כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

טעם אישי פרק 31+32

" אני חושב שאהבה זה כמו מתמטיקה"

פרק 31

כשהייתי בת 18 פתחתי לראשונה את תיק האימוץ שלי, אימא חששה שברגע שאקרא אכנס לפחדים אבל זה לא קרה. אני זוכרת כיצד אבא ואימא ישבו על ידי הניחו יד כל אחד על כתף אחרת ולקחו נשימה עמוקה.
" את מוכנה?" אמרו, זה היה שבוע לפני הגיוס שלי לצבא.
" כן"
....

תיק האימוץ מזכיר לי כמה תמיד רציתי שיאהבו אותי, תמיד חלמתי על משפחה טובה, אמנם יש לי משפחה אבל תמיד תהיתי מה היה קורה אילו הייתי חיה עם המשפחה הביולוגית שלי עם אנשים שנראים כמוני?
" יום רע?" קיבלתי הודעה פתאום.
" אני בסדר" זה היה תומר.
" אז למה את לא מחייכת?" הסתכלתי סביב לראות היכן הוא נמצא.
" זה לא פייר שאתה יכול לראות אותי ואני לא" עדיין עמדתי באותו המקום על יד אדן החלון.
" תסתכלי למטה" הסתכלתי וראיתי אותו עומד עם ידיים בתוך הכיסים ומחייך.
" את נראית כועסת" כתב לי.
" היו לי כמה מחשבות"
" אני מבין, מחשבות יכולות לבלבל"
" נכון. למה אתה עומד בחוץ?"
" גם לי היו כמה מחשבות"
" סיימת עם הפגישות שלך?"
הוא הנהן.
" אני מבינה, בטח זה היה יום ארוך" הוא שוב הנהן.
" רוצה לעשות סיבוב?" הסתכלתי על השעה כמעט אחת בלילה.
" עכשיו?" הוא הנהן ועשה צעד קדימה.
" כבר מאוחר" כתבהה טיגיסט הזקנה החבויה בתוכי לעיתים.
" את לא חייבת" כתב והלך התקדם לכיוון המלון.
" חכה" קראתי בקול, לבשתי את המעיל שלי ונעליי ספורט ויצאתי אליו.
" הגעת"
" כן" אמרתי ודחפתי את ידיי אל תוך כיסיי המעיל.
" בטח הכל כבר סגור"
" כן, אבל זה לא אומר שאסור לעשות סיבוב רגלי" הסכמתי, המשכנו לפסוע זה לצד זה במרחק מסוים בתוך העיר העתיקה.
" תגיד אתה מאמין באהבה?" שאלתי והבטתי בנוף מבלי ליצור קשר עין.
" אני חושב שאהבה זה כמו מתמטיקה"
" מתמטיקה?" התחלתי לחשוב.
" כן, תמיד נחפש את האיקס או הוואי וזה אף פעם לא ייגמר" זו מטאפורה קצת משונה שלא ידעתי כיצד מגיבים אליה.
" המטאפורה הזאת... היא..." ניסיתי למצוא את המילה הנכונה.
" עלובה?" שאל.
" לא... היא..." המילה עמדה לי על קצה הלשון.
" מטופשת?"
" לא, רגע אני תיכף עולה עולה על המילה"
" מצאתי!" אמרתי לאחר שניות אחדות.
" מעניינית! אבל גם מוזרה" הוא פקח את עיניו.
" אבל במובן מסוים אני חולקת עלייך, אהבה מרגישים וכשזה זה אז משהו קורה ואתה מרגיש שהאיקס או הוואי שלך ממש כאן לידך" הוא שוב עשה פרצוף חושב.
" אני לא מסכים, אין דבר כזה אהבה, את כל החיים תחפשי אותה ותרדפי אחריה זה כמו נוסחה במתמטיקה שצריך לפתור"
" אתה די פסימי אמרו לך את זה?"
" כן, סבתא שלי הייתה אומרת את זה כל הזמן, אגב למה שאלת האם אני מאמין באהבה?"
כי אתה בן אדם סגור, אף פעם לא מסתובב עם אנשים, אין לך חברים או משפחה אתה די מתבודד תהיתי מתי תבין שאתה ראוי לאהבה יותר ממה שנדמה לך"
" סגור? אני?" הנהנתי.
" יום אחד תבין שאהבה היא דבר נהדר, אני זוכרת כמה תמיד רציתי שכולם יאהבו אותי, שירצו לשחק איתי ואפילו ידברו רק כי חשבתי שאני שונה מכולם. אולי אני לא הבן אדם הנכון להטיף לך על זה אבל כדאי לך לנסות. מה סוגר אותך?" הוא לא ענה, פלט אנחה והמשיך לפסוע בקצב שלי.

" למה רצית שכולם יאהבו אותך?"
" בגלל שכל חיי הרגשתי בודדה, שאיש לא רוצה לדבר איתי רק כי אני מי שאני"
" אני מבין"
" באמת? איך בדיוק? כמה בעיות יש לבן אדם כמוך?"
ישבנו על ספסל אקראי ושתקנו.
" לכולם יש בעיות, אני מבין אותך זו הסיבה שהחלטתי להתבודד כמו שאת קוראת לזה" הפסקנו לדבר על זה.
מתי בפעם האחרונה אכלת משהו טעים?" הסתקרנתי.
" כשגרתי אצל סבתא" שיערתי לעצמי שזה היה מזמן.
" יש לך אחים?" הרגשתי כמו מראיינת עבודה.
" אחת, למה?"
" סתם ככה. אולי זה מתוך סקרנות."
" היא צריכה להיות בת ארבע עשרה עוד מעט"
" היא בטח כבר גדולה" המשיך לדבר עליה.
" אולי תספר לי עוד עליה זה עוזר ללב להזיז את הכאב"
" את מצחיקה שאת מאמינה בזה אבל בכל זאת אספר, יש לי אחות קטנה השארתי אותה אצל סבתא" פתאום עלו כל חשדותיי שאולי מדובר בעמליה וגברת לוי, אבל אולי כל זה רק צירוף מקרים.
" למה עזבת את הבית?"
" עזבי סיפור ארוך אני מתגעגע לקטנטונת הזאת"
" אני בטוחה שהיא מתגעגעת אלייך גם, כשנחזור לארץ מה אתה אומר שנלך לבקר אותן? אני מוכנה לבוא איתך!" לא יודעת כיצד בשיא נדיבותי החלטתי לנדב את עצמי לעוד הרפתקה לצידו של תומר אבל בסך הכל רציתי לעזור.
" בסדר אני מתישהו אהיה חייב לפגוש אותן שוב למרות שהן שונאות אותי בעיקר סבתא"
חייב להיות קשר חדש בניהם אני כמעט בטוחה שמדובר באותם אנשים שאני מכירה, עמליה וגברת לוי.

" יש פה חנות מזכרות שעדיין פתוחה את רוצה לקנות משהו?" רצתי בעצלתיים לכיוון המגנטים והבטתי בהם כאשר המוכר ההודי שאיכשהו השתלב במדינה האירופאית הזאת לא הפסיק להסתכל שאני לא גונבת, לרגע הרגשתי כזו מרוב שלל המבטים שלו.
" את אוהבת את זה?" הצביע על המגנטים שלי, הנהנתי.
" קחי כמה שאת רוצה מתנה ממני"
" אז אנצל אותך כמו שצריך" לקחתי לא רק מגנטים אלא גם צלחת כזאת שעומדת למזכרת וגם דובי עם חולצה שעליה מודפסת העיר.
" תראה יש שם מקום נחמד!" הצבעתי כאשר יצאנו מחנות המזכרות שהאיצה בנו ללכת על מנת שיסגרו את המקום.
" אני חושב שזה פאב, מסתבר שלא הכל סגור את רוצה שניכנס?" הנהנתי לקחתי את היד שלו באומץ והרצתי את שנינו לכיוון.
המלצר לא טרח למהר להביא לנו את התפריט, שום קשר עין.
" המלצר מעצבן אותי!"
" תרגעי שנייה אביא לנו תפריט"
" עזוב אל תטרח נזמין מהבר, מה בא לך?"
" בירה" הזמנתי לו בירה רגילה ולי בירת תפוחים ישבנו סביב השולחן כשברקע היו שלל שפות אחרות, זרות חלקן זיהיתי חלקן פחות.
" שנרים לחיים?" שאל, הנהנתי. פתאום לא דיברתי לא ידעתי את הסיבה, אני חושבת שהשהות שלי איתו מנעימה את זמני. פתאום הוא לא תומר המציק אלא תומר הרך והנחמד.
" קרה משהו?" שאלתי, הפנים שלו היו קודרות מעט.
" מחשבות"
" על מה חשבת?" העזתי לשאול.
" על ההורים שלי, רעש של אוכל תמיד מזכיר לי אותם ואת הארוחות המשפחתיות שהיינו עושים"
" זה בטח קשה" הוא הנהן מבלי להוסיף דבר.
" כן אבל התרגלתי כבר להיות לבד"
" אתה יודע אתה לא נורא אחרי הכל " אמרתי כשיצאנו בחזרה למלון הנחמד שלנו.

" אמרתי לך!" אמר והלך אחורה כשגבו פונה החוצה והפנים לכיווני כשידיו בתוך הכיסים.
" יש לך תוכניות למחר?" שאל כשהגענו לפתח המלון.
" לא בדיוק"
" חשבתי אולי נצא לטייל רק אם את רוצה"
" אני רוצה, לאן נלך?"
" תשאירי את זה לי, 12 תהיי מוכנה" הנהנתי התחושות שלי אמרו לי לסמוך עליו, לא ידעתי מדוע אבל יכולתי לסמוך עליו לפחות הפעם.
" לילה טוב" אמר, נופפתי לשלום ונכנסתי למלון בשביל ללכת לישון.

פרק 32

בבוקר יצאתי לחדר האוכל של המלון, בדרך כלל אני מדלגת על ארוחות בוקר אבל בחופשה הזאת אנצל כל דבר שנותנים לי.
הוא לא היה בחדר האוכל אני חושבת שהוא לא טיפוס של חדרי אוכל, וודאי יושב לו בבית הקפה ההוא שנפגשנו ושותה אמריקנו עם מאפה כלשהו.
" בוקר טוב" שמעתי קול מוכר מאחורי, הוא אחז במגש וחייך לעברי.
" בוקר טוב, לא חשבתי שתהיה כאן"
" גם אני לא אבל אין לי זמן ללכת לקנות משהו"
" הבנתי" אמרתי ובלסתי בשקט מהצלחת.
" אתמול אמרת לי שאני אוהב להתבודד ואני חושב שאת בדיוק כמוני"
" איך אתה בטוח בזה?" הרמתי את הראש והסתכלתי עליו.
" לא באים לחופשה לבד"
" תתפלא אבל יש אנשים שמעדיפים לטייל לבד"
" את לא בניהם, בטח רצית קצת אווירה אחרת" הוא צדק אבל התקשיתי להודות בכך שאין לי חברים או אנשים לסמוך עליהם מלבד המשפחה שלי.
" יש כמה מקומות יפים שכדאי לראות" אמר בהתרגשות.
" כשתסיים עם הפגישות" הוא הנהן והמשיך לאכול. לא ידעתי מה לעשות בתום הארוחה אז הלכתי לקניון הקרוב לקניות, אך גם לאחר 3 שעות לא מצאתי משהו שיתאים לגופי, זה מעצבן שיש בנות שמודדות בפעם אחת הכל וקונות במיידי.
" סיימת?" הוא היה מאחורי בדיוק במקום שקבענו להיפגש" הנהנתי.
" שנלך?"
" קודם בוא נקנה קפה" עצרנו בסטארבאקס הוא קנה אמריקנו קר עם קרח ואני לאטה קר.
" עכשיו אפשר ללכת?"
" עכשיו כן" הלכנו באותו שביל צמודים אחד לשני, הוא אחז בכוס שלו והסתכל קדימה.
" אני יכולה להגיד משהו?"
" בטח" פלט לאוויר והסתכל סביב.
" חשבתי שאתה שונא אותי"
" אני לא שונא"
" אם כך למה בחרת להסתובב איתי במקום ליהנות בחופשה שלך?"
" אני ניהנה איתך בחופשה"
" באמת?" הסתכלתי עליו הוא החזיר לי מבט.
" כן, אני לא חושב עלייך את מה שחשבתי בעבר"
" מה השתנה?"
" הבנתי שלא הייתי צודק בכך ששפטתי אותך על סמך העבר שלי עם בני העדה שלך"
" עבר?" שאלתי הוא לא הגיב.
" סיפור ארוך, יש לנו עשר דקות הליכה" אמר כשבדיוק יצאנו מהקניון.
רוב הזמן שתקנו אנשים אחרים דיברו ברקע במקומנו. בכל פעם לגמתי מהקפה שלי בשביל להעביר לעצמי את הזמן, לעיתים העפתי מבט לכיוונו הוא לא בהה בי אלא הביט ישר ולגם גם כן מהקפה שלו.
" הגענו" שמעתי לאחר שירדנו לכיוון הנהר, נכנסנו אל תוך אונייה כל הקור מבחוץ נעלם.
" שבי אביא לנו משהו חם לשתות" הוא הזמין תה לשנינו, ישבנו באחד השולחנות אחד מול השני. היו עוד אנשים שהצטרפו לשייט.
" את אוהבת?"
" אף פעם לא הייתי בשייט"
" אני מקווה שתאהבי" הוא חייך.
השייט התחיל, צילמתי את הנוף של הנהר ושל העיר המשקיף מן החלון, תומר עקב אחרי כל פעולה שעשיתי וחייך תוך כדי.
" תראה את זה!" הצבעתי לאחר שסיימתי לצלם.
" אני שמח שאת אוהבת את השייט, מה דעתך שנעלה למעלה לעשות תמונות?"
" יש עוד קומה?" התלהבתי הוא צחק.
" כן, בואי אצלם אותך עם הנוף"
הוא צילם אותי יחד עם הנוף כל כך הרבה פעמים, שמחתי שתהיה לי מזכרת מהעיר הזאת.
" בוא תצטרף" נקשתי בכף ידי על הספסל הירוק הוא פסע לכיווני והתיישב, יכולתי להרגיש במשב הרוח הקל שהביא יחד איתו.
" שלוש ארבע ו..." צילמתי, יצאנו נחמד בתמונה הוא מאוד פוטוגני.
" תני לי" לקח ממני את הטלפון וצילם אותנו עוד כמה פעמים.
" מה אתה עושה?" שאלתי כלא מבינה לאחר שהוא מחטט לי בטלפון.
" בדיוק שלחתי לעצמי את התמונות"
" למה גם את זאת?" תמונה שלי בלעדיו, הסתכלתי על התמונה הלא מוצלחת שלי שהוא שלח לעצמו.
" כי את חמודה שם"
לא ידעתי מה להגיד התמונה נשלחה לו לטלפון בסופו של דבר אצטרך לחיות עם זה. הוא שם ידיו אחורה ונשען על הספסל באמצעות ידיו הסתכל למעלה וחייך, זה היה נראה שהוא מתפלל או מדבר עם אלוהים.
" אני אוהב את האוויר האירופאי" פלט לאוויר.
" מתי את חוזרת לארץ?"
" ביום חמישי"
" אז תצטרכי לסבול אותי טיסה נוספת" צחקתי.
" למה אתה חושב שאסבול?"
" אז את מתכוונת להחליף טיסה?"
" לא... לא התכוונתי לזה"
" אז למה?" פתאום המבט שלו היה ממוקד בי.
" אני מתכוונת לכך שלא אכפת לי שנטוס יחד" הוא שוב חייך במסתוריות.
" שנרד חזרה?" שאל אותי, הנהנתי הוא עזר לי לרדת במדרגות הצרות והושיט את ידו אליי.
....

" את הולכת לישון?" הגענו לפתח המלון, הוא פסע לכיוון שלי ותחב ידיים בתוך הכיסים של המעיל השחור והארוך שלו.
" כן"
" לילה טוב היה לי די נחמד איתך" איזו מן מחמאה זו?
" גם לי היה די נחמד איתך" החזרתי לו בחזרה וחזרתי למלון.

המשך יבוא...
כבר ניחשתם לאן הם טסו?
מוזמנים לנחש, עד לפעם הבאה
לילה טוב ותשמרו על הבריאות שלכם! ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
נסעו לדייט :)
פרק מקסים היא מתחילה להתרכך קצת בגישה שלה
ותומר מקסיםם בפרק הזהה
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
ממש דיייט! הלוואי עליי לזכות בדייט כזה..עזבי דייט גבר כזה
הגב
דווח
guest
אולי פריז?
פרק מדהים כרגיל, אני אוהבת את תומר הזה הוא מקסים
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
למה כולם אוהבים את הים?!  / האיש בעל אלף הפנים
למה כולם אוהבים את הים?! / האיש בעל אלף הפנים
מאת: Izo Meich
צייתנית משהו (18+)
צייתנית משהו (18+)
מאת: מישהי .
המלכ״ה - פרק 4
המלכ״ה - פרק 4
מאת: סתם כותבת
עד שתבוא אביב - פרק 1
עד שתבוא אביב - פרק 1
מאת: דני דין
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan