כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

אטלנטיק - אבק כוכבים

אמבטיה מפנקת בלב השממה

במה אני יכול לעזור? הלורד עדין הביט אל האופק פניו צופות למרחק כאשר אמרה אני צריכה להיתרחץ.... הוא ניפנה בחדות מביט בה בהלם קל חשבתי שאת סולדת מפעילות מין הסוג הזה לא צחקה ברור שלא בזה מדובר אני זקוקה למלווה ישמור בזמן שאני מיתרחצת אני לא סומכת על אף אחד כאן, אז למה אני? שאל הלורד בחיוך יודע סוד.. אתה יודע את התשובה.. איך את יודעת? שאל הלורד בסקרנות מחווה בידו פורטל ניפתח ןמולם והוא היתקדם לצידה לעברו אני חושבת אמרה שמההתחלה כבר ידעתי אני מגיע מעולם שהוא לאהבה יש אפשרויות אין סופיות אני יודעת שאיתך אני יכולה להרגיש בטוח אתה לא רואה אותי כמוהם הוא צחק קולו מהדהד בחלל כלפי פעמונים הם הופיעו בסלון ביתה אפילו לטרוח לפתוח את הדלת היא לא הייתה צריכה פירורי הביט סביבו בוחן את הבית אז פירורי תאמר לי אמרה אריאל תוך כדי שהיא מסתובבת בבית מארגנת תיק רחצה לאורורה ולה אורורה עדיין הישתשכה במיים עכשיו רגלה ניסתה להגיעה לאחורי ראשה והיא התהפכה כולה בניסיון חסר הסיכוי אריאל צחקה מיתפשטת חזרה וניכנסה למיים עם כלי הרחצה היא ניגשה לאורורה עם שמן אמבט לרכך את קשקשיה שהיתקשו מהיובש והקרום של הבקיעה היא החלה למרוח אותה ואז לסבן בספוג הקשה אורורה שנהנתה מהפינוק עצמה את עיניה ונישכבה במיים אריאל צחקה נישכבה גם היא לידה על ביטנה נהנת מהשקט והפינוק היא עצמה את עיניה ניזכרת במאורעות היום, היא ציחקקה חרש כשה ניזכרה מה ארע למרגלות ההר כשה עדריאל אחד מתינוקות המלאכים שיחק בחוטי התפירה של אריאל הוא ניסה לאחוז בגליל אבל ככול שמשך בחוט זה הלך והיתרחק אחד מגורי הדרקונים ראה את הגליל וזה הפך להיות למושא הערצתו אחרת לה היה שום דרך להסביר את ניסיונותיו החוזרים ונישנים לאחוז בחוט הדק כלכך בניסיון להגיע לגלגל החוט התגלגל כלכך הרבה עד שלבסוף נפל מראש ההר הגליל שהגיע לסיומו נפל למטה אובד בצימחיה העבותה ואילו את הגליל הם ישבו לחפש עד הלילה כשה הגיעה אימו של התינוק היא מצאה את שניהם מסובכים לגמרי בחוט הארוך והיא נאלצה להביא חוט חדש מביתה אורורה היא פנתה לחברתה אבל אז ממקומה ראתה מישהיא צופה בה ממרחק היא סימנה לה להיתקרב הבחורה ניראתה לה מוכרת ואז היא ניזכרה זאת הבחורה שהביא אליאוס יחד איתו כשה הלכולשם להביא את הניצולים היא ניסתה להיזכר בשמה דמטר פתאום ניזכרה שמה היה דמטר אחותו הקטנה של זאוס היא לא הבינה איך היא יכולה להיות אחותו הקטנה היא ניראתה כלכך הרבה יותר קטנה יותר כמו ביתו מאשר כמו אחותו והיא הייתה יפיפיה מושלמת את יכולה להיצתרף אמרה אני חיפשתי מקום שקט בגלל זה אני כאן אבל את אישה את יכולה להיצתרף אלינו הנערה התקרבה אריאל המדדה אותה במבטה היא ניראתה צעירה אפילו יותר מימנה אם היא הייתה בת אנוש גילה לא היה יותר מ20 אבל היא הייתה אלה דמטר התפשטה לא היה עליה דבר מילבד שמלת קולר לבנה חשופת כתפיים ממשי שהגיע עד כפות רגליה השימלה לא כיסתה דבר המשי היה שקוף לחלוטין ורק ריקמת הזהב שעל המשי בדוגמת שיבולי החיטה הסתירו לפעמים חלקים מגופה היא לא הבינה איך נוח לה להיסתובב כך מול כל הגברים שהיו איתם אך דמטר ניראה כלל לא שמה לב לעיניין היא הניחה את שימלתה על הסלע וניכנסה למיים חיוך מופתע עלה על פניה ואיאל הביטה בה בעינין מעולם לא נכנסת לבריכה מחוממת שאלה בסקרנות לא אמרה דמטר בקול קטן אריאל התקרבה אליה מתיישבת לצידה בשולי הבריכה על הסלעים את בסדר שאלה? הבנתי שאליאוס לקח אותך אליו את רוצה שאדבר איתו? לא, אמרה הנערה טוב לי אצלו אני אוהבת להיות איתו אריאל מופתעת שאלה את מכירה אותו כן אמרה הרבה זמן יותר נכון מהיום שהגיע לאולימפוס הוא היה רק ילד כשה הגיע לשם אני לא אשכח את זה אמרה חיוך עולה על פניה הוא היה ניראה כמו גוזל עזוב הייתי משחקת איתו בכרמים שליד הארמון וליבר תמיד היה כועס עלינו אחר כך שהרסנו את הכרמים אריאל חייכה כשה שמעה על ההיסטוריה השובבה של ידידה אריאל החלה לנקות את הקצף שכיסה את גופה וגם את אורורה שכבר הספיקה להרדם במיים החמים דמטר שבועות הסבון הנפיצות היה אטרקציה חדשה בעבורה החלה רודפת אחריהם במיים מתיזה לכול עבר תוך כדי בועות וקצף אריאל צחקה והיצטרפה למישחק אחריה הצחוק המשוחרר של השניים משך צופים ושני הבנות המשחקות כלל לא שמו לב לקהל המגוון שהביט בהם בשביעות רצון הם כלכך חמודות אמר ווירנן כן הוסיף פיורי הרבה זמן לא שמעתי את הקול הזה הבחורים הביטו בהם בהנאה כשה חלקם רצו להכנס גם פוסידון עצר בעדם לא, סימן להם בראשו למה לא הבין פיורי תן להם להיכנס להנות הרבה זמן לא היה להם את זה לא כאן אמר הבנות אריאל תעזוב אם תעשו את זה אני לא רוצה שיפריעו לה למה לא הבין? כאן הדברים שונים בנות מעדיפות לשמור על גופם מכוסה בחברת גברים אתה מעולם לא תיראה אותה מסתובת לבושה כמו דמטר כאן ביננו אמר המקום הייד שהיא תלך בו חשוף ככה רק אברי מינה מכוסים זה הים אמר רק בחוף הם מסתובבות חשופות וגם רק חלקית הן מתפשטות לגמרי רק לבדן, הם יכולים לבלות שם באזור הריק של האגם תשאיר את הבריכה הקטנה הזאת לבנות הם הלכולשם דווקה בגלל החלל הסגור הזה הגברים הלכו ופוסידון סימן לדמטר בידו היא חייכה אריאל אני יוצאת אממ.. אני עוד מעט יצטרף אלייך דמטר יצאה מתלבשת ואריאל לקחה את השמפה חופפת את שיערה פוסידון הביט על המיים מחייך כשה החל לזמן שושנות מיים ממלא את הבריכה בצבע וחיים אריאל שחשה במשהו נוגע ברגלה הביטה על המיים המומה לגלות את השינוי המהותי שעבר עליהם בכמה רגעים היא הביטה סביבה מחפשת במבטה את האשם ואז היא ראתה אותו פוסידון אמרה מכסה את עצמה בידיה הוא התקרב היי תפסיק תלך מפה אמרה אבל הוא התקרב עוד יותר ניכנס לתוך המיים הוא הוא שיב אותה בתוכם וכופף את גופה לאחור מרים את ראשה ואז החל לרחוץ את שיערה פוסידון היא לחשה בשקט אני יודע שעבר עלייך יום קשה אמר את עייפה אני לא אעשה שום דבר שלא תסכימי לו רק תני לי לעזור לך להיתארגן לשינה הילה כבר עלה בשעות כאלה את כבר צריכה להיות במיטה היא עצמה את עיניה מתמכרת לתחושה שבקירבה הפיזית למישהו אף אחד מעולם לא טיפל בה זה היה חדש לה וזה היה מנחם פוסידון לקח את בקבוק המרכך ושפך מימנו מעט לכף ידו ואז עיסה את זה לתוך שיערה עד הקרקפת היא כימעט נירדמה זה היה ממסטל עכשיו הבינה איך הרגישה אורורה כשה טיפלה בה לא פלא שהיא נירדמה חשבה לעצמה פוסידון הביט בה מרוצה היה ניראה שהטיפול המסור שלו עושה לה טוב האוכל כבר מוכן אמר תאכלי ותלכי לישון לאחר שרחץ את שיערה שוב עטף אותה במגבת הגדולה שמצא והרים אותה ואת תיקה לוקח אותה לביתן בדרך ניתקלו במשלחת האחרונה של הניצולים הם הגיעו מעולם הפיות מאות של אלפים ובני פיות ביניהם בלט משהו שהיה לה מוכר היא כבר ראתה את זה שני אלפים אחזו בעדינות בתוך פרח לוטוס זהוב תינוקת יפהיפיה ישנה היא ירדה מזרועותיו של פוסידון מתקרבת אל הפרח שני האלפים הניחו את השתיל במיים מודאגת מעט מכך שהשתיל הוצא מין המיים היא התקרבה אל הפרח ניכנסת למיים עם המגבת מרטיבה את כולה מחדש והביטה מלאת התפעלות בתינוקת הזעירה שבתוכו בתוך בועה שקופה אלסטית כמו שליה נחה לה תינוקת יפהיפיהאזניה מעט מחודדות בקצותיהן שפתיה ורדרדות וכך גם לחייה ומה שהיה הכי מדהים היו לה כנפיים, זוג כנפיים לבנות שעטפו עכשיו את כולה למעט פניה במרכז מיצחה מעט מעל שני גבותיה היה סמל כסוף זוג כנפיים. היא הבטה בתינוקת פניה נימלאים רכות גם אני רוצה אחת כמוך לחשה לה, פוסידון נכנס למיים מרים אותה שוב גם את יכולה לקבל לחש באוזנה היא חייכה במבוכה מרביצה לזרועו הם ניכנסו לאוהל ופוסידון הניח אותה בעדינות על הקרקע את רטובה כולך אמר תחליפי בגדים מתחיל להיות קריר בשעות כאלה את עלולה להיתקרר ותייבשי את שיערך כלא זז מהיכן שעמד הרימה גבה בשאלה אתה מתכוון להישאר לצפות בי הוא התקרב אליה לאט כמו חוכך בדעתו אני הייתי מעדיף אמר מעביר את אצבעו על פניה הלחות שתלבשי אותם אחר כך היכן שנגע התיבש עורה אחרי מה לא הבינה אחר זה אמר והרים אותה למיזרון היא הביטה בפוסידון בשתיקה הוא היה הגבר שהתאהבה בו לראשונה מעולם שום גבר לפני כן לא משך אותה עד... עד שהגיע הגבר המדהים הזה ושינה את הכול היא ידע שלעולם לא תהיה לה שוב היזדמנות כזאת אפילו אם זאת רק אשליה והכול זמני היא רצתה... רצתה לחוות את זה פעם אחת כמו כל חברותיב לדעת תראה לי אמרה תראה לי מהיא תשוקה היא הושיטה את ידה הוא התקרב נוטל אותה ומעמיד אותה על בירכיה המגבת השתחררה והוא אחז בה מסדר אותה בימקומה היא אחזה בידו עוצרת אותו מלעשות כך הוא הרימה בזרועותיו מניח אותה על המזרון משעין את ראשה ע הכרים אני אעשה את זה אמר ופתח את המגבת מניח לה להישמט על המיזרון הוא הביט בה בהלם נדהם מיופיה היא אולי היתה בת אנוש אבל עדיין היא היתה בעיניו יפה יותר מכול אישה שראה עד עכשיו ואצל מישפחתו היו סטנדרטים שונים לגמרי להגדרה מהו יופי היה משהו מנחם ביופי שלה הוא לא אהב את היופיא הקר ושלומיתי שבה נוצרו אחיו ואחיותיו כאילו מה שאינו שלם לא ראוי לחיים היא היתה יפה אבל העובדה שיופיה נימדד במושגיהם של בני התמותה היה מנחם שערה בגווני זהב כמו חיטה בשלה חשב חרש מעביר את ידו בעידינות על שערה הפוש על המיטה סביבה עורה זהוב אף יותר שזוף מהשמש קימוריה תפיחות שדיה פיתמותיה הקטנות כמו מבהיקות למולו הוא העביר את אצבעו עליהם גורם לה לרטט הוא הוריד את ראשו סוגר את שפתיו על פיטמה אחת מוצץ אותה בעוז היא קימרה את גופה הוא הכניס יד אחת מיתחת לגבה תומך בה בעוד ידו השניה יורדת אל בין רגליה הוא פישק אותן מביט אל פניה אריאל אמר ברגע שהכניס את ידו והבין את בתולה היא הנהנה זה בסדר שאל היא אחזה בידו מניחה אותה חזרה עליה הוא הבין את הרמז מחדיר שני אצבעות פנימה היא התקמרה מפשקת את רגליה עד שכבר לא היה ניתן לפשק אותם יותר פוסידון נאנקה הוא הביט בה בשעה שהניע את עצבעותיו בתוכה אריאל הביטי בי לחש היא סובבה את רושה עיניה מזוגגות הוא התכופף מצמיד את שפתיו לשפתיה פשקי אותן בישבילי ביקש והיא פתחה הוא החדיר את לשונו היא טעמה עליה את הים המלוח אז עבר אל אוזנה נושף עליה קלות ואל צוורה נוק ונושך את דרכו מטה אל פטמתה שוב הוא עבר על כל אחת ואחת יונק אותן בחוזקה היא הזדעקה מתקמרת כלפיו רגליה בוטשות בסדין עד שכבר בקושי נותר משהו על המיזרון הוא המשיך להניע את ידיו היא כבר היתה רטובה כלכך שהוא היה בטוח שהיא על הסף הוא יכל להריח את זה הוא ירד מטה עוד יותר שפתיו יוצרות שביל רטוב על ביטנה עד שהיגעה אל בין רגליה פוסידון היא זעקה כשה סגר את שיניו על הדגדגן שלה וצרחה כשה תחב את לשונו לתוכה גופה התקמר בזעקה חנוקה כשה שלח את ידו על הדגדגן הנפוח והרגיש מעשה אותו המהירות היא צרחה את שמו וגמרה על פניו הוא חייך מתרוממם אליה הוא היה רטוב להפתעתה אתה לא יכול להינע מהרטיבות שאלה בפליאה אני יכול אך לא רוצה אמר אילו הנוזלים היחידים שאני לעולם לא אמנע מהם הוא חייך מלטף את פניה זה עוד לא ניגמר? נכון שאלה כאילו אתה עדיין לבוש ואני עדיין בתולה אמרה סמוקה מעט הוא צחק אני אוהב את הצורה שבה את מסמיקה הגוון הוורוד הזה ממש הולם אותך היא חייכה ופרשה את זרועותיה היא חשה ממש טוב יותר נכון מאושרת אפילו מעט באופוריה עכשיו הבינה על מה דיברו כל חברותיה פוסידון פשט את בגדיו לתדהמתה אל המיים שלה היה נראה נורמלי לחלוטין למעט העובדה שגופו היה חף משיער לגמרי ועורו זרח מעט והעובדה שהוא היה ממש ממש כלקוח מתוך פירסומות לתחתוני גברים ממש כמו אל חשבה לעצמה אז מה אני מוצא חן בעייניך? שאל כשה כרע לצידה מושך אותה אליו, כן ברמה של ממש ממש כאילו, כאילו? לא, באמת אהה... באמת כמה באמת? ככה באמת אמרה וסגרה את פיה על פיו הוא צחק מושך אותה עליו ונושק לה כאילו אין מחר מהר מאוד גופה התלהט שוב הוא התגלגל משאיר אותה תחתיו שפתיו ירדו אל על פטמותיה היא התקמרה מייד גופה הוא חש היה כבר כמעט מוכן הוא השחיל את ידו בין ירכיה היא פישקה אותם בלי לחכות בכלל היא היתה כבר רטובה הוא נשק לשפתיה שוב מפשק את פיה נושך קלות את שפתיה ואז צל אל בין רגליה מביא אותה לשיא היא זעקה עד שכבר לא היה לה קול כשה החדיר את שני אצבעותיו מותח אותה מביפנים וניזהר שלא לקרוע אותה בעוד שהוא נושך את הדגדגן שעכשיו היה רגיש ביותר ואז כשה חש את ההתכווצות ההיא המבשרת על תחילתה של אורגזמה שלף את ידו ועלה עליה הוא חדר לתוכה כמעט מיד ברגע שהניח את שפתיו על שפתיה נושק לה הוא חש בהיתנשפות שלה כשה חשה בכאב של אובדן בתוליה דימעה זלגה מעינה והוא העביר את שפתיו על רקתה נוטל אותה בפיו היא פקחה את עיניה והוא נשק למיצחה עוד לא סיימנו לחש לה הוא החניס את ידו ביניהם נוגעה בדגדגן שלה כאילו חיברו אותה לקבל חשמל גופה הזדעזעה מתקמר כלפי מעלה עיניה פקוחות מביטות בו בשעה שהוא בתוכה נוגע בה במקומות שאף אחד לפניו לא הביט בהם אפילו מבטה היה אפל... מלה תשוקה.. פראי בצורה מיוחדת ואף מעט מזוגג כאילו עייפה מכול זה היא זעקה הוא חש איך גופה מתהדק סביב איברו היא גמרה ואז הירשה לעצמו לגמור מביט בה בשקט כמו אלה חשב חרש שערה פרוש על המיטה כמו חיטה אחרי קציר גופה בוהק מזיעה בתנוחה משולחת רסן שכזאת עם מבט בראי מלהתשוקה ו... מזוגג לגמרי אלה עייפה במיוחד הוא חייך מעביר את ידו ברוך על פניה מישהו דפק על בדלת תכנס מיכאל ניכנס אדוני קרא מיכאל מה המצב בחוץ כולם סיימו את ההכנות הם מחכים לגברת אמר והצביע על אריאל הנמה את שנתה אל תעי אותה היא זקוקה למנוחה הוא ראה את הדם על הסדנין המפקד תירצה שנחליף אחר כך מצעים אינני יודע אם יש להם לגבי זה מינהגים מיוחדים נדע לאחר שתתעורר הם יצאו מהבית הקטן פוסידן הביט בכולם תכינו לה מגש ותכניסו אותו לחדר כתתעורר בוודאי תהיה רעבה הוא נתן להם לסיים את מה שביקש וחזר לביתן אריאל עוד ישנה הוא הביט בה בשקט חש צורך לגונן על גופה החשוף הוא מהר לתרמילו מוציא הגלימה שלו הוא כיסה את גופה מסיט את שערה שהספיק להתבלגן מפניה היא הסתובבה מבלגנת את הגלימה הוא חייך ונישכב לצידה מחבק אותה ואז כיסה אותה שוב אריאל חשב הלוואי שכול יום יהיה ככה.

אפולו הביט מסביבו אי אפשר היה לראות שום דבר חוץ מלבן לכול מלא העין עד האופק ואפילו אחריו הכול היה הרים ומישורים של לבן הוא פסע מיסביב שלג סמיך כיסה את הכול והפתיתים המשיכו לרדת כאילו השלג במקום המוזר הזה הוא ניצחי הוא הרים את זרועו נותן לפתית אחד לנחות ל כף ידו והביט בו בריכוז הפתית היה מושלם הוא היה יפהיפה והבהיק באור כסוף זך ואז כשה הרים את ראשו והביט מיסביב פתאום קלט זה לא היה רק שלג היו גם עצים היו שם מפוזרים עצים אבל הם לא ניראו מיד כי גם הגזע שלהם היה משום מה לבן והעלים דמויי המייפל היו היו כסופים בהירים הוא לא הבין לאן הגיעה אבל חש שמקום הזה רוצה לספר לו משהו חשוב, חשוב מאוד הוא המשיך ללכת טמפרטורת הגוף שלו הלכה וירדההוא היה השמש והקור ממש לא עשה לו טוב הוא ניסה ליצור מעט קרני שמש מלטפות אבל במקום הזה קלט לא הייתה לו שום יכולת כאילו היה בן אנוש עלוב מה זה המקום הזה לעזזאל חשב איך לכול הרוחות הגעתי לכאן הוא המשיך ללכת מביט סביבו בסקרנות בהתחלה דברים ניראו לו מענינים נדיר שיש מישהו שיכול להפתיע אותם אבל זה היה מפתיע להגיע למקום שהוא אינו יודע עליו דבר אפילו פרט הכי קטן חוץ מיזה ש... הכול כאן היה פשוט..... קר רגליו כבר כאבו הוא לא היה רגיל ללכת כלכך הרבה בשלב מסויים העצים התמעטו עוד יותר עד שבשלב מסויים כבר גם העצים הלבנים כסופי העלים נעלמו הוא המשיך ללכת השלג העמיק רגליו כבר איבדו תחושה והשלג כבר הגיע עד בירכו מכסה אותם לגמרי הוא ידע שהוא לא יוכל להמשיך עוד הרבה מרחוק משהו ניצנץ והוא מיהר לעברו בחושבו שאולי יש פיסת שמש מעולם הוא לא חש רעב אבל עכשיו הוא היה מותש ביטנו קרקרה דורשת את שלה ושפתיו היו חרבות ויבשות משוועות למיים הוא המשיך ללכת עד שנישבר הצמא פשוט היה בילתי ניסבל והוא הכניס שלג לפיו במחשבה שזה ימס מחום גופו וירווה אותו מעט אבל לא השלג במקום הזה לא נמס ורק גרמו לגופו הקפוא ממילה להיתקרר עוד יותר הוא רץ לעבר האור המנצנץ אבל כשה סוף סוף התקרב הוא הוכה הלם זה לא היה קרני שמש זה היה עץ הגזע שלו היה לבן כמו הגזע של העץ בעל עלי הכסף אבל העלים שלו העלים שלו הם היו מאורכים וצרים כמו עלי זית אבל יותר ארוכים הם היו כתומים צהובים כאילו נעצרו בתקופת הנשירה שלהם והיו לו פריות לפחות זה ניראה כמו פרי אבל המוזר שבו שזה היה פרי שקוף הוא היה עשוי קרח הפרי היה אליפסי קטן ומאורך וכשה הוא התקרב הם טיפטפו הוא לקח כמה מהם והכניס לחולצתו אבל קפא ברגע שחש כמה זה קריר אבל חשב לעצמו עדיף לסבול את זה מאשר את הצמא מידי פעם הוציא אחד ואכל להנאתו זה היה ללא טעם אלה פשוט מיים זכים הוא נהנה כלכך רחרי שחווה את תחושת הצמא שכבר שכך כמה רעב הוא היה הוא המשיך ללכת להפתעתו היו עוד עצים כאלה מאושר הוא הפסיק לישמור בחולצתו וקטף לו בדרך כשה רצה בכך לאחר שתחושת הצימאון חלפה עייפות השתלטה עליו הוא כבר לא ידע כמה זמן עבר כמה מרחק עשה ובשביל מה הוא בכלל הולך הוא נפל על ברכיו מיתקשה להחזיק את גופו במצה מאונך הוא ניסה להתרומם אך לשב משהו קרא לו אבל הוא אפילו לא היה מסוגל להקשיב הוא עצם את עיניו מתמכר למנוחה שבשינה חסרת תחושה כשה הוא התעורר מישהו עמד מולו ממצבו המאוזן הוא ראה הכול הפוך וזה ניראה לו לא טיבעי הוא לא ממש הצליח לראות בברור הקור גרם לעיניו לראות הכול מטושטש הוא ציצם את עיניו מתאמץ ליראות מה נימצא למולו ואז קמה הדמות והתקרבה המום הוא הביט למולו הוא חש איך גופו נלקח משליטתו היצור היה עתיק אפילו יותר מאביוהוא היה עתיק יותר מזאוס ואפילו מקרונוס וכמו מודע למקום ולרגע הוא קפא במקומו לא זז מנסה לשמר כמה שיותר את הרגע הקסום הדמות הייתה עכשיו במרחק נשימה והוא היה מודע לעובדה שהמרחק ביניהם היה נגיע בלבד הדמות התקרבה סוגרת את המרחק הקטן מחככת את מיצחה בראשו בעדינות הוא התרומם מתנודד קלות מביט בה ביראת כבוד הוא היה מפוספס שחור לבן נמר שלג ענקי זה היה הנמר הגדול ביותר שראה הוא הגיע לראשו ועל מיצחו היתה קרן והיא זרחה הנמר התרחק מעט מביט אל תוך עיניו ואז הוא לא הבין מה הוא הוא רוצה להגיד לו אבל עינו הביעו בקשה בשפה שהוא כלל לא הבין הנמר התקרב וירד על אחוריו הוא סימן לו לטפס ואז דהר אל האופק אפולו התעורר באגם שטוף זיעה הוא הביט סביבו מבוהל דיין מצפה לראות את שטחי השלג העצומים אבל נירגע כשה הבין שהוא דיין באגם שלו המקום אליו היה בורח כשה רצה שאף אחד לא ידע איפה למצא אותו רק שלמרבה הצער הפעם הוא נעלם לבלי שוב כבר יותר משנתיים מאז התפרקה העין ושום דבר לא הצליח להחזיר אותה לקדמותה לא משנה מה עשה העין התפרקה והסבה נזק לכול סביבתה ועכשיו החזיוון ההזוי מעולם לא היה לו חיזיון כזה זה לא ניראה כמו אזהרה או אפילו התראה זה יותר ניראה כמו חיזיון פשוטו כמשמעו זאת אומרת איזה שהו קרע מתוך העתיד שאיכשהו מצא את דרכו אליו אבל מה זה בדיוק אומר ולמה הוא שם ומזה הנמר הזה מעולם לא ראה יצור כזה הוא מכיר סוס חד קרן אפילו אפילו שילוב של סוס דרקון חד קרן אבל נמר והקרן היא לא ניראת כמו קרן של חד קרן זאת קרן משונה היא עשויה מעצם היא צמחה במרכז מיצחו אורכה היה לא יותר מאורך כף ידו והיא היתה רחבה מבסיס שלה כרוחב ביצת תרנגולת ציבעה היה זהוב והיא זהרה והמבט הזה המבט שהיה לו בעינים ליפני שלקח אותו חזרה הוא היה גדול כמו סוס בוגר איזה מין חיה זאת משהו הציק לו והוא ידע שזה איכשהו קשור לחזיון הזה הוא הביט מיסביב האגם על כל השפע שהציע לו היה מפתה זה מקום שהוא הכין בימיוחד עבורו היו שם שושנות מיים וצמחי במבוק מפלים קטנים שהזינו את האגם כל הזמן במיים חדשים היו שם פרפרים נדירים וציפורי שיר זה היה הגן עדן הפרטי שלו שפני סלע התחבאו בנקיקים בין הסלעים שסביב לאגם וצפרדעים ודגיגונים השתובבו להם במים מידי פעם אפשר היה לראות סנאי אחד או שניים יורדים מאחד העצים הוא היה זורק להם כמה מהאגוזים שהביא איתו הוא ידע שהם מחכים לזה ואהב להאכיל אותם הוא היה בורח לכאן כשה שם זה היה כבר יותר מידי עבורו אבל תמיד אחרי יום יומיים היה חוזר הפעם הוא הגזים הוא היה בטוח שכולם כבר הפכו את העולם על פיו וגם ניערו אותו על מנת לימצוא אותו אבל ברור לו שהם לא מצאו הוא עדיין כאן איך הם ימצאו היה לו ברור שהוא חייב ללכת לחזור לעולם שלו ולו רק כדי להרגיע את כולם שהוא עדיין חי הרה וזאוס בטח יוצאים מדעתם חשב בחיוך שובב אדום חזה קטן התיישב על כף ידו הפשוטה ללא מחשבה הוא החל לזמזם מנגינה עצובה והציפור הקטנה השיבה לו בזמר נוגה משלה אם כל כמה שזה היה עצוב היה משהו מעודד בשיר של הציפור הוא ליטף באצבעו את הכיפה הקטנה לוחש לה צודקת ימים טובים יותר יגיעו הם חייבים להגיע אנחנו נדאג לכך... אפולו נחת באולימפוס דבר ראשון והשקט והחושך כימעט גרמו לו לחשוב שנחת בטעות במקום אחר הוא הסתובב באולימפוס שהיה מקור הגאווה לאלים ההר שמעולם לא כבה הפך להיות אפל יותר המגהניום בעצמו הוא ניכנס לחדרו העזובה שלטה בהכול המגילות התפזרו עם הרוח ציורי הקיר היפים של המוזות היו קרעים קרעים פסל האבן המיוחד של אדוניס היה שבור לרסיסים רק הקשת והחיצים שאותה לקח נישארה איתו הוא יצא מהחדר מעדיף שלא לישהות בו יותר וניכנס לחדר הכס כיסאו של אביו היה ריק הוא הביט בו המום הצדפה הענקית גם היא היתה ריקה הבועות היפות שתמיד הסתובבו בחדר מראות את הרגעים המיוחדים נעלמו כלא היו האולימפוס התרוקן מקסם ואיתו גם מכול החיים הקסם שהזין את האולימפוס כבר איננו ולכן גם ההר עצמו הלך ונעלם מיתמזג לוט עם הסביבה עד שיום אחד כבר לא יבדילו מה מכול שרשרת ההרים על הכוכב הזה יכול להיות אותו הר אלים קסום שבעבר היה האולימפוסהוא ניכנס לחדר העין הבריכה ברכת הגשמים היא הדבר היחיד שעוד נותר הוא ידע היא היתה מה שהחזיק את כל היקום הזה אי אפשר היה ליצור את זה בשנית יקח טרליוני טריליונים של אלפי שנים לעשות אותה מחדש כי רק טיפת הגשם הראשונה יכולה להכיל את הקסם הזה ופה היתה בריכה כזאת הוא דאג למלה אותה הוא חזה כלכ פעם מחדש את הגשם הבא והיה מחכה לה עם הצדפה הקטנה היא היתה קוראת לה וכך היה אוסף אותה אליו עד שהבריכה התמלאה דיה כדי להפעיל את העין עכשיו רק הבריכה נותרה והעין איננה היא היתה השארית מהשמש והוא לא יוכל ליצור אותה יותר הוא לא ידע מה לעשות מה יוכל להחליף את העין הוא ידע שאין לו הרבה ברירה את האולימפוס הוא כבר לא יכול להציל, אבל את מי הכסף הוא חייב.

אפולו הוציא את הצדפה הקטנה ושר לה אט אט החלו המיים מהחדר הקטן להעלם עד ששירו תם וכך גם המיים לא נותר מהם דבר החדר הקטן יבש לחלוטין והתהום הפעורה שלמטה ניראתה בברור הוא יצא מעט מבועט מהחדר מבין את מידת הסכנה שהיתה טבועה בו הוא הגיע לשער הראשי זה שמימנו אפשר לראות את הגשר שעובר לאורך כל הר אולימפוס הוא הסתובב מביט בהר שהיה בעבר ביתו ואז הוציא מכיסו לוח זהוב קטן הלוח פעם באור רך כאילו היו לו חיים משלו הוא מצא אותה חשבהו הביט בתמונה הלכודה בלוחהוא ידע שאסור לאלים להתערב בגורל אבל עכשיו שזמן רב כלכך עבר מאז הוא כבר ידע הכול הוא ידע בדיוק איך הכול הולך להגמר וליבו לא נתן לו זה היה העולם שלו הוא יצר אותו ואהב אותו בכול ליבו הוא ידע כמה לפעמים קשה הבחירה שעומדת בפניהם הגורל מעולם לא הקל איתם ומה שהולך לקרות יהיה גרוע פי מליוןהוא מיאן להשלים עם הגורל שהלך והתקרב הם קראו תיגר עלי כאילו קראו את מחשבותיו שמע את רוחות הגול עונות הם אינם ראויים לרחמיך אני לא אתן לך לקחת חיים חפים מפשע אתה לא יכול לנצח אותי אף אחד לא יכול אני חזק מכולכם אני צופה את העתיד אני רואה את ההווה וזוכר את העבר לעולם לא תוכלו לנצח אותי אני אפולו בן זאוס ולטו אומר לך הם חזקים מימך בני התמותה הם אלה שלבסוף ינצחו אותך צחוק מלגלג נשמע על החלשים מבין כולם עליהם אתה סומך? נחיה וניראה אמר אפולו הם חזקים הרבה יותר מימה שאתה חושב, עוד תיראה הם אילה בסוף שצליחו לשנות את הגורל. הוא הפנה לו את גבו והלך משאיר אותו לדעתו חשוך אפילו עוד יותר מהגהנום. הוא ידע שהוא חייו לדבר עם אחיו להרגיע אותם שהכול בסדר הדבר הראשון שעשה היה לדבר עם ארטמיס הוא קרא לה במחשבתו והאלה כהת העור ושחורת השיער שתמיד ניראתה שונה כלכך מימנו ממש בדיוק ההפך המוחלט שלו שמולם לא הבין איך הפכה להיות התאומה שלו הופיעה מהר כוכלך כאילו רדפו אחריה עדר שדים אפולו היא התקרבה במהירות מחזיקה בגופו ומסובבת אותו לכול עבר כמו אחות גדולה ומודאגת אתה בסדר ניפגעתה מה קרה אי אפשר היה להשיג אותך שנתיים אתה שברתה את העיין או יותר נכון כמעט התאבדתה בניסיון לתקן את המצב גורם לכולם למות מדאגה אפולו נטל את ידה של אחותו והמריא נוחת איתה על הירח מותש מאחריות שגדולה בכמה מידות מכתפיו הוא הושיב את אחותו על הקרקע הסלעית מתיישב לצידה והניח את ראשו על בירכיה עוצם את עיניו ארטמיס הביטה באחיה השובב רואה לפתע את השינוי הקיצוני שחל בו בשנתיים שלא התראו אתה ניראה עייף אח אמרה מסיטה קצוות שיער מוזהבת מפניו הבהירות אני מרגיש כאילו משהו הולך לקרות אני יודע שזה בגללי ואני לא מצליח למצא את נקודת המיפנה שנתיים עברו מאז החיזייון אני כבר רואה אותו כלכך בבירור שאני יכול לפרק אותו לשניות אני יודע בדיוק כל דבר מתי יקרה ואיפה מי יהיהו המישתתפים וכול דבר אחר אבל לא משנה כמה זמן עבר אני מרגיש שלא הצלחתי לשנות בו כלום הוא מרגיש לי כמו כדור שלג ענקי שאני הצבתי בראש הר אני דחפתי אותו והסרתי את כל הבלמים שלו אני לא מצליח לעצור את זה אפולו הסיט את ראשו הצידה מתבייש בחולשתו ארטמיס מה אני אמור לעשות זה יהיה מרחץ דמים אמר ואני לא מצליח בפעם הראשונה אני לא שולט בז ה יותר אתה אל אמרה ארטמיס מביטה בחלל שפרוס מולה כל תנועה שלך היא הרימה את ידה נוגעת בסלע כוכבים ששיט לו בחלל העצום מסיטה אותו ממסלולו גורם לשינויים במארג של היקום אמרה מבין אסור לך לשכוח את זה אמרה עוצרת את תאונת השרשרת ברגע האחרון בגלל זה, שמעה אותו לוחש בגלל שהגורל שלהם תלוי בי, יש לי תחושה רעה ארטמיס, הכול יהיה בסדר אפולו כל עוד אתה תהיה שם בשבילם יש להם תיקווה תזכור את זה את השמש שלהם אתה האור של התיקווה שאליו הם נושאים את עיניהם כל עוד אתה מאמין בהםיש להם תיקווה. אארטמיב אממ... היית צריכה לבחור ביין חייהם של אישה ותינוק לביין כל היקום כל אד על כף אחת של המוזניים במי את היית הבוחרת אפולו אם השאלה שלך זה האם לבחור להציל את האישה ותינוקה או להשאיר לגורל לבחור את בחירתו אז אתה יודע בהחלט מה היא תשובתי אני לוחמת לעולם אני לא יקבל גורל גזור מראש הוא פקח את עיניו כמו תמיד את צודקת היא התרוממה מישרת את אפוד העור חוגרת את הקשת אני יוצאת יש לי עדיין עבודה לפני לאן את הולכת לגבריאל יש הרבה במה לטפל עכשיו שהשליחים לא כאן רק הוא נישאר אם אתה רואה את הרמס תגיד לו שמחפשים אותו בנרות אם הוא לא רוצה שביטה כללית כדאי לו להופיע ועכשיו כדאי שתמהר אח יש לי תחושה שלך יש את הכי הרבה עבודה היא מעולם לא שמעה אותו מדבר ככה אפולו השתנה חשבה או שאולי היא רק מדמינת. היא קפצה נעלמת מישם משאירה אחריה זוהר לבן בחשיכה ההולכת ומיטמעטת כמו כוכב בוהק באפילה הוא נעלם אחריה יודע שעוד מעט היא תפנה את מקומה בשבילו. אפולו שיגר את עצמו סומך על הפורטל שידע לאן לכוון אותו אך כשה גילה להיכן הגיע הבין שלפורטל יש תוכניות משלו בשבילו הוא הביט סביבו הכוכב היה במצב רע מאוד רובו כבר התפרק זה הכוכב של האלפים חשב הוא הביט לעבר הארמון שכל חציו המיזרחי היה מרוסק שסעים נוצרו באדמה הפוריה ועצים שלמים היו פזורים לאורך הדרך חלקם נטו באלכסון בצורה מסוכנת מזל שאף אחד לא נישאר חשב הם עזבו בזמן הוא הסתובב משוטט לו בין ההריסות מנסה להבין מדוע שלך אותו הפורטל דווקא לכאן הרחבה הענקית והירוקה ואף האזורים המיוערים שבאופק כבר הפכו מאוזנים שום דבר כאן לא שרד במצבו הטיבעי הוא התקרב לעבר הארמון ניכנס לחלק שעדיין נותר שלם חדר הכס היה הרוס הוא התקדם לאורך המיסדרון אנחה בקע מאחד החדרים הוא מיהר למקום הרעש יש מישהוא כאן חשב מופתע ואז זה הגיע מאז שהעין נעלמה כמעט ולא ראה דבר מהעתיד אבל עכשיו זה היה ברור כמו השמש שעליה היה מופקד והוא ידע בדיוק של מאה אחוזים למה הגיעה לכאן ומה עליו מלעשות הוא נכנס חדר המרפאה ההרוס פושט את בגדיו.....
כשה יצא מישם זרועותיו היו מלאות הוא עצם את עיניו נעלם מהכוכב המתפרק הרחק הרחק למקום חדש שיתן ליצורים הללו תקווה לחיים טובים יותר ויפתח בפניהם צוהר לעולם חדש.

במה אני יכול לעזור? פירורי עדיין הביט לאופק כשה שמע אותה אומרת אני רק רוצה להיתרחץ ואני צריכה שתתיתלווה אלי בזמן שאני מיתרחצת חשבתי שאמרת שאת לא מעוניינת בפעילות מין הסוג הזה אמר הלורד בחיוך וסוף כל סוף הביט בה אני לא הדגישה ואמרה אני רק זקוקה לך בזמן שתישמור וגם בשביל לפתוח פורטל חזרה הוא הינהן אני לא סומכת על אף אחד כאן צורת החשיבה שלהם שונה מאוד משלי איתך זה יהיה בסדר למה אני? שאל הלורד בעודו צועד קדימה מחווה בידו פורטל ניפתח ןמולם והם צעדו לתוכו מופיעים בסלון ביתה אתה יודע את התשובה אמרה לו ניגשת לחדר ובידה תיק גדול איזה תשובה? הוא שואל קולו משדר תמימות מוחלטת אל תשחק אותה תמים אתה הרבה יותר פיקח מכפי שאתה מרשה לעצמך להראות הוא צחק והיא חייכה אתה רואה זה עד כדי כך ברור? אולי לא לכולם אבל אני מגיע ממקום שבו הכול כמעט אפשרי זה לא משהו חדש אז קל לי לזהות את זה היא יוצאת מהחדר בידה תיק עמוס לעייפה אז היא מרימה ראש מהתיק בעודה כורעת לידו מוציאה את הבגדים ומקפלת אותם בצורה קפדנית ומאורגנת יש לך כבר בן זוג או שאתה עדיין מחפש עד לפני כמה אלפים היה לי בת זוג אבל... היא ראתה את תחושת הבגידה בעיניו זה לא מה שחיפשת? .. רק הרבה זמן אחרי הבנתי את זה היא עזבה את התיק נעמדת ליד החלון הצופה אל הים אתה מרגיש כאילו מעלת באמון שלה? כן היא הפנתה מהחלון פונה אליו פיורי היא נאנחה אתה לא צריך להרגיש אשם אם הייתם ממשיכים במערכת יחסים הזאת אתם שניכם הייתם סובלים אני יודע אבל זה לא משתיק את המצפון היא בת זוג טובה וחברה קרובה אני מרגיש רע היא המלכה שלי והבת זוג היחידה שלי כבר במשך עידנים שווקה בגלל זה אתה צריך להרגיש בקלה ששיחררת אותה היא מין הסתם סבלה בדיוק כמוך מהמערכת יחסים הזאת איך הודע לך? שאלה סקרנית כתמיד ראיתי אתכם אותך ואת פוסידון ומיד הבנתי שמעולם לא היה בינינו ממש משהו רק הבנה עמוקה נאמנות וחבירות קרובה לא היה את הלהט שיש ביניכם לא הקינאה אחד לשני רק אז הבנתי שמעולם לא הייתה בינינו תשוקה אריאל היתמתחה מחייכת נו. , . אז יש מישהו שמשך את צומת ליבו של אדון הפיות שלנוהוא חייך נבוך עוד לא מצאתי מישהו כזה עוד תימצא אני מבטיחה לך. היא ניגשה לחדר המיקלחת אני נכנסת להיתרחץ אני יעשה את זה זריז ונצא קר היום יהיה לך מים חמים שאל בתמיהה לא אבל אני ממש חייבת להיתרחץ בואי הוא נטל את ידה ואת התיק ויצא איתה מישם לאן אנחנו הולכים למקום שבו תוכלי להיתרחץ אמר בלי לקפוא מקור היא צחקה ואיך תעשה את זה כבר תיראי אמר הוא אחז בידה והם היתפוגגו מישם מופיעים לפתע מצאה את עצמה לצידו באמצעות של יער אינסופי על שפתו של אגם טיבעי קטן שנוצר בעקבות הגשמים המרובים שיורדים באזור פיורי הצביע על הבריכה תיכנסי זה נקי והכי חשוב חם היא הביטה על המים כמיטלבטת לבסוף משכה בכתפיה אוקיי ניזרום הוא הסתובב מאפשר לה פרטיות היא היתפשטה נינסת למים מופתעת היא ציחקקה הם היו חמים אבל ממש רוצים כפי שאהבה הוא היסתובב צחוקה מדביק אותו הוא חייך אז את אוהבת את סיגנון הרחצה הזה לא חשבתי שזה יהיה כל-כך מהנה היא צחקה הוא ניגש אל התיק מוציא מישם את תיק הרחצה שלה מניח אותו על הגדה אני מיתרחק מעט זה בסדר? אין בעיה רק לא יותר מידי הוא הינהן אל דאגה אני עדיין כאן אמר מנתר מעלה היא צפתה בו נוסק נוחת על גבי אחד הענפים בסביבה היא נטלה את חפציה והחלה להיסתבן פיורי צפה באגם מביט בה בעודה מסיימת את ייסוריה לאחר שעלתה מין המים מנסה לרכוס את שמלתה הוא נחת על הקרקע מסובב אותה ובין רגע השמלה הייתה רכוסה היא נטלה את התיק נזוז? אחרייך הוא חייך נוטל את ידה כהרף עין הם היו כבר באגם אורורה עדיין הישתשכה במיים עכשיו רגלה ניסתה להגיעה לאחורי ראשה והיא התהפכה כוה בניסיון חסר הסיכוי אריאל צחקה מיתפשטת חזרה וניכנסה למיים עם כלי הרחצה שלה ניגשה לאורורה עם שמן אמבט והחלה לקרצף את הקשקשים שהקרן כבר החל להיתקשות עליהם אורורה שנהנתה מהפינוק עצמה את עיניה ונישכבה במיים אריאל צחקה נישכבה גם היא לידה על ביטנה נהנת מהשקט והפינוק היא עצמה את עיניה ניזכרת במאורעות היום, היא ציחקקה חרש כשה ניזכרה מה ארע למרגלות ההר כשה עדריאל אחד מתינוקות המלאכים שיחק בחוטי התפירה של אריאל הוא ניסה לאחוז בגליל אבל ככול שמשך בחוט זה הלך והיתרחק אחד מגורי הדרקונים ראה את הגליל וזה הפך להיות למושא הערצתו אחרת לה היה שום דרך להסביר את ניסיונותיו החוזרים ונישנים לאחוז בחוט הדק כלכך בניסיון להגיע לגלגל החוט התגלגל כלכך הרבה עד שלבסוף נפל מראש ההר הגליל שהגיע לסיומו נפל למטה אובד בצימחיה העבותה ואילו את הגליל הם ישבו לחפש עד הלילה כשה הגיעה אימו של התינוק היא מצאה את שניהם מסובכים לגמרי בחוט הארוך והיא נאלצה להביא חוט חדש מביתה אורורה היא פנתה לחברתה אבל אז ממקומה ראתה מישהיא צופה בה ממרחק היא סימנה לה להיתקרב הבחורה ניראתה לה מוכרת ואז היא ניזכרה זאת הבחורה שהביא אליאוס יחד איתו כשה הלכולשם להביא את הניצולים היא ניסתה להיזכר בשמה דמטר פתאום ניזכרה שמה היה דמטר אחותו הקטנה של זאוס היא לא הבינה איך היא יכולה להיות אחותו הקטנה היא ניראתה כלכך הרבה יותר קטנה יותר כמו ביתו מאשר כמו אחותו והיא הייתה יפיפיה מושלמת את יכולה להיצתרף אמרה אני חיפשתי מקום שקט בגלל זה אני כאן אבל את אישה את יכולה להיצתרף אלינו הנערה התקרבה אריאל המדדה אותה במבטה היא ניראתה צעירה אפילו יותר מימנה אם היא הייתה בת אנוש גילה לא היה יותר מ20 אבל היא הייתה אלה דמטר התפשטה לא היה עליה דבר מילבד שמלת קולר לבנה חשופת כתפיים ממשי שהגיע עד כפות רגליה השימלה לא כיסתה דבר המשי היה שקוף לחלוטין ורק ריקמת הזהב שעל המשי בדוגמת שיבולי החיטה הסתירו לפעמים חלקים מגופה היא לא הבינה איך נוח לה להיסתובב כך מול כל הגברים שהיו איתם אך דמטר ניראה כלל לא שמה לב לעיניין היא הניחה את שימלתה על הסלע וניכנסה למיים חיוך מופתע עלה על פניה ואיאל הביטה בה בעינין מעולם לא נכנסת לבריכה מחוממת שאלה בסקרנות לא אמרה דמטר בקול קטן אריאל התקרבה אליה מתיישבת לצידה בשולי הבריכה על הסלעים את בסדר שאלה? הבנתי שאליאוס לקח אותך אליו את רוצה שאדבר איתו? לא, אמרה הנערה טוב לי אצלו אני אוהבת להיות איתו אריאל מופתעת שאלה את מכירה אותו כן אמרה הרבה זמן יותר נכון מהיום שהגיע לאולימפוס הוא היה רק ילד כשה הגיע לשם אני לא אשכח את זה אמרה חיוך עולה על פניה הוא היה ניראה כמו גוזל עזוב הייתי משחקת איתו בכרמים שליד הארמון וליבר תמיד היה כועס עלינו אחר כך שהרסנו את הכרמים אריאל חייכה כשה שמעה על ההיסטוריה השובבה של ידידה אריאל החלה לנקות את הקצף שכיסה את גופה וגם את אורורה שכבר הספיקה להרדם במיים החמים דמטר שבועות הסבון הנפיצות היה אטרקציה חדשה בעבורה החלה רודפת אחריהם במיים מתיזה לכול עבר תוך כדי בועות וקצף אריאל צחקה והיצטרפה למישחק אחריה הצחוק המשוחרר של השניים משך צופים ושני הבנות המשחקות כלל לא שמו לב לקהל המגוון שהביט בהם בשביעות רצון הם כלכך חמודות אמר ווירנן כן הוסיף פיורי הרבה זמן לא שמעתי את הקול הזה הבחורים הביטו בהם בהנאה כשה חלקם רצו להכנס גם פוסידון עצר בעדם לא, סימן להם בראשו למה לא הבין פיורי תן להם להיכנס להנות הרבה זמן לא היה להם את זה לא כאן אמר הבנות אריאל תעזוב אם תעשו את זה אני לא רוצה שיפריעו לה למה לא הבין? כאן הדברים שונים בנות מעדיפות לשמור על גופם מכוסה בחברת גברים אתה מעולם לא תיראה אותה מסתובת לבושה כמו דמטר כאן ביננו אמר המקום הייד שהיא תלך בו חשוף ככה רק אברי מינה מכוסים זה הים אמר רק בחוף הם מסתובבות חשופות וגם רק חלקית הן מתפשטות לגמרי רק לבדן, הם יכולים לבלות שם באזור הריק של האגם תשאיר את הבריכה הקטנה הזאת לבנות הם הלכולשם דווקה בגלל החלל הסגור הזה הגברים הלכו ופוסידון סימן לדמטר בידו היא חייכה אריאל אני יוצאת אממ.. אני עוד מעט יצטרף אלייך דמטר יצאה מתלבשת ואריאל לקחה את השמפה חופפת את שיערה פוסידון הביט על המיים מחייך כשה החל לזמן שושנות מיים ממלא את הבריכה בצבע וחיים אריאל שחשה במשהו נוגע ברגלה הביטה על המיים המומה לגלות את השינוי המהותי שעבר עליהם בכמה רגעים היא הביטה סביבה מחפשת במבטה את האשם ואז היא ראתה אותו פוסידון אמרה מכסה את עצמה בידיה הוא התקרב היי תפסיק תלך מפה אמרה אבל הוא התקרב עוד יותר ניכנס לתוך המיים הוא הוא שיב אותה בתוכם וכופף את גופה לאחור מרים את ראשה ואז החל לרחוץ את שיערה פוסידון היא לחשה בשקט אני יודע שעבר עלייך יום קשה אמר את עייפה אני לא אעשה שום דבר שלא תסכימי לו רק תני לי לעזור לך להיתארגן לשינה הילה כבר עלה בשעות כאלה את כבר צריכה להיות במיטה היא עצמה את עיניה מתמכרת לתחושה שבקירבה הפיזית למישהו אף אחד מעולם לא טיפל בה זה היה חדש לה וזה היה מנחם פוסידון לקח את בקבוק המרכך ושפך מימנו מעט לכף ידו ואז עיסה את זה לתוך שיערה עד הקרקפת היא כימעט נירדמה זה היה ממסטל עכשיו הבינה איך הרגישה אורורה כשה טיפלה בה לא פלא שהיא נירדמה חשבה לעצמה פוסידון הביט בה מרוצה היה ניראה שהטיפול המסור שלו עושה לה טוב האוכל כבר מוכן אמר תאכלי ותלכי לישון לאחר שרחץ את שיערה שוב עטף אותה במגבת הגדולה שמצא והרים אותה ואת תיקה לוקח אותה לביתן בדרך ניתקלו במשלחת האחרונה של הניצולים הם הגיעו מעולם הפיות מאות של אלפים ובני פיות ביניהם בלט משהו שהיה לה מוכר היא כבר ראתה את זה שני אלפים אחזו בעדינות בתוך פרח לוטוס זהוב תינוקת יפהיפיה ישנה היא ירדה מזרועותיו של פוסידון מתקרבת אל הפרח שני האלפים הניחו את השתיל במיים מודאגת מעט מכך שהשתיל הוצא מין המיים היא התקרבה אל הפרח ניכנסת למיים עם המגבת מרטיבה את כולה מחדש והביטה מלאת התפעלות בתינוקת הזעירה שבתוכו בתוך בועה שקופה אלסטית כמו שליה נחה לה תינוקת יפהיפיהאזניה מעט מחודדות בקצותיהן שפתיה ורדרדות וכך גם לחייה ומה שהיה הכי מדהים היו לה כנפיים, זוג כנפיים לבנות שעטפו עכשיו את כולה למעט פניה במרכז מיצחה מעט מעל שני גבותיה היה סמל כסוף זוג כנפיים. היא הבטה בתינוקת פניה נימלאים רכות גם אני רוצה אחת כמוך לחשה לה, פוסידון נכנס למיים מרים אותה שוב גם את יכולה לקבל לחש באוזנה היא חייכה במבוכה מרביצה לזרועו הם ניכנסו לאוהל ופוסידון הניח אותה בעדינות על הקרקע את רטובה כולך אמר תחליפי בגדים מתחיל להיות קריר בשעות כאלה את עלולה להיתקרר ותייבשי את שיערך כלא זז מהיכן שעמד הרימה גבה בשאלה אתה מתכוון להישאר לצפות בי הוא התקרב אליה לאט כמו חוכך בדעתו אני הייתי מעדיף אמר מעביר את אצבעו על פניה הלחות שתלבשי אותם אחר כך היכן שנגע התיבש עורה אחרי מה לא הבינה אחר זה אמר והרים אותה למיזרון היא הביטה בפוסידון בשתיקה הוא היה הגבר שהתאהבה בו לראשונה מעולם שום גבר לפני כן לא משך אותה עד... עד שהגיע הגבר המדהים הזה ושינה את הכול היא ידע שלעולם לא תהיה לה שוב היזדמנות כזאת אפילו אם זאת רק אשליה והכול זמני היא רצתה... רצתה לחוות את זה פעם אחת כמו כל חברותיב לדעת תראה לי אמרה תראה לי מהיא תשוקה היא הושיטה את ידה הוא התקרב נוטל אותה ומעמיד אותה על בירכיה המגבת השתחררה והוא אחז בה מסדר אותה בימקומה היא אחזה בידו עוצרת אותו מלעשות כך הוא הרימה בזרועותיו מניח אותה על המזרון משעין את ראשה ע הכרים אני אעשה את זה אמר ופתח את המגבת מניח לה להישמט על המיזרון הוא הביט בה בהלם נדהם מיופיה היא אולי היתה בת אנוש אבל עדיין היא היתה בעיניו יפה יותר מכול אישה שראה עד עכשיו ואצל מישפחתו היו סטנדרטים שונים לגמרי להגדרה מהו יופי היה משהו מנחם ביופי שלה הוא לא אהב את היופיא הקר ושלומיתי שבה נוצרו אחיו ואחיותיו כאילו מה שאינו שלם לא ראוי לחיים היא היתה יפה אבל העובדה שיופיה נימדד במושגיהם של בני התמותה היה מנחם שערה בגווני זהב כמו חיטה בשלה חשב חרש מעביר את ידו בעידינות על שערה הפוש על המיטה סביבה עורה זהוב אף יותר שזוף מהשמש קימוריה תפיחות שדיה פיתמותיה הקטנות כמו מבהיקות למולו הוא העביר את אצבעו עליהם גורם לה לרטט הוא הוריד את ראשו סוגר את שפתיו על פיטמה אחת מוצץ אותה בעוז היא קימרה את גופה הוא הכניס יד אחת מיתחת לגבה תומך בה בעוד ידו השניה יורדת אל בין רגליה הוא פישק אותן מביט אל פניה אריאל אמר ברגע שהכניס את ידו והבין את בתולה היא הנהנה זה בסדר שאל היא אחזה בידו מניחה אותה חזרה עליה הוא הבין את הרמז מחדיר שני אצבעות פנימה היא התקמרה מפשקת את רגליה עד שכבר לא היה ניתן לפשק אותם יותר פוסידון נאנקה הוא הביט בה בשעה שהניע את עצבעותיו בתוכה אריאל הביטי בי לחש היא סובבה את רושה עיניה מזוגגות הוא התכופף מצמיד את שפתיו לשפתיה פשקי אותן בישבילי ביקש והיא פתחה הוא החדיר את לשונו היא טעמה עליה את הים המלוח אז עבר אל אוזנה נושף עליה קלות ואל צוורה נוק ונושך את דרכו מטה אל פטמתה שוב הוא עבר על כל אחת ואחת יונק אותן בחוזקה היא הזדעקה מתקמרת כלפיו רגליה בוטשות בסדין עד שכבר בקושי נותר משהו על המיזרון הוא המשיך להניע את ידיו היא כבר היתה רטובה כלכך שהוא היה בטוח שהיא על הסף הוא יכל להריח את זה הוא ירד מטה עוד יותר שפתיו יוצרות שביל רטוב על ביטנה עד שהיגעה אל בין רגליה פוסידון היא זעקה כשה סגר את שיניו על הדגדגן שלה וצרחה כשה תחב את לשונו לתוכה גופה התקמר בזעקה חנוקה כשה שלח את ידו על הדגדגן הנפוח והרגיש מעשה אותו המהירות היא צרחה את שמו וגמרה על פניו הוא חייך מתרוממם אליה הוא היה רטוב להפתעתה אתה לא יכול להינע מהרטיבות שאלה בפליאה אני יכול אך לא רוצה אמר אילו הנוזלים היחידים שאני לעולם לא אמנע מהם הוא חייך מלטף את פניה זה עוד לא ניגמר? נכון שאלה כאילו אתה עדיין לבוש ואני עדיין בתולה אמרה סמוקה מעט הוא צחק אני אוהב את הצורה שבה את מסמיקה הגוון הוורוד הזה ממש הולם אותך היא חייכה ופרשה את זרועותיה היא חשה ממש טוב יותר נכון מאושרת אפילו מעט באופוריה עכשיו הבינה על מה דיברו כל חברותיה פוסידון פשט את בגדיו לתדהמתה אל המיים שלה היה נראה נורמלי לחלוטין למעט העובדה שגופו היה חף משיער לגמרי ועורו זרח מעט והעובדה שהוא היה ממש ממש כלקוח מתוך פירסומות לתחתוני גברים ממש כמו אל חשבה לעצמה אז מה אני מוצא חן בעייניך? שאל כשה כרע לצידה מושך אותה אליו, כן ברמה של ממש ממש כאילו, כאילו? לא, באמת אהה... באמת כמה באמת? ככה באמת אמרה וסגרה את פיה על פיו הוא צחק מושך אותה עליו ונושק לה כאילו אין מחר מהר מאוד גופה התלהט שוב הוא התגלגל משאיר אותה תחתיו שפתיו ירדו אל על פטמותיה היא התקמרה מייד גופה הוא חש היה כבר כמעט מוכן הוא השחיל את ידו בין ירכיה היא פישקה אותם בלי לחכות בכלל היא היתה כבר רטובה הוא נשק לשפתיה שוב מפשק את פיה נושך קלות את שפתיה ואז צל אל בין רגליה מביא אותה לשיא היא זעקה עד שכבר לא היה לה קול כשה החדיר את שני אצבעותיו מותח אותה מביפנים וניזהר שלא לקרוע אותה בעוד שהוא נושך את הדגדגן שעכשיו היה רגיש ביותר ואז כשה חש את ההתכווצות ההיא המבשרת על תחילתה של אורגזמה שלף את ידו ועלה עליה הוא חדר לתוכה כמעט מיד ברגע שהניח את שפתיו על שפתיה נושק לה הוא חש בהיתנשפות שלה כשה חשה בכאב של אובדן בתוליה דימעה זלגה מעינה והוא העביר את שפתיו על רקתה נוטל אותה בפיו היא פקחה את עיניה והוא נשק למיצחה עוד לא סיימנו לחש לה הוא החניס את ידו ביניהם נוגעה בדגדגן שלה כאילו חיברו אותה לקבל חשמל גופה הזדעזעה מתקמר כלפי מעלה עיניה פקוחות מביטות בו בשעה שהוא בתוכה נוגע בה במקומות שאף אחד לפניו לא הביט בהם אפילו מבטה היה אפל... מלה תשוקה.. פראי בצורה מיוחדת ואף מעט מזוגג כאילו עייפה מכול זה היא זעקה הוא חש איך גופה מתהדק סביב איברו היא גמרה ואז הירשה לעצמו לגמור מביט בה בשקט כמו אלה חשב חרש שערה פרוש על המיטה כמו חיטה אחרי קציר גופה בוהק מזיעה בתנוחה משולחת רסן שכזאת עם מבט בראי מלהתשוקה ו... מזוגג לגמרי אלה עייפה במיוחד הוא חייך מעביר את ידו ברוך על פניה מישהו דפק על בדלת תכנס מיכאל ניכנס אדוני קרא מיכאל מה המצב בחוץ כולם סיימו את ההכנות הם מחכים לגברת אמר והצביע על אריאל הנמה את שנתה אל תעי אותה היא זקוקה למנוחה הוא ראה את הדם על הסדנין המפקד תירצה שנחליף אחר כך מצעים אינני יודע אם יש להם לגבי זה מינהגים מיוחדים נדע לאחר שתתעורר הם יצאו מהבית הקטן פוסידן הביט בכולם תכינו לה מגש ותכניסו אותו לחדר כתתעורר בוודאי תהיה רעבה הוא נתן להם לסיים את מה שביקש וחזר לביתן אריאל עוד ישנה הוא הביט בה בשקט חש צורך לגונן על גופה החשוף הוא מהר לתרמילו מוציא הגלימה שלו הוא כיסה את גופה מסיט את שערה שהספיק להתבלגן מפניה היא הסתובבה מבלגנת את הגלימה הוא חייך ונישכב לצידה מחבק אותה ואז כיסה אותה שוב אריאל חשב הלוואי שכול יום יהיה ככה

אפולו הביט מסביבו אי אפשר היה לראות שום דבר חוץ מלבן לכול מלא העין עד האופק ואפילו אחריו הכול היה הרים ומישורים של לבן הוא פסע מיסביב שלג סמיך כיסה את הכול והפתיתים המשיכו לרדת כאילו השלג במקום המוזר הזה הוא ניצחי הוא הרים את זרועו נותן לפתית אחד לנחות ל כף ידו והביט בו בריכוז הפתית היה מושלם הוא היה יפהיפה והבהיק באור כסוף זך ואז כשה הרים את ראשו והביט מיסביב פתאום קלט זה לא היה רק שלג היו גם עצים היו שם מפוזרים עצים אבל הם לא ניראו מיד כי גם הגזע שלהם היה משום מה לבן והעלים דמויי המייפל היו היו כסופים בהירים הוא לא הבין לאן הגיעה אבל חש שמקום הזה רוצה לספר לו משהו חשוב, חשוב מאוד הוא המשיך ללכת טמפרטורת הגוף שלו הלכה וירדההוא היה השמש והקור ממש לא עשה לו טוב הוא ניסה ליצור מעט קרני שמש מלטפות אבל במקום הזה קלט לא הייתה לו שום יכולת כאילו היה בן אנוש עלוב מה זה המקום הזה לעזזאל חשב איך לכול הרוחות הגעתי לכאן הוא המשיך ללכת מביט סביבו בסקרנות בהתחלה דברים ניראו לו מענינים נדיר שיש מישהו שיכול להפתיע אותם אבל זה היה מפתיע להגיע למקום שהוא אינו יודע עליו דבר אפילו פרט הכי קטן חוץ מיזה ש... הכול כאן היה פשוט..... קר רגליו כבר כאבו הוא לא היה רגיל ללכת כלכך הרבה בשלב מסויים העצים התמעטו עוד יותר עד שבשלב מסויים כבר גם העצים הלבנים כסופי העלים נעלמו הוא המשיך ללכת השלג העמיק רגליו כבר איבדו תחושה והשלג כבר הגיע עד בירכו מכסה אותם לגמרי הוא ידע שהוא לא יוכל להמשיך עוד הרבה מרחוק משהו ניצנץ והוא מיהר לעברו בחושבו שאולי יש פיסת שמש מעולם הוא לא חש רעב אבל עכשיו הוא היה מותש ביטנו קרקרה דורשת את שלה ושפתיו היו חרבות ויבשות משוועות למיים הוא המשיך ללכת עד שנישבר הצמא פשוט היה בילתי ניסבל והוא הכניס שלג לפיו במחשבה שזה ימס מחום גופו וירווה אותו מעט אבל לא השלג במקום הזה לא נמס ורק גרמו לגופו הקפוא ממילה להיתקרר עוד יותר הוא רץ לעבר האור המנצנץ אבל כשה סוף סוף התקרב הוא הוכה הלם זה לא היה קרני שמש זה היה עץ הגזע שלו היה לבן כמו הגזע של העץ בעל עלי הכסף אבל העלים שלו העלים שלו הם היו מאורכים וצרים כמו עלי זית אבל יותר ארוכים הם היו כתומים צהובים כאילו נעצרו בתקופת הנשירה שלהם והיו לו פריות לפחות זה ניראה כמו פרי אבל המוזר שבו שזה היה פרי שקוף הוא היה עשוי קרח הפרי היה אליפסי קטן ומאורך וכשה הוא התקרב הם טיפטפו הוא לקח כמה מהם והכניס לחולצתו אבל קפא ברגע שחש כמה זה קריר אבל חשב לעצמו עדיף לסבול את זה מאשר את הצמא מידי פעם הוציא אחד ואכל להנאתו זה היה ללא טעם אלה פשוט מיים זכים הוא נהנה כלכך רחרי שחווה את תחושת הצמא שכבר שכך כמה רעב הוא היה הוא המשיך ללכת להפתעתו היו עוד עצים כאלה מאושר הוא הפסיק לישמור בחולצתו וקטף לו בדרך כשה רצה בכך לאחר שתחושת הצימאון חלפה עייפות השתלטה עליו הוא כבר לא ידע כמה זמן עבר כמה מרחק עשה ובשביל מה הוא בכלל הולך הוא נפל על ברכיו מיתקשה להחזיק את גופו במצה מאונך הוא ניסה להתרומם אך לשב משהו קרא לו אבל הוא אפילו לא היה מסוגל להקשיב הוא עצם את עיניו מתמכר למנוחה שבשינה חסרת תחושה כשה הוא התעורר מישהו עמד מולו ממצבו המאוזן הוא ראה הכול הפוך וזה ניראה לו לא טיבעי הוא לא ממש הצליח לראות בברור הקור גרם לעיניו לראות הכול מטושטש הוא ציצם את עיניו מתאמץ ליראות מה נימצא למולו ואז קמה הדמות והתקרבה המום הוא הביט למולו הוא חש איך גופו נלקח משליטתו היצור היה עתיק אפילו יותר מאביוהוא היה עתיק יותר מזאוס ואפילו מקרונוס וכמו מודע למקום ולרגע הוא קפא במקומו לא זז מנסה לשמר כמה שיותר את הרגע הקסום הדמות הייתה עכשיו במרחק נשימה והוא היה מודע לעובדה שהמרחק ביניהם היה נגיע בלבד הדמות התקרבה סוגרת את המרחק הקטן מחככת את מיצחה בראשו בעדינות הוא התרומם מתנודד קלות מביט בה ביראת כבוד הוא היה מפוספס שחור לבן נמר שלג ענקי זה היה הנמר הגדול ביותר שראה הוא הגיע לראשו ועל מיצחו היתה קרן והיא זרחה הנמר התרחק מעט מביט אל תוך עיניו ואז הוא לא הבין מה הוא הוא רוצה להגיד לו אבל עינו הביעו בקשה בשפה שהוא כלל לא הבין הנמר התקרב וירד על אחוריו הוא סימן לו לטפס ואז דהר אל האופק אפולו התעורר באגם שטוף זיעה הוא הביט סביבו מבוהל דיין מצפה לראות את שטחי השלג העצומים אבל נירגע כשה הבין שהוא דיין באגם שלו המקום אליו היה בורח כשה רצה שאף אחד לא ידע איפה למצא אותו רק שלמרבה הצער הפעם הוא נעלם לבלי שוב כבר יותר משנתיים מאז התפרקה העין ושום דבר לא הצליח להחזיר אותה לקדמותה לא משנה מה עשה העין התפרקה והסבה נזק לכול סביבתה ועכשיו החזיוון ההזוי מעולם לא היה לו חיזיון כזה זה לא ניראה כמו אזהרה או אפילו התראה זה יותר ניראה כמו חיזיון פשוטו כמשמעו זאת אומרת איזה שהו קרע מתוך העתיד שאיכשהו מצא את דרכו אליו אבל מה זה בדיוק אומר ולמה הוא שם ומזה הנמר הזה מעולם לא ראה יצור כזה הוא מכיר סוס חד קרן אפילו אפילו שילוב של סוס דרקון חד קרן אבל נמר והקרן היא לא ניראת כמו קרן של חד קרן זאת קרן משונה היא עשויה מעצם היא צמחה במרכז מיצחו אורכה היה לא יותר מאורך כף ידו והיא היתה רחבה מבסיס שלה כרוחב ביצת תרנגולת ציבעה היה זהוב והיא זהרה והמבט הזה המבט שהיה לו בעינים ליפני שלקח אותו חזרה הוא היה גדול כמו סוס בוגר איזה מין חיה זאת משהו הציק לו והוא ידע שזה איכשהו קשור לחזיון הזה הוא הביט מיסביב האגם על כל השפע שהציע לו היה מפתה זה מקום שהוא הכין בימיוחד עבורו היו שם שושנות מיים וצמחי במבוק מפלים קטנים שהזינו את האגם כל הזמן במיים חדשים היו שם פרפרים נדירים וציפורי שיר זה היה הגן עדן הפרטי שלו שפני סלע התחבאו בנקיקים בין הסלעים שסביב לאגם וצפרדעים ודגיגונים השתובבו להם במים מידי פעם אפשר היה לראות סנאי אחד או שניים יורדים מאחד העצים הוא היה זורק להם כמה מהאגוזים שהביא איתו הוא ידע שהם מחכים לזה ואהב להאכיל אותם הוא היה בורח לכאן כשה שם זה היה כבר יותר מידי עבורו אבל תמיד אחרי יום יומיים היה חוזר הפעם הוא הגזים הוא היה בטוח שכולם כבר הפכו את העולם על פיו וגם ניערו אותו על מנת לימצוא אותו אבל ברור לו שהם לא מצאו הוא עדיין כאן איך הם ימצאו היה לו ברור שהוא חייב ללכת לחזור לעולם שלו ולו רק כדי להרגיע את כולם שהוא עדיין חי הרה וזאוס בטח יוצאים מדעתם חשב בחיוך שובב אדום חזה קטן התיישב על כף ידו הפשוטה ללא מחשבה הוא החל לזמזם מנגינה עצובה והציפור הקטנה השיבה לו בזמר נוגה משלה אם כל כמה שזה היה עצוב היה משהו מעודד בשיר של הציפור הוא ליטף באצבעו את הכיפה הקטנה לוחש לה צודקת ימים טובים יותר יגיעו הם חייבים להגיע אנחנו נדאג לכך... אפולו נחת באולימפוס דבר ראשון והשקט והחושך כימעט גרמו לו לחשוב שנחת בטעות במקום אחר הוא הסתובב באולימפוס שהיה מקור הגאווה לאלים ההר שמעולם לא כבה הפך להיות אפל יותר המגהניום בעצמו הוא ניכנס לחדרו העזובה שלטה בהכול המגילות התפזרו עם הרוח ציורי הקיר היפים של המוזות היו קרעים קרעים פסל האבן המיוחד של אדוניס היה שבור לרסיסים רק הקשת והחיצים שאותה לקח נישארה איתו הוא יצא מהחדר מעדיף שלא לישהות בו יותר וניכנס לחדר הכס כיסאו של אביו היה ריק הוא הביט בו המום הצדפה הענקית גם היא היתה ריקה הבועות היפות שתמיד הסתובבו בחדר מראות את הרגעים המיוחדים נעלמו כלא היו האולימפוס התרוקן מקסם ואיתו גם מכול החיים הקסם שהזין את האולימפוס כבר איננו ולכן גם ההר עצמו הלך ונעלם מיתמזג לוט עם הסביבה עד שיום אחד כבר לא יבדילו מה מכול שרשרת ההרים על הכוכב הזה יכול להיות אותו הר אלים קסום שבעבר היה האולימפוסהוא ניכנס לחדר העין הבריכה ברכת הגשמים היא הדבר היחיד שעוד נותר הוא ידע היא היתה מה שהחזיק את כל היקום הזה אי אפשר היה ליצור את זה בשנית יקח טרליוני טריליונים של אלפי שנים לעשות אותה מחדש כי רק טיפת הגשם הראשונה יכולה להכיל את הקסם הזה ופה היתה בריכה כזאת הוא דאג למלה אותה הוא חזה כלכ פעם מחדש את הגשם הבא והיה מחכה לה עם הצדפה הקטנה היא היתה קוראת לה וכך היה אוסף אותה אליו עד שהבריכה התמלאה דיה כדי להפעיל את העין עכשיו רק הבריכה נותרה והעין איננה היא היתה השארית מהשמש והוא לא יוכל ליצור אותה יותר הוא לא ידע מה לעשות מה יוכל להחליף את העין הוא ידע שאין לו הרבה ברירה את האולימפוס הוא כבר לא יכול להציל, אבל את מי הכסף הוא חייב.

אפולו הוציא את הצדפה הקטנה ושר לה אט אט החלו המיים מהחדר הקטן להעלם עד ששירו תם וכך גם המיים לא נותר מהם דבר החדר הקטן יבש לחלוטין והתהום הפעורה שלמטה ניראתה בברור הוא יצא מעט מבועט מהחדר מבין את מידת הסכנה שהיתה טבועה בו הוא הגיע לשער הראשי זה שמימנו אפשר לראות את הגשר שעובר לאורך כל הר אולימפוס הוא הסתובב מביט בהר שהיה בעבר ביתו ואז הוציא מכיסו לוח זהוב קטן הלוח פעם באור רך כאילו היו לו חיים משלו הוא מצא אותה חשבהו הביט בתמונה הלכודה בלוחהוא ידע שאסור לאלים להתערב בגורל אבל עכשיו שזמן רב כלכך עבר מאז הוא כבר ידע הכול הוא ידע בדיוק איך הכול הולך להגמר וליבו לא נתן לו זה היה העולם שלו הוא יצר אותו ואהב אותו בכול ליבו הוא ידע כמה לפעמים קשה הבחירה שעומדת בפניהם הגורל מעולם לא הקל איתם ומה שהולך לקרות יהיה גרוע פי מליוןהוא מיאן להשלים עם הגורל שהלך והתקרב הם קראו תיגר עלי כאילו קראו את מחשבותיו שמע את רוחות הגול עונות הם אינם ראויים לרחמיך אני לא אתן לך לקחת חיים חפים מפשע אתה לא יכול לנצח אותי אף אחד לא יכול אני חזק מכולכם אני צופה את העתיד אני רואה את ההווה וזוכר את העבר לעולם לא תוכלו לנצח אותי אני אפולו בן זאוס ולטו אומר לך הם חזקים מימך בני התמותה הם אלה שלבסוף ינצחו אותך צחוק מלגלג נשמע על החלשים מבין כולם עליהם אתה סומך? נחיה וניראה אמר אפולו הם חזקים הרבה יותר מימה שאתה חושב, עוד תיראה הם אילה בסוף שצליחו לשנות את הגורל. הוא הפנה לו את גבו והלך משאיר אותו לדעתו חשוך אפילו עוד יותר מהגהנום. הוא ידע שהוא חייו לדבר עם אחיו להרגיע אותם שהכול בסדר הדבר הראשון שעשה היה לדבר עם ארטמיס הוא קרא לה במחשבתו והאלה כהת העור ושחורת השיער שתמיד ניראתה שונה כלכך מימנו ממש בדיוק ההפך המוחלט שלו שמולם לא הבין איך הפכה להיות התאומה שלו הופיעה מהר כוכלך כאילו רדפו אחריה עדר שדים אפולו היא התקרבה במהירות מחזיקה בגופו ומסובבת אותו לכול עבר כמו אחות גדולה ומודאגת אתה בסדר ניפגעתה מה קרה אי אפשר היה להשיג אותך שנתיים אתה שברתה את העיין או יותר נכון כמעט התאבדתה בניסיון לתקן את המצב גורם לכולם למות מדאגה אפולו נטל את ידה של אחותו והמריא נוחת איתה על הירח מותש מאחריות שגדולה בכמה מידות מכתפיו הוא הושיב את אחותו על הקרקע הסלעית מתיישב לצידה והניח את ראשו על בירכיה עוצם את עיניו ארטמיס הביטה באחיה השובב רואה לפתע את השינוי הקיצוני שחל בו בשנתיים שלא התראו אתה ניראה עייף אח אמרה מסיטה קצוות שיער מוזהבת מפניו הבהירות אני מרגיש כאילו משהו הולך לקרות אני יודע שזה בגללי ואני לא מצליח למצא את נקודת המיפנה שנתיים עברו מאז החיזייון אני כבר רואה אותו כלכך בבירור שאני יכול לפרק אותו לשניות אני יודע בדיוק כל דבר מתי יקרה ואיפה מי יהיהו המישתתפים וכול דבר אחר אבל לא משנה כמה זמן עבר אני מרגיש שלא הצלחתי לשנות בו כלום הוא מרגיש לי כמו כדור שלג ענקי שאני הצבתי בראש הר אני דחפתי אותו והסרתי את כל הבלמים שלו אני לא מצליח לעצור את זה אפולו הסיט את ראשו הצידה מתבייש בחולשתו ארטמיס מה אני אמור לעשות זה יהיה מרחץ דמים אמר ואני לא מצליח בפעם הראשונה אני לא שולט בז ה יותר אתה אל אמרה ארטמיס מביטה בחלל שפרוס מולה כל תנועה שלך היא הרימה את ידה נוגעת בסלע כוכבים ששיט לו בחלל העצום מסיטה אותו ממסלולו גורם לשינויים במארג של היקום אמרה מבין אסור לך לשכוח את זה אמרה עוצרת את תאונת השרשרת ברגע האחרון בגלל זה, שמעה אותו לוחש בגלל שהגורל שלהם תלוי בי, יש לי תחושה רעה ארטמיס, הכול יהיה בסדר אפולו כל עוד אתה תהיה שם בשבילם יש להם תיקווה תזכור את זה את השמש שלהם אתה האור של התיקווה שאליו הם נושאים את עיניהם כל עוד אתה מאמין בהםיש להם תיקווה. אארטמיב אממ... היית צריכה לבחור ביין חייהם של אישה ותינוק לביין כל היקום כל אד על כף אחת של המוזניים במי את היית הבוחרת אפולו אם השאלה שלך זה האם לבחור להציל את האישה ותינוקה או להשאיר לגורל לבחור את בחירתו אז אתה יודע בהחלט מה היא תשובתי אני לוחמת לעולם אני לא יקבל גורל גזור מראש הוא פקח את עיניו כמו תמיד את צודקת היא התרוממה מישרת את אפוד העור חוגרת את הקשת אני יוצאת יש לי עדיין עבודה לפני לאן את הולכת לגבריאל יש הרבה במה לטפל עכשיו שהשליחים לא כאן רק הוא נישאר אם אתה רואה את הרמס תגיד לו שמחפשים אותו בנרות אם הוא לא רוצה שביטה כללית כדאי לו להופיע ועכשיו כדאי שתמהר אח יש לי תחושה שלך יש את הכי הרבה עבודה היא מעולם לא שמעה אותו מדבר ככה אפולו השתנה חשבה או שאולי היא רק מדמינת. היא קפצה נעלמת מישם משאירה אחריה זוהר לבן בחשיכה ההולכת ומיטמעטת כמו כוכב בוהק באפילה הוא נעלם אחריה יודע שעוד מעט היא תפנה את מקומה בשבילו. אפולו שיגר את עצמו סומך על הפורטל שידע לאן לכוון אותו אך כשה גילה להיכן הגיע הבין שלפורטל יש תוכניות משלו בשבילו הוא הביט סביבו הכוכב היה במצב רע מאוד רובו כבר התפרק זה הכוכב של האלפים חשב הוא הביט לעבר הארמון שכל חציו המיזרחי היה מרוסק שסעים נוצרו באדמה הפוריה ועצים שלמים היו פזורים לאורך הדרך חלקם נטו באלכסון בצורה מסוכנת מזל שאף אחד לא נישאר חשב הם עזבו בזמן הוא הסתובב משוטט לו בין ההריסות מנסה להבין מדוע שלך אותו הפורטל דווקא לכאן הרחבה הענקית והירוקה ואף האזורים המיוערים שבאופק כבר הפכו מאוזנים שום דבר כאן לא שרד במצבו הטיבעי הוא התקרב לעבר הארמון ניכנס לחלק שעדיין נותר שלם חדר הכס היה הרוס הוא התקדם לאורך המיסדרון אנחה בקע מאחד החדרים הוא מיהר למקום הרעש יש מישהוא כאן חשב מופתע ואז זה הגיע מאז שהעין נעלמה כמעט ולא ראה דבר מהעתיד אבל עכשיו זה היה ברור כמו השמש שעליה היה מופקד והוא ידע בדיוק של מאה אחוזים למה הגיעה לכאן ומה עליו מלעשות הוא נכנס חדר המרפאה ההרוס פושט את בגדיו.....
כשה יצא מישם זרועותיו היו מלאות הוא עצם את עיניו נעלם מהכוכב המתפרק הרחק הרחק למקום חדש שיתן ליצורים הללו תקווה לחיים טובים יותר ויפתח בפניהם צוהר לעולם חדש.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Raheli Cohen עקוב אחר Raheli
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Raheli Cohen
אטלנטיק - אבק כוכבים
אטלנטיק - אבק כוכבים
מאת: Raheli Cohen
אטלנטיק - אבק כוכבים
אטלנטיק - אבק כוכבים
מאת: Raheli Cohen
אטלנטיק - אבק כוכבים
אטלנטיק - אבק כוכבים
מאת: Raheli Cohen
אטלנטיק - אבק כוכבים
אטלנטיק - אבק כוכבים
מאת: Raheli Cohen
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
מאת: L'Etranger surréaliste
נועה
נועה
מאת: Magic World
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
מאת: כותב למגירה
אין לי השראה.
אין לי השראה.
מאת: Lili lav
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה