
יואו כל כך מחכה להמשך
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
יומן ההתנסויות שלי- הפאנטום
יומן ההתנסויות שלי- הפאנטום
מאת: R. Jenkins
באמבט
באמבט
מאת: A MEN WITH A SOUL
אם תגלי למישהו הלך עלייך
אם תגלי למישהו הלך עלייך
מאת: Magic World
אני אוהב אותך אבל אני מת מפחד
אני אוהב אותך אבל אני מת מפחד
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan