כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

המריח הוא המסריח

נזרקים לעברנו משפטים מאחורה "נכון אמא? " "בסדר אבא?" ואנחנו עונים כן בלי לדעת על מה ומקווים שלא הסכמנו למשהו הזוי מידי

פרק ז'
כנראה משהו במסלול שלנו נכון כי כל מקום יותר יפה מהקודם. יש כמה מנות על השולחן ואנחנו טועמים אותם מהטעם העדין יותר עד לטעם החזק ביותר. אחרי הארץ המיוחדת שלנו, דרום אמריקה המדהימה, סקוטלנד המופלאה, קצת מארה"ה והרבה מרחבי אירופה (שבעיני היא היבשת היפה ביותר), נופים מדהימים של סין, וצפון הודו המפנקת, ראינו הרבה מקומות שהם וואו. אני שומעת מכל מי שמזכיר את ניו זילנד שהיא המקום היפה בעולם... אני לא ממהרת להסכים אבל בינתיים אני חושבת שיש מצב בהחלט שהיא אחד מהם. אנחנו נוסעים על כביש מלא פיתולים שמידי פעם נפתח סבך השיחים מצידיו ורואים נוף אלפני מדהים. כל כמה דקות שומעים ברקע את רום אומר "וואו" ואותי אומרת "תסתכל על הכביש כשאתה נוהג.. וואו." דור מהר מסתכל מהחלון אבל עד שהוא מגיע לזווית טובה השיח חוזר להסתיר והוא כל פעם מפספס את החריץ לאופק ושואל על מה אמרתם וואו? למה אמרתם וואו?
"וואו" מילה שנכנסה לרשימת המילים של גיל שנה האקסלוסיביות והמצומצמת שנבחרות בקפידה עלי ידי עלמה.
אני כל הזמן מרגישה שמישהו ניצמד אלינו מאחורה ואז נזכרת שזה הקראוון שמחובר אלינו. עלמה ודור מברברים לעצמם ואחד לשני ומידי פעם נזרקים לעברנו משפטים מאחורה "נכון אמא? " "בסדר אבא?" ואנחנו עונים כן בלי לדעת על מה ומקווים שלא הסכמנו למשהו הזוי מידי. עצרנו בנקודת תצפית. נקודות התצפית פה תמיד פחות יפות מנקודות שאינן מוגדרות כתצפית. לא ברור למה אבל מי שבחר אותם לא ראה את הנוף מכל הכיוונים או שהוא סומך על זה שכל נקודה פה היא מהממת אז מה זה משנה... או שסתם יש לו טעם גרוע. אנחנו מחלצים עצמות ונכנסים לרכב להמשך נסיעה אבל הוא פחות בקטע והוא לא מתניע. פתחנו את המכסה מנוע וראינו צינור שניתק. אילתרנו קונוס פלסטיק קטן שיחבר בין 2 צידי הצינור נתנו מכה למצבר והמשכנו לנסוע. חיפשנו בדרך "פיק אפארט" שזה בעצם כמו תרומת איברים אחרי המוות רק למכוניות. זה מגרש גדול של מכוניות לא בשימוש ואפשר לעבור ביניהן ולאתר חלקים שחסרים לך לפרק ולהכניס לרכב שלך.
עצרנו במוסך שראינו בעיירה קטנה לצד הדרך ששלח אותנו לעירה הבאה, שהמוסך בו שלח אותנו למוסך שאחריו וככה שעתיים נסיעה עד שהגענו למוסך בעיר הגדולה.
חיכינו במוסך ואחרי שעה של בירורים אמרו לנו שיקח שבוע להזמין את החלק שאנחנו צריכים... דבר שמעכב אותנו מאוד במקום שלא רצינו להתעכב בו. המוסך היה מוסך פלצני במיוחד של מזדה. הגישו לנו פירות, בקבוקי שתיה, כריכים ועוגיות, שוקו וקפה הפוך (רום אומר שהוא הכי טוב עד היום בניו זילנד) הכל היה מצוחצח והריהוט היה נראה כאילו הוא לא באמת לישיבה. דור קפץ יחף מהאוטו על הספה בחדר המתנה ועלמה ניסתה לטפס על השולחנות ואנחנו כל הזמן התנצלנו על הבלגן והם כל הזמן הסבירו שאין על מה. איאן שהיה בקבלה של שירות לקוחות, נראה בסביבות גיל 25, שמע את השיחה שלנו לגבי הרכב ויצא מהדלפק החוצה לחניה. הוא סיפר לנו שהוא היה מוסכניק כמה שנים במוסך אחר ורק בשנה האחרונה עבר לניהול לקוחות. הוא היה סופר חמוד וממש החליט שהוא עוזר לנו ויהי מה. הוא התקשר לכל החברים והמוסכים שהוא מכיר עד שמצא את החלק שלנו! לא רק זה הוא גם נסע בעצמו להביא לנו אותו, הכניס אותו לרכב שלנו ולא היה מוכן לקבל שקל.. אפילו לא על החלק עצמו. החלפנו פרטים והמשכנו בדרך שלנו עם חיוך גדול בצורת איאן.
החלטנו שאחרי שסוף סוף עלמה מצאה מנשא שמקובל עליה ואנחנו זכינו בשיעור יוגה ממי שנתנה לנו אותו והמון שזיפים מהעץ שלה. כולנו רגועים ושמחים ומוכנים לטרק קצת יותר רציני. הגענו להר קוק וחנינו את הרכב בין הפסגות המנוקדות בקרח לבין הירוק האין סופי. שמנו עלינו ציוד שרובו עלמה, קרם הגנה וכובעים. לא מצאתי את הכובע רחב שוליים של דור אז שמתי לו 2 כובעי מצחיה אחד מקדימה ואחד לכיוון העורף. מזל שהוא עוד לא בגיל שהוא כועס שאני מביכה אותו. התחלנו את המסלול שחלק לא מבוטל ממנו הוא עליה שלא נגמרת. ביאזשהו שלב מתקבלת הנחה שהליכה שווה עליה ולא זוכרים שיש אפשרות אחרת. דור מפתיע אותנו בצעדים הזריזים שלו בכוח ובעיקר במצב רוח וההנאה שלו למרות הקושי. אנחנו מרגישים שהשמים הם הגבול ואחרי שעתיים של עליה הבנו שהגענו אליהם.
אנחנו משקיפים על עמק מהמם וקשת של צבעים מולנו. הירוק מתערבב עם החום והצהוב והלבן של הקרחון. יש אוויר מדהים כזה של פסגה ושקט כזה שאפילו עלמה ודור בוהים בשלווה לדקה שלמה. אכלנו פירות וכריכים מתחת לסלע שמצאנו צל בחסותו ואני ורום התקדמנו לקצה להנות מהגובה. אחרי שעה בפסגה הגיעו חבורה של אנשים שעמדו מרוצים מעצמם אחרי הטיפוס והתפעלו מהמראות. היה שקט מוחלט וכולם לקחו נשימה ארוכה בזמן שעלמה עשתה פוק משמעותי ורועש המלווה בשיירה נוספת שלא ניתן לתהות או לערער עליה. השקט התחלף ברעש פוקים שחלף בצחוק אדיר של כולם. עלמה בעקבות כל החיוכים שזיהיתה לכיוונה מחאה לעצמה כפיים
. אני ניסיתי לעשות כאילו אני לא מכירה אותה וחיפשתי במבט את ההורים שלה. אפילו עשיתי פרצוף מופתע של "איך תינוקת הגיעה לפסגת ההר לבד" ואז דור רץ אלי בעודו צועק לעברי "אמאאא עלמה עשתה פוקק".
הירידה הייתה מטישה לי בעיקר כי כל הדרך עלמה התעקשה ללכת בעצמה ולא הסכימה להיות שוב בספסל האחורי על הגב של אבא. איך הולך המשפט המפורסם? If you can't beat them join them
או שזה היה! If you can't beat them beat them

הגענו חזרה לרכב לטבע יפה לא פחות המשקיף על ההר שהיינו עליו לא מזמן. ראינו שאנחנו עדיין מלאי אנרגיה והחלטנו לנסוע לקנות כמה מצרכים לארוחת ערב. בדרך למטה מהמחנה עברנו פיתולים שעם הקראוון מפחידים אבל בליעדיו הם כביש של יערות הכרמל. אנחנו מתכננים מה נוכל לארוחת ערב ודור מנסה להציע שוב כריך פסטה וכריך פירה וכדי שישכח מזה אנחנו מציעים לו שיבדוק אם הוא רואה בחלון מסוק כיבוי מגניב כמו שראינו ליד שרפה שעברנו אתמול. (לא מרשימה כמו באוסטרליה). אחרי יום מלא בחוויות, נופים מדהימים, סיפורים מסביב למדורה, שחייה באגם עם מים שקופים ונופים מדהימים.. הילד אמר את דבריו "דור מה היה לך הכי כיף היום?" "שראיתי מסוק כיבוי!"
אנחנו שומעים קולות כירסום ומסתובבים לראות על מה מדובר. עלמה מצאה בכיסא שלה קרקר שהתחילה לאכול באחת הנסיעות לפני יומיים וחזרה לסיים את העבודה. הדלקנו את הרדיו ובחרנו בין התחנה היחידה שיש לבין התחנה היחידה שיש ושרנו בקולי קולות עם פרל ג'ם את השיר black . שיר טוב ברדיו זה אחד הדברים הכי משמחים בחיים מבחינתי ויש פה מוזיקה כמעט תמיד מעולה. בדרך חזרה בזמן העליה תוך כדי סיבוב הרכב, נשמעה צעקה לא רגילה שבקעה מרום? זה נשמע כמוהו כשהוא נדחף למים קפואים. הוא השמיע קולות כאב - כמו בחור שכואב לו (סף הכאב שלהם נמוך כמוני ובכאב מ 1-10 שממוקם ב 2 הם צועקים כאילו הם ב 10) האוטו כולו התחיל לרעוד ולצאת מהנתיב.
"הי מה קרה לך?!
עקצה אותי דבורה בצאוור"
מחזיקה איתו את ההגה "תירגע זה כואב אבל אתה חייב להירגע עד שתעצור! תרד מהכביש ברגע שאפשר"
" אי אי אי אייה זה עדיין כואב למה זה לא עובר? העוקץ שלה בפנים?"
"סע ישר ממי נעצור ואני אבדוק אני מבטיחה שלא יצא ממך תינוק סה"כ דקירה.."
עצרנו. בודקת. "אין לך כלום ממי.. אפילו לא אדום היא מתה והעוקץ בחוץ" .
"זה כאב!"
"אני יודעת ממי.. מסכנון" ( הילדה בקושי בת שנה אני זוכרת מעולה את הלידה אתה חושב שאני ארחם עליך על כאב של עקיצת דבורה?! )
"תגיד כשאתה יכול להמשיך לנהוג.. רוצה שאחליף אותך? כל הכבוד ממי התמודדת מעולה!"
יושבים לאכול ומגיע תורו של דור לשתף רגע אהוב.
דור אחרי השיא של אתמול עם המסוק מה היה לך הכי כיף מהיום?
"שעקצה את אבא דבורה! זה היה מגניב נכון אמא? "

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rachel r.sh עקוב אחר Rachel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Rachel r.sh
לא מאלה שנולדו  להיות אמהות
לא מאלה שנולדו להיות אמהות
מאת: Rachel r.sh
מה הפעם?
מה הפעם?
מאת: Rachel r.sh
עד מתי? טיסה 2020
עד מתי? טיסה 2020
מאת: Rachel r.sh
מוציא ממני את הרע
מוציא ממני את הרע
מאת: Rachel r.sh
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
מאת: L'Etranger surréaliste
נועה
נועה
מאת: Magic World
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
מאת: כותב למגירה
אין לי השראה.
אין לי השראה.
מאת: Lili lav
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan