כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

טעם אישי פרק 29+30

יש משפט גדול שאומר שמשפחה סולחת לך על הטעויות, השטויות והלקויות

פרק 29

פרקתי את המזוודה כאשר הגעתי לחדר, מבחוץ נוף גשום בין היתר כמה אנשים לבושים מעיל ובידיהם מטריות. אחת הסיבות שאני אוהבת לטוס לאירופה היא ששם החורף ממשיך, כלומר מתחיל להיות חם מאוחר יותר כאשר בארץ הקיץ ממהר להגיע.
שלוש דפיקות בדלת העירו אותי מהחלון והמחשבות.
" גברת סליחה על ההפרעה אבל החבילה הזו בשבילך" תהיתי מהיכן ומי בכלל שולח לי חבילות, הרי אני לא בבית.
" ממי זה אדוני?" שאלתי את האדון הנכבד שעדיין החזיק בחבילה.
" אני לא יודע גם לצערי לא אוכל לדעת" אמר באנגלית והושיט את החבילה קדימה.
" אני חושבת שיש כאן טעות אדוני לא הזמנתי שום דבר"
" או רק רגע יש לי כאן מכתב, אני לא יכול להבין את הכתב, אבל חושב שאת יכולה להבין אותו"
" החליפה שלי מחכה לניקוי שלך, אוהב תומר" ממש אוהב, הוא כתב את זה בכוונה על מנת להתגרות בי. האיש החמוד הבחין בהבעת הפנים שלי וצחק, על אף שלא הבין במה מדובר.
" ובכן נראה לי שהחבילה הזאת היא בשבילך"
" אדוני סליחה אם אהיה מעט חוצפנית אבל תוכל להחזיר אותה לשולח?"
" לצערי אין לי את הכתובת של השולח" חשבתי מה לעשות, לקחתי את החבילה הודתי לאיש הנחמד ונכנסתי בחזרה לחדר. זרקתי את החבילה בפינת החדר התקשרתי להורים לבשר להם שהכל בסדר, הם חייכו ואמרו שאני חסרה על אף שעזבתי רק לפני כמה שעות.
" אכלת?" שאלה אימא אשר דחפה את ראשה לעדשת המצלמה עד שיכולתי לראות רק את הראש שלה שהצליח להסתיר את כולם.
" כן בטיסה, איך כולם?"
" בסדר הבנים כבר הלכו לישון אבל אמרו שהם מתגעגעים"
" תמסרי להם בחזרה, אתקשר אליכם בבוקר"
אבא ואימא נופפו לי עד אשר ניתקתי את השיחה והתלבטתי מה אני הולכת לעשות בערב הזה, החושך טרם השתלט על המדינה וזהו זמן טוב לצאת לשתות קפה וקינוח, תהיתי אם כדאי ללכת לפגוש את הדייל או שלשם שינוי ליהנות מהחופשה ולעזאזל כל הגברים שבעולם.
הזמנתי קפה ועוגת גבינה, התיישבתי בתוך המסעדה והוצאתי את ספר הקריאה שלי היה שקט ונעים, החום מתוך המסעדה נשאר ואף קור לא חדר, על אף אהבתי לחורף אני אוהבת גם לשבת במקום חמים ולבהות תוך כדי בנוף הקריר שמשתקף בחוץ.
" יושבים פה?" הוא בכל זאת התיישב ואפילו מבלי להסתכל יכולתי לנחש מי זה.
" אין לך איזה עסקים ללכת אליהם?"
" לא, רק מחר"
" אז למה אתה עוקב אחריי?"
" אני? עוקב? חלילה בסך הכל רציתי ליהנות מקפה חם"
" בסדר אז תתפוס מרחק ממני ותמצא לך שולחן אחר" פלטתי אנחה מיואשת.
" אתה מתיש אותי אדון ברמן"
" מה קרה הפכת לרישמית פתאום גברת אולמן" התפלאתי שהוא יודע את שם המשפחה שלי.
" אני לא אפריע, רק אשתה ואלך למרות שאת מגרשת אותי כל הזמן אשב בשקט, אם אפריע לך את מוזמנת לתת לי מכה עם הספר המאיים שלך" צחקתי, הוא מצחיק כך שאפילו הבדיחה הזאת על הספר גרמה לי בהחלט לחשוב שזהו רעיון נהדר.
" בסדר" עניתי, העוגה שלי הגיע יחד עם הקפה המלצרית שאלה אותו על הדרך אם הוא רוצה עוד משהו מלבד הקפה, הוא סרב.
" העוגה שלך נראית טוב"
" טעים?" הוסיף.
" אמרנו שלא מדברים"
" זה קשה, אפילו לא משפט?" הנדתי בראשי,
אם הוא רוצה לדבר הוא יקבל דיבור.
" אני לא מסוגל ואת מגרה אותי עם העוגה" תזמין לעצמך חשבתי שיש לך מספיק תקציב בשביל עוגה קטנה שכזו חשבתי לתומי.
" אז אלו עסקים אמרת שיש לך כאן?"
" חשבתי שאת לא רוצה שנדבר"
" אתה התחלת עם זה! אז כדאי לך לדבר"
" אמרתי לך, נדל"ן"
" בניינים? חברה?"
" קונה מלונות באיזור, את מעוניינת לקנות מלון?"
" לא משעמם לי עד כדי כך"
" את פה לבד?"
" אתה רואה עוד מישהו מלבדנו?" הניד בראשו.
" את יודעת כמה פעמים הגעתי לבית קפה הזה מהסיבה שיש כאן אווירה טובה, אני אוהב את זה"
" האמת שדי נחמד פה, הנוף יפה"
" תודה תמשיכי"
" אני לא מדברת עלייך אני באמת מתכוונת לזה הנוף יפה" חזרתי על זה והקשתי על קיר הזכוכית כאשר הנוף השתקף אלינו.
" אה... מצטער זה היה לא נחמד"
" אתה בכלל יודע להיות נחמד?"
" בטח! רוצה ננסה?" הנהנתי.
" כמה ימים אתה נשאר כאן?"
" חמישה, למה?"
" יופי אז החל מעכשיו עד לטיסה שלך אתה תהיה נחמד זה כולל התנהגות בכבוד, ללא נרקיסיזם ואהבה עצמית מוסכם?"
" כן אחרי הכל אני לא כל מה שאמרת ואני אוכיח לך"
" יופי לך אז מתחילים מעכשיו"

פרק 30

לא דיברנו, נדמה שהוא לא דיבר בכוונה תחילה זאת אומרת על מנת לא להפסיד בהתערבות שלנו.
" רגע על מה אנחנו מתערבים בכלל?" שינה תנוחת ישיבה והשעין את המרפקים שלו על הברכיים.
" אם אני מצליח להיות נחמד במשך חמישה ימים את מבשלת לי ארוחות במשך שבוע"
" מה? למה?" רציתי לדעת את הרציונל הרי הוא יכול להזמין או לבקש מההורים שלו.
" זה פשוט, ניסיתי כל מקום שעושה משלוחים נמאס לי מזה"
" אין לך מישהו אחר שיכול להכין?"
" לא"
" מה עם הורים?" מקווה שלא פגעתי בנקודה רגישה.
" אין לי הורים"
" מצטערת לא התכוונתי"
" זה בסדר, בכל מקרה מוסכם עליי" הנהנתי.
" אם אתה מפסיד בהתערבות אתה חייב לשמור ממני מרחק בכל פעם שאתה רואה אותי, מוסכם עלייך?" הייתי מספיק משכנעת על מנת שיגיד כן בפעם אחת.
" ביקרת את סבתא שלך?"
" האמת אני לא מסוגל"
" מה אם יהיה מאוחר מדי, מה תגיד אז?"
" אני יודע אני תמיד חושב על זה... הייתי ילד קשה, היא גידלה אותי ובמקום להקל עליה עשיתי לה צרות איזו סבתא תרצה אותי?"
" יש משפט גדול שאומר שמשפחה סולחת לך על הטעויות, השטויות והלקויות אתה רק צריך להמשיך לנסות מבלי להתייאש"
" יודעת מה אני אנסה" שמחתי שוב שאני בן אדם שיודע לשכנע או שהשכנוע הזה עובד רק על תומר.
" הלוואי והייתה לי כאן סבתא " סיננתי.
" מה קרה לסבתא שלך?"
" לא קרה לה כלום היא פשוט גרה בחו"ל ולא מגיעה לבקר אף פעם ומהצד של אבא שלי נפטרה מזמן"
" אני מוכן להשאיל לך את סבתא שלי"
" מצחיק מאוד, משפחה אי אפשר להשאיל"
" איזה גשם התחיל" אמר, בדיוק איך שרציתי לצאת. אנשים המשיכו להסתובב עם מטריות אחרים הסתתרו בין הגגות של החנויות והצטנפו בתוך המעילים שלהם.
" כן, אני אוהבת חורף"
" גם אני, הרבה יותר טוב מקיץ לפי דעתי" השלים את המשפט שלי.
" לא חשבתי שאתה אחד שאוהב חורף"
" מודה שבהתחלה אהבתי קיץ אבל זה השתנה כשגדלתי"
" מה השתנה פתאום?"
" זה אישי אני חייב ללכת" ידעתי שהוא לא מרגיש נעים לדבר על זה ופתאום עצם העובדה שילך השאיר בי ריקנות משעמום כאילו התרגלתי לכך שהוא כאן איתי.
"אתה הולך?"
" כן, אני צריך לעבור על כמה מסמכים" לא אמרתי דבר נתתי לו ללכת. הוא שילם על הקפה של שנינו ועל העוגה שלי ואמר שאם ארצה בפעם הבאה אני יכולה לשלם, לא התווכחתי על אף שזה הכעיס אותי במקצת. ראיתי אותו עובר את מעבר החצייה בתוך המעיל הארוך והשחור שלו, בקושי היה ניתן לראות את הפנים שלו.

.....

יום למחרת הסתובבתי בשוק קטן על יד המלון, שלל מוכרים עם שקיות בעיניים בוהים בהולכים ושבים וצמאים שאחרים יבואו לקנות רק אצלם, התחרות הטיפשית הזאת לא נגמרת וממשיכה אצלם על בסיס יום יומי.
קניתי ממתקים שונים בשביל עמליה וחבילת בונבוניירה גדולה בשביל גברת לוי, בקניון שנמצא במרחק של עשר דקות נסיעה במונית קניתי כמה בגדים לעמליה ומעיל בצבע ירוק זית בשבילי.
המוכר האחרון הושיט לי את העודף תוך כדי התודה שלו, המשכתי להסתובב בקניון.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירלי חיון
שירלי חיון
איפה 31+32
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
המשך..
הגב
דווח
2 אהבתי
guest
בא לי עוד ועוד שזה כבר לא נורמלי
הגב
דווח
2 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עתיד טוב יותר 2
עתיד טוב יותר 2
מאת: שיר פיליבה
בוא איתי לים כבר
בוא איתי לים כבר
מאת: ליאל ואנונו
עתיד טוב יותר 2
עתיד טוב יותר 2
מאת: שיר פיליבה
עתיד טוב יותר 2
עתיד טוב יותר 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה