כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

עד שתיסע (+18)

פרק 10- את לא שווה כלום!

אזהרה: הפרק שלפניכם מכיל תוכן אלים וקשה לקריאה אז אם הינכם מתחת לגיל 18 או עברתם התעללות מינית, פיזית או נפשית אני מבקשת שלא לקרוא!עברו שלושה ימים מאז שראיתי את בן, לא דיברנו למרות שמשהו בי כל כך רצה להתקשר אליו ולשמוע את הקול שלו, שאלתי את עצמי האם גם הוא מרגיש כמוני עכשיו?
התלבשתי והתארגני למשפט שהיה לי אותו היום נגד רוברט,
לא היה לי כל חשק לראות את הנבלה הזה ...
המתנתי למשפט בערך כחצי שעה בהם ליבי דופק מרוב לחץ, אף פעם לא הייתי בבית משפט לפניי כן, קראו לי להכנס, השופט באולם הדיונים שאל אותי כל מיניי שאלות על אותו ערב שרוברט תקף אותי ואת בן, אחריי כמה דקות ארוכות שנראו כנצח בהם השופט הלך להתייעץ, חזר והודיע שרוברט משוחרר בערבות למעצר בית ושיש לו צו הרחקה מימני עד תום ההליכים המשפטיים, חשבתי לעצמי אייזה מן מערכת צדק משחררת פסיכופת כמו רוברט שניסה לרצוח שני אנשים, המשפט יסתיים וקמתי ונסעתי חזרה לבייתי מאוכזבת ומתוסכלת .
עברו כמה שעות והשעה הייתה 23:00 בדיוק חשבתי לעלות למיטתי לישון כשפתאום אני שומעת דפיקות בדלת "מי זה?" שאלתי בקול מופתע, " זה אני רוברט, בבקשה תפתחי לי את הדלת אני יודע שלא הייתי בסדר, אני רק רוצה לשבת לדבר איתך ולהתנצל " התחנן, " רוברט אתה במעצר בית, אתה לא הייתה אמור לבוא לפה " עניתי, " זה יקח רק כמה דקות, אני רק רוצה לדבר איתך " ביקש בקול רועד, עד היום אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי אבל פתחתי את הדלת עד החצי כשאני נשאנת עם היד על המשקוף, " דבר... " אמרתי בחוסר סבלנות " לירון אני אוהב אותך עדיין, אני רוצה שננסה לחזור, את זוכרת איך שאהבנו פעם?" " אני זוכרת, אבל אני גם זוכרת את כל התקופה האחרונה שלנו יחד שהייתה בשבילי כמו גיהנום " סיננתי ובאתי לסגור את הדלת, " לא תתני לי להכנס? נשב לשתות קפה?" שאל תוך כדי שחוסם את הדלת מלהסגר, " לא, אין לי זמן לזה בשעות כאלה, תלך לבית של ההורים שלך או שאני מזמינה לך משטרה ..." אמרתי כשרוברט כבר היה עם חצי גוף בפנים, רוברט דחף אותי פנימה נכנס ונעל אחריו את הדלת " התגעגעתי לרייח הזה שלך .." מלמל רוברט כשהוא נצמד אליי ומריח את צווארי " רוברט תצא בבקשה מהבית שלי אני מתחננת " ביקשתי, " אני מתחננת .." חזר אחריי בלעג והצמיד אותי אליו יותר ויותר, " איפה החבר החמוד שלך עכשיו אה? את לא כזאת אמיצה בלעדיו, את כלום..." סינן לעברי " דיי תניח לי!" התחננתי כאני מנסה לעדוף אותו מימני אך ללא הועיל, ליבי החל לפעום מהר יותר ויותר, " למה דיי? רק התחלתי ואני הולך לזיין אותך מאחורה איפה שאת לא מסכימה, הולך לעשות את זה כל כך חזק עד שתבכי מכאב ולהנות מכל רגע" הסביר בזמן שהוא תופס את פניי וגורר אותי לספה בסלון, "רוברט בבקשה, אני מכבדת אותך בוא נשב על דרינק יחד ונדבר על זה כמו אנשים בוגרים" אמרתי בתקווה להסיח את דעתו ממה שהתכוון לעשות, " רוברט נעצר לכמה שניות " אז את רוצה לחזור אליי? " שאל " תראה אני לא שוללת כלום, אני הלך למזוג לנו כוס יין ונשב לדבר?" משכתי זמן " אוקיי " ענה בקול מופתע כשאני מתקדמת לעבר המטבח כביכול למזוג לנו יין, פתחתי את המגירה השנייה והוצאתי סכין בשר גדולה עד שהבחנתי שרוברט מתקדם לעברי, " חשבת שתצליחי לעבוד עליי?" גיכך והמשיך להתקדם לעברי " זה לא כמו שזה נראה..." מילמלתי בלחץ, רוברט כמעט תפס בידי ואני רצתי במהירות לחלון מנסה לברוח כששניות לאחר מכן הוא הצליח לתפוס בשיערי בחוזקה וגרר אותי חזרה לספה כשאני נמרחת על הרצפה, " רוברט דיי" מילמלתי חלושות אך רוברט התעלם והמשיך בשלו, התיח אותי על הספה עד שקיבלתי חבטה מהעץ של הספה ישר ללחי השמאלית, חסם את הפה שלי בידו וביד השנייה חנק את צווארי, קרע מעליי את המכנס פתח את הרוכסן בשקט והחל להחדיר בחוזקה מאחור בזמן שאני בוכה בשקט, הרגשתי כאילו היו אלו סכינים שפילחו את גופי בכאב במשך דקות ארוכות שנראו כנצח, רוברט גמר וקם מעליי ואני נותרתי על הספה המומה, "התחתונים שלי?" שאלתי חלושות כשאני מחפשת אותם " אינה הם" רוברט זרק אותם לעברי בזלזול ואמר " נראה עכשיו עד כמה החבר שלך ירצה אותך כשידע שאת כבר לא שווה כלום יותר" צחק ויצא מהדלת בטריקה, נותרתי חבולה, שבורה ומושפלת, לא הצלחתי לקום במשך בערך 20 דקות כשגופי רועד וליבי פועם בחוזקה, עומד להתפוצץ מתוך החזה, הצלחתי לאחר מכן לקום לכיוון חדר האמבטיה שלי, הבטתי על עצמי בראי וראיתי מישהי אחרת מביטה עליי במראה, כל הצוואר היה כחול מהחניקה והלחי מרוחה בדם מההתנגשות בספה והעיניים נפוכות מרוב בכי, נגעלתי, נגעלתי מכל מה שרוברט עשה לי אבל גם בעיקר נגעלתי מעצמי, "את לא שווה כלום יותר!" דבריו של רוברט הדהדו בראשי ופתאום נתנתי בוקס חזק במראה ברוב תסכול כך שידי נחתכה מעט מהזכוכיות, הייתה לי בחילה והתחלתי להקיא עד שלא היה כבר את מה, לאחר מכן צחצחתי שיניי מאט באגרסיביות עד שהבחתי שבטעות פצעתי עצמי בחניכיים ונכנסתי להתקלח ושפשפתי את גופי חזק עם הספוג מקווה שזה ינקה את הזוהמה שרוברט השאיר אחריו בעוד שרגליי קורסות ואני מתיישבת מקופלת כעובר על רצפת המקלחון, התעטפתי במגבת והלכתי לחדרי, נמרחתי על המיטה כשרק האפילה עוטפת אותי ואין ביכולתי להרדם.
המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Wonder Women עקוב אחר Wonder
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
דוד .
דוד .
מטלטל...
הגב
דווח
1 אהבתי
Wonder Women
Wonder Women
בהחלט סיטואציה קשה , תודה על התגובה :)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Wonder Women
עד שתיסע (+18)
עד שתיסע (+18)
מאת: Wonder Women
עד שתיסע (+18)
עד שתיסע (+18)
מאת: Wonder Women
עד שתיסע(+18)
עד שתיסע(+18)
מאת: Wonder Women
עד שתיסע (+18)
עד שתיסע (+18)
מאת: Wonder Women
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ציפורי בקורונה - פרק 10
ציפורי בקורונה - פרק 10
מאת: Matilda Birdy
״הלילות הקסומים״
״הלילות הקסומים״
מאת: gali the first
וידוי קצר
וידוי קצר
מאת: David Godelli
אני, אתה ומה שבינינו.
אני, אתה ומה שבינינו.
מאת: ITS OR
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה